1. לפני בקשה להורות על עיכוב ביצוע פסק דין כספי (להלן: "הבקשה"), אשר ניתן על ידי בית משפט השלום בחיפה בת"א 54401-05-15 (להלן: "פסק הדין").

במסגרת פסק הדין הורה בית משפט קמא למבקשת לשלם למשיבים פיצוי כולל בסך 48,000 ₪: סך של 36,100 ₪ בגין ליקויי הבניה ; סך 4,000 ₪ בגין עוגמת נפש; סך של 1,593 ₪ בגין תשלום שכר טרחת המומחה מטעם המשיבים; סך של 5,265 ₪ בגין תשלום שכר טרחת המומחה מטעם בית משפט קמא – החלק בו נשאו המשיבים; סך של 839 ₪ בגין החזר יחסי של האגרה ששילמו המשיבים.

2. בקציר האומר יסופר, כי ביום 17.12.12 נחתם הסכם לפיו רכשו המשיבים דירה מהמבקשת. ביום 29.1.94, נמסרה למבקשים החזקה בדירה.

בממסגרת ההליך שהתנהל בבית משפט קמא, טענו המבקשים כי כתשעה חודשים לאחר שקיבלו את החזקה בדירה, נמצאו בה ליקויי בניה.

בית משפט קמא קיבל את התביעה בחלקה , אולם המבקשת ממאנת להשלים עם פסק הדין, הגישה את הודעת הערעור ובד בבד בקשה זו.

טענות המבקשת;

3. לטענת המבקשת, סיכויי הערעור גבוהים דווקא בשל קביעותיו העובדתיות של בית משפט קמא. כך למשל, בית משפט קמא קבע, כי המשיבים לא נתנו למבקשת הזדמנות נאותה לתקן הליקויים בהתאם לחוק המכר (דירות), תשל"ג – 1973 (להלן: "חוק המכר").

נוסף על כך טוענת המבקשת, כי בית משפט קמא עמד על כך כי המבקשת התמידה ברצונה לתקן את הליקויים, גם לאחר הגשת התביעה על ידי המשיבים, ואולם האחרונים לא אפשרו לה לעשות כן.

לאור האמור לעיל וכן לאור לשונו הברורה של חוק המכר טוענת המשיבה, כי בפסק הדין נפלה טעות והוא עומד בסתירה להוראות חוק המכר ולתכליתו.

4. בכל הנוגע למאזן הנוחות והשבת המצב לקדמותו טוענת המבקשת, כי בהיותה חברה לבניה ויזמות, הרי שחוסנה הכלכלי – וודאי, לעומת המשיבים. באופן זהה טוענת המבקשת, כי הנזק הצפוי למבקשת אם לא יעוכב פסק הדין והערעור יתקבל, גדול מהנזק שיגרם למשיבים במצב דברים זה.

לבסוף טוענת המבקשת, כי הן הודעת הערעור והן הבקשה נתמכות בהתחייבות עצמית של המבקשת להבטחת התחייבויותיה.

טענות המשיבים;

5. לטענת המשיבים, דין הבקשה להידחות.

לשיטתם, סיכויי הערעור אינם גבוהים.

ראשית טוענים המשיבים, כי טענת המבקשת בכל הנוגע לסיכויי הערעור נטענה באופן סתמי ומבלי שניתן פירוט.

שנית, המשיבים הגישו ערעור שכנגד במסגרתו טענו כי בפסק הדין נפלו טעויות ולפיכך, ייתכן כי פסק הדין שיינתן על ידי ערכאת הערעור, יכלול רכיבי תביעה שנדחו על ידי בית משפט קמא.

6. בכל הנוגע להשבת המצב לקדמותו והנזק שיגרם (ככל שיתקבל הערעור) טוענים המשיבים, כי הבקשה אינה נתמכת בתצהיר ולא צורפו אסמכתאות שיש בהן בכדי להוכיח, כי דחיית הבקשה תותיר את המבקשת בפני "שוקת שבורה".

לטענתם, הטענה בדבר יציבותה הכלכלית של המבקשת וחוסר יכולתם של המשיבים להשיב את המצב לקדמותו, נטענה מבלי שניתן ביסוס ודינה להידחות.

טענות המבקשת כפי העולות מתשובתה;

7. לבקשה לא צורף תצהיר היות וזו מתבססת על טיעונים משפטיים.

המבקשת חוזרת על האמור בבקשה וטוענת כי צירפה לבקשה התחייבות עצמית והפקידה ערבון להבטחת התחייבויותיה. כמו כן, המבקשת הביעה נכונות להפקיד את הסכום שהושת עליה במסגרת פסק הדין, בקופת בית המשפט והכל על מנת להוכיח את יכולתה הכלכלית.

דיון והכרעה;

8. תקנה 466 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד – 1984 קובעת כי ככלל, אין בהגשת ערעור כלשעצמו כדי לעכב ביצועו של פסק דין כספי. על מנת להיכנס בגדרי החריג על שני תנאים מצטברים להתקיים. התנאי הראשון הוא כי סיכויי הערעור טובים. התנאי שני הוא כי מאזן הנוחות נוטה לטובת המבקשות, במובן שככל שהבקשה תדחה והערעור יתקבל לא ניתן יהיה להשיב את המצב לקדמותו. בין שני התנאים מתקיים יחס של מקבילית כוחות, כך שככל שמשקלו של תנאי אחד גובר פוחת משקלו הנדרש של התנאי השני. עם זאת, הבכורה נתונה לשיקול מאזן הנוחות. ראו לענין זה ע"א 3744/18 פנחס פיגומים נ' ברינקר (פורסם במאגרים) (להלן: "ענין ברינקר") והאסמכתאות שם.

9. עוד נקבע בעניין ברינקר כי ככלל כאשר עסקינן בפסק דין כספי נוטה מאזן הנוחות נגד המבקשת שכן נזק כספי, ככלל, אינו בלתי הפיך.

9. בענייננו, עסקינן בפסק דין כספי, כאשר ככלל, מאזן הנוחות נוטה נגד המבקשת.

בכל הנוגע להשבת המצב לקדמותו והנזק שייגרם, המבקשת לא הוכיחה את העדר יכולת המשיבים להשיב את המצב לקדמותו במידה שהערעור ידחה. דומה שאין חולק כי המשיבים הם בעלים של דירה.

כמו כן, בכל הכבוד הראוי, לא די בהפקדת העירבון על מנת להבטיח את המשיבים. מטרת העירבון היא להבטיח הוצאות משפט היה והערעור יידחה. זאת במובחן מהחיוב הפסוק.

בנוגע לסיכויי הערעור ומבלי לקבוע מסמרות, דומה כי סיכויי הערעור אינם גבוהים. די לציין כי בית משפט קמא הפחית מסכום הפיצוי בגין ליקויי בנייה 25% בגין אי מתן האפשרות למבקשת לבצע התיקונים.

10. אשר על, הבקשה נדחית. המבקשת תשלם הוצאות המשיבים כולל שכ"ט עו"ד בסכום כולל של 2,500 ₪ (כולל מע"מ).

ניתנה היום, י' טבת תשע"ט, 18 דצמבר 2018, בהעדר הצדדים.