פסק דין

א. ההליך

1. התובע, יליד 2.5.1993, נפגע ברגלו הימנית, בתאריך 30.1.2017, בעת שביצע עבודות ניקיון על גג מתקן המכונה "מלטר" (Melter), המשמש בתהליך הפקת חנקת האשלגן, והפועל בטמפרטורה של כ- 350 מעלות צ'. בתביעתו עותר אפוא התובע לכך שהנתבעות תחוייבנה לפצותו עבור נזקי הגוף שנגרמו לו.

2. הנתבעת מס' 1 היא בעלת המלטר ומזמינת העבודה. הנתבעת מס' 2 היא מעסיקתו של התובע במועד התאונה. הנתבעת מס' 3 היא חברת הביטוח אשר ביטחה את אחריותה של הנתבעת מס' 2.

3. לצד כתב ההגנה שהוגש מטעם הנתבעת מס' 1, שלחה הנתבעת מס' 1 הודעה לצד שלישי לנתבעות 1 ו- 2. לטענת הנתבעת מס' 1, האחריות לפצות את התובע חלה על הנתבעת מס' 2, הן מבחינת דיני הנזיקין והן מבחינת הקשר החוזי שהתקיים בשעתו בין הנתבעות.

ב. תיאור התאונה על ידי התובע

4. על פי תצהיר עדותו הראשית של התובע (מוצג ת/2), התובע הועסק על ידי הנתבעת מס' 2 בעבודות ניקיון, ובמועד האירוע התבקש לעבודה על גג המלטר. לטענת התובע, בסעיף 3 לתצהירו, בעת שביצע את עבודתו "נכנסה הרגל שלי לפתח בגג המיכל שלא היה מכוסה, ונפגעה מחומר מסוכן". התובע מוסיף ומוסר בתצהירו, כי מכסה פתח המלטר הוסר, והפתח כוסה בחומר מסוכן שהתקשה. הקרום שנוצר על הפתח נראה היה כמו מכסה. בסעיף 7 לתצהירו שב התובע ומספר:

"אני קיבלתי הוראה מהאחראי שלי לנקות את הגג של המיכל, עליתי למיכל, ובמהלך העבודה שלי בניקוי הגג, הרגל שלי נכנסה פתאום לפתח של המיכל, שבכלל לא היה סגור במכסה, והרגל נכוותה קשה מאוד."

בהתייחסו להדרכה שקיבל לפני שביצע את עבודתו, מסר התובע בתצהירו, כי קיבל הדרכה כללית בתחילת העבודה, אך לא קיבל "הדרכה לגבי עבודה באזור של חומר מסוכן, כמו זה שנמצא במיכל".

5. הזירה בה אירע האירוע בו נפגע התובע צולמה זמן קצר לאחר האירוע, והתמונה סומנה כמוצג נ/9. בתמונה נ/9 נראות שאריות של חנקת האשלגן (בצורת אבקה לבנה) ואת חפירה עמה ביצע התובע את עבודת הניקיון, שהייתה כרוכה באיסוף החומר שהיה מפוזר על גג המתקן. כמו כן נראה הפתח אליו "נכנסה" רגלו של התובע, והוא סומן ב- X. משמאל לפתח ניתן להבחין במכסה של הפתח, והוא נשען על הקיר ולא מכסה את הפתח. הפתח עצמו אינו מותקן במפלס המשטח המשמש כגג המתקן אלא בנוי בזווית של כ- 45 מעלות, באופן שבצדו האחד הוא נושק למפלס הגג ובצדו האחר הוא מוגבה מהמפלס.

ג. התחקירים שבוצעו לאחר האירוע

6. בעקבות האירוע בוצעו שני תחקירים. התחקיר האחד בוצע על ידי הנתבעת מס' 1 והתחקיר השני בוצע על ידי הנתבעת מס' 2.

7. בתחקיר שבוצע על ידי הנתבעת מס' 1 בתאריך התאונה (30.1.2017 בשעה 17:00) תואר האירוע, ונכתב, כי לדברי התובע, "תוך כדי הליכה קדימה על גג המלטר דרך על פתח הביקורת של הוונט של המלטר שהיה מכוסה בקרום של חנקת האשלגן". ממצאי התחקיר היו כדלקמן:

(א) לא ניתנה הרשאה מחדר הבקרה של המפעל לעובדי הניקיון שעבדו על גג המלטר.

(ב) ההדרכה שניתנה לעובדים על ידי מנהל העבודה של הנתבעת מס' 2 לפני תחילת העבודה, לא הקיפה "ככל הנראה" אל כל הסכנות הכרוכות בביצוע העבודה.

(ג) פתח הביקורת היה פתוח והמכסה מונח לצדו.

במסקנות התחקיר נרשם, כי יש לקבל הרשאה מחדר הבקרה במפעל עבור כל עבודת ניקיון המבוצעת במפעל, וכן יש לוודא, שעובדי הניקיון מתודרכים באופן מלא לגבי הסיכונים באזורי עבודתם, וזאת בנוסף להדרכת הבטיחות הכללית. כמו כן נרשם, כי "יש לבחון פתרון הנדסי למניעת אפשרות של פגיעה בעובד בקרבת פתחי ביקורת על גגות המלטרים".

8. בתחקיר שנעשה על ידי הנתבעת מס' 2, בתאריך 11.2.2017, נרשמו המסקנות הבאות:

(א) פאנל הבקרה שהושאר פתוח הינו הגורם העיקרי לתאונה.

(ב) נעילת נעלי בטיחות מנעה נזק בלתי הפיך לאצבעות רגלו של העובד.

(ג) יתכן ואם ראש הצוות היה מדווח למרכז הבקרה על מנת לקבל אישור עליה על המתקן, היה מזהה מנהל המתקן את פאנל הגישה הפתוח.

ד. מהות עבודת הניקיון שבוצעה

9. על מהות העבודה שהיה על התובע לבצע, למדתי מפיהם של שני עדים. העד הראשון הוא מר מרק אביב, ששימש באותה עת כסמנכ"ל בטיחות איכות וביטחון את הנתבעת מס' 1. העד השני הוא מר ארז קנטי, ששימש כממונה על הבטיחות במחוז צפון אצל הנתבעת מס' 2.

10. העד מר אביב מסר, כי במסגרת עבודת הניקיון שבוצעה על גג המתקן, היה על התובע וחבריו לאסוף את חנקת האשלגן שהצטברה על גג המתקן ולהחזיר אותה בחזרה אל תוך המלטר. ברור אפוא, שלצורך החזרת החומר אל תוך המלטר, הפתח הנראה בתמונה נ/9 היה חייב להיות פתוח.

אף מר קנטי העיד, כי בעת שביקר במקום לראשונה מטעמה של הנתבעת מס' 2, כדי לבדוק את המקום בו על עובדי הנתבעת מס' 2 היה לעבוד, הוסבר לו שעל עובדי הנתבעת מס' 2 מוטל לאסוף את "שאריות החומר מסביב לפתח עם את חפירה, להכניס אותו לתוך הפתח, לסגור את הפתח וללכת" (עמ' 4 לפרוטוקול הישיבה מתאריך 24.5.2021).

11. הנה מתברר מעדויותיהם של ה"ה אביב וקנטי, שבשעה שהתובע וחבריו עבדו על גג המתקן, הפתח הנראה בתמונה נ/9 היה חייב להיות פתוח. על העובדים היה לאסוף את שאריות החומר שהצטברו על גג המתקן ולהחזירן אל תוך המלטר דרך אותו פתח, אליו נכנסה רגלו של התובע, והרי לא ניתן לבצע עבודה זו כאשר הפתח סגור.

על כן, המסקנות שהוסקו בשני התחקירים, לפיהן התאונה אירעה בשל כך שפתח המתקן היה פתוח, הן מסקנות שלא מביאות בחשבון את העובדה, שהפתח היה חייב להיות פתוח כדי שניתן יהיה לבצע את עבודת הניקיון שבוצעה.

ה. העבודה שבוצעה לעומת העבודה שהיה על התובע לבצע

12. להבדיל מעדויותיהם של ה"ה אביב וקנטי, התובע מסר, כי את החומר, שהיה עליו ועל חבריו לאסוף מגג המתקן, הם לא החזירו אל תוך המתקן דרך הפתח בגג, אלא הכניסו את החומר לשקים ("שקיות" כלשונו, בעמ' 13 לפרוטוקול הישיבה מתאריך 10.5.2021). לטענת התובע, היה צורך להפעיל כוח כדי לאסוף את החומר, שככל הנראה התקשה, וכך העיד התובע: "אני, בזמן שניקיתי, צריך בצורה חזקה לנקות את זה כי זה דבוק וחשבתי שהמכסה סגור. ניסיתי להוציא את הפסולת. הרגל שלי נכנסה שם" (עמ' 13 לפרוטוקול מיום 10.5.2021). עוד מסר התובע בעדותו, שעל הפתח הפתוח נוצר קרום, אשר גרם לתובע לחשוב שבפתח סגור.

13. מעדות התובע עולה, שהוא כלל לא היה מודע לכך, שעליו להחזיר את החומר המצוי על גג המתקן אל תוך המתקן דרך הפתח שבגג. למעשה התובע וחברי ביצעו עבודה שונה מזו שהיה עליהם לבצע, ואת החומר שאספו על גג המתקן, הם הכניסו לשקים. מר קנטי העיד, שאם היה יודע שזו העבודה המבוצע על ידי עובדי הנתבעת מס' 2 הוא לא היה מאשר אותה, וזאת משום שהורדת שקים מלאים בחומר מגג המתקן במדרגות, היא עבודה מסוכנת ולא בטיחותית (עמ' 4 לפרוטוקול הישיבה מיום 24.5.2021).

14. מכל מקום הפער הגדול בין העבודה שהיה על התובע לבצע (דהיינו, איסוף החומר והכנסתו אל תוך המתקן דרך הפתח הפתוח שבגג) ובין העבודה שבוצעה על ידו בפועל (איסוף החומר המפוזר על גג המתקן והכנסתו לשקים), מלמדת על כך, שהתובע לא קיבל הדרכה ראויה על טיב העבודה שעליו לבצע. במבחן מאזן ההסתברות נראה, שכשם שהתובע לא קיבל הדרכה על מהות העבודה שעליו לבצע, כך גם לא קיבל הדרכה מתאימה בנוגע למקום המיוחד בו היה עליו לבצע את העבודה, לרבות העובדה, שהעבודה מבוצעת על גג תנור, הפועל בטמפרטורה של 350 מעלות צ', ובאותה שעה הפתח בגג חייב להיות פתוח, כדי שניתן להכניס דרכו את החומר.

15. על פי עדותו של מר קנטי, הוא ממונה הבטיחות מטעם הנתבעת מס' 2, שהיא מעסיקתו של התובע, מר קנטי ידע היטב כיצד יש לבצע את העבודה, כי הדבר הוצג לו בסיור מקדים שערך בשטח לאחר שהנתבעת מס' 2 קיבלה את העבודה. ואולם, נראה שהמידע בדבר האופן בו יש לבצע את העבודה לא הועבר כראוי לתובע. התובע קיבל את הוראותיו מעובד אחר של הנתבעת מס' 2, מר מוחמד עזאם ("הוא מהכפר שלנו"), שעמד בראש הקבוצה עליה נמנה התובע, ומר עזאם לא העיד לפני.

16. הנתבעת מס' 2 חבה חובת זהירות כלפי עובדיה, והיא האחראית להדריך את עובדיה כיצד עליהם לבצע את העבודה, ומה הסיכונים המצויים במקום בו הם מבצעים את העבודה. מר קנטי, ממונה הבטיחות מטעם הנתבעת מס' 2, ידע מה הם הסיכונים הקיימים על גג המלטר, אך המידע על סיכונים אלה לא נמסר לתובע, אשר למעשה ביצע עבודה אחרת מזו שהיה עליו לבצע.

את ה"שבר" בהעברת המידע הרלבנטי לתובע, הן ביחס לאופן בו עליו לבצע את העבודה והן ביחס לסיכונים הקיימים על גג המתקן, כאשר הפתח בגג המלטר פתוח, יש לזקוף לחובת הנתבעת מס' 2. בכך שהנתבעת מס' 2 לא העבירה את המידע הדרוש לתובע, הפרה הנתבעת מס' 2 את חובת הזהירות כלפי התובע, והיא אחראית לנזקיו, כפוף לאשמו התורם של התובע.

ו. אחריות הנתבעת מס' 1

17. הנתבעת מס' 1 טענה, כי העובדים עלו על גג המתקן לבצע את עבודת הניקיון מבלי שקיבלו תחילה את אישור חדר הבקרה. מר קנטי לעומת זאת העיד, שעד למועד בו אירע האירוע, הוא כלל לא ידע שיש צורך לבקש את אישור חדר הבקרה. לטענתה זו של הנתבע מס' 1 אין כל נפקות, שכן כלל לא הוכח שבקשת אישור מחדר הבקרה של המפעל, הייתה מונעת את התאונה שאירעה.

18. מכל מקום, לא מצאתי שהנתבעת מס' 1 הפרה את חובת הזהירות כלפי התובע. הנתבעת מס' 1 הזמינה צוות לבצע את העבודה מאת הנתבעת מס' 2. מר קנטי, הממונה על הבטיחות מטעם הנתבעת מס' 2, אישר, כי ביקר במקום ביקור מקדים מספר חודשים לפני האירוע, בעת שהנתבעת מס' 2 קיבלה את העובדה מאת הנתבעת מס' 1, והא ידע מה טיב העבודה שיש לבצע ומה הסיכונים הכרוכים בה. על כן, אין אני סבור שיש מקום להטיל אחריות כלשהי על הנתבעת מס' 1.

19. זאת ועוד: אפילו היה מקום להטיל אחריות כלשהי על הנתבעת מס' 1, הייתה הנתבעת מס' 1 זכאית לחזור על הנתבעת מס' 2, וזאת לאור סעיפים 5.1 ו- 5.2 לחוזה שנכרת בין הנתבעת מס' 1 והנתבעת מס' 2 בתאריך 28.2.2011.

20. לפיכך, הנני פוטר את הנתבעת מס' 1 מהאחריות לפצות את התובע, והאחריות לכך תחול על הנתבעת מס' 2 לבדה.

ז. אשם תורם

21. כמצוטט לעיל, התובע העיד שהחומר שהיה על גג המתקן היה קשה והיה עליו להפעיל כוח כדי לאספו ("צריך בצורה חזקה לנקות כי זה דבוק"). התובע לא הסביר באופן מדוייק כיצד רגלו נכנסה אל תוך הפתח, שבחלקו הוא מוגבה ממפלס גג המתקן. ואולם, חרף הקושי להבין היטב את עדות התובע, הנני סבור, שבמבחן מאזן ההסתברות, התובע הוכיח, שתוך כדי עבודתו הוא השעין את רגלו על הפתח, שהיה מכוסה בקרום. הקרום שנוצר על הפתח יצר אשליה כאילו הוא מכוסה, במיוחד באותה שעה, שכן התובע העיד שכבר היה חשוך והוא ביצע את עבודתו לאורה של תאורה שהייתה במקום. מסתבר אפוא בעיני, שכאשר התובע השעין רגלו על הפתח, במהלך איסוף החומר שהיה על גג המתקן, חדרה רגלו את הקרום שנקרש על הפתח, ונכוותה.

22. עם זאת, על פי התמונה נ/9, מכסה הפתח היה מונח לצד הפתח, ומכאן עולה, שהיה על התובע להבין שהפתח אינו מכוסה. במצב דברים שכזה, היה על התובע להיזהר, ולבדוק את המקום בו בחר כדי להשעין את רגלו. על כן, הנני סבור, כי יש לזקוף לחובתו של התובע אשם תורם בשיעור 15%.

ח. נכותו של התובע

23. כל אחד מהצדדים הגיש חוות דעת של מומחים רפואיים בתחומים האורתופדיה והפלסטיקה. במהלך קדם המשפט מיניתי את פרופ' גרשון וולפין כמומחה מטעם בית המשפט, ופרופ' וולפין קבע את נכותו הצמיתה של התובע הן בתחום האורתופדיה והן בתחום הפלסטיקה, כדלקמן:

(א) נכות בשיעור 20% בגין הגבלת תנועות קרסול רגל ימין, בצורה התואמת ל"קשיון נוח" לפי פריט 48(3)(ב) לתוספת לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), תשט"ז – 1956.

(ב) נכות בשיעור 10% בגין צורך הצלקות בשוק ובגב הרגל , לפי פריט 75(1)(ב) לתוספת לתקנות האמורות.

(ג) נכות בשיעור 5% בגין נזק לעצב הסוריאלי בקרסול רגל ימין, בחלק יחסי, לפי פריט 32(א)(II) לתוספת לתקנות האמורות.

על פי חוות דעתו של פרופ' וולפין, שבאי כוח הצדדים ויתרו על חקירתו, נכותו הרפואית המשוקלת של התובע מגיעה כדי 31.6% לצמיתות.

24. לעניין הנכות הרפואית, בא כוח התובע טען, כי נוכח העובדה שהתובע הוא פועל כפים, יש לקבוע שנכותו התפקודית מגיעה כדי 50%. לעומת טענות אלה טענו באות כוח הנתבעות, כי נכותו התפקודית של התובע נמוכה מנכותו התפקודית, שכן חלק לא מבוטל משיעור הנכות שנקבע על ידי מומחה בית המשפט היא נכות פלסטית שאינה תפקודית.

25. הכוויה שנגרמה לתובע ברגלו היא כוויה קשה, ויש לה השפעה על תפקודו של התובע, הגם שלא במלוא השיעור שנקבע. על כן, לאחר ששקלתי טענות באי כוח הצדדים, הנני קובע כי נכותו התפקודית של התובע הינה בשיעור 28%.

ט. קביעת הנזק

26. בא כוח התובע טען, כי יש מקום לחשב את הפסדי השתכרותו של התובע לעתיד לפי השכר הממוצע במשק. לעומת זאת, באות כוח הנתבעים הצביעו על כך, שהתובע הוא עובד כפיים, ללא השכלה, אשר עד למועד התאונה לא שמר על רציפות בעבודה. לאחר ששקלתי טענות באי כוח הצדדים, הנני סבור שאין מקום לחשב את הפסדי השתכרותו של התובע לפי השכר הממוצע במשק, שכן לא השתכנעתי, שהתובע, על רקע נתוניו האישיים, עשוי להשתכר שכר בגובה השכר הממוצע במשק. במקרה שלפני לא מדובר בקטין, אשר דרכו המקצועית טרם נסללה, והנני סבור שהתנהלות התובע עד למועד התאונה, בכל הנוגע להשתכרותו ולכושר השתכרותו, אינה מצדיקה פסיקת פיצוי לפי השכר הממוצע במשק.

על כן, לצורך חישוב הפסדי השתכרותו של התובע בעבר אעמיד את שכרו החודשי ערב התאונה על סכום של 6,200 ש"ח, ולצורך חישוב הפסדי השתכרותו בעתיד אעמיד את משכורתו על סך 7,200 ₪ לחודש.

27. תקופת הפסדי ההשתכרות בעבר תחולק לשלוש תקופות משנה, כדלקמן:

(א) התקופה שמיום 30.1.2017 עד 30.9.2017, בה היה התובע באי כושר מלא לעבודה.

(ב) התקופה שמיום 1.10.2017 ועד ליום 31.1.2018 בה נכותו הזמנית של התובע עמדה על שיעור של 50%.

(ג) התקופה שמיום 1.2.2018 ועד תאריך פסק דין זה, בה נכותו של התובע עמדה על שיעור של 28%.

לפי חישוב שערכתי, באמצעות תכנת "המשערכת", הפיצוי המגיע לתובע בגין הפסדי השתכרותו בעבר מגיע כדי סכום של 162,260 ₪.

החישוב תויק בתיק המוצגים וסומן כ"חישוב מס' 1".

28. הפסדי ההשתכרות בעתיד יחושבו עד גיל 67, ולפי חישוב שערכתי, הפיצוי המגיע לתובע בראש נזק זה מגיע כדי סכום של 553,870 ₪.

החישוב שערכתי תויק על ידי בתיק המוצגים, וסומן כ"חישוב מס' 2".

29. הפסד הזכויות הסוציאליות, בשיעור 12.5% מסכומי הפסדי ההשתכרות, מגיע כדי סכום של 89,520 ₪.

30. על רקע נכותו של התובע, הנני מעריך הפיצוי בגין כאב וסבל בסכום של 400,000 ₪.

31. בגין עזרת הזולת, בעבר ובעתיד, הנני פוסק לתובע פיצוי בסכום גלובלי של 100,000 ₪.

32. בגין הוצאות ניידות שנגרמו לתובע בעבר, הנני פוסק לתובע פיצוי בסכום גלובאלי של 10,000 ₪.

33. לא מצאתי מקום לפסוק לתובע פיצוי עבור התאמת דיור והוצאות ניידות בעתיד. נכותו של התובע אינה מחייבת ביצוע התאמות בדירת מגוריו.

34. ההגבלות האורתופדיות שנכפו על התובע, כמפורט בחוות דעתו של ד"ר וולפין, לא תפגע בכושר הניידות של התובע בהווה, אך אפשר ובעתיד, בגיל העמידה, עלולות ההגבלות האורתופדיות שנגרמו לתובע לגרום לו לפגיעה בניידותו. על כן, הנני מחליט לפסוק לתובע פיצוי גלובלי עבור הוצאות ניידות בעתיד בסכום של 20,000 ₪.

35. לפיכך, הפיצוי לתובע יהיה בסך 1,067,300 ₪, לפי החישוב הבא:

(א) עבור הפסדי השתכרות בעבר 162,260 ₪

(ב) עבור הפסדי השתכרות בעתיד 553,870 ₪

(ג) הפסד זכויות סוציאליות 89,520 ₪

(ד) כאב וסבל 400,000 ₪

(ה) עזרת הזולת בעבר ובעתיד 100,000 ₪

(ו) הוצאות ניידות בעבר 10,000 ₪

(ז) הוצאות ייידות בעתיד 20,000 ₪

----------------

1,335,650 ₪

(ז) ניכוי אשם תורם (15%) 200,350 ₪

----------------

1,135,300 ₪

(ח) ניכוי תגמולי המוסד לביטוח לאומי 68,0000 ₪

----------------

סך הכל 1,067,300 ₪

י. סוף דבר

36. אשר על כל האמור לעיל, הנני מחליט כדלקמן:

(א) הנני מחייב את הנתבעות 2 ו- 3 לשלם לתובע סך 1,067,300 ₪, כערכו בתאריך פסק דין זה.

(ב) הנני מחייב את הנתבעות 2 ו- 3, ביחד ולחוד, לשלם לתובע הוצאות משפט בסכום כולל של 227,756 ₪, כמפורט להלן:

(1) שכ"ט עו"ד (בשיעור 17.5%) 186,800 ₪.

(2) מע"מ 31,756 ₪.

(3) אגרת משפט 1,200 ₪.

(4) הוצאות שונות, לרבות חוות דעת של מומחים רפואיים 8,000 ₪.

------------------

סך הכל 227,756 ₪.

(ג) הסכומים שעל הנתבעות 2 ו- 3 לשלם לתובע על פי האמור בסעיפים קטנים (א) ו-(ב) שלעיל, ישולמו לתובע בתוך 30 ימים, שאם לא כן ישאו ריבית והפרשי הצמדה החל מהיום ועד ליום התשלום בפועל.

(ד) הנני דוחה את תביעת התובע כנגד הנתבעת מס' 1.

(ה) כפועל יוצא מדחיית התביעה כנגד הנתבעת מס' 1, הנני דוחה את ההודעה לצד שלישי ששלחה הנתבעת מס' 1 לנתבעות 2 ו- 3.

(ו) הנני מחייב את התובע לשלם לנתבעת מס' 1 הוצאות משפט (כולל שכ"ט עו"ד, מע"מ, אגרת משפט והוצאות נוספות) בסכום כולל של 29,250 ₪.

ניתן היום, י' באב, התשפ"א, 19.7.2021, בהעדר הצדדים.