לפניי בקשה לעיכוב ביצוע פסק דין, שניתן ביום 27.9.18, ב-ת"א 28577-02-16, בבית משפט השלום בירושלים (כב' השופטת ק' אזולאי) (להלן: "פסק הדין"), וזאת עד להחלטה בערעור שהגיש המבקש בבית משפט זה.

רקע עובדתי ודיוני

1. בבית משפט קמא נדונה תביעה שטרית שהגישה המשיבה נגד המבקש, שתחילתה בשנת 2005, בהגשת שיק על סך של 953,000 ₪ לביצוע בלשכת ההוצאה לפועל בירושלים (תיק הוצל"פ 03-10293-05-03). המשיבה טענה, כי השיק ניתן לה כבטוחה להלוואה על סך של 700,000 ₪ שהלוותה למבקש בשנת 1999. המבקש הגיש התנגדות לביצוע השטר, ובתצהירו טען כי השטר נגנב ממנו וחתימתו עליו זויפה. יצוין, כי בשלב מאוחר יותר טען המבקש טענות נוספות: טענת היעדר הרשאה למשיבה למילוי הפרטים בשיק וטענת היעדר תמורה בגין השיק.
2. ההתנגדות הועברה לבית המשפט, אולם בשל השתלשלות אירועים ממושכת בין הצדדים, נדונה רק בשנת 2014 (השתלשלות האירועים פורטה בהרחבה בפסק דינו של כב' השופט ד' גדעוני בע"ר 30412-01-14, מיום 11.11.14).

1. במקביל, ניהלו הצדדים הליך בוררות, והליכי ההוצאה לפועל הושהו. ביום 28.11.2010 ניתן פסק בורר, וביום 7.12.2011 בוטל פסק הבורר על ידי בית משפט זה (הפ"ב 52405-01-11). ביום 2.7.2012 ביקשה המשיבה לחדש את הליכי ההוצאה לפועל לביצוע השיק.
2. בעקבות חידוש ההליכים הגיש המבקש בקשה לביטול ההחלטה שהורתה על מחיקת ההתנגדות לביצוע שטר (החלטה מיום 24.4.06), וביום 31.12.13 נדחתה הבקשה. ערעור שהוגש על ההחלטה התקבל (ע"ר 30412-01-14 הנ"ל), וההתנגדות לביצוע שטר הועברה למתן החלטה.
3. לצורך הדיון בהתנגדות מונתה בהסכמת הצדדים מומחית לכתבי יד, הגב' איה שוחט, כמומחית מטעם בית המשפט (להלן: "המומחית"), אשר התבקשה לתת חוות דעת בטענת הזיוף שהועלתה על ידי המבקש. בחוות דעתה נקבע, כי סביר מאוד שהחתימה השנויה במחלוקת נחתמה על ידי המבקש.
4. ביום 13.8.15 ניתנה למבקש רשות להתגונן מפני התביעה, בכפוף להפקדת סך של 500,000 ₪ בקופת בית המשפט (הרשמת הבכירה ב' יהלום). בקשת רשות ערעור שהגיש המבקש על החלטה זו נדחתה (רע"א 42996-09-15, כב' השופטת ת' בזק-רפפורט).
5. לאחר שהופקד הסכום שנקבע כתנאי למתן רשות להתגונן, הגישו הצדדים תצהירי עדות ראשית והתקיים הליך הוכחות, במסגרתו גם המומחית נחקרה.
6. לאחר ששמע את הצדדים, ובפסק דין מנומק המשתרע על 28 עמודים, דחה בית משפט קמא את התנגדותו של המבקש. בית המשפט אימץ את חוות דעתה של המומחית כי החתימה על השיק היא חתימת המבקש ואינה מזויפת, ודחה את גרסתו של המבקש גם ביחס לטענותיו החלופיות, תוך שהוא קובע כי גרסתו אינה מהימנה עליו. לבסוף, חייב בית משפט קמא את המבקש לשלם למשיבה סך של 1,323,460 ₪, סכום המשקף את גובה סכום השטר בצירוף הפרשי הצמדה וריבית "רגילים", ובתוספת הוצאות ושכ"ט עו"ד בסך של 35,000 ₪.
7. המבקש הגיש לבית משפט קמא בקשה לעיכוב ביצוע עוד ביום 14.10.18, והמשיבה הגישה תגובתה. בטרם ניתנה החלטה בבקשה לעיכוב ביצוע, הגיש המבקש ערעור לבית משפט זה, במסגרתו הגיש בקשה נוספת לעיכוב ביצוע פסק הדין – היא הבקשה שלפניי.

עיקרי טענות הצדדים בבקשה שלפניי

1. המבקש טוען, כי מאזן הנוחות נוטה לטובתו, באשר המשיבה היא חברה בע"מ נעדרת הון עצמי או נכסים, פעילותה עלומה, ואם תמומש הערבות הבנקאית כמו גם יינקטו נגדו הליכי ההוצאה לפועל, לא יהא ניתן להשיב את המצב לקדמותו. מנגד, לטענתו, לא ייגרם למשיבה כל נזק מעיכוב ביצוע פסק הדין, שעה שקיימת ערבות בנקאית לטובתה.
2. עוד טוען המבקש, כי סיכויי הערעור טובים, מאחר שלטענתו, בית משפט קמא נתן פרשנות בלתי סבירה לראיות ולטענות בצדדים, ופסק דינו מנוגד להוראות החוק וההלכה הפסוקה.
3. לטענת המשיבה, אין מקום לעכב את ביצוע של פסק הדין, בפרט לאור העובדה שמדובר בחוב על הלוואה מלפני כ-20 שנה אשר לא שולמה למשיבה. נוסף על כך נטען, כי המבקש לא שילם למשיבה הוצאות שנפסקו נגדו לטובת המשיבה בהליכים השונים שהתנהלו בין הצדדים, לרבות חיוב של 336,262 ₪ בפסק דין שניתן נגדו לטובת הבעלים של המשיבה, מר מיכאל כהן, בהליך אחר (ת"א 20373-07-12, כב' השופט א' רון).
4. המשיבה צירפה לתגובתה בבית משפט קמא תצהיר של מר מיכאל כהן, לפיו יש לה פעילות כלכלית בסכומים של מיליוני ₪ בפרוייקטים שונים בתחום הנדל"ן ובחשבונה העובר ושב יש סך "נזיל" של כ-5.5 מיליון ₪. כן צירפה אישור עדכני של רואה החשבון של החברה ומסמכים נוספים כגון: חשבוניות מס, המעידים על יכולתה הכלכלית (התגובה, התצהיר והמסמכים צורפו כנספחים לתגובה בהליך שלפניי). לשיטתה, המדובר בחברה פעילה ורווחית בעלת הכנסות שנתיות בסכומים גבוהים, ובכוונתה להמשיך להרחיב את פעילותה הכלכלית בהשקעות ובמיזמים נוספים.
5. עוד לטענת המשיבה, למבקש חובות רבים ומתנהלים כנגדו הליכי הוצאה לפועל רבים, בסכום כולל של כ-8 מיליון ₪. בהקשר זה מפנה המשיבה לפסק דין שניתן על ידי בית המשפט לענייני משפחה, ממנו עולה, לטענתה, כי למבקש אין חשבון בנק, והוא מעלים את נכסיו ופעילותו הכלכלית מעיני נושיו. נטען, כי בקשה זו לעיכוב ביצוע פסק הדין לא נועדה אלא לאפשר למבקש להמשיך להבריח את נכסיו, ולסכל את גביית חובה של המשיבה, בחלוף כ-20 שנה מאז נוצר החוב וגם לאחר שניתן פסק דין כנגדו.
6. לעניין סיכויי הערעור נטען, כי אלה נמוכים, לאחר שטענות המבקש נדחו בבית משפט קמא על בסיס ממצאים שבעובדה וקביעת מהימנות.
7. בתשובת המבקש לתגובת המשיבה נטען, כי המשיבה לא הוכיחה את איתנותה הכלכלית, מאחר שלא צירפה מאזנים שנתיים שלה, ואילו חשבון העובר ושב אינו מעיד, לשיטתו, על מצב כלכלי. עוד נטען, כי התנהלותה של המשיבה במשך השנים מלמדת, כי לא אצה לה הדרך לגבות את השיק שהוגש לביצוע, וכי לא הראתה מה הנזק שייגרם לה כעת אם יעוכב ביצוע פסק הדין. המבקש חזר על טענתו כי לטעמו, סיכויי הערעור גבוהים.

דיון

1. לאחר ששקלתי את טענות הצדדים הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין להידחות.
2. הלכה היא כי ככלל, זכאי הזוכה בפסק-דין ליהנות מפרי זכייתו, ואין בהגשת ערעור כשלעצמה כדי לעכב את הביצוע. עם זאת, נקבעו בפסיקה שתי אמות מידה לפיהן יחליט בית המשפט אם לעכב את ביצוע פסק הדין אם לאו. אמת המידה הראשונה עניינה סיכויי הערעור, והאחרת - האם וככל שהמבקש יזכה בערעור, יהיה זה מן הנמנע או קשה מאוד להשיב את המצב לקדמותו, או למצער שמאזן הנזקים בין הצדדים נוטה לטובת המבקש באופן המצדיק את העיכוב (ע"א 1578/05 מעוז חברה לביטוח בע"מ נ' עז' המנוח אלי אלבז ז"ל (8.5.05), בפסקה ז' והאסמכתאות שם).
3. לעניין סיכויי הערעור. מבלי לקבוע מסמרות, נראה כי סיכויי הערעור אינם גבוהים. נקבע, על פי חוות דעתה של מומחית בית המשפט, כי החתימה על השיק היא חתימתו של המבקש. בנוסף, גרסת המבקש נדחתה, על סמך קביעות עובדתיות וקביעות של מהימנות. הלכה ידועה היא, כי אין דרכה של ערכאת הערעור להתערב בקביעות עובדתיות של הערכאה הדיונית ובממצאים של מהימנות, אלא במקרים חריגים שבהם נפלו פגמים מהותיים בהחלטה היורדים לשורשם של דברים (ע"א 4170/14 כהן נ' כהן (14.1.2016), בפסקה 7 והאסמכתאות שם; ע"א 1242/04‏ ‏ ש.גמליאל חברה לבנין ופיתוח בע"מ נ' ש.ארצי חברה להשקעות בע"מ (11.9.2006), בפסקה 16 והאסמכתאות שם). לא מצאתי כי המקרה דנן נמנה עם אותם מקרים חריגים.
4. בכל הקשור בחיובים כספיים, הנטייה היא שלא לעכבם אלא במקרים חריגים ביותר, בהם משתכנע בית המשפט, כי אם יבוצע פסק הדין ויתקבל הערעור לא יהיה ניתן להשיב את הגלגל לאחור (ע"א 7453/18 ‏עמאר נ' מזרחי (6.1.2018), בפסקה 11; ע"א 94/13 מדינת ישראל נ' המנוח אל סעדי מחמוד ז"ל (3.4.2013), בפסקה 13 והאסמכתאות שם; ע"א 1970/14 פנץ נ' יצחקי (7.10.2014), בפסקה 4). המקרה שלפנינו אינו נמנה עם מקרים יוצאי דופן אלו. זאת, בפרט כאשר מדובר בחוב שטרי מלפני 20 שנה, אשר לאחר הליכים מרובים שהתנהלו בין הצדדים נקבע בפסק דין כי על המבקש לשאת בתשלומו למשיבה. המשיבה זכאית, לטעמי, ליהנות מפירות זכייתה כבר עתה.

זאת ועוד. לא שוכנעתי, כי יתייתר הדיון בערעור באם ישולמו הסכומים שנפסקו, שכן לא יקשה על המשיבה להשיבם, אם יתקבל ערעורו של המבקש על פסק הדין.

1. מכל האמור – הבקשה נדחית.
2. המבקש יישא בהוצאות המשיבה בגין בקשה זו בסך של 3,000 ₪, אשר יועברו אליה מהפיקדון שהפקיד בקופת בית המשפט.

המזכירות תשלח העתקים לבאי כוח הצדדים.

ניתנה היום, כ"ט טבת תשע"ט, 06 ינואר 2019, בהעדר הצדדים.