לפניי תביעה על סך של 83,535 ₪ בגין נזק שנגרם למכשיר מדידה אשר בוטח על ידי התובעת.

עובדות רלוונטיות וטענות הצדדים

1. התובעת ביטחה בפוליסת ביטוח ציוד אלקטרוני מכשיר מדידה השייך למבוטחה מר גרשביץ אליהו (להלן: "המכשיר" ו"המבוטח").
2. ביום 14.2.2018 ביצע עובד המבוטח עבודות מדידה באתר הרכבת הקלה בצומת בן גוריון- ז'בוטינסקי בבני ברק. לצורך עבודות המדידה הציב עובד המבוטח את המכשיר באתר. רכב עבודה מסוג מיני מחפר (הידוע בכינויו הרווח "בובקאט", להלן: "הרכב") המבוטח על ידי הנתבעת, אשר עבד במקום, נסע לאחור, פגע במכשיר והוציאו מכלל שימוש.
3. התובעת שילמה למבוטח תגמולי ביטוח בסך של 78,207 ₪ (בניכוי ההשתתפות העצמית), וכן נשאה בהוצאות נוספות המסתכמות לכדי סך של 83,535 ₪. לטענת התובעת, על הנתבעת לשאת בנזק שנגרם שכן המכשיר נפגע כתוצאה מרשלנות נהג הרכב או כתוצאה מחוסר זהירות מצידו. עוד טוענת התובעת, כי יש להחיל במקרה זה את הכלל בדבר "הדבר מדבר בעד עצמו" שכן בעת אירוע התאונה הרכב היה בחזקתו או בשליטתו של הנהג מטעמה של הנתבעת.
4. הנתבעת אינה מכחישה כי הרכב פגע במכשיר, אולם טוענת כי בנסיבות העניין יש להטיל על המבוטח אשם תורם העולה כדי 100% מהנזק. לטענת הנתבעת, עובד המבוטח בחר להשאיר את המכשיר ללא השגחה, באופן לא בטוח ובמקום בו נוסעים כלי רכב וכלי עבודה, כאשר הראות במקום לקויה. לטענת הנתבעת, נהג הרכב פנה לעובד המבוטח וביקשו להזיז את המכשיר, אולם עובד המבוטח בחר להתעלם מבקשה זו ובכך הכשיל את נהג הנתבעת וגרם הלכה ולמעשה לנזק הנטען. במישור הנזק טוענת הנתבעת כי הסכומים אותם תובעת התובעת הינם מופרזים, שכן המכשיר בוטח רק בשיעור של 75% מערכו ובהתאם לחוות דעת שמאית נגדית שהוגשה מטעמה הנזק עומד על סך של 60,159 ₪.

דיון והכרעה

1. ראשית, לא מצאתי כי יש מקום בענייננו להחיל את הכלל לפיו "הדבר מדבר בעד עצמו", בהתאם לסעיף 41 לפקודת הנזיקין (נוסח חדש) (להלן: "פקודת הנזיקין"). אין מחלוקת בין הצדדים כי המכשיר נפגע כתוצאה מנסיעתו אחורה של נהג רכב הנתבעת. המחלוקת בין הצדדים מתמקדת בשאלת האשם התורם- האם יש לייחס לעובד המבוטח אשם תורם כלשהו, ובאם כן, מהו שיעורו. בנוסף הצדדים חלוקים אודות סכום הנזק המתאים בענייננו.
2. נהג הנתבעת העיד על נסיבות האירוע. נהג הנתבעת העיד כי ביקש מעובד המבוטח להזיז את המכשיר והתריע כי הוא עובד במקום ולא יכול לראות את המכשיר (עמ' 8 ש' 9- 14). כפי שהעיד נהג הנתבעת, הוא התריע מספר פעמים כי יש להזיז את המכשיר אולם המכשיר לא הוזז. הדבר עולה גם מטופס ההודעה לנתבעת (נ/1) מיום 27.3.18. מכאן שנהג הנתבעת היה מודע לקיומו של המכשיר, אולם המשיך לעבוד במקום בלי לוודא אם אכן המכשיר הוזז באופן המאפשר לו לעבוד באופן חופשי, ומכאן שפעל ברשלנות וחוסר זהירות, והנתבעת חבה באחריות לנזק.
3. יחד עם זאת, לא ניתן לומר שהתנהלות מבוטח התובעת או מי מטעמו חפה מכל אשם תורם.
4. עובד המבוטח, מר אהרון, אשר עבד עם המכשיר במועד הרלוונטי לתביעה העיד כי מדובר במכשיר שמשמש לאתרי בנייה וכי "את המכשיר לא צריך לגדר" (עמ' 3 ש' 18- 19). באשר לסביבת העבודה בה הוצב המכשיר העיד מר אהרון כי מדובר באזור "שלא אמורים לעבור בו כלי תחבורה, משא כבד, כל מה שקשור". אך יחד עם זאת הודה כי נעים במתחם כלים כבדים: "ש. ... הבטונדות הגבוהות עוטפות את אתר העבודה ובתוך המתחם נעים כל כלי הרכב שרואים גם בצילום, כולם נעים באותו מתחם, נכון? ת. נעים, אבל לא נעים איפה שאני עומד. אם הרוחב של התחנה 45 מטרים, ואני בקצה, הם חייבים לעשות אספלט, משאית כן תעבור באזור. לכן אני לא מעמיד את המכשיר במקום שאני יודע..." (עמ' 6 ש' 3- 7). וכן: "ש. אתה אומר שהשטח סטרילי ופתאום מגיע מכשיר כבד, בובקט, לא הופתעת? ת. אני ראיתי, אני עובד עם המכשיר ויש לי מוט שאיתו עובדים, הייתי חמישה מטרים ממנו, אני לא... באתר עצמו יש,- היה באותו יום, יש תמיד בדרך כלל כלים. הם לא עובדים איתי. לא בסביבה שלי. אז מה שכן ראיתי, ראיתי את הבובקט מגיע ברוורס ולא הספקתי לעצור אותו" (שם, ש' 27- 31).
5. מר אהרון העיד כי בסביבה בה הוא עובד לא אמורים להיות כלים כבדים או רכבים נוסעים (עמ' 4 ש' 4- 5 וכן בעמ' 7 ש' 14), אולם אין מדובר באזור "סטרילי" מגודר, אלא בחלק מאתר עבודה בו עובדות משאיות ומכשירים כבדים (וראו בעמ' 6 ש' 28- 29, וכן בעמ' 7 ש' 1 ובשורה 14). עוד העיד מר אהרון כי בכל בוקר העובדים באתר עוברים הדרכות בטיחות, במסגרתן ניתנות הנחיות מתאימות, וכי העובדה שאין להתקרב למכשיר ידועה לכל (עמ' 4 ש' 1- 2). עוד העיד מר אהרון כי הוא מקבל את אישורו של מנהל העבודה במקום בטרם הציבו את המכשיר (עמ' 6 ש' 9- 10).
6. באשר לטענה כי נהג הנתבעת ביקש להזיז את המכשיר העיד מר אהרון בהגינותו כי הוא מתבקש חדשות לבקרים מהעובדים במקום להזיז את המכשיר. עוד העיד כי הזזת המכשיר מתבצעת רק לאחר שהוא פונה למנהל העבודה: "יום- יום אני עובד ושומע, אולי פעמיים שלוש ביום, "אפשר להזיז את המכשיר"? כל יום... אני לא קובע נחרצות, אלא מתקשר למנהל פרויקט, מנהל עבודה... ואני מבקש שיפתרו את הבעיה. בדרך כלל המודד לא זז, הם צריכים אותו ואני מנסה לתת את השירות" (עמ' 4 ש' 7- 12).
7. כאמור, מדובר במתחם עבודות הרכבת הקלה, אתר שמטבעו ומטיבו אינו מהווה שטח עבודה "סטרילי". התובעת גם לא הוכיחה כי מדובר בשטח "סטרילי". פרט לעדותו של מר אהרון לא הובאו מטעם התובעת ראיות נוספות שיש בהן כדי להוכיח כי מדובר במקום עבודה "סטרילי" אשר רק עובד המבוטחת רשאי היה לעבוד בו: הנחיות הבטיחות במקום או תיעוד על הנחייה הנוגעת למכשיר לא הובאו; מנהל העבודה במקום לא הובא להעיד; וכן לא הוצגו יומני העבודה או הסדרי התנועה במקום או כל ראיה שיש בה כדי להעיד כי מדובר בשטח עבודה בו היה אמור להימצא המכשיר בלבד. בהתאם, לא ניתן ללמוד מעדותו של עובד המבוטח לבדה אודות סדרי העבודה במקום והאם אמורים היו להיות במקום רכבים מסוג רכב הנתבעת או רכבים אחרים.
8. בהתאם, היה על מבוטח התובעת לצפות כי באם יניח את המכשיר ללא כל סימון אזהרה, או מבלי שיוצב אדם שיתריע בדבר הימצאו, עלול המכשיר להיפגע מכלי רכב כזה או אחר. הצבת המכשיר לא סימון, התראה או גידור כלשהם, באתר עבודה בו פועלים כלי רכב כבדים ורכבי עבודה אחרים יש בה משום אשם תורם. אין מדובר במדע מדויק, או בנוסחה אשר ניתן להכניס לתוכה משתנים שונים אשר יסתכמו לכדי תוצאה חותכת, אלא הדברים מסורים להתרשמות היושב בדין בהתאם לנסיבות המקרה המובא בפניו.
9. בענייננו, בשים לב להתנהלות נהג הנתבעת, אשר היה מודע להימצאות המכשיר במקום, ובכל זאת המשיך בעבודתו מבלי לבדוק בטרם נסע לאחור באם המכשיר מצוי במקום, לא מצאתי כי מדובר באשם תורם המכריע את מאזני האחריות. יחד עם זאת, מצאתי כי קיים בענייננו אשם תורם לעובד המבוטח העולה כדי 30%.
10. באשר לנזק. הוצגו לפניי שתי חוות דעת שמאיות. בהתאם לחוות דעת השמאי מטעם התובעת, הנזק בערכי שיפוי מסתכם לסך של 65,625 ₪ (סעיף ח'3 לחוות הדעת). יחד עם זאת, כפי שעולה מנספחי כתב התביעה, התובעת שילמה למבוטחה סך של 78,206.64 ₪ בגין הנזק. לא ברור מדוע התגמולים ששולמו למבוטח בגין הנזק גבוהים מהסכום אותו העריך השמאי כערך שיפוי, ובהתאם לא מצאתי לקבל את חוות דעת השמאי לעניין זה, אלא לאמץ את קביעת חוות דעת השמאי מטעם הנתבעת, לפיה סכום הנזק, לאחר הפחתת ההשתתפות העצמית עומד על סך של 56,331 ₪, וכלל נזקי התובעת עומדים על סך של 60,159 ₪ להם יש להוסיף ריבית והצמדה מיום 22.5.2018.

לסיכום:

1. לאור האמור, לאור אחריותה של הנתבעת ואשמו התורם של מבוטח התובעת, על הנתבעת לשלם לתובעת סך של 42,111 ₪, בתוספת הפרשי הצמדה למדד מיום 22.5.2018, אגרת משפט כפי ששולמה ותשלום העדים כפי שנפסק במועד הדיון. בנוסף הנתבעת תישא בהוצאות התובעת בסך של 4,970 ₪ בגין הליך זה.

הסכומים ישולם בתוך 30 יום מהיום, שאם לא כן יישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק ממועד פסיקתם ועד למועד התשלום המלא בפועל.

זכות ערעור כדין.

ניתן היום, י"ג כסלו תש"פ, 11 דצמבר 2019, בהעדר הצדדים.