לפניי בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט לתביעות קטנות בטבריה (כב' הרשם הבכיר מוהנד חליאלה) מיום 16.8.18 בת"ק 17096-02-18, אשר ניתן על פי סעיף 79 א' לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד - 1984 (להלן: חוק בתי המשפט).

ההליכים בבית המשפט קמא

1. המשיב הגיש בבית המשפט קמא תביעה קטנה בסך של 6,398 ₪ נגד המבקש ונגד מבטחת רכבו, וזאת בגין נזקים שנגרמו לטענתו לרכבו, בתאונה שארעה ביום 26.12.17. המשיב טען כי בעת שרכבו חנה בצד הדרך ועקב נהיגה רשלנית ובלתי זהירה של המבקש, נצמד רכב המבקש לרכבו, פגע בו וגרם לנזק בצדו הימני - קדמי ובמראה.

1. המבקש ומבטחת רכבו טענו בכתב ההגנה כי התאונה נגרמה בשל רשלנותו של הנהג ברכב המשיב ובנסיבות אלה: רכב המשיב חנה ללא נהג, חלקו על המדרכה וחלקו על הכביש, תוך שהוא מפריע לתנועה וחוסם את נתיב הנסיעה. המבקש ניסה לעבור במרווח הצר שנותר וכתוצאה מכך, נוצר מגע קל ביותר בין מראות הרכבים. המשיב טען בו במקום כי נגרמה פגיעה גם בכנף רכבו, אך לטענת המבקש, אשר צילם מיד את כלי הרכב, פגיעה זו איננה קשורה לאירוע הנטען. המבקש הציע למשיב, חרף רשלנותו, כי ילכו לאתר מראה חלופית והוא אף פנה למוסכים על מנת לקבל הצעות תיקון, אולם המשיב בחר לתבוע גם נזקים שאינם קשורים לאירוע ובכך הגדיל נזקיו ולא אפשר להקטינם.
2. בדיון שהתקיים ביום 15.8.18, נשמעו עדויות הצדדים ולאחריהן הודיעו הצדדים כדלקמן: "לאחר שבית המשפט הסביר לנו את מהותה וטיבה של החלטה לפי סעיף 79 א' לחוק בתי המשפט לרבות ההשלכות לעניין הליך של ערעור אנחנו מסכימים להכרעה לפי הסעיף הנ"ל".
3. בפסק הדין מושא הערעור, חזר בית המשפט קמא על הסכמת הצדדים כאמור ופסק כי המבקש ומבטחת רכבו, ביחד ולחוד, ישלמו למשיב סך של 3,700 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית ממועד פסק הדין ועד לתשלום המלא בפועל. לטענת המבקש, פסק הדין נמסר לו רק ביום 11.11.18.

טענות המבקש בבקשה לרשות ערעור

1. המבקש טוען כי בית המשפט קמא שגה עובדתית, שכן רכבו לא יכול היה לפגוע בכל חלק אחר של רכב המשיב, פרט למראה, והתמונות שצילם במקום מלמדות על כך. היה על בית המשפט קמא למנות מומחה מטעמו, שיבדוק את "אפשרות המכה". המשיב ניסה "להלביש" מכה ישנה על גבו של המבקש, הוא לא הציג חשבוניות תיקון של הרכב ובנוסף, מחיר המראה בחוות הדעת שהגיש, גבוה משתי הצעות מחיר שהציג המבקש.

דיון והכרעה

1. לאחר שעיינתי בבקשת רשות הערעור על נספחיה ובפסק דינו של בית המשפט קמא, הגעתי למסקנה כי דין הבקשה להידחות, בלא צורך בקבלת תשובת המשיב לבקשה.
2. רשות ערעור על פסק דין שניתן על ידי בית המשפט לתביעות קטנות, תינתן במשורה ורק במקרים חריגים, כאשר נפל בפסק הדין פגם היורד לשורשו של עניין, או התגלתה טעות עובדתית או משפטית בולטת, או כדי למנוע עיוות דין (ראו: רע"א 1868/16 ישי רז נ' עופר האפרתי (19.6.2016); רע"א 9162/16 יוגב עזרא נ' רזנק להצלחה בע"מ (5.1.2017); רע"א 1231/17 ישי רז נ' אימפרשן מדיה בע"מ (20.4.2007)).
3. כלל זה תקף ביתר שאת בענייננו, מקום בו פסק הדין ניתן על דרך הפשרה, לפי סעיף 79א' לחוק בתי המשפט, וזאת לאחר שבית המשפט קמא, כמצוטט לעיל, הסביר לצדדים מהותה של הכרעה בדרך זו, בפרט לעניין הגשת ערעור. עילות ההתערבות בפסק דין שניתן על דרך הפשרה, לפי סעיף 79א' לחוק בתי המשפט, מצומצמות יותר מאשר במקרה של ערעור רגיל, ובית המשפט ייטה להתערב בפסק דין כאמור אך ורק במקרים של "חריגה קיצונית ביותר מגבולות הסבירות במסקנות או בקביעת הסכומים שנפסקו" (ע"א 1639/97 אגיאפוליס נ' הקסטודיה אינטרנציונלה דה טרה סנטה, 17.1.1999).
4. המקרה דנן איננו נמנה על אותם מקרים חריגים המצדיקים התערבות. מדובר בפסק דין שניתן לאחר שבית משפט קמא שמע את עדויות הצדדים, התרשם מהן באופן בלתי אמצעי ובחן את הראיות שהגישו הצדדים, לרבות התמונות והצעות מחיר. טענות המבקש, שהן עובדתיות במהותן, הועלו בפני בית המשפט קמא, אשר בסופו של יום קיבל את התביעה באופן חלקי בלבד. בית המשפט קמא היה רשאי להסתמך בפסיקתו על העדויות והראיות שהובאו בפניו, בלא שנדרש מינוי מומחה כנטען. קבלת התביעה באופן חלקי, כמו גם הסכום שנפסק, אינם חורגים מגבולות הסביר ומשכך, כאמור, אין מקום להתערב בפסק הדין.
5. על כן, הבקשה נדחית.

משלא התבקשה תגובת המשיב לבקשה, אין צו להוצאות.

ניתנה היום, י"ז כסלו תשע"ט, 25 נובמבר 2018, בהעדר הצדדים.