לפניי תביעה שעניינה תאונת דרכים, אשר אירעה ביום 30.4.18 בין כלי רכב נושא מספר רישוי 22-545-801 ובין כלי רכב נושא מספר רישוי 70-809-62 (להלן: "התאונה").

אין חולק כי אירעה התאונה, אך יש חולק באשר לנסיבות התרחשותה.

העידו בפני שני הנהגים המעורבים בתאונה כמו גם עד ראייה נוסף מטעם התובעת והוגשו הראיות.

בתום הדיון בתביעה, לאחר שמיעת טענות הצדדים והעדויות, הסמיכו באי כח בעלי הדין את בית המשפט לפסוק את הדין על דרך הפשרה, על פי סע' 79 א' לחוק בתי המשפט התשמ"ד-1984. זאת לאחר שהובהר לצדדים כי פסק הדין יינתן ללא נימוקים וכי העילות לערעור על פסק דין זה הינן מצומצמות ביותר, כך שקיים קושי משמעותי לערער עליו.

לאחר ששמעתי את העדויות ובחנתי את הראיות, ובשים לב לנסיבות קרות התאונה ומוקדי הנזק ברכבים, הגעתי לכלל מסקנה כי יש לחלק את האחריות בין הנהגים המעורבים, באופן בו תישא הנתבעת 1 באחריות בשיעור של 35% ואילו נהג רכב התובעת יישא באחריות בשיעור של 65%.

נוכח האמור לעיל, יש לחייב את הנתבעות לשלם לתובעת סך של 3,984 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה מיום 10.6.18 ועד ליום התשלום המלא בפועל, אגרת משפט ששולמה, ושכ"ט עו"ד בסך 1,800 ש"ח.

בנסיבות, כל צד יישא בשכר העד/ים מטעמו, כפי שנפסק במהלך הדיון.

הסכומים הכוללים ישולמו בתוך 30 ימים.

התובעת פטורה בזאת מתשלום מחציתה השנייה של האגרה.

המזכירות תמציא את פסק הדין לבאי כח הצדדים.

ניתן היום, כ' תמוז תשע"ט, 23 יולי 2019, בהעדר הצדדים.