לפניי דיון מאוחד בשתי תביעות כספיות בסדר דין מהיר, שעניינן נזקי רכוש שנגרמו בתאונת דרכים מיום 4.3.18 בין שתי מכוניות [מונית מתוצרת טויוטה (קאמרי) מ.ר. 9795626 ופרטית מתוצרת מיני קופר מ.ר. 3888530]:

• תא"מ 49989-04-18: תביעה מיום 26.4.18 ע"ס 16,446 ₪ של עופר איבצן (בעל ונהג המונית) נגד גיל פומרנץ (בעל ונהג הפרטית), בגין נזקי המונית.
• תא"מ 28175-11-18: תביעת תחלוף מיום 13.11.18 ע"ס 29,164 ₪ של כלל חברה לביטוח בע"מ (כמבטחת הפרטית) נגד עופר איבצן (כנהג המונית) ונגד הראל חברה לביטוח בע"מ (כמבטחת המונית).

ביום 5.2.19 נערכה בפניי ישיבת הוכחות, שבה נשמעו ראיות הצדדים, ובכללן עדויות שני הנהגים המעורבים. בתום הישיבה הוחלט על הגשת סיכומי טענות בכתב, והצדדים אכן הגישו סיכומיהם.

דיון והכרעה

דין תביעת בעל המונית להתקבל, ודין תביעת מבטחת הפרטית להידחות.

ממכלול הטענות והראיות (לרבות סיכומי הצדדים), עולה שהשאלה היחידה הטעונה הכרעה בפס"ד זה עניינה בנסיבות התאונה ובמיהות האשם בנזיקין בהתרחשותה.

לאחר ניתוח מכלול הטענות והראיות, הגעתי למסקנות הבאות:

• נסיבות התאונה: התאונה מתרחשת בשלב שבו המונית מתחילה לפנות ימינה בצומת הרחובות דיזינגוף וז'אן ז'ורס בת"א (פניה מרחוב דיזינגוף לתוך רחוב ז'אן ז'ורס) ואילו הפרטית מתחילה בדיוק באותו שלב לנסוע (לאחר שלפני כן עמדה בחניה על פינת הרחובות הנ"ל).
• האשם בנזיקין בקרות התאונה: נהג הפרטית אשם בנזיקין באופן בלעדי בהתרחשות התאונה, ללא כל אשם מצד נהג המונית.

נימוקיי בתמצית הראויה לפס"ד בסדר דין מהיר

• מצאתי את עדות נהג המונית משכנעת ומהימנה יותר מאשר עדות נהג הפרטית.
• התרשמתי שנהג הפרטית ניסה, באופן מגמתי, להרחיק את זירת התאונה מהמקום שבו חנה עובר לתאונה, בכך שסיפר כי הספיק לנסוע כשלושים מטרים לאחר שהחל בנסיעה עד למקום התאונה. שוכנעתי ממכלול הראיות (ובעיקר מעדות נהג המונית העדיפה), כי לא ייתכן ולא סביר שהפרטית חנתה כה רחוק מהצומת, אלא דווקא על סף הצומת ממש.
• תמוה שבכל כתבי הטענות שהוגשו מטעם נהג הפרטית ומבטחתו הושמטה העובדה שהפרטית חנתה ועמדה בצד הדרך עובר לתאונה, בטרם החלה בנסיעתה. גם עובדה זו מהווה נדבך נוסף במגמתיות שאפיינה את גרסת ועדות נהג הפרטית.
• מצאתי להאמין לנהג המונית, כי בשלב שבו החל לפנות ימינה בצומת, הפרטית הייתה עדיין בעמידה (ואף עם אורות מהבהבים המעידים על עצירה), ולכן הוא רשאי היה לפנות ימינה להניח שהפרטית תתמיד בעמידתה ולא תפנה באופן כה פתאומי וחסר זהירות שמאלה בניסיון להשתלב בתנועה, בדיוק ברגע שנהג המונית חולף על פני הפרטית בדרכו לפנות ימינה בצומת.

סיכום

התביעה בתא"מ 28175-11-18 נדחית. התובעת תשלם לנתבעים שכ"ט עו"ד בסך 3,000 ₪.

התביעה בתא"מ 49989-04-18 מתקבלת. הנתבע (יש להניח שבאמצעות מבטחתו, כלל חברה לביטוח בע"מ) ישלם לתובע את הסכומים הבאים:

1. סך של 16,446 ₪, שהינו סכום התביעה, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה 26.4.18 ועד יום התשלום המלא בפועל.
2. סך של 374 ₪ בגין מחצית ראשונה של אגרת בית משפט ששולמה, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה 26.4.18 ועד יום התשלום המלא בפועל.
3. סך של 374 ₪ בגין מחצית שנייה של אגרת בית משפט שטרם שולמה, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד יום התשלום המלא בפועל.
4. סך של 3,000 ₪ בגין שכ"ט עו"ד, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום (יום מתן פסה"ד) ועד יום התשלום המלא בפועל.

הגזברות תפעל לגביית המחצית השנייה של אגרת ביהמ"ש שטרם שולמה, בשתי התביעות.

ניתן היום, י"ב אדר א' תשע"ט, 17 פברואר 2019, בהעדר הצדדים.