תביעת התובעים על-סך 5,440 ₪ כנגד הנתבע, שהינו עו"ד, אשר ייצג אותם וכן את המוכרים, בהסכם לרכישת דירה.

התובעים שילמו לנתבע סך 5,850 ₪ כשכר טרחתו מראש לשם טיפולו בהסכם מטעמם, וכן סך נוסף של 2,500 ₪ עבור הוצאותיהם.

אין חולק כי קודם לחתימת ההסכם ניתן לתובעים אישור עקרוני מטעם הבנק למתן הלוואה משכנתאית לצורך רכישת הדירה. לימים חזר בו הבנק, וסירב ליתן לתובעים הלוואה כאמור. בשל כך, בוטל הסכם המכר בהסכמת הצדדים.

התובעים עותרים להשבת מחצית מסכום שכר הטרחה ששילמו לנתבע, להשבת סכום ההוצאות ששילמו וכן הוצאות שהוציאו לאיתור מען הנתבע.

הנתבע טען כי, ברגיל, שכר טרחתו עומד על שיעור 1% מסכום עסקת הרכישה מכל צד, אך במקרה זה הסכים לבקשת אימה של התובעת 1, אותה הכיר ושהיתה אף אחת ממוכרי הדירה, והפחיתו במחצית. מדובר בדירה בבנין ישן, לגביו לא ניתן צו בית משותף ולטובת בעלי הזכויות בו רשומות הערות אזהרה בלבד. הנתבע הסכים לערוך את ההסכם ולטפל בביצועו אך נוכח הסכמתו העקרונית הראשונית של הבנק מטעם התובעים. הסתבר כי זכויות הורי המוכרים לא היו רשומות בלשכת רישום המקרקעין, והמוכרים עצמם, עשרה במספר, היו מסוכסכים ביניהם והתנהלו ביניהם הליכים משפטיים, שאף השפיעו על אפשרות קידומה של עסקת המכר עם התובעים. הנתבע טוען כי טיפל בעסקה משך כשנה וחצי, הן לשם רישום זכויות הורי המוכרים בנכס, רישום צו ירושה וצו קיום צוואה, פניה להסדרת חוב ברשות המקומית, הערה על קיומו של צו הריסה, דיווח על העסקה לרשויות המס וכיו"ב. בסופו של יום, ומחמת שלא עלה בידי התובעים לקבל את אישור הבנק מטעמם, בוטל ההסכם. המוכרים לא הפקידו בידי הנתבע כספים לתשלום הוצאות נילוות לביצוע ההסכם, על אף שהיה עליהם לעשות כן. הנתבע השתמש כדין בכספים שהפקידו בידיו התובעים למימון הוצאות שנדרשו על מנת לספק בידיהם אסמכתאות לבנק, לשם קבלת אישור להלוואה. לפיכך, אין מקום אלא להשבת כספי ההוצאות בהם לא נעשה שימוש, בסך 1,832 ₪, סכום אותו הסכים הנתבע לשלם לתובעים קודם להגשת התביעה, אך התובעים סירבו לקבלו. סכום זה הופקד בקופת בית המשפט, ולאחר הדיון שנערך במעמד הצדדים, הועבר בהסכמה לידי התובעים.

הצדדים חלוקים אודות יתרת סכום ההוצאות בסך 668 ₪ וכן בשאלה האם על הנתבע להשיב לתובעים מחצית משכר הטרחה ששילמו לו.

לאחר שעיינתי בכתבי הטענות על נספחיהם ושמעתי את טיעוני הצדדים לפני, להלן החלטתי:

באשר לעתירה להחזר מחצית מכספי שכר הטרחה –

התובעים אמנם מאשרים כי במכתב ששלחו לנתבע לאחר ביטול הסכם הרכישה, ביום 27/08/18, ציינו כי "תשלום על שכר טרחתך מובן ומקובל", וביקשו החזר הסכום ששילמו עבור ההוצאות. עם זאת, לאחר תשובת הנתבע כי יחזיר חלקית את סכום ההוצאות, הודיעו התובעים במכתב מיום 02/09/18 כי שכר הטרחה סוכם "במידה ויש עסקה שיוצאת לפועל", כי העסקה לבסוף לא הושלמה עקב הבעייתיות ברישום הדירה ומכאן "אנו לא מתפשרים על חלק מהסכום". התובעים הסבירו כי מלכתחילה ומפאת העדר ניסיונם טעו לחשוב כי הנתבע זכאי למלוא שכר טרחתו, ולאחר מכן ביררו ומצאו כי שעה שהעסקה לא הושלמה, הם זכאים להשבת מחצית שכר הטרחה ששילמו.

אין חולק כי לא נחתם הסכם שכר טרחה בין הצדדים, מכאן שלא קיימת הוראה לפיה שכר הטרחה ישולם במלואו גם אם העסקה לא תושלם. משכך, יש לבחון את היקף פועלו של הנתבע לבחינת שכרו הראוי. אכן אין מדובר בעסקה פשוטה בשל אופי רישום הזכויות בדירה בלשכת רישום המקרקעין וכן חובות והערות נוספות שהיו רשומים עליה. הנתבע פעל משך זמן לא מבוטל לקידום עניינם של התובעים, כמו גם של המוכרים, על מנת להוציא העסקה אל הפועל. עם זאת, שכר הטרחה נגבה מלכתחילה תוך שהוא כולל את פועלו של הנתבע עד לסיום רישום העסקה על שם התובעים, אך העסקה בוטלה. בנסיבות המקרה דנן, בבחינת משך הזמן שהקדיש הנתבע לטיפול בעריכת ההסכם וביישומו, מידת מורכבות רישום הדירה שהובילה לפעולות נוספות שהיה על הנתבע לבצע, סכום הרכישה והעובדה כי נותרו עוד פעולות לבצע עד לסיום העסקה, אני מוצאת כי יש להעמיד את השכר הראוי לנתבע על 80% מהשכר המוסכם.

לפיכך, על הנתבע להשיב לתובעים סך 1,000 ₪ בתוספת מע"מ, ובסך-הכל 1,170 ₪.

באשר לעתירה להחזר הוצאות –

יצוין כי התרשמתי שהנתבע מסרב להחזיר את יתרת סכום ההוצאות בעיקר בשל העובדה שהמוכרים לא הפקידו בידיו סכום כספי להוצאותיהם, בניגוד להתחייבותם, ולשיטתו, התובעים רשאים לתבוע מהמוכרים את החזר ההוצאות האמור. אמנם לפי הסכם המכר רשאי צד לשלם את הוצאות משנהו במקומו ולאחר מכן יהיה זכאי לקבלם הימנו. כך גם ניתנה האפשרות לנאמן, הנתבע, להשתמש בכספי הנאמנות לשם תשלום הוצאות עבור המוכרים. אך כאן אין מדובר בכספי הנאמנות אלא בכספים שהפקידו התובעים להוצאותיהם שלהם לשם ביצוע ההסכם. בנוסף, הסכם הביטול לא הוצג בפני ולא נטען כי המוכרים עמדו על תשלום הוצאותיהם על-ידי התובעים. לאור כל האמור, אין מקום שהתובעים ישאו בהוצאות שממילא היה בהן כדי לקדם את המוכרים.

בהתאם למוצג נ/1, ההוצאות לשם רישום הערת אזהרה לטובת הורי המוכרים (בסך 152 ₪), רישום צו קיום צוואה וצו ירושה של הורי המוכרים (בסך 304 ₪) והוצאת אישור מס על העסקה של הורי המוכרים (בסך 197 ₪) – כל אלה למעשה נדרשו לשם קידום רישום הזכויות בנכס, בראש ובראשונה, על שם המוכרים. גם אם היו מהלכים אלה מתבקשים או אף הכרחיים, על מנת להציגם בפני הבנק מטעם התובעים, הרי ממילא נעשו הם בראש ובראשונה לקידום עניינם של המוכרים וקידום רישום זכויותיהם בדירה, בין אם היו מתקשרים עם התובעים בהסכם המכר ובין עם מאן דהוא אחר או בכלל. לפיכך בהוצאות אלה היה על המוכרים לשאת ולא היה מקום לשלמם מכספי הקונים, התובעים.

אינני רואה להורות לתובעים לפעול כנגד המוכרים להשבת סכום זה, כמוצע על-יד הנתבע, שעה שגם הנתבע מסכים כי היה על המוכרים להפקיד בידיו סכום כספי לתשלום הוצאותיהם, אך הם לא עשו כן, ומשכך הכספים שולמו מכספי התובעים.

אשר על כן, על הנתבע להשיב לתובעים, מעבר לסכום שהופקד בקופת בית המשפט והועבר לתובעים, גם את הסך 653 ₪.

שונים הם הדברים ביחס לסכום ששולם עבור הוצאת נסח טאבו לאחר רישום צו ירושה וצו קיום צוואה של הורי המוכרים (בסך 15 ₪), שכן זה נדרש לשם הצגתו בפני הבנק מטעם התובעים.

כך גם לא מצאתי לחייב את הנתבע בהוצאות איתור מען הנתבע שהוציאו התובעים. לא הובהר מדוע היה צורך בהוצאות איתור, שעה שמדובר בעו"ד במקצועו, לו משרד עו"ד שכתובתו אף צוינה בתכתובת בין הצדדים.

סוף דבר –

לפיכך, אני מחייבת את הנתבע לשלם לתובעים את הסך 1,823 ₪, בתוספת אגרת המשפט כפי ששולמה, וזאת בתוך 14 יום.

בנסיבות המקרה דנן, בשים לב ליחסים בין הצדדים, שעה שהנתבע נאות, עוד קודם להגשת התביעה, לתשלום חלק ניכר מסכום ההוצאות, ובשים לב לתוצאת פסק הדין, אין צו להוצאות נוספות.

ניתן להגיש בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי בתוך 15 יום.

המזכירות תמציא את פסק הדין לצדדים בדואר רשום בצירוף אישור מסירה.

ניתן היום, ט' אייר תשע"ט, 14 מאי 2019, בהעדר הצדדים.