1. לפני בקשת הנתבעות 2 ו-3 (להלן: "הנתבעות") לפסיקת הוצאותיהן בגין ניהול תביעה זו. התביעה כנגד הנתבעות נדחתה לאחר שהנתבעת 1 הכירה בחבותה בגין בתאונה והסכימה לדחיית התובענה כנגד הנתבעות.
2. מדובר בתביעה בגין נזקי גוף שנגרמו לתובע, יליד 1965 אשר הועסק על ידי הנתבעת 3 כנהג גרר. ביום 15.11.11 במהלך חיבור של כבל גרירה בין רכב גורר לבין רכב נגרר, השתחרר וו החיבור מהרכב הנגרר, פגע בתובע וגרם לו נזקי גוף (להלן "התאונה"). התביעה הוגשה בעילות חליפיות: כנגד הנתבעת 1 – מבטחת הרכב בו נהג התובע לפי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה-1975 (להלן: "חוק הפלת"ד") וכנגד הנתבעות 2 ו-3 לפי פקודת הנזיקין [נוסח חדש] (להלן: "הפקודה").
3. לאחר שהוגשו ראיות הצדדים בשאלת סיווג התאונה, הודיעה הנתבעת 1 כי היא מכירה בחבותה בגין אירוע התאונה והיא מסכימה לדחיית התביעה כנגד הנתבעות 2 ו-3. הנתבעות עומדות על הוצאותיהן בניהול ההליך, והגישו טיעוניהן בכתב בשאלה זו.
4. לטענת הנתבעות, כבר עם הגשת כתב ההגנה הגישו בקשה למחיקת התביעה כנגדן על הסף בטענה לפיה התאונה הנטענת היא תאונת דרכים ולפיכך יש להחיל את סעיף 8 לחוק הפלת"ד שעניינו ייחוד העילה. רק לאחר שהוגשו ראיות הצדדים לעניין סיווג התאונה הודיעה הנתבעת 1 כי היא מכירה בחבותה ובית המשפט הורה על דחיית התביעה כנגד הנתבעות. הנתבעות נאלצו להגיש כתב הגנה, בקשה למחיקה על הסף ואת ראיותיהן בשאלת סיווג התאונה. כן התייצבו הנתבעות לדיונים בבית המשפט. בנוסף טוענות הנתבעות כי נאלצו להפעיל את פוליסת הביטוח ויהא עליהן לשאת בהשתתפות עצמית.
5. נתבעת 1 והתובע לא הגיבו לבקשת הנתבעות.
6. תקנה 511(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984 (להלן: "תקנות סדר הדין האזרחי") מקנה לבית המשפט שיקול דעת אם לחייב בעל דין בתשלום שכר טרחת עורך-דין והוצאות משפט, אם לאו, כאשר התקנות והפסיקה התוו קווים מנחים באשר למרכיבי שיקול הדעת האמור (ראו: תקנה 512(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי; ע"א 9535/04 סיעת "ביאליק 10" נ' סיעת "יש עתיד לביאליק" (16.6.2005)).
7. בהתאם לפסיקה, ברירת המחדל היא פסיקת הוצאות משפט ושכר טרחת עורך-דין לטובת הצד הזוכה, כך שלא ייגרם לו חסרון כיס (ע"א 3769/97 דהן נ' דני, פ"ד נג (5) 581, 598 (1999)).
8. עם זאת, פסיקת הוצאות נתונה לשיקול הדעת ותחושת הצדק של בית המשפט שדן בהליך, ולא אחת קיימות נסיבות אשר מחייבות סטייה מעקרונות היסוד בעניין זה, כשנקבע כי טעמים שעניינם "נסיבות העניין", מיהות בעלי הדין ומצבם, מהות ההליך ובשאלה האם מדובר בהליך סרק, הוכרו כטעמים המצדיקים הימנעות מפסיקת הוצאות (ראו: רע"א 6894/14 AIG חברה לביטוח בע"מ נ' אמנונית דרור (24.2.2014)).
9. כך למשל נפסק, כי:

"לא אחת יארע שבתי המשפט, לרבות בית משפט זה, מחליטים שלא לפסוק הוצאות בשל נסיבותיהם הספציפיות של תיקים שלפניהם, לא רק כאשר התוצאה אינה חד משמעית לכיוון אחד, אלא גם בשל נסיבות הכרוכות בצדדים, ופעמים גם לפנים משורת הדין. הדברים מסורים לשיקול הדעת ולתחושת הצדק של בית המשפט בדונו בתיק"

(ע"א 6568/05 רוני כץ נ' גניה כץ (נבו) 17.8.2005).

וראו גם ע"א 3699/13 ר.א. חברת פיתוח גני יבנה בע"מ נ' מועצה מקומית גן יבנה (נבו 2.2.15):

"אמנם בעל דין אשר זכה בתביעתו זכאי לקבל את ההוצאות שהוציא לשם ניהול המשפט, שמא יצא שכרו בהפסדו, אל פסיקת ההוצאות מסורה, כאמור, לשיקול דעתה של הערכאה אשר דנה בעניין. בין השיקולים השונים רשאי בית המשפט לשקול אל דרך ניהול ההליך, לרבות מידת ההכבדה שלא לצורך על בעל הדין שכנגד ועל בית המשפט ובזבוז הזמן השיפוטי".

1. לאחר שנתתי את דעתי לטענות הנתבעות ולהוצאות בהן נאלצו לשאת במהלך ניהול ההליך, ובשים לב למועד בו נדחתה התביעה כנגדן, אני מורה כי הנתבעת 1 תשא בהוצאות הנתבעות 2 ו-3, אותן אני מעמידה על סך של 3,000 ₪.
2. הסכום ישולם בתוך 30 יום שאם לא כן, יישא הפרשי הצמדה וריבית עד לתשלום המלא בפועל.

המזכירות תשלח העתק ההחלטה לצדדים.

ניתנה היום, י"ז חשוון תשפ"א, 04 נובמבר 2020, בהעדר הצדדים.