1. לפניי ערעור החייב על הכרעת הנאמן בתביעת החוב שהוגשה ע"י הנושה צינורות המזרח התיכון בע"מ (להלן: "הנושה"). בהתאם להכרעת החוב, קיבל הנאמן את תביעת החוב, אשר התבססה על פסק דין שניתן כנגד החייב במסגרת ת"א 4363/01 (שלום פתח תקוה),להלן: "פסק הדין".

המדובר בתביעה שהגישה הנושה נגד החייב, אחיו וחברה בבעלותם ,בגין אי תשלום על סחורה שסופקה, כאשר החייב, כך נטען בתביעה, חתם על כתב ערבות אישית להבטחת התשלום בגין הסחורה. יצוין כי ביה"מ מינה שם מומחה לזיהוי כתבי יד אשר נתן חוות דעת ואולם, בשל מחדלי הנתבעים (אי קיום הליכים מקדמיים),נמחקה הגנת הנתבעים לפי תקנה 122 לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד-1984. בפסק הדין חויבו הנתבעים ובהם החייב, לשלם סך של 538,878 ₪ כאשר סכום זה נשא הפרשי הצמדה וריבית ממועד הגשת התביעה ועד התשלום המלא בפועל.

2. לטענת החייב, המנהל המיוחד היה צריך להציץ מעבר לפסק הדין ולדחות את תביעת החוב

שכן מעולם לא חתם על הערבות ופסק הדין ניתן רק בשל רשלנות ב"כ שלא מילא אחר הוראות ביה"מ בהליך שם. החייב טען כי הוכח בפני ביה"מ שם שהחתימה על הערבות הייתה מזויפת וכי מסמך הערבות המקורי לא הוצג בפני הגרפולוג. החייב ערער גם על סכום הכרעת החוב ואולם, כפי שיפורט להלן, לאחר שבעקבות הערעור, תיקן המנהל המיוחד את סכום ההכרעה, הודיע החייב כי אין לו עוד טענות בעניין.

3. הנושה והמנהל המיוחד טענו כי דין הערעור להידחות.

לטענת הנושה, פסק הדין שניתן במקרה דנן אינו במהותו פס"ד שניתן בהעדר הגנה שכן הנתבעים כן הגישו כתב הגנה, בקשה לביטול פסק הדין שהגישו נמחקה בהסכמתם ואף ערעורם נדחה. לפיכך טענה הנושה כי מדובר בפסק דין חלוט ולכן דין הערעור להידחות על הסף. גם לגופם של דברים טענה הנושה כי דין הערעור להידחות שכן המומחה שביה"מ מינה שם לא רק שלא קבע כי חתימת החייב מזויפת ,אלא קבע במפורש כי מדובר בחתימת החייב.

המנהל המיוחד טען כי אכן צודק החייב בכך שסמכותו להציץ מעבר לפרגוד פסק הדין ואולם אין חובה לעשות זאת כל אימת שניתן כנגד חייב בפשיטת רגל פסק דין בהיעדר הגנה. המנהל המיוחד טען כי הערעור הוגש למעשה רק מאחר שערעור אחיו של החייב בהליך פש"ר שניהל האח, התקבל ,אלא שהמדובר בנסיבות שונות. המנהל המיוחד הפנה לכך שהמומחה שמונה ע"י ביה"מ שם, הטיל ספק באותנטיות החתימה של האח, אך לא עשה זאת בנוגע לחייב והאח אף טען בערעור שהגיש כי החייב דכאן הוא זה שזייף את חתימתו.

לעניין סכום הכרעת החוב, ביצע המנהל המיוחד בדיקה נוספת ואכן תיקן את הכרעתו באופן שתביעת החוב התקבלה בסכום של 838,229 ₪ בלבד.

דיון

4. בדיון שהתקיים ביום 30.4.19, הודיע החייב כי אינו חולק עוד על גובה הסכום (עמ' 1 שורה 25), ולכן יש לבחון רק את טענותיו במישור החיוב עצמו.

ראשית אציין לעניין הטענה המקדמית שהעלתה הנושה, כי אין ולא יכול להיות ספק כי לחייב זכות מוקנית לערער על הכרעות בתביעות חוב, וזאת בין היתר בהתאם למעמדו כ"נפגע" לפי סעיף 150 לפקודת פשיטת הרגל, במקום שבו הוא טוען כי הנאמן אישר תביעה שהיה עליו לדחותה.

עוד יש להבהיר כי מידת ההתערבות השיפוטית בהחלטות המנהל המיוחד בהיותו הגורם המקצועי המופקד על ניהול נכסי החייב: "תופעל במשורה ותוגבל למצבים של חריגה קיצונית מסבירות ותקינות הפעולה, תוך הותרת מיתחם שיקול דעת רחב לנושא התפקיד לאור היקף סמכויותיו, מומחיותו, וחשיבותם של גורמי היעילות הדיונית הפועלים בעניין זה" (ע"א 8765/07 פז חברת נפט בע"מ נ' עו"ד אמיר שושני (2010).

5. במקרה דנן, לא מצאתי כי הכרעת המנהל המיוחד חרגה באופן קיצוני, או בכלל, מסבירות ותקינות:

המדובר בתביעת חוב שהתבססה על פסק הדין שניתן בתביעה שהגישה הנושה. עילת התביעה כנגד החייב התבססה על כתב ערבות עליו נטען כי חתם החייב להבטחת תשלום תמורה עבור סחורה שסיפקה הנושה לחברה בע"מ שהחייב ואחיו היו בעלי מניותיה. טענת החייב הינה כי לא חתם על הערבות. מאחר שהנושה הציגה חוות דעת של מומחה שמונה מטעם ביה"מ במסגרת אותה תביעה, אשר ע"פ חוות דעתו המקצועית, המדובר בחתימת החייב (וזאת בניגוד לטענה, הבלתי נכונה של החייב בסעיף 5ערעור, כאילו המומחה קבע שהחתימה מזויפת), אין די בטענה בעלמא שמעלה החייב כאילו אין לקבל את חוות הדעת ואין המדובר בחתימתו. בהתאם לחוות הדעת נמצאה: "זהות בתכונות הכתיבה בין כתב היד שבמילוי פרטי הערבים ובחתימות 2 הערבים שבמסמך א' הנ"ל שבמחלוקת לבין הדוגמאות ע"ש נעאמנה יוסף שקיבלתי לבדיקה ודעתי היא שהפרטים והחתימות נכתבו על ידו". החייב לא המציא כל ראיה כאילו לא מדובר בחתימתו. לפיכך, לא מצאתי כל אי סבירות בקבלת תביעת החוב.

ודוק, עיון בחוות הדעת מעלה כי עמדו בפני המומחה דוגמאות כתב יד וחתימות של החייב: הן בדפי הכתבה שערך לו המומחה והן במסמכים באקראי שהתקבלו באמצעות החייב וכך גם ביחס לאחיו. כאמור, המדובר במומחה ניטרלי ומקצועי שמונה ע"י ביה"מ ואשר לאחר שעיין בכל המסמכים הנ"ל, הביע דעתו המקצועית כי מדובר בחתימת החייב (גם ביחס לזו המופיעה כחתימת האח).

אמנם פסק הדין ניתן בסופו של דבר בשל אי קיום הליכים מקדמיים ע"פ תקנה 122 לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד ואמנם לבעל התפקיד הסמכות "להציץ אל מעבר לפרגוד" של פסק הדין, קרי, לבחון מחדש צדקתה של תביעה שהוכרעה בפסק דין לחובתו של החייב. יחד עם זאת משבפני המנהל המיוחד עמדה חוות דעת מומחה מטעם ביה"מ אשר החייב לא סתר אותה ולא המציא למנהל המיוחד כל ראיה כנגדה (כגון חוות דעת מומחה אחרת),אין די בטענות שהעלה החייב בעלמא כנגד דעתו של המומחה .לא היה כל טעם המצדיק הצצה מעבר לפרגוד במובן של שינוי או חריגה מפסק הדין, אשר כאמור עילת התביעה לגופה אף היא נבחנה ע"י המנהל המיוחד.

6. למעלה מן הצורך אציין כי אמנם ערעור אח החייב במסגרת פש"ר 39103-05-16 התקבל. אולם, עיון בפסק הדין שניתן בערעור האח, מעלה כי הערעור התקבל רק מאחר שהמנהל המיוחד ערך שם בדיקה חשבונאית בלבד וזאת ללא כל בדיקה עובדתית וללא שבחן כלל את טענות האח. ביה"מ הדגיש שם כי הכרעתו הינה: "אך ורק בנוגע לכך שיש מקום לבטל את אישור תביעת החוב, ולחייב המנהל המיוחד לבצע את הבדיקות הנדרשות ולתת הכרעה מנומקת לגוף בעניין, שכן סמכותו להכריע בסוגיות משפטיות מהותיות וכאמור לעיל בבדיקת תביעות החוב פועל המנהל המיוחד כמי שמנהל הליך אזרחי. אין האמור לעיל סותר, כמובן, את האפשרות כי המנהל המיוחד ידחה טענות החייב לגוף העניין, שאז הביקורת השיפוטית על ההחלטה ממילא תופעל במשורה ותהיה מצומצמת ביותר רק לחריגה קיצונית מסבירות ותקינות הפעולה, ברם חובה על המנהל המיוחד לדון לגוף העניין בפרט בשים לב לעובדה כי מדובר בפסק דין שניתן לאחר מחיקת כתב ההגנה, ונוכח העולה מחוות הדעת שהתקבלה בתיק השלום ע"י מומחה מטעם בית המשפט שאינו מומחה מטעם אחד הצדדים" (הדגשה שלי ר.א).

כלומר, מאחר שהמנהל המיוחד לא בחן שם את טענות האח שהפנו לחוות דעת מומחה ביה"מ, אשר לגבי האח קבעה כי אין המדובר בחתימתו (אלא החייב כאן חתם בשמו),החזיר ביה"מ את תביעת החוב למנהל המיוחד על מנת שידון בטענה זו.

בניגוד להכרעת החוב בעניינו של האח, הרי במקרה דנן, הכרעת החוב מנומקת ומפורטת לא רק מההיבט החשבונאי (שאף תוקן בהמשך), אלא המנהל המיוחד התייחס ודן במפורש בטענות החייב לגופן (סעיף 6 להכרעת החוב) והבהיר כי לא מצא לקבלן. וראה בסעיף 7 להכרעת החוב:

"החייב לא הרחיב בממצאים שפורטו בחוות דעת המומחה אמנון רפאלי. אמנם נקבע שם שחתימת האח אינה חתימתו אולם הטענות שם היו כי החייב כאן הוא זה שחתם במקום האח ולכן אין תוקף לערבות האח. אין שום ממצא דומה ביחס לחתימת החייב כאן על כתב הערבות נשוא תביעת החוב ואין ראיה תומכת בטענותיו" (הדגשה שלי ר.א).

עוד התייחס המנהל המיוחד לטענות שהעלה החייב ביחס לרשלנות בא כוחו דאז אשר הביאו למתן פסק הדין וציין בסופו של דבר:

"מימלא לא נראה שנגרם עוול לחייב בשים לב שלא הוצגה על ידו שום ראיה המעידה כביכול שחתימתו (להבדיל מחתימת האח),אינה חתימתו".

בסעיף 10 להכרעת החוב, אף הוסיף המנהל המיוחד:

"גם הטענה כי החייב לא ניהל קשר עסקי עם הנושה דינה להידחות, החייב היה בעל עניין בחברה שקיבלה מוצרים מהנושה, וחתימת בעלי השליטה על כתב הערבות נראית כמהלך עסקי רגיל ומקובל".

7. הנה כי כן, המדובר בהכרעת חוב מנומקת ומפורטת, הן משפטית והן עובדתית שאף בחנה את התביעה לגופם של דברים ולא הסתמכה רק על פסק הדין שניתן. הנושה הציגה ראיה להוכחת חתימת החייב על הערבות-חוות דעת מומחה ניטרלי מטעם ביה"מ, בעוד שהחייב לא סתר חוות דעת זו ולא הציג כל ראיה כי אין המדובר בחתימתו. בהתחשב בכך שהחייב היה בעל השליטה בחברה לה סופקה הסחורה מטעם הנושה, יש אכן גם היגיון עסקי בכך שהחייב חתם על שטר הערבות. החייב לא טען ולא הביא ראיה כי הגיש תלונה במשטרה בזמן אמת, או כי פעל באופן כלשהו לכשנתגלה לו, לטענתו, כי חתימתו זויפה. אין לקבל את דברי ב"כ החייב בדיון כאילו היה על המנהל המיוחד, לדרוש מהחייב להביא חוו"ד, או להציע לשלוח את החייב לגרפולוג. המנהל המיוחד אינו משמש יועץ משפטי לחייב ומשהחייב לא טרח להציג כל ראיה חיצונית אחרת שתסתור את חוות הדעת הניטרלית אליה הפנתה הנושה, צדק המנהל המיוחד בקבלו את תביעת החוב.

8. לאור כל האמור לא מצאתי אי סבירות בכך שהמנהל המיוחד החליט לקבל את תביעת החוב. המנהל המיוחד לא הסתמך רק על עצם מתן פסק הדין, אלא בחן את טענות החייב לגופן ובנסיבות ,המוצדקות כאמור, מצא שלא לקבלן.

יצוין כי בהתאם להלכה, הכוח הניתן לבעל התפקיד להתעלם מפסק דין הינו חריג ומצומצם, שכן יש בו סטייה מעקרונות מקובלים ביחס ל"מעשה בית דין" (ע"א 1057/91 הרצל נ. מכטיגר, פ"ד מו(4) 35; ע"א 6103/09 עדיקא נ' סיני רע"א 9852/07 צבי דוד נ' עו"ד רן מסיקה, פש"ר (מחוזי חיפה) 27737-03-12, טובול חיים אמיל נ' כנ"ר, פש"ר (מרכז) 5442-07-10 פסי גולדנברג נ' עו"ד ארז חבר, נאמן. ודוק, במקרה דנן מדובר בכתב ערבות שנחתם בסוף שנות ה-90 של המאה הקודמת ובפסק דין שניתן לפני למעלה מ-15 שנים (!!).משהמנהל המיוחד אף בחן את טענות החייב ולמרות זאת, לא מצא טעם לסטות מפסק הדין, שכן לא קיבל את טענת החייב הסתמית כי לא חתם על שטר הערבות (טענה אשר הועלתה אל מול חוות דעת שבמומחיות מטעם ביה"מ,אשר לא הועמדה כל ראיה כנגדה),אין מקום להתערב בהכרעתו.

הערעור נדחה- החייב יישא בהוצאות הנאמן ובהוצאות הנושה בסכום של 1,500 ₪ לכל אחד מהם.

ניתן היום, כ"ט אייר תשע"ט,03 יוני 2019 , בהעדר הצדדים.