עניינה של תביעה זו בנזקי גוף שנגרמו לתובעת על ידי שוטר במהלך הפגנה בה השתתפה.

תמצית העובדות וטענות הצדדים:

1. ביום 25.6.18 התקיים בכיכר רבין בתל אביב אירוע של האגודה למען הגאולה האמתית והשלמה- "משיח בכיכר". בסמוך למקום האירוע נערכה הפגנה, שבה השתתפה התובעת, וזאת במחאה על ההפרדה המגדרית שהתקיימה באירוע.
2. לטענת התובעת במהלך ההפגנה היכה השוטר, שלומי שלזינגר, בפניה באגרוף. כתוצאה ממכה זו נפלה התובעת על מתקן תל אופן שהיה בסמוך ולאחר מכן פונתה באמצעות אמבולנס לבית חולים איכילוב כשהיא סובלת מסחרחורות ומהקאות וכן מקוצר נשימה ומכאב ראש.
3. התובעת טוענת בכתב התביעה כי הנתבעת אחראית למעשי שוטריה ומוטלת עליה החובה להפעיל את כל האמצעים הנדרשים ממנה על מנת להבטיח ששוטריה יפעלו בהתאם לחוק. כן טוענת התובעת לרשלנות הנתבעת הבאה לידי ביטוי בין היתר בהפעלת כוח נגד התובעת, באי מניעת השימוש בכוח, בהעדר פיקוח על הנעשה בשטח ההפגנה, באי קביעת נהלים סדורים במקרה שבו מתפתח וויכוח במהלך ההפגנה ובאי הכשרת שוטריה לנהוג בזהירות המתבקשת בנסיבות המקרה.
4. הנתבעת טענה בכתב ההגנה כי התובעת לא הוכתה בפניה במכת אגרוף אלא לכל היותר נחבלה בעת שהשוטרים אבטחו את האירוע וניסו להשליט סדר במקום. לטענת הנתבעת, במהלך האירוע ביקשו מספר מפגינים ומפגינות להיכנס למתחם האירוע ולמחות כנגד ההפרדה המגדרית. בשל חשש להפרת הסדר הציבורי ועל מנת למנוע חיכוך בין ציבור המפגינים לציבור משתתפי האירוע הם התבקשו להרחיק את ההפגנה מהכניסה למתחם האירוע ולאפשר כניסה לבאי האירוע. מאחר שהמפגינים המשיכו לחסום את הכניסה לבאי האירוע ולאחר שסירבו להתפנות, החלו השוטרים להדוף את המפגינים מהמקום תוך שימוש בכוח סביר.

הנתבעת טוענת כי השוטרים פעלו באופן זהיר וסביר וכי לא נפל פגם בהתנהלותם.

1. ביום 28.12.20 נערך דיון הוכחות במהלכו נחקרה התובעת על תצהירה. פקד שלומי שלזינגר נחקר על תצהירו. ב"כ הנתבעת ויתר על חקירת שתי העדות מטעם התובעת.
2. בסיום ההוכחות סיכמו הצדדים טענותיהם בעל פה.

הכרעה

1. לאחר ששמעתי את עדויות הצדדים ואת סיכומי באי הכוח, ולאחר שעיינתי במסמכים שהוגשו לתיק ובסרטונים שהוגשו, הגעתי לכלל מסקנה כי דינה של התביעה להידחות.
2. חירות ההפגנה והזכות להפגין ולמחות הינן מאבני היסוד של המשטר הדמוקרטי. הן מכשיר להבעת דעות ולהעלאת סוגיות חברתיות על סדר היום הציבורי, והן אחת הנגזרות החשובות והבסיסיות של חופש הביטוי בלעדיו אין במדינה דמוקרטית מתוקנת (בג"צ 6536/17 התנועה לאיכות השלטון נגד משטרת ישראל [פורסם בנבו] (8.10.17). זכותה של התובעת להפגין ולהביע מחאה ללא חשש לבטחונה הינה בבחינת זכות יסוד בסיסית, ועל מוסדות הציבור והמשטרה בפרט לפעול על מנת לאפשר את מימוש זכותה, ויש שיאמרו חובתה האזרחית, ללא חשש או פחד.
3. חרף האמור לעיל, התובעת נפגעה במהלך הפגנה שבה השתתפה, בעקבות כוח שהופעל על ידי המשטרה שנכחה במקום לצורך שמירת הסדר והביטחון. יתר על כן, בשום שלב לא נטען על ידי הנתבעת כי התובעת באופן ספציפי נהגה באופן אשר הצדיק הפעלת כוח כלפיה. התובעת, על פי עדותה, ועל פי תצהירי חברותיה, הפגינה באופן שלו בכניסה למתחם האירוע בגינו התקיימה ההפגנה. תוצאה זו הינה תוצאה קשה ומצערת.
4. אלא שבחינת סבירות התנהלותה של הנתבעת אינה נגזרת של התוצאה לבדה, אלא נבדקת אל מול נסיבות האירוע, מתחם האפשרויות שעמדו בפני המשטרה, והאמצעי שננקט על ידה בסופו של דבר. בחינה זו מובילה למסקנה כי לא ניתן לראות את הנתבעת כמי שהתרשלה כלפי התובעת בנסיבות האירוע דנן. למצער, התרשלותה של הנתבעת לא הוכחה על ידי התובעת.
5. הלכה למעשה גרסאות הצדדים לנסיבות הפגיעה בתובעת אינן שונות שינוי מהותי. התובעת מציינת בתצהירה כי קבוצת המפגינים עליה נמנתה עמדה בשורה לפני הכניסה למתחם האירוע. עוד היא הצהירה בתצהירה: "במקביל מספר גברים חרדים שהיו במקום ניסו לפרוץ את השורה באמצעות דחיפת עגלת תינוק, כאשר התינוק נמצא בעגלה. בשלב מסוים החליטו השוטרים לפנות את ההפגנה בכוח והחלו לדחוף אותנו המפגינות על מנת לפנות אותנו. בהמולה שנוצרה נקלעתי ללב ההתרחשות בין השוטרים הדוחפים את המפגינות מצד אחד לבין הגבר עם עגלת התינוק מצד שני. על מנת שלא ניפול שילבנו גליה ואני ידיים. באותו רגע נשמע בקהל הצעקה "יש תינוק" ומכיוון שכמעט מעדתי לכיוון העגלה, הסתובבתי על מנת שלא ליפול על התינוק והפניתי פני לכיוון אחד השוטרים, שהתברר בדיעבד כקצין מקוף שלומי שלזינגר. באותו רגע וללא כל סיבה היכה השוטר שלזינגר בפני באגרוף".
6. התובעת, אם כן, מצהירה כי היא נפגעה בעיצומו של אירוע מורכב בו לתוך שורת המפגינים העומדים לפני הכניסה למתחם האירוע נכנסנו (או פרצו כלשונה) מספר גברים הדוחפים עגלת תינוק. יתר על כן, על פי התיאור של התובעת עצמה, באותה נקודת זמן, אכן ניצבה סכנה לאותה עגלת תינוק, שהרי גם התובעת עצמה מציינת כי כמעט ומעדה לכיוון העגלה.
7. פקד שלזינגר מתאר את נסיבות האירוע באופן דומה למדי בתצהירו : "...בשלב זה משפחה עם עגלת תינוק ניסתה להיכנס למתחם לצורך השתתפות באירוע ונוצר חשש אמיתי לפגיעה בעגלה ובתינוק שבתוכה כתוצאה מהדוחק שנותר במקום. צעקתי שיש עגלת תינוק וסנ"צ שלו הורה לשוטרים לפלס להורי התינוק מעבר בטוח לתוך המתחם. בשלב זה אני ומספר שוטרים נוספים פילסנו דרך למשפחה על מנת שעגלת התינוק לא תיפגע" (סעיף7 לתצהיר).
8. יוצא מכך, כי על פי גרסאות שני הצדדים, האירוע נשוא התביעה התרחש בנקודת שיא מבחינת הדחק וההמולה ששררו במקום. נשקפה סכנה, הן בעיניה של התובעת והן בעיניו של פקד שלזינגר, לשלומו של התינוק בעגלה (ואין זה משנה בשלב זה אם מובילי העגלה נקלעו למקום או שמא השתחלו באופן מכוון), ולפיכך נדרשו השוטרים במקום לנקוט פעולות פינוי והרחקה של קהל המפגינים.
9. בנסיבות אלה מתקבל על הדעת וסביר כי התובעת נפגעה עת פקד שלזינגר פעל לפינוי הדרך לעגלת התינוק על מנת למנוע את הסיכון לשלומו ולשלום הנוכחים במקום. על פי עדותו של פקד שלזינגר, לצורך פינוי המפגינים מהמקום הוא הפעיל כוח באמצעות דחיפות הקהל, כפי שהעיד בחקירתו הנגדית:

ש. האם השתמשתם בכוח כדי לפנות את ההפגנה?

ת. כן.

ש. ככל (צ"ל-כולל) דחיפות?

ת. רק דחיפות.

ש. כשאתה דוחף מישהי לצורך העניין, נשים, לכל מיני כיוונים, גם בגובה הפנים והגוף?

ת. מדגים, או בצורת הדחיפה, עם הידיים מהצד, או קדימה.

ש. ההדיפה שלך קדימה היא בדיוק בקו גובה של אישה. ?

ת. אני לא מכוון לפנים. לעולם. גם בהפגנות מאוד מאוד אלימות שהיינו, מאוד אלימות.

ש. אולי בהפגנה זו כן פגעת בתובעת בפנים?

ת. אני לא מכוון לפנים. יכול להיות הכל בעולם, אבל כדרך העבודה שלי, אני לא מכוון לפנים של בן אדם, לא בהפגנות, יש רמות להפגנות וגם לפיזור בכוח של אנשים, אנחנו לא היינו ברמה הגבוהה של הפגנת הכוח. זה לא היה במדרג הגבוה של פיזור המון כעת, ממש לא, זה לא המקום, אבל כן היתה הדיפה. אני לא מכוון גובה מתחת לקו סנטר.

ש. אבל אתה דוחף בעוצמה?

ת. אני דוחף. זה לא דחיפונת, אני דוחף.

ש. אתה רוצה לקחת אדם מבוגר ולהניע אותו למקום אחר... ?

ת. לוקח את אותו מפגין שכעת מפר את החוק, ומזיז אותו מהמקום. מפעיל כוח. אני מכוון לסנטר ומטה ואני מודע לגובה שלי.

(עמוד 7 שורה 16-33 לפרוטוקול)

1. עדותו של פקד שלזינגר הייתה בהירה ומהימנה, ודבריו לפיהם אינו מכוון לפנים, וכיוצא מכך לא כיוון לפניה של התובעת, אמינים. פקד שלזינגר הבהיר מפורשות כי ההפגנה בה נפגעה התובעת לא הייתה "במדרג הגבוה" של הפעלת הכוח. עם זאת הבהיר פקד שלזינגר כי לצורך פינוי הקהל נקט בכוח ואף לא כיחד כאשר ציין כי לא מדובר ב"דחיפונת", אלא בהדיפה. הוא ציין כי הוא מודע לממדי גופו ולהשלכותיהם על אופן נקיטת הכוח על ידו. תיאור הדברים על ידי פקד שלזינגר עולה בקנה אחד עם תיאור הדברים על ידי התובעת עצמה.
2. הנה כי כן, אני מוצאת כי במסגרת ההפגנה שנערכה נוצר מצב בו שלומו ובטחונו של תינוק שנקלע למקום היו בסכנה. הנתבעת ופקד שלזינגר נדרשו לפעול במהירות ובהחלטיות אל מול הסכנה הממשית ופעלו להרחקת קהל המפגינים מן העגלה ולפינוי נתיב לעגלת התינוק. במהלך פעולות הפינוי הללו, נהדפה התובעת על ידי פקד שלזינגר ונחבלה.
3. בנסיבות האירוע, שעה שנשקף סיכון של ממש לחיי אדם, אני סבורה כי פינוי המפגינים והתובעת בכללם באמצעות הדיפה ודחיפה אינה בלתי סבירה. אכן, השימוש בהדיפה ודחיפה כרוך מטבע הדברים באפשרות כי יהיה מי שייפגע ממנו. משום כך, השימוש בפעולות אלו אינו יכול להיעשות כעניין שבשגרה, או כדרך פעולה אוטומטית, אלא חייב להינקט לאחר הפעלת שיקול דעת, ולאחר בחינת החלופות הקיימות בשטח לקבלת התוצאה הרצויה של שמירת הסדר והביטחון. במקרה דנן, נוכח הסיכון, הדוחק וההמולה במקום והצורך בפעולה מידית ומהירה למניעת הסכנה, לא ניתן לראות את המשטרה כמי שהתרשלה נוכח הצעדים שננקטו על ידה.
4. ב"כ התובעת טענה בסיכומיה כי על השוטרים היה להפעיל שיקול דעת ולסייע לתובעת להתרחק מהעגלה (עמוד 9 שורות 24-25 לפרוטוקול). דהיינו על פי עמדת ב"כ התובעת גם בנסיבות אלו צריכים היו השוטרים לבחור בדרך פוגענית פחות. אין ספק כי תוצאות האירוע ופגיעתה של התובעת אינן תוצאות רצויות, וכי מצב בו תובעת המבקשת לממש את זכותה להפגין מוצאת עצמה נהדפת למדרכה וסובלת מנזק גופני, הינו מצב הרחוק מלהיות המיטבי. אלא שהאפשרות כי סיכון שנוצר היה נמנע גם לו היו נוקטים השוטרים אמצעים אחרים, אינה יכולה להיבחן כחוכמה שבדיעבד. סבירות התנהלותם של השוטרים ופקד שלזינגר בתוכם, נבחנת בהתאם לנסיבות האירוע, לסיכונים שהיו צפויים בו ולמתחם האפשרויות שהיו נתונות בידיהם בזמן אמת. יפים לעניין זה הדברים האמורים בע"א 4584/10 מדינת ישראל נ' רגב שובר: " סבירות ההתנהגות בעוולת הרשלנות ('ההתרשלות') אינה נבחנת בחלל ריק. היא תמיד פונקציה של הנסיבות... גם אם בחינת סבירות ההתנהגות נעשית, מטבע הדברים, לאחר זמן, המטרה הינה לבחון את סבירות ההתנהגות בעת התרחשותה, על-פי הידוע אותה עת. הבדיקה אינה בראייה של חוכמה לאחר מעשה...כאשר שוטרים או חיילים פועלים בתנאי לחץ וחירום שלא הם גרמו, המונעים מהם שקילה ובחינה רגילות של החלופות, והמחייבים החלטה מהירה שלא ניתן להתכונן אליה מראש, יש לבחון את סבירות פעולתם במסגרת תנאים מיוחדים אלה. אין לנתק את ההתנהגות מהתנאים שסבבו אותה. אין להעתיק את ההתנהגות ל"תנאי מעבדה" (ראו ע"א 3684/98 מדינת ישראל נ' אחלייל [11]). כן יש להתחשב בטעויות בשיקול-דעת שאינן מגיעות כדי התרשלות."
5. סיכומו של דבר - בנסיבות האירוע המתואר, הן על פי גרסת התובעת והן על פי גרסת הנתבעת, בהן נגרם סיכון של ממש לשלום הציבור (או חלק ממנו) פעולותיו של פקד שלזינגר לא חרגו ממתחם הסבירות ולא התגבשו לכדי עוולת הרשלנות.
6. ב"כ התובעת טוענת כי סבירות פעולותיה של הנתבעת ופקד שלזינגר אינה צריכה להיבחן רק בהקשר של האירוע הנקודתי שתחילתו בדחיקתה של העגלה, אלא להיבחן בהקשר הרחב. לטענתה של התובעת, רשלנותה של הנתבעת משתרעת על פעולותיה להרחקת המפגינים מהמקום עובר לאירוע העגלה, ותולדתה בחטא משהנתבעת הפרה את הוראות בית המשפט לעניינים מנהליים ומנעה מהמפגינות במקום להיכנס למתחם האירוע.
7. אינני מקבלת את הטענה. אכן, יום לפני מועד האירוע, ביום 24.6.18 נדונה בבית המשפט לעניינים מנהליים עתירתה של ה"אגודה למען הגאולה האמיתית והשלמה" (מארגנת האירוע) נגד עיריית תל אביב בגין החלטת העירייה שלא לאשר את האירוע בשל ההפרדה המגדרית הכרוכה בו (עת"מ 50491-06-18).
8. לאחר דיון ממושך, כפי שהוא משתקף מפרוטוקול הדיון שצורף לכתב ההגנה, קיבלו הצדדים את המלצת בית המשפט לעניינים מנהליים, כי האירוע יתקיים במתכונת האישור המקורי שניתנה לו על ידי העירייה, דהיינו העירייה חזרה בה מעמדתה שלא להתיר את האירוע חרף ההפרדה המגדרית שכרוכה בו. במהלך הדיון ציינה מארגנת האירוע, כי ההפרדה בין המינים באירוע, אשר באה לביטוי במחיצה המוצבת בין שורות הכיסאות, אינה מחייבת את עוברי האורח המגיעים לכיכר, ואין מניעה כי אלו יעמדו היכן שהם מבקשים לעמוד. על בסיס הצהרה זו קיבלה העירייה את המלצת בית המשפט (ראו עמוד 22 שורות 1-8 לפרוטוקול הדיון בעתירה) לאשר את האירוע בהתאם לאישור המקורי.
9. ב"כ התובעת טוענת כי פעילות המשטרה במקום הייתה מנוגדת להוראות בית המשפט אשר אסרה על הפרדה מגדרית באירוע. דברים אלו אינם מדויקים. בראש ובראשונה, כמפורט לעיל, בית המשפט נתן תוקף להסכמות הצדדים לאשר את קיום האירוע בהתאם לאישור המקורי שניתן, דהיינו תוך הצבת מחיצה בין כיסאות הגברים והנשים.
10. אולם חשוב מכך- לא שוכנעתי כי פעילות המשטרה במקום נועדה למנוע כניסת נשים למתחם האירוע, כטענת ב"כ התובעת. מטרתה הייתה, כמתואר בלשונו של פקד שלזינגר, למנוע את כניסת המפגינים למתחם האירוע על מנת למנוע חיכוך בין באי האירוע לבין אלו המפגינים נגדו. כמפורט בתצהירו של פקד שלזינגר: "על מנת למנוע את הסכנה שיווצר חיכוך ועימות בין ציבור המוחים והמפגינים לציבור משתתפי האירוע ביקשנו להרחיק את ההפגנה והמחאה מהכניסה ולאפשר כניסה לבאי האירוע" (סעיף 4 לתצהיר). על דברים אלו שב פקד שלזינגר גם במהלך חקירתו הנגדית כשהבהיר: (עמוד 5 שורות9-17) :

ש. אתם מנעתם מנשים לנוע חופשי במרחב הציבורי, זה מה שעשיתם, אמרתם להם ... ?

ת. שמרנו על הסדר הציבורי, על פי הנחיית מפקד האירוע, ואני לא הייתי מפקד האירוע, היה שם מפקד אירוע, מספר קצינים בעלי תחום אחריות, שמרנו על הסדר הציבורי, באירוע מסוג זה, ואני גם זוכר שבתוך האירוע עצמו לא היה דבר כזה, שאמרו אישה לפה ואתה לפה, אני זוכר שלא היה דבר כזה, היינו גם בקשר עם מארגני האירוע, ובאנו לשמור על הסדר הציבורי. אנשים שהגיעו למקום הגיעו להפגין ולכן נקבע מתחם הפגנה על ידי מפקד האירוע.

ש. אבל אתה במקום מנעת מאישה.. ?

ת. מנעתי מאנשים להרוס את הסדר.

1. התובעת אינה מכחישה כי הגיעה למקום על מנת להפגין נגד קיום האירוע. כוונתם של המפגינים מטבע הדברים לא הייתה להשתתף באירוע, אלא למחות נגדו. בנסיבות אלו פעילות המשטרה במקום הייתה, כדברי עד הנתבעת, להבטיח כי לא ייווצר איום על שלום הציבור ובטחונו נוכח החיכוך בין באי האירוע למפגינים. לצורך כך התבקשו המפגינים לפנות למתחם ההפגנה אשר היה סמוך למקום האירוע. בנסיבות אלו אינני מוצאת פגם בהתנהלות הנתבעת ובהתנהגותה במקום. הנתבעת לא פעלה להרחקת הנשים ממתחם האירוע, כטענת התובעת, אלא להרחקת המפגינים מהכניסה לאירוע.

1. לעניין זה אוסיף ואציין, כי גם מצפייה בסרטונים שצורפו על ידי התובעת עצמה לראיותיה, ניתן ללמוד על כי קבוצת המפגינים שהייתה במקום עמדה בקירוב לכניסה למתחם האירוע ובחלק מהסרטונים (למשל סרטון א שצורף על ידי התובעת) ניתן להיווכח בחיכוך שהיה בין באי האירוע לבין המפגינים במקום, ובניסיונם של חלק מבאי האירוע להידחק בין המפגינים על מנת להיכנס למתחם.
2. ודוקו- התובעת אישרה בעדותה, כי עובר לאירוע העגלה נשמעו בכריזת המשטרה הוראות השוטרים לפנות את המקום ולעבור למתחם שיועד למפגינים (עמוד 3 שורה 30-31 לפרוטוקול). גם עיון בסרטונים שצורפו (ראו סרטון ב' שצורף על ידי התובעת, וכן הסרטונים שצורפו על ידי הנתבעת) מעלה כי טרם פינוים של המפגינים, נעשו מספר ניסיונות לבקש מהם לעבור למתחם ההפגנה באופן מסודר. מכאן עולה כי עובר לפינוים של המפגינים, אלו התבקשו לעזוב את המקום. לאור כך, גם על פי עדות התובעת עצמה, לפינוי המפגינים בכוח קדמו הוראות השוטרים, ורק משאלו נמנעו מלפנות את המקום, החל הפינוי. מכאן שגם עמדת התובעת לפיה הנתבעת עצמה היא שאחראית לאי הסדר במקום ולאנדרלמוסיה שהובילה לסיכון הציבור, לא הוכחה.
3. סיכומו של דבר- אין מחלוקת על כי התובעת נפגעה במהלך הפגנה בה לקחה חלק. יתר על כן, גרסת התובעת לפיה נפגעה כתוצאה מהדיפתה על ידי פקד שלזינגר אף היא הוכחה מעבר להסתברות הנדרשת בהליך אזרחי - פקד שלזינגר לא זכר את התובעת ואת נסיבות נפילתה ובד בבד לא סתר את האפשרות כי התובעת נפגעה כתוצאה מהדיפתה על ידו (עמוד 7 שורות 20-35 לפרוטוקול). חרף האמור לעיל לא הוכיחה התובעת כי פציעתה הינה תוצאה של רשלנות מצדה של הנתבעת.
4. כ"מוציא דבר מחברו" נטל הוכחת יסודות התביעה מונח על כתפי התובעת. כאמור לעיל, התובעת לא הוכיחה כי התנהלות המשטרה במקרה דנן הייתה רשלנית. כעולה מגרסת התביעה, הדיפתה של התובעת נעשתה בנקודת זמן בה אכן נשקפה סכנה לשלום הציבור נוכח כניסתה של עגלת תינוק לקהל המפגינים. גם בהיבט הרחב, לא הוכח כי המשטרה התרשלה בתפקידה. המשטרה פעלה להרחיק את המפגינים מהכניסה למתחם האירוע על מנת למנוע חיכוך אשר יסכן את המפגינים ואת באי האירוע. בעשותה כן פעלה המשטרה על פי סמכויותיה. התובעת לא הוכיחה כי נפל פגם בשיקול דעתה של המשטרה, או כי מטרותיה של הנתבעת בפינוי המפגינים היו זרות למתחם השיקולים אותם היא מוסמכת לשקול.
5. בנוסף על כך, כעולה מהסרטונים ומעדות התובעת עצמה, פינוי המפגינים נעשה לאחר שנקראו להתפנות בעצמם, דהיינו לפני פינוים של המפגינים נקטה המשטרה באפשרות שאיהנ מערבת שימוש בכוח, ורק משזו לא צלחה נאלצה לעשות שימוש בכוח. כמפורט לעיל, סבירות התנהלותה של המשטרה באירוע צריכה להיבחן על פי הנסיבות במקום ולא כחוכמה שבדיעבד. בסופו של יום עסקינן בהפגנה הנערכת בלב העיר לצד אירוע רב משתתפים. אין מדובר באירוע סטרילי, אלא באירוע דינמי אשר יכול להתפתח לכיוונים שונים. בנקודת הזמן הרלוונטית, לא שוכנעתי כי התנהלות המשטרה הפרה את חובת הזהירות המוטלת עליה וחרגה מסמכויותיה על פי הדין.
6. סיכומו של דבר- התביעה נדחית.
7. אשר להוצאות - לכאורה ועל פי הוראות הדין, משנדחתה התביעה ראוי היה לפסוק הוצאות משפט לזכות הנתבעת. מצאתי כי נוכח נסיבות המקרה והעובדה כי בסופו של יום התובעת נפגעה במהלך ההפגנה, יישא כל צד בהוצאותיו.

ניתן היום, י"ב שבט תשפ"א, 25 ינואר 2021, בהעדר הצדדים.