26 מרץ 2020

לפניי ערעור על החלטת הוועדה לעררים (אי כושר) מיום 31.7.2018, שקבעה למערערת דרגת אי כושר בשיעור 65% (להלן: הוועדה).

אקדים אחרית לראשית ואציין, כי לאחר ששקלתי את טיעוני הצדדים, באתי לכלל מסקנה, כי דין הערעור להידחות, ולהלן נימוקיי.

תמצית טענות הצדדים

1. טענות המערערת:
2. המערערת, ילידת 1970, בעלת ליקויים רפואיים רבים שבגינם נקבעה לה נכות צמיתה בשיעור 73%. חרף האמור, הוועדה קבעה למערערת דרגת אי כושר נמוכה מדרגת הנכות הרפואית, המהווה נקודת מוצא לדרגת אי הכושר;
3. החלטת הוועדה אינה מבטאת את ההשפעה התפקודית שיש למגבלותיה של המערערת, לא כל שכן השפעתן המצטברת, על יכולתה לתפקד. כך למשל, המערערת סובלת ממגבלות אורתופדיות שונות המגיעות כדי 70% נכות טרם שקלולן, ומלבד ליקויים גופניים רבים אף סובלת מנכות נפשית משמעותית בשיעור 30%. שילובן של נכויות אלה לא בא לידי ביטוי בהחלטת הוועדה, ולא ניתן להבין מהחלטתה מדוע איבדה המערערת רק כדי 65% מכושרה.
4. טענות המשיב:
5. המשיב סבור כי אין בטעמי הערעור כדי להצביע על טעות משפטית שנפלה בהחלטת הוועדה, וכי טענות המערערת מופנות כנגד שיקול הדעת המקצועי של הוועדה, ומשכך אין להתירן;
6. המערערת נבחנה במסלול "עקרת בית", והוועדה פירטה את ליקויה הרפואיים והתייחסה לדברי המערערת עצמה, כי היא מסוגלת לבצע עבודות בישול קלות, טיפול חלקי בכביסה ועבודות קלות של ניקיון וסידור הבית. בהתאם, קבעה הוועדה כי המערערת בעלת דרגת אי כושר בשיעור 65%, ומדובר בהחלטה סבירה וברורה ואף למעלה מכך. כמו כן, יש לדחות את טענת המערערת אודות הצורך לנמק את הפער שבין הנכות הרפואית (73%) לבין דרגת אי הכושר (65%), משמדובר במסלול עקרת בית שבו נבחן כושר התפקוד של המערערת בבית, ולא כושרה לעבוד ולהשתכר. אשר על כן, יש לדחות את הערעור.

דיון והכרעה

1. סעיף 213 לחוק  הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה- 1995, מסמיך את בתי הדין לעבודה לדון בערעורים על החלטות של ועדות לעררים (אי כושר), בשאלות משפטיות בלבד. בהקשר זה נפסק, כי הואיל וועדת אי כושר, להבדיל מוועדה רפואית לעררים, פועלת בתחום שאינו מחייב ידע מיוחד בשדה הרפואה וקובעת עובדות אשר יש לבית הדין כלים לבוחנם, רשאי בית הדין להתערב בהחלטתה, אך יעשה כן רק במקרים קיצוניים הגובלים באי סבירות שכמוה כטעות שבחוק (דב"ע שם/1318-01 עטיה נ' המוסד לביטוח לאומי, פד"ע טו 60). לשון אחר, בית הדין יתערב בהחלטת הוועדה רק מקום בו מצא כי קיימת טעות משפטית ברורה וגלויה.
2. במקרה שלפניי הוועדה האזינה לתלונות המערערת, שתועדו בפרוטוקול כך:

"בבית בעלי ואני. לא מכינה אוכל אחותו של בעלי מבשלת. יכולה לעשות דברים בישיבה בלבד. סובלת מכאבים בידיים עקב מחלת דלקת פרקים. לא יכולה להרים דברים כבדים. יכולה לקפל כביסה ממש בקטנה. בקושי מנקה אבק- יש לי בעיות עם הנשימה. הבעל לא אוכל בבית. עבדתי בחנות בגדים. הסברתי למנהל שיש לי קושי לעלות על סולם – ולא כל כך הבין אותי – נפלתי בזמן העבודה 3 פעמים ולא יכולתי להמשיך לעבוד. עשיתי מיפוי עצמות אמרה לי שהפלטינה זזה לי מהמקום עבדתי כחצי שנה. 12 שנות לימוד"

1. הוועדה התייחסה לנתוניה וטיעוניה של המערערת ולתיעוד הרפואי, וסיכמה את מסקנותיה כך:

"הוועדה עיינה במסמכים שבתיק וראיינה את התובעת שהגיעה בלוויית בעלה. מדובר בתובעת ילידת 1970 אשר אובחנה כסובלת מפיברומיאלגיה -20%, ברך-קרע במיניסקוס -10% צלקות- 10% נוירופסיכולוגי- 30%, גב תחתון 10% , ירך ימין 40%.

הגישה מסמכים רפואיים חדשים בעת הוועדה מהמכון הראומטולוגי ביה"ח איכילוב מ 11/07/18 אשר ממנה עולה כי סובלת משיוגרן והחלה שוב טיפול בפלקווניל -שוקלים תיקון של המפרק החופף כמו כן ראתה הועדה מכתב רפואי של אורתופד מיום 25/06/18 אשר ממליץ על מניעה מפעילות מאומצת של הרגליים ממליץ עבודה בישיבה.

לדברי התובעת בוועדה מתקשה לבצע עבודות בית הדורשות עמידה ממושכת וכן ישיבה ממושכת ולכן לדבריה מתקשה בעבודות ניקיון ובישול-לדבריה מבצעת עבודות בישול קלות בעמידה וישיבה לסירוגין. כמו כן מטפלת חלקית בכביסה. לדעת הועדה בהתייחס לליקויים שאובחנו ולדרגת חומרתם מסוגלת לבצע עבודות בית בעיקר בישיבה עם קימה ועמידה לסירוגין. יכולה לבצע עבודות בישול, טיפול חלקי בכביסה, סידור הבית ועבודת ניקיון- קלות.

לדעת הועדה התובעת מוגבלת באופן חלקי ניכר בשיעור 65% מתפקודה במשק הבית.

בתקופה שעבדה – נבדקת כמשתכרת. לדעת הועדה בהתייחס לליקוים שאובחנו הייתה מסוגלת לבצע עבודות במשרה חלקית –עבודות שלא דורשות עמידה והליכה ממושכים. יכולה הייתה לעבוד בעבודות כמו ליווי קשישים לא סיעודיים, טיפול בילדים בגיל ב.ס, שמירה במבחנים, עבודות מודיעין. הועדה קובעת לראותה כמי שאיבדה את כושרה להשתכר בשיעור 65%. הוועדה דוחה את הערר"

1. עיון בפרוטוקול שצוטט לעיל מעלה, כי הוועדה ציינה את הליקויים הרפואיים של המערערת ושיעור הנכות שהוענק בגין כל ליקוי, התייחסה לתיעוד רפואי שהוצג לה והסתמכה על דברי המערערת עצמה בפניה, לפיהם היא "יכולה לקפל כביסה ממש בקטנה. בקושי מנקה אבק".
2. לטעמי, החלטה זו עומדת בחובת ההנמקה הנדרשת מוועדת אי כושר על תכליותיה (ראו: בר"ע 39263-03-15 אופנר – המוסד לביטוח לאומי, ניתן ביום 6.7.2016, בסעיפים 9-11 לפסק הדין), ובפרט משמדובר במסלול עקרת בית, שבו נדרשת הוועדה להעריך את דרגת התפקוד במשק הבית, בשונה מבחינת כושר השתכרות רגיל, על פי הקריטריונים שהותוו בפסיקה.
3. לכך יש להוסיף, כי הוועדה אף התייחסה לכושר עבודתה של המערערת בגין התקופה שבה עבדה כשכירה, והבהירה מדוע היתה מסוגלת, בהתאם למצבה הרפואי, לבצע עבודות שלא דורשות עמידה והליכה ממושכות, כפי שאף צוין בתיעוד הרפואי שהציגה המערערת לוועדה (ראו למשל מסמך אורתופד מיום 25.6.2018 שהמלית על עבודה בישיבה).
4. אשר על כן, משלא נפלה טעות משפטית בהחלטת הוועדה ובית הדין אינו מחליף את שיקול דעתה בשיקול דעתו, הערעור נדחה.
5. כמקובל בהליכים מסוג זה – אין צו להוצאות.

ניתן היום, א' ניסן תש"פ, (26 מרץ 2020), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.