1. לפניי בקשה מיום 16.06.19 לביטול גזר-דין שעניינן 8 הודעות קנס על שפיכה או הרשאת שפיכה של נוזלים למקום ציבורי, עבירה על פי סעיף 14(א) לחוק עזר לתל אביב-יפו (שמירת הסדר והניקיון), התש"מ-1980.
2. ביום 14.04.19 הורשע הנאשם בהיעדרו לפי סעיף 240(א)(2) לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], תשמ"ב-1982 לאחר שלא התייצב לדיונים מיום 18.12.18 ו-04.04.19, והושתו עליו קנסות המקור.
3. לאחר שבחנתי את הבקשה ואת תגובת ב"כ המאשימה, דעתי כי דין הבקשה להידחות.
4. בשל העובדה כי כבר ניתן גזר-דין כנגד המבקש, המסגרת הנורמטיבית לבקשה היא סעיף 130(ח) לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], תשמ"ב-1982 (להלן: חוק סדר הדין הפלילי) המורה כי:

"נגזר דינו של הנאשם בחטא או בעוון שלא בפניו, רשאי בית המשפט, על פי בקשת הנידון, לבטל את הדיון לרבות את הכרעת הדין וגזר הדין אם ניתנו בהעדרו, אם נוכח שהייתה סיבה מוצדקת לאי התייצבותו או אם ראה שהדבר דרוש כדי למנוע עיוות דין; בקשה לפי סעיף קטן זה תוגש תוך שלושים ימים מהיום שהומצא לנאשם פסק הדין אולם רשאי בית המשפט לדון בבקשה שהוגשה לאחר מועד זה אם הבקשה הוגשה בהסכמת התובע."

לפיכך, ניתן לבטל גזר-דין רק במקרה בו נוכח בית המשפט כי ישנה סיבה מוצדקת לאי ההתייצבות או אם הדבר דרוש בכדי למנוע עיוות דין. בהתאם לרע"פ 9142/10 סוראיה איטליא נ' מדינת ישראל נז (6) 793 (2003), על המבקש מוטל הנטל לשכנע את בית המשפט כי מתקיימים טעמים המצדיקים את הנעת גלגלי המערכת מחדש, ומדובר בנסיבות מיוחדות המצדיקות מתן רשות למבקש להשתתף בהליך חוזר.

1. לא מצאתי בבקשה טעם מוצדק להיעדרות המבקש (או סניגור מטעמו) מן הדיון. כמו כן אין בבקשה הגנה כלשהי מפני הדו"ח המקימה חשש לעיוות דין.

אשר על כן לא אוכל להיעתר לבקשה.

ניתנה היום, כ"ד סיוון תשע"ט, 27 יוני 2019, בהעדר הצדדים.