בפניי תביעה בה תובע התובע בגין עוגמת נפש שנגרמה לו, כאשר חויב ע"י הנתבעת לשלם בגין מלווה לנופש שהזמין באמצעותה, וכאשר נדרש לשלם עבור המלווה יותר ממה שנדרש חברו לשלם בגין מלווה כאמור.

רקע עובדתי

התובע נכה משרד הביטחון, אשר זכאי מטעם אגף שיקום הנכים של המשרד לקבלת טיפולים בחמי מרפא.

הנתבעת היא סוכנות נסיעות, אשר זכתה במכרז של משרד הביטחון והינה מארגנת הנופשים והטיפולים לנכי משרד הבטחון כאמור.

בחודש אפריל 2018 פנה התובע בשיחה טלפונית אל נציג הנתבעת, הזמין חדר יחיד בעבור טיפולי מרפא בבית מלון לוט בים המלח לתאריכים 4.11.18 – 11.11.18, כאשר תאריכים אלו נדחו מאוחר יותר ובהסכמת הצדדים לימים 11.11.18 - 18.11.18.

בחודש אוגוסט 2018 פנה טלפונית נציג הנתבעת אל התובע ודרש ממנו תשלום בסך 2,021 ₪, בגין מלווה עבורו.

התובע הודיע לנציג הנתבעת כי בכוונתו להגיע בכוחות עצמו אל המלון, ולכן אין ברצונו לשלם בגין מלווה. על כך ענה נציג הנתבעת, כי אין באפשרות הנתבעת לאשר לתובע חדר יחיד, והאפשרות היחידה העומדת בפני התובע היא להזמין חדר זוגי ולשלם בהתאם (כלומר, גם בגין מלווה) אף אם בפועל במהלך החופשה ינוצל החדר על ידי אדם אחד בלבד.

התובע סירב להזמין חדר זוגי, וכן סירב לשלם בעבור המלווה את הסכום הנדרש. התובע הוסיף וטען כי חברו מר גמאל הזמין אף הוא חדר באותו המלון, אולם הסכום אשר התבקש חברו לשלם בעבור מלווה הינו 1,294 ₪ בלבד.

טענות התובע

התובע טוען כי מבירור עם חברו גמאל, עולה כי גם הלה הזמין חדר במלון לוט בים המלח לאותם תאריכים, וכי במעמד ההזמנה נציגת הנתבעת דרשה ממנו לשלם בעבור המלווה סך כולל של 1,294 ₪ בלבד.

כאשר הלין התובע על כך בפני נציגת הנתבעת, הבהירה זו כי בחיוב מר גמאל חלה טעות, בה תישא הנתבעת בלית ברירה, וכי על התובע לשלם את המחיר עבור המלווה כפי שנדרש, אחרת תבוטל ההזמנה.

לכן, תובע התובע סך של 5,000 ₪ בגין עוגמת הנפש שנגרמה לו, כתוצאה מכך שהנתבעת סרבה להזמין עבורו חדר ליחיד ללא חיוב בגין מלווה, ולחלופין דרשה כי ישלם עבור המלווה סכום הגבוה מזה ששילם חברו.

טענות הנתבעת

הנתבעת מאשרת כי התובע הזמין תחילה חדר יחיד, אולם לטענתה הואיל ומדובר בהזמנה מרוכזת שנעשית זמן רב מראש, ההזמנה טרם אושרה באותו מועד.

כשלושה חודשים טרם מועד הנופש המיועד, התברר לנתבעת כי מבחינת מצאי החדרים לא ניתן לאשר לתובע חדר יחיד. לאור האמור, פנתה הנתבעת באמצעות מי מנציגיה אל התובע ומסרה לו כי עליו להזמין חדר זוגי, אף אם בסופו של יום ישהה התובע לבדו בחדר שהוזמן.

הנתבעת טוענת כי מר גמאל, חברו של התובע, קיבל שירות מנציגה אחרת של הנתבעת, אשר טעתה במחיר שיש לשלם עבור המלווה, כך שההזמנה שם אושרה במחיר שגוי, של חדר ליחיד, ולא של חדר זוגי. היות ובאותו שלב היה מאוחר מכדי לשנות את ההזמנה, נאלצה הנתבעת לספוג את ההפסד הכספי ולאשר למר גמאל תשלום מוזל עבור המלווה, כך שמר גמאל נהנה ממחיר מוזל, על חשבון טעותה של הנתבעת.

המחיר אותו נדרש לשלם התובע הינו המחיר הנכון ואין לחייב את הנתבעת לחזור על הטעות שנעשתה על ידי מי מנציגיה.

היות והתובע ביטל את ההזמנה, לא נגרם לו כל הפסד כספי כתוצאה מהמתואר. מכל מקום, בסמוך לאחר מכך הזמין התובע שבוע נופש לאותו מלון, בליווי מלווה וצרך את השירות לשביעות רצונו המלאה.

הדיון בפניי

ביום 27 בנובמבר 2019 התקיים דיון בפניי.

התובע טען, שהוא נוסע דרך קבע לטיפולים בחמי מרפא ועל פי ידיעתו האישית הוא אינו חייב להגיע עם מלווה אל המלונות. התובע מודה, כי כאשר נסע בסופו של דבר לנופש בים המלח, נסע יחד עם מלווה אך לשיטתו שלא כצורך, אלא מבחירה. לטענתו, אילו הייתה הנתבעת מודיעה לו זמן סביר לאחר ביצוע ההזמנה כי אין זמינות לחדר יחיד במלון המבוקש, הוא היה פועל להזמנת החדר כאמור באמצעות חברות אחרות שעובדות בשיתוף פעולה עם משרד הביטחון לעניין סוג זה של נופשים. עוד טען התובע, כי ביצע את ההזמנה מיד עם פתיחת האפשרות לכך בחודש אפריל 2018, וכי רק בחודש אוגוסט 2018 הודיעה לו הנתבעת כי אינה יכולה לאשר הזמנת חדר יחיד.

הנתבעת טענה, כי היא מקבלת מהמלונות הקצאה של חדרים וכאשר נגמרת מכסת חדרי היחיד, נשארים חדרים זוגיים בלבד. כשלושה חודשים לפני החופשה המיועדת, התקשרה הנתבעת עם התובע, מסרה לתובע כי אין אפשרות לאשר חדר יחיד והציעה לו חדר יחיד במלון אחר באותה ברמה ובאותו האזור או לחילופין לשלם תוספת בעבור מלווה. התובע תחילה הסכים להצעת הנתבעת ואולם לאחר ששוחח עם חברו וגילה כי הלה שילם פחות ממה שנדרש ממנו, חזר בו מהסכמתו.

בסוף הדיון שהתקיים בפניי הוסכם, כי "השאלה שעומדת על הפרק היא האם בהינתן המועד בו הזמין התובע את הנופש ובהינתן המועד בו הייתה פניה אליו מטעם הנתבעת בקשר לנופש, היה ניתן לספק לתובע חדר יחיד או שבאותה עת לא הייתה זמינות של חדרים יחידים לאור מיקום התובע בסדר ההזמנות של כלל המזמינים". בהתאם סוכם כי הנתבעת תמציא לתיק בית המשפט בתוך 15 יום את רשימת המזמינים עם מועדי ההזמנה ואת הקצאות החדרים למועד הראשון שהתובע הזמין אליו על מנת שניתן יהיה לבחון את השאלה האמורה.

ביום 9 בדצמבר 2019 הגישה הנתבעת לבית המשפט הסכם בינה לבין המלון, ממנו ניתן ללמוד, לטענתה, כי למועד הרלוונטי הייתה שמורה לנתבעת הקצאה קבועה, אשר נוצלה למטרת הזמנת התובע. כן צירפה הנתבעת הזמנה של אדם אחד בלבד, אשר הזמין חדר ליחיד לתקופה הרלוונטית למשך 14 ימים, כאשר מלווה הצטרף אליו ליום אחד בלבד.

התובע טען, כי אין באמור כדי להוות את הנדרש בהתאם להסכמת הצדדים בדיון, והנתבעת השיבה כי מהמצורף ניתן ללמוד כי הזמנת התובע נעשתה על בסיס הקצאת חדרים שמורה מראש ובצורה מחושבת ובטוחה.

דיון והכרעה

על התובע חלה החובה להוכיח את תביעתו שכן "המוציא מחברו, עליו הראיה". במסגרת זו, על התובע להוכיח את העובדות המשמשות בסיס לתביעה, את האחריות הנובעת מהעובדות, את הנזק שנגרם לו ואת הקשר הסיבתי בין האירוע לבין הנזק הנטען.

במשפט אזרחי, נטל ההוכחה נקבע בהתאם למאזן ההסתברויות.

ומהו אותו מאזן הסתברויות?

השופט יעקב קדמי, בספרו על הראיות, חלק שלישי, מהדורה משולבת תשס"ד-2003 - "באורח ציורי נוהגים לומר שדרושה רק הרמת נטל ההוכחה עד למעלה מ- 50% ; לשון אחר, די לנושא בנטל השכנוע שגרסתו תשכנע את בית המשפט ב- 51% מתוך 100% המבטאים ודאות מוחלטה, על מנת לצאת ידי חובתו; ואין נפקה מינה שנותרים 49% של אי ודאות" (שם, בעמ' 1548).

כלומר, די כי התובע ישכנע את בית המשפט ברמה של 51% שהנתבעת לא ביצעה את ההזמנה כראוי וכי חייבה אותו להזמין חדר זוגי ומלווה שלא לצורך, על מנת שהתביעה תתקבל.

סבורה אני, כי התובע לא עמד בנטל זה.

אמנם, המסמכים שצירפה הנתבעת אין בהם כדי להוכיח את טענתה, לפיה בעת אישור ההזמנות בחודש אוגוסט, לא נותרו חדרי יחיד לביצוע הזמנת התובע מחודש אפריל.

עם זאת, והיות ובסופו של דבר הוכח כי התובע יצא לנופש בן שבוע במועד אחר, ובחר לצרף מלווה מיוזמתו, הרי שהתובע כלל לא הוכיח כי נגרם לו נזק כלשהו, ואין די בטענות כלליות לפיהן חברו שילם פחות וכי מנעו ממנו עצמו לנסוע ללא מלווה.

העובדה שהחבר שילם פחות, אין בה כדי להעלות או להוריד. כפי שהובהר ע"י נציגת הנתבעת, מדובר בטעות של נציגיה, ממנה נהנה החבר. אין בכך כדי להקים חובה לנתבעת לחזור על אותה טעות לטובת התובע או כל אדם אחר, ואין לתובע כל עילה בעניין זה.

ולעניין הטענה שמנעו מהתובע לנסוע ללא מלווה – כאמור, הוכח כי התובע ביטל את הנופש לאותו שבוע, והזמין נופש למועד אחר, אליו בחר מראש לנסוע עם מלווה ולא ביקש להזמין חדר ליחיד. בנסיבות אלה, לא שוכנעתי כי נגרם לתובע נזק בר פיצוי כלשהו.

סיכום ומסקנות

היות והתובע לא עמד בנטל המוטל עליו, אני מורה על דחיית התביעה.

עם זאת, ומכיון שהנתבעת לא הראתה כי פעלה בהתאם למיקום המזמינים שנרשמו מראש בהקצאת החדרים, והיות ואין במסמכים שצירפה כדי לענות על הסכמת הצדדים בדיון, לא מצאתי לנכון לעשות צו להוצאות.

ניתן היום, ל' כסלו תש"פ, 28 דצמבר 2019, בהעדר הצדדים.