לפניי תביעה קטנה, במסגרתה מבקש התובע לחייב את הנתבעת לפצותו בסך של 500 ₪.

טענות התובע:

התובע טוען כי ביום 11.11.18, בשעה 9:42, חיכה למטרונית בתחנה המרכזית בקריות. לטענתו, המטרונית הייתה צפויה להגיע לתחנה בשעה 9:50, אולם היא הגיעה בשעה 10:02.

כמו כן, טוען התובע כי ביום 15.11.18 המתין הוא למטרונית הן בשעה 20:48 והן בשעה 21:00, אולם שתי המטרוניות לא הגיעו במועד.

התובע מצרף תכתובות במייל.

טענות הנתבעת:

לטענת הנתבעת, מדובר בתביעה קנטרנית שהוגשה שלא בתום לב ועל בית המשפט לדחות את התביעה. לטענתה, התובע ניסה לאיים ולסחוט את הנתבעת 8 פעמים בשל אירועים שונים וביקש לקבל פיצוי בגין כך. הנתבעת טוענת כי התובע ניסה למצוא הפרות שונות של המטרונית ומשלא מצא המציא הפרות שכאלה. אגב כך, טוענת הנתבעת, תועד התובע כשהוא נוסע עשרות פעמים בקווים השונים של המטרונית רק כדי למצוא הפרות. הנתבעת שלחה מכתב התראה לתובע על מנת שיחדול מהתנהלותו (הגיש 8 בקשות לפיצוי) ורק אז חדל לדבריה מאיומיו.

הנתבעת הגישה תלונה במשטרה כנגד התובע, בגין ניסיון לקבל דבר במרמה.

לעיצומו של דבר טוענת הנתבעת כי התובע לא הצביע על עילת תביעה המזכה אותו בפיצוי, לא הוכיח את אשמת הנתבעת ולא טען לנזק.

הנתבעת טוענת כי ביום 11.11.18 התובע הגיע לתחנת המטרונית (תחנה מרכזית קריות) בשעה 9:35 ובשעה 9:37 קנה כרטיס, בשעה 9:40 הגיעה מטרונית אולם התובע בחר שלא לעלות אליה ונשאר לעמוד בסמוך אליה. הנתבעת אינה מכחישה כי המטרונית שהייתה צפויה להגיע בשעה 9:50 לתחנה לא הגיעה במועד. אך הוסיפה וטענה כי עוד באותו היום, בשעות הבוקר ולפני המקרה, 'טייל' התובע במשך שעות בנסיעות בקווי המטרונית, וזאת על אף שהיה מלכתחילה בסמיכות ליעד אשר היה צריך לרדת בו ויכול היה להגיע ליעדו הנטען בשעה מוקדמת יותר. לטענתה, התובע נהג כך כיוון שחיפש עילת תביעה לקבלת פיצוי. בידי הנתבעת תיעוד מצולם של האירוע הנטען, וכן העתק ממפת קווי המטרונית שהיא מפעילה ואשר בהם עשה התובע שימוש באותו בוקר.

לכתב הגנתה צירפה הנתבעת, נוסף על האמור מעלה, אף אישור בדבר הגשת התלונה במשטרה, והעתק מהתלונה הכולל סיכום מעשיו הפסולים, לטענתה, של התובע.

לאחר ששמעתי את הצדדים, מצאתי כי דין התביעה להידחות.

1. אקדים ואומר כי אין מחלוקת בנוגע לכך שהנתבעת פועלת מכוח זיכיון שזכתה בו מאת משרד התחבורה, וכי ככזו חלה עליה חובה לפעול לתועלת הציבור, ולהבטיח ביצוע תקין של המטלות אשר הוטלו עליה במסגרת אותו זיכיון. כך, חלה עליה החובה לעמוד בתנאי הרישיון שהוענק לה, ולעמוד, בין היתר, בלוח הזמנים שהוקצב ע"י משרד התחבורה. עמידה זו יש בה כדי לסייע לאוכלוסיות (המוחלשות בד"כ) העושות שימוש בתחבורה הציבורית, לסייע לציבור בכללותו להתגבר על בעיית העומסים הכבדים בתנועה בכבישים, ובסופו של יום לסייע לצמיחת כלכלת המדינה.

2. על אף הדברים האמורים, אין בכך כדי לומר שבכל מקרה של תביעה כנגד הנתבעת בשל אי עמידה בלוח הזמנים, עומדת לכל אדם זכות לקבלת פיצוי.

3. עמידה בלוח הזמנים מהווה נורמת התנהגות שבית המשפט סבור שיש לקבוע אותה כנורמת התנהגות סבירה וראויה. יחד עם זאת, אין זה מן הנמנע כי אי עמידה בלוח הזמנים לא תחשב כהתרשלות מטעם הנתבעת המצדיקה בפיצוי, וזאת לדוגמא בנסיבות שבהן קיימים טעמים מוצדקים לכך שהנתבעת לא עמדה בלוח הזמנים שהוכתב, בין בשל אילוצים חיצוניים ובין בשל התרחשות ארועים בלתי צפויים, אשר לא ניתן היה לצפותם מראש.

4. כך או אחרת, התביעה בגין אי עמידה בלוח זמנים היא תביעה נזיקית שבמסגרתה חלה על התובע החובה להוכיח הנתבעת התרשלה, כי נגרם לו נזק וכי קיים קשר סיבתי בין ההתרשלות לבין הנזק שנגרם לו.

5. אשר לאירוע שהתרחש ביום 11/11/18 – טענה הנתבעת, והוכיחה, כי התובע נסע בבוקרו של אותו יום בקווי הנתבעת, לאורכם ולרוחבם של מסלולי הנסיעה של הנתבעת, ואף בחר שלא לעשות שימוש במטרונית שהגיעה אל התחנה המרכזית בקריות בשעה 09:40, אף שהמתין בתחנה במשך מספר דקות קודם לכן, וכי בחר מיוזמתו להמשיך ולעמוד בתחנה עד אשר הגיעה מטרונית באיחור.

התובע העיד כי באותו בוקר החל את נסיעתו מאזור הקריות, שם לשיטתו שהה בלילה אצל חבר, וגרסתו זו נסתרת ע"י הסרטון שהוצג ע"י הנתבעת ואשר התובע אישר כי מתעד את תנועתו בבוקר אותו יום. יצויין כי לאחר שבחן את הסרטון בחר התובע לשנות את גרסתו והעלה טענה לפיה אין הוא זוכר מנין הגיע בבוקר הארוע, ואין הוא מחויב – כך לשיטתו, לתת פרטים בנוגע למעשיו.

זאת ועוד, התובע התבקש להבהיר לאן נסע באותו יום, לאן ביקש להגיע ולשם מה, ומדבריו עלה כי נסע לבקר חברים וכי "התעכב" בשל איחור המטרונית כ-12 דקות בלבד.

6. דומה כי נסיבות אלה כפי שתוארו מעלה, יש בהן כדי להעיד על כך שלתובע לא נגרם כל נזק כתוצאה מאיחור המטרונית, וכי מכל מקום, אף לו נגרם לו נזק, הרי שאין קשר סיבתי בין הנזק שנגרם לבין איחור המטרונית, שהרי התובע יכול היה לנסוע במטרונית שיצאה בשעה 09:40 ואף להקדים ולהגיע אל היעד שאליו ביקש להגיע.

אציין באגב כי התובע טען בחצי פה, לאחר שהוצג לו הסרטון המתעד את תנועתו באותו יום ואת המתנתו בתחנה לאחר חלוף קו המטרונית אליו ביקש לעלות (בשעה 09:40), כי ייתכן שהמתין לחבר ועל כן לא עלה אל המטרונית, ואולם טענה זו נטענה כאמור בחצי פה, כהשערה בלבד, ומבלי שהתובע יציג עדויות לתמיכה בגרסה חדשה זו. אזכיר כי טענות הנתבעת בהקשר זה הועלו כבר בככב הגנתה, ומצופה היה כי התובע יתייצב עם עד מטעמו, ככל שיש בטענתו זו ממש.

אין לי אלא לציין כאן כי בהקשר זה הותיר התובע רושם בלתי מהימן על ביהמ"ש, שעה ששינה גרסתו מעת לעת, וביקש להעלות השערות תחת מסירת גרסה עובדתית סדורה כנדרש.

7. לא נעלם מעיניי שהנתבעת לא סיפקה הסבר מניח את הדעת בנוגע לסיבת האיחור באותו יום, ואולם משמצאתי כי התובע לא הרים את הנטל המוטל עליו להוכיח כי ניזוק כתוצאה מהעיכוב, הרי שדומה כי תביעתו הנזיקית לקבלת פיצוי בגין אותו איחור, דינה להידחות.

8. אשר לאירוע שהתרחש ביום 15/11, במכתב תשובה ששלחה הנתבעת לתובע באותו עניין, אישרה הנתבעת כי גם במועד זה איחרה המטרונית המופעלת ע"י הנתבעת.

יחד עם זאת, התובע התבקש למסור פרטים בנוגע לשאלה מאיזו תחנה ביקש לעשות שימוש בשירותי הנתבעת, להיכן היו מועדות פניו, מניין הגיע וכיוצא בזאת, נתונים אשר יעידו על כך שאמנם היה הוא עצמו הניזוק כתוצאה מהמחדל המיוחד לנתבעת ביחס לאותו מועד, ובנוגע לקיומו של נזק, אלא שזה בחר שלא למסור פרטים ואף התנער מחובתו כתובע לספק את המידע.

התובע טען כי הוא איננו זוכר את הפרטים, אך הואיל וכתב התביעה הוגש כאן ביום 18/11/18, ימים ספורים אחרי המקרה, מצופה היה שימסור פרטים מלאים כבר בכתב התביעה ואין מקום לשמוע את טענתו כי בינתיים שכח את הפרטים.

9. בנסיבות אלה, דומני כי התובע לא הוכיח כלל כי נגרם לו עוול וכי הנתבעת עוולה כלפיו וממילא, לא הוכיח כי עומדת לו זכות עמידה ויריבות כלפי הנתבעת בקשר עם האירוע הנטען.

10. למעלה מן הצורך יובהר כי התובע אף לא הראה כי נגרם לו נזק כלשהו וכי קיים קשר סיבתי בין הנזק, לו נגרם לו, לבין האירוע.

11. אציין כי לא נעלם מעיניי שהנתבעת לא מסרה פרטים בנוגע לטעמים למחדל בו הודתה במכתב תשובתה ואולם, משלא הוכיח התובע יריבות כלשהי ואף לא את יתר רכיבי עוולת הרשלנות, אני קובעת כי גם בגין אירוע זה יש לדחות את התביעה.

מכל האמור, אני דוחה את התביעה.

אשר לסוגיית ההוצאות אני רואה לנכון לקחת בחשבון כי התרשמתי מתוך העדויות אשר נשמעו לפניי שהתובע נוהג מעת לעת לערוך "ביקורות" ביחס לאופן פעולתן של חברות התחבורה הציבורית, זאת מבלי שהוא נושא במשרה כלשהי מטעם משרד התחבורה, המקנה לו את הסמכות לעשות כן.

התנהלות זו כמו גם התביעה שלפניי יש בהן, לטעמי, כדי ללמד על נסיון לעשות רווח על חשבון חברות אלו, ללא כל נזק של ממש, וכדי להעיד כי ההליך כאן יש בו משום שימוש לרעה בהליך המשפטי. התביעה הקנטרנית שלפניי תדחה אם כן, בין היתר גם בשים לב לדברים אלו, ויש לקחת אותם בחשבון בקביעת ההוצאות.

כן אני רואה לנכון לקחת בחשבון לעניין החיוב בהוצאות את העובדה שהנתבעת לא הביאה לפניי נתונים בנוגע לעילת העיכובים בקווים שתיאר התובע.

מכל אלו אני מחייבת את התובע לשאת בהוצאות הנתבעת בגין ההליך כאן בסך כולל של 1,000 ₪.

הסכום ישולם בתוך 30 ימים מהיום, שאם לא כן ישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק.

לצדדים זכות להגיש בקשת רשות ערעור לביהמ"ש המחוזי בתוך 15 ימים.

המזכירות תשלח העתק מפסה"ד לצדדים בדואר רשום.

ניתן היום, ט"ז חשוון תש"פ, 14 נובמבר 2019, בהעדר הצדדים.