לפניי בקשה להארכת מועד להישפט בגין דו"ח מהירות, מצלמה, מסוג ברירת משפט מיום 21.1.18.

המבקשת הודתה כי היא הנהגת אשר תועדה במצלמת המהירות במועד ביצוע העבירה אך כפרה במיוחס לה בכתב האישום. טענה כי לאור חוסר הוודאות אשר נוצר לגבי סוגיית תקינות מצלמות א3 לא ידעה כיצד להתנהל בעניין הדו"ח, מאחר שמפנ"א הכריז על הארכת מועד התשלום של דו"חות מסוג א3 עד ליום 15.11.18. טענה כי בנסיבות המיוחדות שנוצרו כפי שמתבטא בהנחיית פרקליט המדינה להקפאת האכיפה במצלמות א3, דחיית בקשתה להארכת מועד להישפט עלולה לגרום לעיוות דין.

המשיבה התנגדה לבקשה וטענה כי על פי אישור המסירה דבר הדואר הגיע ליעדו, וצירפה טופס מעקב משלוחים.

סעיף 230 לחוק סדר הדין הפלילי (נוסח משולב), תשמ"ב – 1982 נדרש לבקשת שפיטה המוגשת באיחור ומפנה לתנאי סעיף 229(ה) בשינויים המחויבים, קרי, שכנוע שהבקשה לא הוגשה במועד בשל סיבות שלא היו תלויות במבקש ושמנעו ממנו להגישה במועד והיא הוגשה מיד לאחר שהוסרה המניעה.

לאחר שעיינתי בבקשה ובתצהיר הנלווה לה ובתגובת ב"כ המשיבה לא מצאתי טעם לאי הגשתה של הבקשה להישפט ע"י המבקשת שבפניי במועד. גם לא הובאו כל "נימוקים מיוחדים אחרים" (סעיף 230).

המבקשת אינה חולקת על כך שקיבלה הדו"ח, כפי שגם עולה מטופס מעקב משלוחים שצירפה המשיבה, ובנסיבות אלה עמד לרשותה פרק זמן של 90 יום להגיש בקשה להישפט כפי שקבוע בחוק. המבקשת לא עמדה בנטל להוכיח שהבקשה לא הוגשה במועד בשל סיבות שלא היו תלויות בה ושמנעו ממנה להגישה במועד, ואין די בטענה הכללית בדבר ספק שנוצר בסוגיית אכיפת מצלמות א3. יצויין עוד שלטענת המבקשת, הארכת המועד שניתנה ע"י מפנ"א ניתנה לצורך תשלום דו"חות ולא לצורך הגשת בקשה להישפט.

אמנם דחיית הבקשה משמעותה נעילת שערי בית המשפט בפני המבקשת, אך בנסיבות העניין לא מצאתי טעם לזנוח את דיני הפרוצדורה.

לעניין זה יפים דברי כבוד השופט א' רובינשטיין ברע"פ 9580/11 יוסף נ' מדינת ישראל (27.12.11):

"בקשת המבקש לזנוח את הפרוצדורה ולהתמקד במהות, שובת לב ככל שתהא, אין בה כל ממש, שכן אם תתקבל טענתו, משמעות הדבר שלא יהיה לכך סוף, ובקשות הסבה יוכלו להיות מוגשות ללא תלות בזמן ביצוע העבירה. אין להלום דבר זה, ולא זו היתה כוונת המחוקק ביצירת האפשרות של עבירות ברירת משפט, שכל מהותן לייעל ולקצר הליכים."

לאור כל האמור לעיל, הבקשה נדחית.

ניתנה היום, כ"ו כסלו תשע"ט, 04 דצמבר 2018, בהעדר הצדדים.