לפניי תביעתם של התובעים לתשלום סך של 7,151 ₪ (בערכי קרן) בקשר עם הנזקים שנגרמו לרכבו של התובע 2 בתאונה שאירעה ביום 03.01.2017 בכביש הכניסה לתחנה המרכזית בדימונה.

דין התובענה להתקבל בחלקה וזאת מהנימוקים שיפורטו להלן.

מכוח סמכותי ע"פ דין אני מורה על תיקון טעויות הסופר הבאות שנפלו בפרוטוקולים:

בעמ' 7, שורה 2, במקום "מאתרת" יש לרשום "מתארת".

בעמ' 6, שורה 13 במקום "ושהנכדות" יש לרשום "והנכדות".

בעמ' 9, שורה 22 במקום "להמשילך" יש לרשום "להמשיך".

בעמ' 10, שורה במקום "האת" יש לרשום "את".

העובדות הצריכות לעניין וטענות הצדדים, בקצרה

1. התובע 2 הינו הבעלים של רכב רישוי מס' 8458014 (להלן: "רכב התובע"). התובעת 1 הינה המבטחת של רכב התובע.
2. הנתבעת הינה הבעלים של רכב רישוי מס' 8812881 (להלן: "האוטובוס") והינה מעסיקתו של מי שנהג באוטובוס בעת התאונה נושא התובענה.
3. ביום 03.01.2017 אירעה תאונה בין רכב התובע לבין האוטובוס. התאונה אירעה בכביש הכניסה לתחנה המרכזית בדימונה בואך משד' הרצל ממזרח למערב. מימין לאותו נתיב כניסה לתחנה המרכזית ישנה שדרת חנויות וביניהן מאפיה.
4. המחלוקת בין הצדדים הינה ביחס לאופן שבו אירעה התאונה, קרי האם רכב התובע עמד בעצירה מוחלטת והאוטובוס פגע בו עת נכנס לנתיב הכניסה האמור, כפי שטוענים התובעים, או שמא בעת שעמד האוטובוס בעצירה מוחלטת בתוך אותו נתיב נסע רכב התובע לאחור ופגע באוטובוס, כפי שטוענת הנתבעת.
5. בדיון הראשון נשמעה עדותה של הגב' בן דוד שלשיטתם של התובעים היא זו שנהגה ברכב קודם שאירעה התאונה והיא זו אשר החנתה את הרכב במקום בו עמד עת פגע בו האוטובוס ויצאה לרכוש מוצרים במאפיה בעת שאירעה התאונה. כמו כן נשמעה עדותו של מר אשורי קסוקר שהוא אחיה של הגב' בן דוד ועמו שוחחה אמה של הגב' בן דוד מייד לאחר שאירעה התאונה כנטען.
6. בתום הדיון ביקשה ב"כ התובעים להעיד שני עדים נוספים, התובע 2 והגב' קסוקר ליליאן שהיא אמם של התובע 2 ושל הגב' בן דוד ושל מר אושרי קסוקר ואשר נכחה, ועניין זה אינו שנוי במחלוקת, בזירה במועד התאונה. ב"כ הנתבעת התנגדה לבקשה אך ההתנגדות נדחתה וקבעתי דיון נוסף.
7. בדיון הנוסף נשמעה עדותם של הגב' קסוקר ושל התובע 2 וכן עדותו של נהג האוטובוס ולאחר מכן סיכמו ב"כ הצדדים את טענותיהם.
8. המחלוקות בין הצדדים נוגעות לזהות הנהג ברכב התובע, לאופן בו אירעה התאונה ולאחריות לתאונה וכן לנזקים שנגרמו לרכב התובע כתוצאה מהתאונה. בעניין אחרון זה נדגיש כי הנתבעת לא ביקשה לחקור את השמאי מטעם התובעים ולא הגישה חוות דעת שמאי נגדית מטעמה וטענותיה בעניין זה נסמכות על התמונות שהוגשו ועל העדויות שנשמעו.

דיון והכרעה

זהות הנהג ברכב התובע

1. בעוד שהתובעים טוענים כי ברכב התובע נהגה הגב' בן דוד הרי שהנתבעת טוענת כי מי שנהגה ברכב התובע היא הגב' קסוקר שהעידה בדיון השני. במחלוקת זו שבין הצדדים אני מעדיף את גרסתם של העדים מטעם התובעים על פני גרסתו של נהג האוטובוס.
2. הגב' בן דוד העידה כי היא זו שנהגה ברכב התובע קודם שעצרה את הרכב בסמוך לאותה מאפיה המצויה מול המקום בו אירעה התאונה. הגב' בן דוד העידה כי אמה, הגב' קסוקר, ישבה לידה וכי במושב האחורי ישבו שני ילדים קטינים. אכן, בטופס ההודעה עליו חתם התובע 2 נרשם כי התובע 2 הוא זה שנהג ברכב אך בהתחשב בעדותו של העד מטעם הנתבעת ברי כי פרט זה אינו נכון.
3. בחקירתו העיד נהג האוטובוס כי מי שהנהגה ברכב התובע היא אישה שגילה 60 לערך. בטופס ההודעה עליו חתם נהג האוטובוס נרשם, לעומת זאת, כי מי שנהג ברכב התובע הוא מר יחזקאל קסוקר. אין שום זכר לאדם בשם יחזקאל קסוקר בכל שלל הפרטים שנמסרו בקשר עם התאונה. יתירה מזו, אנשים הם אכן שונים זה מזה אולם סביר כי נהג האוטובוס היה מבחין בשינוי בין נהגת לבין נהג. העובדה כי בטופס ההודעה שנמסר לנתבעת לא נרשמו הפרטים הנכונים של הנהג ברכב התובע לשיטתו של העד מטעמה עצמו מעוררת ספק של ממש ביחס לנכונות הטענה כי הגב' קסוקר היא שנהגה ברכב.
4. עוד, בחקירתו העיד נהג האוטובוס כי "את הפרטים רשמתי על דף ונתתי זאת למשרד של אגד, אין ברשותי את הדף". לא ניתן אפוא לדעת מהם הפרטים שנרשמו באותו דף שהוא זה שנרשם בזמן אמת וספק זה פועל לחובתה של הנתבעת.
5. לעדותו של מר אושרי קסוקר ביחס למי שנהג ברכב התובע בעת התאונה אין לייחס כל משקל שהרי מר אושרי קסוקר לא נכח בזירה בזמן אמת ופרטים אלו ביחס למי שנהג ברכב התובע נמסרו לו מאוחר יותר והם בגדר עדות שמועה.
6. בחקירתה העידה הגב' קסוקר כי "נסעתי עם בתי לתחנה מרכזית למאפייה...ישבתי ליד בתי והנכדות ישבו מאחור". עוד העידה הגב' קסוקר כי "בזמן התאונה לילך הייתה במאפיה וזה ממול הרכב".
7. בסיכומיה התייחסה ב"כ הנתבעת לכך כי התובעים לא הציגו אסמכתא לכך כי לגב' קסוקר אין רישיון נהיגה בתוקף כפי שטענה הגב' קסוקר. עובדתית טענת ב"כ הנתבעת היא כמובן נכונה אולם לא מצאתי כי יש בכך כדי לפגוע במהימנות הגרסה ביחס לזהות הנהג. עוד טענה ב"כ הנתבעת בסיכומיה כי "הילדים טענו שמעולם לא היה לה רישיון".
8. בחקירתה העידה הגב' קסוקר כי לא היא זו שנהגה ברכב בעת התאונה וכי "אני גם לא נוהגת מאז שבני נפטר, אין לי רישיון בתוקף כבר 18 שנה, אני לא נוהגת בכלל". הגב' קסוקר לא טענה כי מעולם לא היה לה רישיון. היא טענה כי מזה 18 שנה שאין לה רישיון בתוקף. בחקירתו העיד מר אושרי קסוקר כי "ואמא שלי לא נוהגת". בחקירתה נשאלה הגב' בן דוד האם לאמה יש רישיון והיא השיבה בשלילה. מדברים אלו של שני העדים בוודאי שלא ניתן להגיע למסקנה כי מעולם לא היה לגב' קסוקר רישיון נהיגה.
9. ועוד, וזאת עיקר, עדותן של הגב' בן דוד ושל הגב' קסוקר בעניין זה של זהות הנהג הותירה עליי רושם מהימן ביותר ולא שוכנעתי כי הן תיאמו ביניהן את הגרסה האמורה. ודוקו, גרסתה של הגב' בן דוד נמסרה באופן חופשי והדבר מחזק מאוד את המימנותה.
10. סיכומו של דבר, המסקנה מכל האמור הינה כי מי שנהגה ברכב התובע לפני התאונה היא הגב' בן דוד ולא הגב' קסוקר. נבחן עתה את המחלוקת ביחס לאופן בו אירעה התאונה.

האופן בו אירעה התאונה והאחריות לתאונה

1. כאמור, בעוד שהתובעים טוענים כי רכב התובע היה בעצירה מוחלטת כאשר הגב' בן דוד מצויה מחוץ לרכב התובע ואז פגע בו האוטובוס טוענת הנתבעת כי רכב התובע נסע לאחור ופגע באוטובוס. בעניין זה עדותן של הגב' בן דוד והגב' קסוקר מהימנה עליי לחלוטין והיא עדיפה על פני גרסתו של נהג האוטובוס.
2. טופס ההודעה שנמסר לתובעת 1 נעדר פרטים כלשהם אך עדויות העדות מטעם התובעים סיפקו תמונה ברורה דיה של מה שאירע.
3. בעדותה העידה הגב' בן דוד כי את התאונה עצמה היא לא ראתה אולם לענייננו החשיבות היא בכך כי עדותה ולפיה היא זו שנהגה ברכב התובע קודם שהחנתה אותו וקודם שיצאה מרכב התובעת על מנת לגשת לאותה מאפייה מהימנה עליי לחלוטין והיא לא נסתרה. במצב דברים זה אין שום היתכנות כי רכב התובע נסע לאחור. הגב' בן דוד העידה כי "המפתחות היו אצלי ואני הייתי במאפייה ואף אחד לא יכל לנסוע עם הרכב" ועדותה מהימנה עליי לחלוטין.
4. בחקירתו העיד מר אושרי קסוקר כי בשיחה עם נהג האוטובוס אמר לו נהג האוטובוס "נכנסתי לכם באוטו תלכו לאגד יטפלו בכם". טענה זו לא הוכחה והיא נדחית. לא זו בלבד שאני מתקשה לראות כיצד זה זוכר העד פרט כאמור מתוך שיחה שהתקיימה לפני כשלוש שנים אלא גם שעניין זה, שהוא מהותי ביותר, כלל לא נזכר בטופס ההודעה שנמסר לתובעת 1. טופס ההודעה כולל התייחסות מפורשת לשאלת האשמה בתאונה ומקום זה בטופס ההודעה נשאר ריק. גם בשאר החלקים בטופס אין כל איזכור לאותה נטילת אחריות כביכול מצדו של נהג האוטובוס. עניין זה מקשה מאוד על מתן אמון בגרסת העד.

בעוד שניתן לקבל את תשובתה של הגב' בן דוד ולפיה לא ידעה שצריך לפרט את הפרטים המלאים בטןפס ההודעה לא ניתן לקבל את אותה התעלמות מהתייחסות מפורשת לעניין האשמה לתאונה ובפרט בנסיבות בהן נהג האוטובוס הודה, כנטען, באשמה.

1. בעדותה מסרה הגב' קסוקר כי בעת התאונה ישבה ברכב במושב שליד הנהג ומאחוריה ישבו הנכדות ואז שמעה את המכה ולאחר מכן ירדה מהרכב. גם הגב' קסוקר העידה כי בזמן התאונה הייתה בתה במאפייה. לא שוכעתי כי שתי העדות תיאמו ביניהן את הגרסה וממילא שהעובדה כי מדובר באם ובתה אינה מחייבת כמובן את המסקנה כי הן אינן דוברות אמת.
2. אכן, מהעדויות שנשמעו מתעוררת תמיהה מדוע לא עשתה הגב' קסוקר את הדבר הטבעי ביותר והוא לקרוא לבתה שנמצאת בקרבת מום ממש ובמקום זה בחרה להתקשר לבנה. הגב' קסוקר העידה כי עשתה כן "כי אושרי תמיד עוזר לי". תשובה זו היא תשובה מעט תמוהה אולם היא אינה פוגעת בגרסה ביחס לתאונה עצמה.
3. בעדותו העיד נהג האוטובוס כי המתין שאוטובוס שהיה לפניו ימשיך בנסיעה ובזמן הזה "הרכב של התובעים כנראה נסע אחורנית". המינוח "כנראה" מעורר ספק של ממש ביחס לגרסה וניכר כי מייד לאחר מכן ניסה נהג האוטובוס לתקן את גרסתו והעיד כי "תוך כדי הסתכלות במראה הימנית ראיתי שהיא נכנסה בי בטעות מאחורה".
4. בחקירתו הנגדית העיד נהג האוטובוס שוב כי עמד בעצירה מוחלטת בעת שאירעה התאונה. דברים אלו אינם תואמים את טופס ההודעה שנמסר לנתבעת שם נכתב כי "במהלך נסיעה...אני נסעתי בנתיב השמאלי...לפתע הרכב הפרטי נסע ברוורס...לפתע שמעתי מכה עצרתי וירדתי מהאוטובוס". הנה אפוא בטןפס ההודעה שנמסר לנתבעת אין שום זכר לאותה עצירה קודם שאירעה התאונה. יתירה מזו, מטופס ההודעה האמור עולה כי נהג האוטובוס שמע את המכה ואז עצר. אין כל טענה כי נהג האוטובוס ראה את התרחשות התאונה עצמה.
5. נהג האוטובוס העיד אמנם כי ראה את התאונה במראה וכי הוא נוהג להסתכל בכל המראות וכי "תוך כדי התסכלות ראיתי אותה נוסעת אחורנית" אולם גרסה זו אינה מתיישת עם לשונו הברורה של טופס ההודעה שנמסר לנתבעת.
6. בחקירתו העיד נהג האוטובוס כי המילה "עצרתי" בטופס ההודעה שנמסר לנתבעת משמעותה כי הוא עצר כנראה את הפעילות באוטובוס. פרשנות זו היא כמובן אפשרית אולם היא אינה עדיפה על פני האפשרות כי "עצרתי" פירושו כשמו כן הוא: עצרתי את הנסיעה.
7. סיכומו של דבר, המסקנה מכל האמור הינה כי נהג האטובוס הוא שנושא באחריות המלאה לתאונה שאירעה שעה שרכב התובע היה בעצירה מוחלטת, אם כי במקום בו הוא לא אמור לחנות כפי שיוסבר עתה.

תרומתה של הגב' בן דוד לקרות התאונה

1. ללא שום קשר למסקנה אליה הגענו ביחס לאחריות לתאונה יש לומר בפשטות כי לו הייתה הגב' בן דוד מצייתת לתמרור ולשכל הישר התאונה כלל לא הייתה מתרחשת. תמרור דינו כדין חוק. וחוק יש לכבד. התוצאה של אי ציות לתמרור, שיש לו כמובן רציונל תחבורתי, היא בדיוק מה שאירע בענייננו: הגברת הסיכוי לתאונה.
2. בדיון האחרון הציגה ב"כ הנתבעת תמונה של הכניסה לתחנה המרכזית בואך משד' הרצל וזאת באמצעות טלפון נייד. תמונה זו לא הוגשה אך היא תואמת את שנראה גם בתוכנת גוגל מפות ביחס למקום התאונה. בתמונה נראה בבירור כי קודם לכניסה לנתיב בו אירעה התאונה ישנו שלט ברור שמורה על איסור לפנות ימינה ומתחתיו יש שלט ובו נכתב "פרט לאוטובוסים בלבד". איו חולק כי רכב התובע אינו אוטובוס. משמעות השלט והתמרור היא ברורה למדי ואינה נזקקת לפרשנת: אין כניסה לרכבים פרטיים למתחם התחנה. זו היא הוראת החוק בענייננו. ולהוראה זו היה על הגב' בן דוד לציית.
3. אמנם אין כל וודאות כי התמרור והשלט היו מוצבים במקום במועד התאונה אולם עיון בשלט המופיע בתוכנת גוגל מפות מעיד כי השלט דהוי למדי. בנסיבות אלו ובהתחשב בכך כי הדעת נותנת כי בכניסה לתחנה מרכזית אכן אין כניסה לרכבים פרטיים ובהתחשב בכך כי מדובר במשפט אזרחי בו די בהכרעה ע"פ מאזן הסתברויות הרי שהאפשרות כי העמוד ועליו התמרור והשלט הנראה בבירור בתוכנת גוגל מפות, היה קיים גם במועד התאונה מסתברת הרבה יותר מהאפשרות כי העמוד האמור לא היה קיים במקום במועד התאונה.
4. בחקירתה העידה הגב' בן דוד כי "הנתיב לא רק לתחבורה ציבורית...בזמן שהייתה תאונה לא מוגדר כתחנה מרכזית". טענה זו לא הוכחה והיא אינה תואמת את הוראות השלט והתמרור כפי שהוצגו.
5. בנסיבות אלו המסקנה היא ברורה: הגב' בן דוד הייתה צריכה להימנע מכניסה למתחם התחנה והיה עליה לציית לשלט ולתמרור שמשמעותם ברורה למדי: אין כניסה לרכבים פרטיים למתחם התחנה. זו היא הוראת החוק בענייננו.
6. במצב דברים זה הרי שהתעלמות מהעובדה כי הגב' בן דוד פעלה בניגוד להוראת התמרור והשלט מהווה הכשר בדיעבד לאותה פעולה אסורה. ואת זאת, בכל הכבוד, לא נוכל להתיר. העובדה כי הגב' בן דוד נכנסה עם רכב התובע למקום בו היא לא אמורה הייתה להימצא חייבת לבוא לידי ביטוי מעשי. עניין של מדיניות שיפוטית הוא ואין בכך כל חידוש.
7. סבורני כי בנסיבות המקרה שלפנינו הביטוי שיש ליתן לעניין האמור הינו בדמות הפחתה בשיעור של 20% מהסכום שעל הנתבעת לשלם בגין נזקי התובעים. הפחתה כאמור, שבאה לידי ביטוי כמובן גם ביחס לנזקיו של התובע 2, עשויה להביא להגברת הציות להוראות החוק ואם אכן כך יקרה תושג המטרה המרכזית של אותה מדיניות שיפוטית ודיינו בכך.

הנזק שנגרם לרכב התובע

1. כתוצאה מהתאונה נגרם נזק לחלקו האחורי שמאלי של רכב התובע. הנזק פורט בחוות הדעת של השמאי מטעם התובעים אשר צורפה לכתב התביעה. בדיון הראשון הגישה ב"כ התובעים תמונות צבעוניות שצילם השמאי מטעם התובעים ואלו סומנו מוצג ת/1.
2. באחת התמונות נראים סימני חלודה. רכב התובע נבדק ע"י השמאי חמישה ימים לאחר התאונה. פרק זמן זה הוא פרק זמן קצר מדי בכדי שאותה פגיעה בתאונה תגרום לסימני חלודה. המסקנה המסתברת היא אפוא כי אותם סימני חלודה היו קיימים עוד קודם לתאונה ובגינם אין שום הצדקה לפצות את התובעים. לא מתאתי מעבר לכך סימנים לפגיעות ישנות יותר.
3. בחקירתה העידה גב' בן דוד כי "אני לא יודעת אם היה נזק לפני, ואני בדר"כ כן נוסעת ברכב הזה" והעידה כי "אני לא יודעת אם היו נזקים קודמים". הגב' בן דוד אישרה בחקירתה כי הנזק הנראה בתמונות הוא הנזק שנגרם בתאונה. לעומת זאת, הגב' קסוקר העידה בחקירתה כי "היה נזק בפנס". עדות זו בוודאי אינה תואמת את מה שנראה בתמונות והתרשמתי כי הגב' קסוקר לא התעמקה בנזקים שנגרמו ותיארה רק את מה שזכרה אולם אין בכך כדי לגרוע משאר הפגיעות שאירעו בתאונה. גם הגב' קסוקר העידה כי אינה חושבת שהיו לרכב התובע נזקים קודמים.
4. בחקירתו העיד התובע 2, שהוא בעל הרכב, כי "כשבאתי ראיתי את כל המכות שרואים בתמונות אבל אני לא זוכר אם משהו כבר היה לפני התאונה". תשובה זו היא תשובה הגונה והיא מעידה על כי התובע 2 אינו מנסה להתעשר שלא כדין או להעצים את הנזק.
5. במצב דברים זה נותרנו עם התמונות, מחד ועם העובדה כי ביחס לאותה מחלוקת ביחס לנזק לא ביקשה הנתבעת לחקור את השמאי מטעם התובעים ולא הגישה חוות דעת נגדית, מאידך. לנוכח האמור סבורני כי על דרך האומדנה יש לקבוע כי עלות הנזקים שנגרמו במישרין כתוצאה מהתאונה הינה סך 5,500 ₪ ולא כפי שצוין בחוות הדעת של השמאי מטעם התובעים, קרי הפחתה של 840 ₪.
6. נזקיו של התובע 2 הוכחו די הצורך והם נתמכים במסמך שצורף לכתב התביעה והמעיד על ההפסדים שנגרמו לו עד כה.
7. מאחר והתובעת 1 כבר שילמה את הסכום שנקבע בחוות הדעת לתובע 2, בניכוי ההשתתפות העצמית, נפחית את הסכום האמור מהסכום אותו תובע התובע 2 שהרי הוא זה אשר קיבל פיצוי שאינו זכאי לו. התוצאה היא אפוא כי נזקי התובע 2 יעמדו על סך של 1,781 ₪ ולא כפי שנתבע על ידו.

סיכומו של דבר

1. לנוכח כל האמור לעיל אני מקבל את התובענה בחלקה.
2. לפיכך אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובעים את הסכומים הבאים וזאת לאחר ניכוי האשם התורם כאמור בפסק הדין:
3. סך של 3,624 ₪ ישולם לתובעת 1 בגין הסכומים ששילמה למבוטחה.
4. סך של 1,424 ₪ ישולם לתובע 2 בגין נזקיו.
5. סך של 748 ₪ בגין אגרות המשפט ישולם לידי התובעת 1.
6. סך כולל של 1,200 ₪ בגין שכר טרחת ב"כ התובעים ישולם לידי ב"כ התובעים. הבאתי בחשבון לעניין זה את העובדה כי התובענה התקבלה בחלקה בלבד וכן את העובדה כי לבקשת התובעים נקבע דיון נוסף וכי במידה והתובע 2 היה דואג למסור לב"כ התובעים את כל הפרטים הרלוונטיים מבעוד מועד ניתן היה לחסוך עניין זה ולהביא לדיון הראשון את כל העדים הרלוונטיים.
7. הסכומים האמורים בס' 45 א' ו- ב' לפסק הדין יישאו הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום 01.02.2017 ועד לתשלום המלא בפועל ושאר הסכומים מהיום ועד לתשלום המלא בפועל. הסכומים כולם ישולמו לידי ב"כ התובעים והיא תדאג להעביר לתובע 2 את חלקו.
8. התובע 2 הוא שיישא בשכר העדים שנשמעו מטעם התובעים כפי שיסכם עמם בהתחשב בכך כי מדובר בבני משפחתו ובהתחשב בכך כי היה על התובע 2 לדאוג להתייצבות כל העדים מטעמו כבר לדיון הראשון.

ניתן היום, י' כסלו תש"פ, 08 דצמבר 2019, בהעדר הצדדים.