1. תביעה זו עניינה נזק שנגרם לרכב מ.ר 49-074-52 בבעלות תובע 1 (להלן: "רכב התובע"), שהיה מעורב בתאונה מיום 17.9.18 (להלן: "התאונה") עם רכב מ.ר 48-888-31 (להלן: "המשאית").

למען הסדר הטוב, יצוין כי תחילה הוגשה התביעה על ידי תובע 1, שנהג ברכבו בעת התאונה, וכן על ידי תובע 2, אביו של תובע 1.

במעמד דיון שהתקיים ביום 18.6.19, התובע הופנה לכך שברשיון הרכב שצורף לכתב התביעה הוא אינו רשום כבעל הרכב במועד הרלבנטי לתאונה.

התובע הבהיר, כי הוא רכש את רכבו קודם למועד התאונה, אלא שלא ביצע העברת בעלות , ומשכך אינו רשום כבעל הרכב ברשיון הרכב.

נוכח האמור, בהסכמת הצדדים, צורף תובע 3 , מי שרשום ברשיון הרכב כבעל הרכב במועד התאונה, כתובע נוסף, תוך שהוגש לתיק בית המשפט יפוי כח מטעמו בו נכתב כי הוא מיפה את כוחם של תובעים 1 ו-2 לייצגו בתביעה, וכי הוא מסכים כי ככל שיפסק פיצוי כלשהו במסגרת התביעה דנן, הוא יועבר למי מתובעים 1 ו-2.

התביעה הוגשה נגד נתבע 1, שנהג במשאית בעת התאונה, נתבע 2, בעל המשאית, וכן נגד נתבעת 3, מבטחת המשאית במועדים הרלבנטיים.

סכום התביעה הועמד על הסך של 18,589.48 ₪, וכולל סך של 9,094.53 ₪ בגין הנזק שעל פי הנטען נגרם לרכב התובע בהתאם לחוות דעת השמאי מטעם התובעים, סך של 833.95 בגין ירידת ערך, סך של 4,390 בגין "סה"כ עבודות", סך של 585 ₪ בגין שכר טרחת שמאי התובעים, סך של 1,186 ₪ עבור "משכורת של חייל סדיר" וכן סך של 2,500 ₪ בגין עגמת נפש.

1. בכתב התביעה נטען כי התאונה ארעה עת רכב התובע היה בעמידה מוחלטת בנתיב נסיעה ימני, תוך שהמתין כי מופע האור ברמזור בכיוון נסיעתו יתחלף לירוק. עוד נטען, כי המשאית עמדה בנתיב הנסיעה שמשמאל לרכב התובע, צמודה מאוד לרכב התובע, וכי עת התחלף הרמזור לירוק נכנסה המשאית לנתיב נסיעת רכב התובע ופגעה בו בגלגל הקדמי שמאלי, בכנף ובפינה השמאלית "של הטמבון".

כן נטען, כי ככל הנראה החליט נהג המשאית להיכנס לנתיב נסיעת רכב התובע "כדי לנסוע מהר או מסיבה אחרת" וכי כלי הרכב בנתיב השמאלי נסעו לאט יותר מאלה שבנתיב הימני.

1. מנגד נטען על ידי הנתבעים, כי רכב התובע הוא שסטה לנתיב נסיעת המשאית עת זו עמדה במקומה בהמתנה לכך שמופע האור ברמזור יתחלף לירוק. עוד נטען, כי הנזקים הנתבעים מופרזים וכי ממילא אין קשר סיבתי בינם לבין התאונה.
2. במעמד הדיון שהתקיים בפני העידו תובעים 1 ו-2 וכן נתבע 1.

לאחר ששמעתי את עדויות הצדדים, בחנתי את גרסאותיהם, עיינתי בתמונות הנזק, וביתר הראיות שהוגשו לתיק בית המשפט, ולאחר שכל אחד מהצדדים הציג בפני את אופן קרות התאונה, לגרסתו, ראיתי לדחות התביעה.

1. התובע העיד כי בעת התאונה היה רכבו בעצירה מוחלטת וכי "היו לפניי עוד כלי רכב" וכי עת התחלף מופע האור ברמזור לירוק "עוד לא הספקתי לשלב הילוך ראשון והוא כבר עלה עלי עם המשאית" (עמ' 4 שורות 5-7 לפרוטוקול).

משנשאל כיצד משאית כה גדולה מנסה להיכנס לנתיב נסיעת רכבו, עת עומדים לפניו כלי רכב, השיב כי כלי הרכב לפניו נסעו, אלא שרכבו טרם החל בנסיעה.

מנגד, נתבע 1 העיד כי המשאית עמדה בנתיבה כשלפניה עמד אוטובוס, וכי רכב התובע סטה לנתיב בו עמדה בינה לבין האוטובוס.

סביר יותר בעיני כי עת התחלף מופע האור ברמזור לירוק, החל רכב התובע לנוע לפני שהמשאית החלה לנוע וזאת נוכח משקלה הכבד של המשאית, והאמור מחזק את גרסת נתבע 1 ביחס לנסיבות התרחשות התאונה.

1. אוסיף, כי נתבע 1, שעדותו היתה בהירה ועקבית והותירה עלי רושם מהימן, העיד כי לאחר התאונה תובע 1 ציין בפניו כי עבד במהלך הלילה וכי "לא יודע מה קרה" (עמ' 5 שורה 7 לפרוטוקול).

עוד העיד נתבע 1, כי לאחר התאונה המתין להגעת תובע 2 למקום התאונה, כי האחרון אמר לו "תעשה לי טובה, הוא חייל, הוא עבד כל לילה, בוא תיקח את זה על עצמך ונסתדר ואני אפצה אותך" (עמ' 5 שורות 15-16 לפרוטוקול).

חיזוק לאמור, מוצאת אני בעדות תובע 2, שאישר כי בעת התאונה היה תובע 1 חייל ולא יכול היה לשלול כי בעת הרלבנטית ניתן לתובע 1 אישור לעבוד (עמ' 3 שורות 21-24 לפרוטוקול).

1. חיזוק נוסף לעדות נתבע 1 מוצאת אני בתמונות שצולמו לאחר התאונה והוצגו בפני במעמד הדיון, בהן לא נראית המשאית בסטייה מהנתיב.

בהינתן מכלול האמור, אני מעדיפה את גרסת נתבע 1 ביחס לנסיבות התרחשות התאונה ודי באמור כדי לדחות התביעה.

1. טרם סיום ומעבר לצורך, אני רואה להוסיף, כי ממילא לא צורפו אסמכתאות להוכחת כלל הנזקים הנתבעים. כך למשל, הגם שלטענת תובעים 1 ו-2 רכב התובע תוקן – למצער בחלקו, לא הוצגה כל קבלה בגין התיקון הנטען והאחרונים אשרו כי אין בידיהם קבלות כאמור. אף לא הוצגו אסמכתאות ביחס לסך של 4,390 הנתבע בגין "סה"כ עבודות".
2. סיכומו של דבר, אני דוחה את התביעה.

תובעים 1 ו-2 יישאו בהוצאות נתבע 1 בסך של 500 ₪ בגין התייצבותו לדיונים, שישולם תוך 30 ימים מעת המצאת פסק הדין לידי תובעים 1 ו-2, שאם לא כן, יישא הסכום האמור הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום מתן פסק הדין ועד ליום התשלום בפועל.

ניתן להגיש בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי מרכז – לוד, וזאת תוך 15 ימים.

המזכירות תשלח את פסק הדין לצדדים ותסגור את התיק.

ניתן היום, כ"ב אלול תשע"ט, 22 ספטמבר 2019, בהעדר הצדדים.