לפני תביעה בגין נזקי רכוש.

1. התובעת טוענת כי ביום 31/7/17, עמדה המבוטחת מטעמה, ברמזור אדום במסלול השמאלי מבין השניים הנוסעים ישר, והמתינה לאור ירוק על מנת לחצות את הצומת. לטענת התובעת, כאשר התחלף מופע הרמזור לירוק, החלה המבוטחת בחציית הצומת, כאשר במסלול לימינה נסע אוטובוס. התובעת טוענת כי לפתע הגיח מימין אל תוך הצומת, אמבולנס מבוטח הנתבעת, פגע ברכב התובעת בחלקו הקדמי ימני וגרם לנזק.
2. התובעת העריכה את הנזק שנגרם לרכב המבוטחת באמצעות שמאי מטעמה ושילמה למבוטחת, בהתאם לתנאי הפוליסה, סך של 28,910 ₪ לאחר ניכוי ערך השרידים. התובעת נשאה אף בשכ"ט השמאי מטעמה בסך 468 ₪.
3. התובעת טוענת כי האחראי לקרות התאונה הוא מבוטח הנתבעת בנהיגתו הרשלנית ומשכך על הנתבעת – מבטחת האמבולנס, לפצותה בגין הנזק אשר נגרם כתוצאה מהתאונה. מכאן תביעת התובעת אשר לפני.
4. הנתבעת טענה כי האמבולנס היה בנסיעת חירום, הגיע אל הצומת, עצר וגלש אל הצומת תוך הפעלת סירנות, הגיע אל האוטובוס, עצר על מנת לבחון את שדה הראייה שלו וגלש שוב אל תוך הצומת, כאשר הגיע רכב התובעת משמאלו ופגע באמבולנס.
5. לטענת הנתבעת היה על מבוטחת התובעת לתת זכות קדימה לרכב חירום בהתאם לתקנות התעבורה.
6. הנתבעת טענה כי האחראית לקרות התאונה היא מבוטחת התובעת, אשר כאמור לא נתנה זכות קדימה לאמבולנס ומשכך בהעדר אחריות מטעמה, היא עתרה לדחיית התובענה כנגדה.

דיון :

1. המדובר בתובענה בסדר דין מהיר ולפיכך בהתאם להוראות תקנה 214טז(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי , התשמ"ד 1984, ינומק פסק הדין באופן תמציתי.

האחריות לקרות התאונה:

1. מטעמה של התובעת, העידו הנהגת, הגב' דניאל הרשקוביץ ואמה. שתיהן העידו כי חצו את הצומת באור ירוק לאחר שעמדו ברמזור וכי האוטובוס היה מימין לרכב התובעת. הנהגת העידה כי לא הבחינה שהאוטובוס עצר ולא שמעה את צפירות האמבולנס או ראתה את האורות שכן חלונות הרכב היו סגורים והמזגן ברכב פעל. נהגת התובעת טענה כי לחצה על הבלמים במרחק כעשרה מטרים מהאמבולנס, אך ללא הועיל. לטענתה הפגיעה באמבולנס הייתה קלה ואילו רכבה ניזוק באופן קשה יותר. לטענתה היה הדבר בשל מהירות האמבולנס בעת התאונה שהייתה גבוהה.
2. נהגת התובעת העידה כי היא מניחה שאלמלא היה האמבולנס נוסע במהירות הוא היה עוצר והייתה נמנעת התאונה. לטענתה, שוטרים ועובדי מד"א אמרו לה לאחר התאונה כי נהג האמבולנס היה צריך לעצור בטרם הכניסה אל הצומת ולפיכך הוא האחראי לקרות התאונה.
3. אמה של נהגת התובעת אשר ישבה לידה העידה כי נהגת המבוטחת ניסתה לבלום ואז הגיע האמבולנס ו"חתך אותנו ממש". האם הגדירה את מאמציה של נהגת התובעת לבלום כ"מאמץ עילאי", דבר אשר אינו מתיישב כלל עם טענת הנהגת כי נהגה במהירות איטית מאד. מהירות איטית של רכב התובעת הייתה מאפשרת בלימה קלה ומאפשרת גם מעבר לאמבולנס. ככל שהיה נגרם מגע בין הרכבים במהירות איטית, הייתה נגרמת פגיעה קלה יותר ברכב התובעת. ככל שהייתה מהירות נסיעתה של נהגת התובעת איטית, הייתה הנהגת ואף אמה שישבה לצד הנהגת, מבחינות בכך שהאוטובוס שנסע לצדן הימני ומהירות נסיעתו לבטח איטית יותר משלהן, עוצר באמצע הצומת ונהגת התובעת בוודאי הייתה מסיקה מכך את המסקנה המתאימה באשר להמשך נסיעתה אל תוך הצומת.
4. נהג האמבולנס נשאל באשר למקום עצירת הרכבים לאחר התאונה, אל נוכח טענת התובעת נהדף רכבה אל עבר אי תנועה במקום. התובעת הצביעה על תמונות הרכבים (ת/1) , אך הללו אינן מעידות על הדיפה, כי אם על היוותרות הרכבים צמודים זה לזה לאחר המגע ביניהם, כך שאין לקבל את מסקנת התובעת ולפיה נסע האמבולנס מהר והדף בעת המגע את רכב התובעת, הרחק ממקום המגע הראשוני בין הרכבים.
5. נהג האמבולנס העיד כי עצר עצירה ראשונה של האמבולנס בטרם כניסתו אל הצומת, לאחר שנכנס, יצר קשר עין עם נהג האוטובוס וגלש פנימה אל הצומת , חלף את האוטובוס עצר שוב , במטרה לבחון האם הדרך פנויה וגלש שוב, שם פגע בנהגת התובעת. לו אכן היה נהג האמבולנס מגיע במהירות אל הצומת, כפי שטענו נהגת התובעת ואמה כי אז הייתה מתרחשת פגיעה של האמבולנס באוטובוס שנסע מימין לנהגת התובעת תחילה. אלא שהאוטובוס עצר וכך אף היה על נהגת התובעת לעשות, על מנת לאפשר מעבר רכב חירום בהתאם לתקנות התעבורה.
6. נהג האמבולנס העיד ועדותו זו מהימנה עלי כי הפעיל סירנה ואורות מהבהבים בעת חציית הצומת. ככל שנהגת התובעת נסעה עם חלונות סגורים, לא שמעה את המרחש בדרך ולא הייתה ערה לתנאיה, הרי שאף זאת בניגוד למצווה על נהג רכב בהתאם לתקנות התעבורה.
7. התובעת טענה כי בהעדר תביעה מטעמה של הנתבעת כלפיה אודות הנזק אשר נגרם לאמבולנס, הרי שאף לדעת הנתבעת אחראי הנהג מטעמה לקרות התאונה. לטעמי, אין בכך על מנת ללמד בדבר האחריות לתאונה וזאת יש לבחון בהתאם לנסיבות אשר הובילו לתאונה.
8. כלל עדויות אלו והראיות אשר הוצגו לפני, מעלות כי האחראית לקרות התאונה היא נהגת התובעת אשר נכנסה אל הצומת מבלי להיות ערה לתנאי הדרך, לא שמעה את האמבולנס מפעיל סירנה ואף לא ראתה את האורות המהבהבים שהפעיל הנהג. נהגת התובעת אף לא ראתה את האוטובוס אשר נסע לימינה עוצר בצומת, אין זאת אלא כי מהירות נסיעתה לא הייתה איטית ועל כך מעידה גם המכה אשר ספג רכבה ומנח הרכבים לאחר התאונה. מאחר ונהגת התובעת היא האחראית לתאונה , יש לדחות את תביעתה.

שיעור הנזק:

1. מאחר ונהגת התובעת היא האחראית לקרות התאונה כפי שפורט לעיל, הרי שמתייתר הדיון בשאלת הנזק הנטען לרכב התובעת, בהעדר אחריות מבוטח הנתבעת לקרות התאונה.
2. מכל המקובץ עולה, כי נהגת התובעת היא האחראית לקרות התאונה ולפיכך אין מקום לקבל תביעתה לחייב את מבוטחת הנתבעת בפיצוי בגין הנזק אשר נגרם בתאונה ויש לדחות את התביעה.
3. סוף דבר,

התביעה נדחית.

התובעת תישא בהוצאות הנתבעת בסך 300 ₪ ושכ"ט עו"ד בסך 1800 ₪. הסכומים יישאו הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד ליום התשלום המלא פועל.

ניתן היום, ל' סיוון תשע"ט, 03 יולי 2019, בהעדר הצדדים.