רקע

1. הנאשם הודה בכתב אישום מתוקן והורשע בעבירות הבאות:

תקיפת בן זוג הגורמת חבלה לפי סעיף 382 (ג) לחוק העונשין, תשל"ז – 1977 (להלן: "חוק העונשין"); איומים לפי סעיף 192 לחוק העונשין (3 עבירות); היזק לרכוש במזיד לפי סעיף 452 לחוק העונשין; ניסיון היזק לרכוש במזיד לפי סעיף 452 בצירוף סעיף 25 לחוק העונשין; פגיעה בפרטיות לפי סעיף 2 (1) לחוק הגנת הפרטיות, תשמ"א – 1981.

בהתאם לעובדות כתב האישום המתוקן האוחז שני אישומים, הנאשם והמתלוננת היו בני זוג במשך כ-7 שנים עובר למועדי ביצוע העבירות.

כמפורט באישום הראשון, במהלך חודש ספטמבר 2018, במהלך ויכוח בין הנאשם לבין המתלוננת קרע הנאשם חולצה ונעליים השייכים לה, נטל מספריים, כיוונם לעברה ודרש כי תבקש ממנו סליחה, זאת על רקע ידידותה עם אחר בניגוד לרצון הנאשם. בהמשך, סטר הנאשם למתלוננת והיכה בגופה באמצעות ידיו באופן שגרם לה חבלות בדמות שטפי דם בצידו השמאלי של גופה.

האישום השני מתייחס לאירוע שהתרחש כשלושה שבועות עובר ליום 18.11.18, עת הנאשם הגיע אל דירה בה שהתה המתלוננת, נטל את מכשיר הטלפון שלה ואמר לה: "אני מחכה שיהיה טלפון עכשיו ותהיה לי סיבה לרצוח אותה".

בנוסף, הנאשם עיין ביומן השיחות במכשיר הטלפון ודרש כי המתלוננת תאמר לו מי התקשר אליה, זאת ביחס לכל שיחה. בהמשך, הצית הנאשם סדין במיטת המתלוננת וכיבה אותו כשהבחין כי הסדין עולה באש.

במסגרת האישום השני, יוחסו לנאשם מקרים רבים בהם שלח מסרונים אל המתלוננת ובהם דרישה כי תשלח לו את מיקומה המדויק ותאמר לו מה מעשיה. במסגרת מסרונים אלה, כתב הנאשם, בין היתר: "תעשי לי קשה יהיה לך קשה...", "הסינון הזה יעלה לך...", "תזהרי ממני, בלי טעויות. אל תחזרי אחורנית. רוצה ביד סבבה. מעבר לזה יהיה רצח".

1. בטרם נשמעו טיעונים לעונש, התקבל תסקיר שירות המבחן בעניינו של הנאשם. בהתאם לאמור בתסקיר, מדובר בנאשם אשר היה חשוף בילדותו לחוויות טראומתיות, גילה חוסר יציבות לאורך שנים, תוך מעבר בין מסגרות שונות, ואף אובחן בבגרותו כסובל מפוסט טראומה. שירות המבחן העריך כי הרקע לביצוע העבירות הוא מצב רגשי בלתי יציב וחוסר מענה טיפולי, זאת לצד מערכת יחסים מורכבת ובעייתית. מערכת יחסים זו התאפיינה בתלות הדדית ובקשיי נפרדות, קושי בוויסות רגשי והתנהלות אובססיבית ומאיימת.

לצד זאת, התרשם שירות המבחן מיכולת התבוננת עצמית, אמפטיה למתלוננת, קבלת אחריות לביצוע העבירות ומוטיבציה שגילה הנאשם לשינוי אורחות חייו. הנאשם אף שולב בטיפול פרטני וקבוצתי בבית המעצר.

בנסיבות כוללות אלה, העריך שירות המבחן כי יש מקום להתערבות טיפולית, בלעדיה קיים סיכון להישנות עבירות, ולפיכך צורך בהמשך שילובו בתכנית טיפולית במסגרת שב"ס.

1. מטעם ההגנה העידה עו"ס מיכל לובלסקי, אשר הגישה חוות דעת שערכה לגבי הנאשם ונחקרה לגביה ע"י ב"כ המאשימה. למעשה, כפי שהעידה בבית המשפט, "שירות המבחן ואני תמימי דעים בזיהוי של הבעיות, אנחנו לא תמימי דעים בתפיסת הטיפול" (עמ' 12 שורה 5 לפרוטוקול). גב' לובלסקי שבה על הרקע הבעייתי של הנאשם וכן על המוטיבציה שלו בהליך שיקומי כעת. להערכתה, לא ניתן לבצע הליך טיפולי משמעותי בנסיבותיו של הנאשם במסגרת שב"ס, זאת נוכח מורכבות מצבו, ולפיכך הציעה תכנית טיפולית במסגרת המכון שבניהולה והמליצה להסתפק בימי מעצרו.

טיעוני הצדדים

1. ב"כ המאשימה טען, כי מעשי הנאשם פגעו בערך השמירה על שלמות גופו ושלוות נפשו של הזולת, הפנה לנסיבות המפורטות בעובדות כתב האישום וטען לקביעת מתחם ענישה כולל הנע בין 8 ל- 18 חודשי מאסר, זאת לצד ענישה נלווית. לגבי נסיבות הנאשם, טען ב"כ המאשימה כי הנאשם נמצא בהליך טיפולי במסגרת מעצרו, הליך מתבקש להערכת שירות המבחן נוכח החשש להישנות אלימות מצד הנאשם. עוד הוסיף ב"כ המאשימה, כי לעומת המלצת שירות המבחן להליך טיפולי במסגרת שב"ס, יש להתייחס בזהירות לחוות הדעת הפרטית ולתת לה משקל נמוך, לאור העובדה שמדובר בחוות דעת שניתנה תמורת תשלום ולאחר פגישה בודדת עם הנאשם.

בנסיבות אלה עתר ב"כ המאשימה למאסר ברף האמצעי של מתחם הענישה, מאסר מותנה, קנס ופיצוי למתלוננת.

1. ב"כ הנאשם טען, כי מתחם הענישה במקרה זה נע בין של"צ ועד ל- 8 חודשי מאסר בפועל, והגיש פסיקה לתמוך בטיעוניו. לגבי הנאשם, טען כי מדובר בנאשם שזוהי הרשעתו הראשונה, קיבל אחריות על מעשיו, חסך זמן שיפוטי ואת הצורך בהעדת המתלוננת. ב"כ הנאשם הדגיש בטיעוניו את רצונו הכן של הנאשם בהליך טיפולי ושיקומי, אותו ניתן לערוך בצורה המיטבית מחוץ לכתלי הכלא בהתאם לתכנית הטיפולית שערכה גב' לובלסקי. עוד הוסיף, כי הקשר עם המתלוננת פסק מיד עם מעצרו של הנאשם. לפיכך, עתר ב"כ הנאשם להסתפק בימי מעצרו.

הנאשם בעצמו הביע צער על מעשיו. לדבריו גדל בבית לא בריא, זכה לקבל טיפול אך לא התמיד בו. הנאשם התייחס לתקופת מעצרו כחסד שנעשה עמו, תקופה שגרמה לו להתפקח. לבסוף, טען כי אין בכוונתו לחדש את הקשר עם המתלוננת.

דיון והכרעה

מתחם הענישה

1. בחינת נסיבות המקרה הנדון מצביעה על מספר אירועי אלימות, פיזית ומילולית, אשר בוצעו כולם לאורך תקופה קצרה כלפי אותה מתלוננת, על רקע דומה, באופן בו יש לאמץ את עתירת הצדדים לקביעת מתחם ענישה אחד, זאת בהתאם למבחן הקשר ההדוק (ע"פ 4910/13 ג'אבר נ' מדינת ישראל (29.10.14).

המעשים המיוחסים לנאשם פוגעים בערכים מוגנים של זכות כל אדם לביטחון גופו ולשלוות נפשו. ערכים אלה מקבלים משנה תוקף כאשר מדובר במערכת יחסים זוגית, על כל הכרוך בכך, כפי שאף המחוקק ראה לנכון להחמיר בענישה בגין עבירות המבוצעות כלפי בן זוג.

1. בחינת נסיבות המקרה הנדון, מתייחסת לתקופה של חודשים ספורים במהלכה התרחשו האירועים. מדובר במסכת של אלימות פיזית, מילולית, ופגיעה בפרטיות המתלוננת. צרוף המפורט בעובדות כתב האישום, מצביע על אובססיביות מצד הנאשם ופגיעה קשה בשלוות נפשה ובביטחונה האישי של המתלוננת: הנאשם לא היסס ליטול לידיו מספריים ולאיים באמצעותם על המתלוננת; הנאשם לא הורתע מלהצית סדין במיטתה; הנאשם נקט באיומים חמורים וקשים של רצח כלפי המתלוננת; הנאשם פגע בפרטיות המתלוננת וחקר אותה לגבי מקום המצאה וביחס לאנשים עימם עמדה בקשר; הנאשם אף חצה את רף האיומים והפגיעה בפרטיות, ותקף את המתלוננת בדרך שפורטה לעיל. לצד זאת, אין מדובר באלימות פיזית המצויה ברף הגבוה של תקיפת בת זוג הגורמת חבלה.

עיון בפסיקה שהוגשה ע"י ב"כ הנאשם מצביעה על כך שמדובר בנסיבות שונות של ביצוע העבירות וכן נסיבות אישיות שונות. כפי שנקבע, "לא ניתן, לטעמי, לקבוע אפריורית מתחם ענישה הולם אחיד לכל עבירה ועבירה ולא יהיה נכון לנסות וללכת בדרך זו" (רע"פ 4088/13 אחמד הדרי נ' מדינת ישראל (11.6.13) פיסקה 6). לפיכך, משקל נסיבות ביצוע העבירה, במיוחד במנעד הנסיבות הרחב של עבירות אלימות מסוג כלשהו, מקבל מקום משמעותי בעת קביעת מתחם הענישה (ע"פ 1323/13 חסן נ' מדינת ישראל (5.6.13) פסקאות 8-9). רמת הענישה בגין עבירות אלימות משתנה בהתאם, כשמדיניות הפסיקה מהווה אך את אחד השיקולים בעת קביעת מתחם הענישה ו"אין בה משום תחליף הולם להגדרת המתחם עצמו" (ע"פ 4815/13 מ"י נ' אלעוקבי) (1.1.14) פסקה 12).

לאחר שבחנתי את מידת הפגיעה בערכים המוגנים, נתתי משקל לנסיבות ביצוע המעשים וכן בהתחשב בפסיקה הנוהגת, אני קובע כי מתחם הענישה במקרה זה נע בין 8 ועד 18 חודשי מאסר.

העונש המתאים

8. הנאשם קיבל אחריות על מעשיו, הודה בכתב אישום מתוקן וחסך בכך את הצורך בעדות המתלוננת ושמיעת עדים נוספים. כפי שניתן להתרשם מתסקיר שירות המבחן, מחוות הדעת הפרטית שהוגשה בעניינו וכן מדבריו בבית המשפט, הנאשם אכן קיבל אחריות מלאה על מעשיו ומבקש כעת לתקן את דרכיו. בשלב זה, הנאשם נמצא בראשית הדרך וכפי שעלה במהלך הטיעונים – בעבר התקשה להתמיד בדרך הטיפולית. אין ספק כי מדובר בהליך מורכב, זאת בהתחשב בנסיבותיו המורכבות של הנאשם, אך יש לקוות כי העונש שיוטל על הנאשם במסגרת מאסר בפועל, שלילת חרותו לראשונה בחייו, אכן יטביע חותם הרתעתי ויביא אותו להתמיד כעת בהליך הטיפולי. יש לזכור כי מדובר בהרשעתו הראשונה של הנאשם, ומכאן יש לראות משקל כבד ומרתיע לתקופת מאסרו.

בהתחשב בכל האמור לעיל, אני מוצא כי יש למקם את הנאשם ברף הנמוך של מתחם הענישה, אך אין בנסיבות אלה כדי להביא לחריגה לקולא ממתחם זה.

לפיכך החלטתי להטיל על הנאשם את העונשים הבאים:

א. שמונה חודשי מאסר זאת החל מיום מעצרו 18.11.18.

ב. שישה חודשי מאסר, אותם לא ירצה אלא אם יעבור תוך 3 שנים משחרורו עבירת אלימות פיזית מסוג פשע.

ג. שלושה חודשי מאסר אותם לא ירצה אלא אם יעבור תוך 3 שנים משחרורו עבירת אלימות מסוג כלשהו שהיא עוון, לרבות איומים, היזק לרכוש במזיד או עבירה של פגיעה בפרטיות.

ד. בנסיבות המקרה ונסיבותיו של הנאשם, לא ראיתי לנכון להטיל עליו קנס כספי או פיצוי למתלוננת.

זכות ערעור לביהמ"ש המחוזי תוך 45 יום מהיום.

ניתן היום, כ"ו ניסן תשע"ט, 01 מאי 2019, במעמד הצדדים.