לפניי בקשה לביטול פסק דין שניתן ביום 17.12.2018, שעניינו פינוי מושכר. פסק-הדין ניתן לאחר שהמבקשים לא הגישו כתב הגנה.

אין מחלוקת כי בוצעה מסירה כדין של התביעה אל הנתבעים. עולה מהבקשה כי הפניית מסמכי התביעה אל ב"כ הנתבעים נעשתה בסמוך למועד שבו הוגשה הבקשה למתן פסק-דין וכי פנייה בבקשה להארכת המועד לא זכתה למענה חיובי מצד ב"כ התובע. הסבר מניח את הדעת למחדל מלהתגונן במועד – כנגד תביעה שעניינה פינוי, אגב אי תשלום דמי שכירות – לא נמסר.

אף בהנחה כי הובא הסבר למחדל מלהתגונן במועד, אין מקום להיעתר לבקשה, שהרי הגנה ראויה בפני סעד הפינוי לא הונחה: הנתבעים טענו כי התובע לא פעל לתיקון נזילות ורטיבות במושכר; לא התקין מנקז מים במרפסת; נמנע מלהביא בעל-מקצוע במקרה של הצפת המרפסת; וגרם נזקים עקיפים לציוד של הנתבעים.

הטיעון הובא באופן תמציתי ביותר; פירוט מספק לא נמסר. למעשה – פירוט מינימלי לא הובא. אסמכתאות המעידות על תיקונים שבוצעו על ידי הנתבעים לא הוצגו; תמונות המעידות על ליקויים (במיוחד כאשר בגין אותם ליקויים נטענים לא שולמו דמי השכירות) לא הוצגו. כמו כן, לא הוצג תחשיב קיזוז, המעיד על כך שנכון למועד הגשת התביעה לא קיים חוב דמי שכירות, בהינתן קיזוז עלויות תיקון או שיעור הנזק לנתבעים. טיעון כללי ועמום כנגד מצב הדירה אינה מקים פטור מתשלום דמי שכירות.

על יסוד האמור, הבקשה נדחית. הנתבעים יישאו בהוצאות התובע על סך 750 ₪. התשלום ייעשה בתוך 30 יום.

המזכירות תשלח את ההחלטה אל ב"כ הצדדים.

ניתנה היום, ג' אדר א' תשע"ט, 08 פברואר 2019, בהעדר הצדדים.