לפני כב' השופטת יעל אנגלברג שהם

- דן יחיד -

פסק דין

תביעה זו עניינה להכיר בפגיעה בגבה של התובעת כ"פגיעה בעבודה".

רקע עובדתי

1. התובעת יליד שנת 1972, עבדה בחברת מו-יד בע"מ מיום 6.12.06 ועד ליום 17.11.17 כסדרנית מדף בתחום מוצרי החלב. במסגרת עבודתה נדרשה התובעת לסדר את מוצרי חלב במדפי המקרר בסופר.

2. התובעת עבדה 5-6 ימים בשבוע כאשר בשנים 2006-2012 (כולל) עבדה התובעת בהיקף של שעתיים ביום; בשנים 2013-2015 (כולל) עבדה התובעת כ-3 שעות ביום; ואילו בשנים 2016-2017 עבדה התובעת 8 שעות ביום בממוצע.

3. ביום 30.1.18 פנתה התובעת לנתבע בתביעה להכיר בפגיעה בגבה כ"פגיעה עבודה" כמשמעה

בחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה-1995 (נ/1). ביום 12.4.17 דחה הנתבע את תביעת התובעת בקובעו:

"על פי המסמכים בשבידנו, לא הוכח קיום אירוע תאנותי/אירועים תאוניים זעירים תוך כדי ועקב עבודתך/עיסוקך במשלח ידך, ואשר הביאו לפגיעה בגב. מבחינה רפואית לא הוכח קיום קשר סיבתי בין מחלתך לבין תנאי עבודתך. מחלתך התפתחה על רקע מצב תחלואתי טבעי שאינו קשור בתנאי העבודה".

כנגד החלטה זו של הנתבע, הוגשה תביעת התובעת.

4. מטעם התובעת העידה היא עצמה, ומטעם הנתבע העיד מר ירוחם אורי מנהל צוות בחברת מו-יד בע"מ והממונה על התובעת (להלן: מר ירוחם).

טענות הצדדים

5. לטענת התובעת, במסגרת עבודתה לצורך סידור הסחורה נדרשה להתכפף ולהתיישר מספר רב של פעמים כבשגרה. התובעת טענה כי תפקידה היה לפרוק את הסחורה מהמשטחים ולהעבירם לתוך לולים, לגרור את הלולים למקררים שבאולם ובאולם לפרוק את הסחורה מהלולים למדפים תוך שהיא נדרשת לקודד את המוצרים. עוד נדרשה התובעת להוציא מהמקררים את מוצרים פגי התוקף, לסדר את המוצרים לפי מועד התפוגה ולהחזיר את המוצרים שפג תוקפם למחסן.

התובעת טענה כי בשש שעות עבודה היא נדרשה לפרוק מהמשטחים ולהעביר ללולים ומהלולים למדפים כ-10-15 ארגזים מכל משטח ומכאן כי נדרשה לתנועת כיפוף ויישור בין 20 ל-30 פעמים בשעה, היינו בין 120-180 פעם ביום עבודה כאשר משקל הסחורה בארגזים עמד בין 2.4 ק"ג ל-18 ק"ג. עוד טענה התובעת, כי בכל ארגז יש בין 16 ל-24 מוצרים. התובעת טענה, כי אומנם ביצעה עבודות נוספות, אך הן היו זניחות ביחס להיקף עבודתה של סידור וקידוד הסחורה והשמתו במדפים כאשר פעולות אלה דרשו תנועות של כיפוף ויישור באופן תדיר.

6. לטענת הנתבע, לא הוכיחה התובעת תשתית עובדתית מתאימה לצורך החלת תורת המיקרוטראומה. לטענת הנתבע, במרבית שנות עבודתה עבדה התובעת כשעתיים עד שלוש ביום. עוד טוען הנתבע, כי התובעת מבצעת בעבודתה פעולות מגוונות אשר אינן בהכרח פועלות על הגב ואין בהן רצף ותדירות לביסוס תשתית מתאימה.

המצע המשפטי

7. הוראות סעיף 79 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה-1995 קובעות:

"'תאונת עבודה' - תאונה שארעה תוך כדי עבודתו ועקב עבודתו

אצל מעבידו או מטעמו...".

8. הלכה פסוקה היא, כי תאונה מורכבת משני יסודות חיוניים: גורם או מחולל מחד גיסא ונזק או פגיעה מאידך גיסא. ברור הוא, כי באין חבלה אין תאונת עבודה וכי החבלה היא אחת העובדות הצריכות לעילת התביעה וככל עובדה ממערכת המהווה עילת תביעה צריך שהתובע יוכיח אותה (ראו לעניין זה: דב"ע נ"ג/0-153 עוואד ג'אבר פראג' - המוסד פד"ע כ"ז 50; דב"ע נ"ב/0-88 כאמל קופטי - המוסד פד"ע כ"ט 169; דב"ע שם/0-96 המוסד - אמנון וייל פד"ע יב 225; דב"ע נ"ו/0-251 בצלאל ישינובסקי - המוסד פד"ע ל"א 241).

9. על פי תורת המיקרוטראומה ניתן להכיר ב"תאונה", המקנה זכות לגמלאות, לא רק כאשר מדובר במקרה חד פעמי שמתלווים אליו סימנים מובהקים של מכה, חבלה או הפעלת כח חיצוני כלשהו, אלא גם בצירוף של מקרים (פגיעות) שכל אחד מהם הוא בעל אופי "תאונתי", שניתן לאיתור בזמן ובשטח ואשר הצטברותם גורמת לפגיעה ולנזק - מיקרוטראומה.

10. לתורת המיקרוטראומה מספר יסודות ובהם:

(1) קביעה עובדתית שהיו תנועות זעירות, חוזרות ומצטברות בעבודתו של המבוטח;

(2) חוות דעת רפואית המעידה על קיומו של קשר סיבתי בין התנועות הזעירות המצטברות לבין הופעת המחלה (ראו עבל 338/96 המוסד - יוסף עובדיה פד"ע ל"ו 213, 221; דיון נ"א/0-116 המוסד - כמיליה חורי פד"ע כ"ה 25).

11. כאמור, היסוד הראשון מצריך כי התובע יוכיח שבמהלך עבודתו נגרמו לו אין ספור פגיעות זעירות, שכל אחת מהן הסבה לו נזק זעיר, שלא ניתן לאבחון, עד שהצטברות הנזקים הזעירים הללו, זה על גבי זה, מביאים בשלב מסוים לנזק של ממש הפוגע בכושר עבודתו של התובע (ראו דב"ע מ"ח/0-77 מזרחי - המוסד פד"ע י"ט 538, 549; דב"ע מ"ו/0-64 מיכאלי - המוסד (לא פורסם); בג"ץ 4690/97 המוסד נ' בית הדין הארצי לעבודה ועובדיה כרם, פ"ד נ"ג(2), 529). זיהוי כל אירוע בנפרד משול לדימוי של נזק, המתהווה בגוף על דרך של טפטוף מים על סלע עד להיווצרות חור, ולא כתוצאה מזרם מים שוטף (ראו ש. קובובי רמ"ח ושס"ה - סוגיות בתאונות עבודה בעמ' 99 (1994)).

12. דרך המלך להוכחת הפגיעה על פי תורת המיקרוטראומה היא שכאשר מביא מבוטח ראיות שמהן עולה כי יתכן שהיו פגיעות זעירות, על בית הדין למנות מומחה - יועץ רפואי (דיון מח/0-11 המוסד - אשר חליוא פד"ע י"ט, 379).

13. בשלב האמור, הטרום-רפואי, די בכך שהתובע יראה כי הייתה סדרה של אירועים קטנים בני הפרדה והבדלה זה מזה, אשר לכל אחד מהם אופי תאונתי במובן "תאונת עבודה". פעולות שכל אחת מהן הייתה יכולה להביא לנזק זעיר כנדרש במיקרוטראומה ולו לכאורה.

14. לגבי אותן פגיעות זעירות שהן תוצאה של תנועות חוזרות ונשנות, נפסק כי התנועות אינן חייבות להיות זהות אלא "זהות במהותן" כהגדרת הפסיקה, דהיינו, דומות האחת לרעותה ובלבד שיפעלו על מקום מוגדר. תדירותן אינה חייבת להיות קבועה, אלא על התנועות לחזור ולהישנות בתכיפות הנמשכת על פרק זמן מספיק לגרימת הנזק המצטבר הפוגע בכושר עבודת הנפגע (ראו עב"ל 313/97 המוסד - אשר יניב, פד"ע ל"ה 529; עב"ל 364/97 המוסד - שמואל אסרף פד"ע ל"ה 463).

15. השאלה, אם הוכחה תשתית עובדתית המחייבת יישום הילכת המיקרוטראומה, היא שאלה עובדתית (דב"ע נו/0-103 עטר - המוסד לביטוח לאומי). וה"הכרה בפגיעה בעבודה מסוג מיקרוטראומה מחייבת קיום תשתית עובדתית מוכחת, וכן ביסוס רפואי לגבי אותה תשתית" (דב"ע נו/0-90 אוחיון - המוסד לביטוח לאומי).

הכרעה

16. בעניננו, לאחר ששמעתי את עדויות הצדדים, לא מצאתי כי התובעת הציגה תשתית עובדתית הנדרשת להוכחת פגיעה חוזרת ונישנית על פי עילת המיקרוטראומה.

17. כעולה מעדותה של התובעת ובניגוד לתצהירה, מתוך 11 שנות עבודתה, בשש השנים הראשונות לעבודתה עבדה בהיקף של שעתיים ביום בלבד ובשלוש שנים שלאחר מכן עבדה בהיקף של כשלוש שעות. רק בשנתיים האחרונות לעבודתה, עבדה התובעת בין שש לשמונה שעות ביום. כעולה מעדותו של מר ירוחם כ80% מהעבודה היא עבודה פיזית (עמ' 20 ש' 26-27 לפרוטוקול).

18. מהעדויות שהובאו עלה כי התובעת מתחילה את יום העבודה בסידור המקררים בחנות ובמסגרת זו היא נדרשת למיין את המוצרים לאורך כל המדפים בגבהים שונים ולהניח בצד את אלה שפג תוקפם, לנקות את המדפים ולסדר את המוצרים בשיטת FIFO.

לאחר מכן, נדרשת התובעת להביא מוצרים מהמחסן למקררי החנות ובתוך כך להעביר ארגזים של מוצרים מהמשטחים ללול. בתקופת עבודתה הראשונה (במשך כתשע שנים) נדרשה לפירוק משטח אחד בלבד (עמ' 6 ש' 1-2 לפרוטוקול) ואילו בהמשך עלה מספר המשטחים. לאחר פירוק המשטחים והעברת הארגזים ללול, הביאה התובעת את הלול לאולם והעבירה את המוצרים תוך שהיא מקודדת שכבה של מוצרים ומסדרת אותם על גבי המדף. כל מוצר היה במשקל שונה והונח על מדף אחר בגובה שונה, כאשר לצורך סידור הסחורה במדפים הגבוהים נעזרה התובעת בסולם או דרגש. כעולה מעדות התובעת בתקופה הראשונה בעת שעבדה כשעתיים ביום, סידור התוצרת מהמשטח ללול ארך כרבע שעה (עמ' 6 ש' 14-19), סידור המקרר וניקיונו ארך כ-20 דקות (עמ' 7 ש' 10-11) ואילו סידור התוצרת החדשה ארך כ-15-20 דקות (עמ' 10 ש' 1-10). התובעת העידה כי בשנתיים האחרונות לעבודתה בעת שעבדה במשך 6-8 שעות ביום מדובר בהיקף של 5 -6 משטחי סחורה, היינו פי 5-6 עבודה מהתקופה הראשונה שם נדרשה למשטח אחד בלבד (עמ' 11 ש' 5-6).

19. בפרשת דוידוב קבע בית הדין הארצי בעניינה של סדרנית מוצרים בסופרמרקט,כהאי לישנא:

"השאלה הנשאלת היא אם עלה בידי המערערת להניח לפני בית הדין האזורי תשתית עובדתית בדבר רצף קבוע ואחיד של תנועות זהות או זהות במהותן, בקשר לפעולות השונות שביצעה במסגרת עבודתה כסדרנית סחורה בסופר מרקט. בנסיבות המקרה שלפנינו קבע בית הדין האזורי כי לא עלה בידי המערערת להוכיח שהיא ביצעה במהלך עבודתה רצף של תנועות חוזרות ונשנות של התכופפות והרמת מוצרים, לאותו גובה ובאותן נסיבות, באופן המהווה סדרה של תנועות חוזרות ונשנות. המערערת אינה חולקת על כך שפעולת ההתכופפות וההרמה של מוצרים בוצעה לצרכים שונים, לגבהים שונים ובמשקלים שונים. לטענתה ניתן לבודד את פעולות הכיפוף היישור וההרמה אותן ביצעה מפעולות אחרות.

אלא שעיון בתשתית העובדתית כפי שהובררה בבת הדין האזורי מעלה כי המערערת ביצעה מספר רב של פעולות לאורכו של יום העבודה: פריקת משטחי סחורה שהגיעה במספר משתנה של ארגזים במשקלים שונים והעברתם לעגלה; נסיעה עם העגלה למחסן שם סודרו הארגזים על גבי מדפים בגבהים שונים; טיפוס על סולם לצורך סידור הארגזים על גבי המדפים הגבוהים; העברת סחורה בארגזים מן המחסן למדפי הסופר; פתיחת הארגזים, קידוד המחיר וסידור הסחורה שבארגז, שמשקלה משתנה, על גבי המדפים; מיון סחורה קודמת; סידור סחורה בתוך מקררים בעומק שונה.

פעולות אלה כללו גם התכופפות והרמת משאות במשקלים שונים לגבהים שונים, אלא שפעולות אלה לא נערכו ברצף קבוע ובסדר מסוים, אלא בהתאם לצורך שהתעורר בעבודת המערערת. מן האמור עולה, כי הפעולות שביצעה המערערת במהלך יום עבודתה הינן פעולות מגוונות, השונות במהותן מבחינת המאמץ שהופעל, התדירות בה הן בוצעו ורציפותן. זאת, להבדיל מתנועות חוזרות ונשנות הזהות במהותן המבוצעות ברצף, הנדרשות לקיומה של תשתית עובדתית לפי תורת המיקרוטראומה. לאור האמור ומשנעדרות תנועות אלה אלמנט של רציפות, אין די, כטענת המערערת, בהצבעה על כך שהיא התכופפה והרימה משאות מספר רב של פעמים ביום, אשר גרמו למאמץ מוגדר בגבה" (עבל (ארצי) 16094-05-14 נדג'ידה דוידוב – המוסד (12.12.16)).

והדברים יפים גם לענייננו.

20. התובעת דנן נדרשה לבצע סידרה של פעולות הכוללות הרמה של מוצרים מגבהים שונים ובמשקלים שונים והנחתם בגבהים שונים. אשר על כן נדרשו ממנה פעולות פיזיות שונות שבחלקן נדרשה להרמת ידיים מעבר לגובה הכתף ובחלקן הטייתן כלפי מטה, בחלק נדרשה לכיפוף ויישור הגב, בחלקן בכיפוף הברכיים ובחלקן לטיפוס על סולם או דרגש. כך נדרשה התובעת גם לפעולה של קידוד המחיר וסידור הסחורה במקררים בעומק שונה.

כעולה מפסיקת בית הדין הארצי, משלא נערכו הפעולות ברצף קבוע או בסדר מסוים אלא בהתאם לצורך שהתעורר בעבודת התובעת והפעולות היו מגוונות ושונות במהותן מבחינת המאמץ שהופעל, התדירות שבה בוצעו ורציפותן, אין הן מקימות את התשתית העובדתית הנדרשת לפגיעה על דרך המיקרוטראומה. אציין, כי בשונה מהמצג שהוצג במסגרת כתב התביעה ותצהיר התובעת, עלה מעדותה כי היקף עבודתה במרבית שנות עבודתה (9 שנים מתוך 11 שנים), עבדה התובעת רק כשעתיים ביום ומתוכם נדרשה גם לערוך רשימות לצורך ביצוע הזמנות ולהכין שילוט, פעולות שבוודאי אינן יכולות להוות בסיס לפגיעה בגב על דרך המיקרוטראומה.

21. אומנם, הלכה היא כי הפעולות המקימות את עילת המיקרוטראומה אינן חייבות להיות זהות, אך השפעתן צריכה להיות זהה וממוקדת למקום מוגדר ולהישנות בתכיפות הנמשכת על פרק זמן מספיק לגרימת הנזק המצטבר הפוגע בכושר עבודת הנפגע.

העולה מן האמור הוא, כי התובעת לא הרימה את הנטל להוכיח קיומן של תנועות חוזרות ונשנות בעלות השפעה על מקום מוגדר בתכיפות המספיקה לגרימת נזק מצטבר שאין להשיבו, או אין ספור פגיעות זעירות החוזרות בתדירות ממושכת על עצמן (דב"ע לו/0-75 המוסד לביטוח לאומי – טואיטו; דב"ע מח/0-77 מזרחי - המוסד לביטוח לאומי,דב"ע נא/0-116 המוסד לביטוח לאומי - חורי).

22. אשר על כן, התביעה נדחית.

התובעת תישא בהוצאות הנתבע בסך של 3,000 ₪ אשר ישולמו תוך 30 יום שאם לא כן יישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד לתשלום המלא בפועל.

זכות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים תוך 30 יום מיום קבלת פסק הדין.

ניתן היום, ט' אייר תש"פ, (03 מאי 2020), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.