1. עניינה של החלטה זו הוא בבקשת התובעת להחלפת זהות המומחה הרפואי שמונה מטעם בית-המשפט או ליתר דיוק לפסילת חוות דעת המומחה.

הקדמה

1. בקשה זו קשורה בתביעה לפיצוי בגין רשלנות רפואית, לפיה התובעת בהיותה בת 39, עברה כריתת רחם ושחלות עקב גידול בשחלה שמאלית. הניתוח בוצע אצל הנתבעת, אשר כתוצאה ממנו נשללה ממנה לטענתה האפשרות להוליד עוד ילדים בעתיד, אלא באם תשתמש בתרומת ביציות, להפרות עם זרע של הבעל, ליצור עוברים ולגדל אותם באמצעות פונדקאית.
2. התובעת צרפה לתביעתה חוות דעת רפואית של מומחה רפואי מטעמה אשר קבע כי לפני הניתוח הוסברו לתובעת כל האופציות הניתוחיות בהתאם לממצאים בזמן הניתוח, אך למרות שהביעה רצונה לשמר את הפוריות העתידית שלה, הרופאים התעלמו מכך ולא הציעו לה לבצע הליך של שימור פוריות לפני הניתוח, בידיעה שהניתוח עלול להסתיים בכריתת הרחם ושתי השחלות ובכך לסתום את הגולל על אפשרותה להורות בעתיד.
3. הנתבעת הגישה כתב הגנה אשר במסגרתו צרפה חוות דעת של מומחה מטעמה אשר קבע בחוות דעתו כי התובעת אובחנה עם סרטן שחלה אפיתליאלי בשלב IIIC ובנסיבות כאלה אין אפשרות לבצע פרוצדורה לשימור פוטנציאל הפוריות. בנוסף, קבע המומחה מטעם ההגנה כי הצוות הרפואי הסביר לתובעת כראוי את תכנית הניתוח שכוללת את האפשרות של כריתת הרחם והשחלות בהתאם לממצאים התוך ניתוחיים. בסופו של דבר קבע המומחה כי הצוות הרפואי פעל בהתאם לסטנדרט המקובל בנסיבות המחלה של התובעת כדי למקסם את סיכויי הריפוי שלה.
4. בשים לב לפער בחוות הדעת, הורתי בהסכמת הצדדים על מינוי פרופ' עופר לביא, כמומחה רפואי מטעם בימ"ש בתחום הגינקו-אונקולוגיה. מומחה זה התבקש לחוות דעתו בשאלת הנזק שנגרם לתובעת והקשר הסיבתי לטיפול אותו קיבלה אצל הנתבעת.
5. פרופ' עופר לביא ציין בחוות דעתו מיום 05.02.20, כי הוא עיין בתיק הרפואי של התובעת, בחוות הדעת של המומחה מטעם התובעת וכן בחוות דעת המומחה הרפואי מטעם הנתבעת, ולאחר שעיין בספרות הרלוונטית ובדק את תובעת קבע את הדברים הבאים:
6. התובעת אובחנה עם סרטן שחלה אפיתליאלי בדרגת התמיינות גבוהה IIIC אשר במרבית המקרים מאובחן בשלב מתקדם של המחלה עם התנהגות ביולוגית וקלינית אלימה ופרוגנוזה רעה.
7. התובעת נמצאת היום כ-4 שנים לאחר טיפול משלים כימותרפי וביולוגי, כאשר היא מוגדרת כבריאה ללא עדות להישנות מחלתה על פי הקליניקה, על פי סימנים בבדיקות הדם ועל פי בדיקות ההדמיה.
8. על פי הספרות, אין ספק שפרוגנוזה טובה זאת הינה תולדה גם של הטיפול הכירורגי ההולם אותו קיבלה התובעת על ידי הצוות הרפואי של המחלקה הגינקו-אונקולוגיה אצל הנתבעת.
9. על פי הספרות, על פי המלצות האיגודים האונקולוגיים, אגודת הפריון והאיגודים הגינקו-אונקולוגיים האירופאיים, האמריקאים והישראלים אין המלצה לשימור פריון במצב הספציפי של ממאירות שחלתית אפיתליאלית מתקדמת כפי שאובחן אצל התובעת.
10. על פי הספרות, לא נמצא אף מקרה אחד של שימור פוריות אצל אישה בגילה, עם 2 ילדים ואבחנה של ממאירות שחלתיות מתקדמת בדרגת התמיינות גבוהה IIIC אשר בו הוצע או נוהל מצב של שימור פוריות.
11. בנסיבות אלו, קבע פרופ' לביא כי הצוות הרפואי אצל הנתבעת תכנן, הסביר, ופעל בהתאם לסטנדרטים הרפואיים המקובלים בנסיבות המחלה של התובעת כדי למקסם את סיכויי הריפוי שלה.
12. לאור ממצאי חוות דעת המומחה מטעם בית המשפט, קבעתי בהחלטתי מיום 09.02.20, כי על התובעת להודיע בתוך 14 יום כיצד בכוונתה להתקדם בתביעה.
13. לאחר אורכות שניתנו לבקשת ב"כ התובעת, ביקש ב"כ התובעת רשות לשלוח שאלות הבהרה למומחה. בהחלטתי מיום 23.06.20 התרתי משלוח שאלות הבהרה למומחה ובתגובה לכך הוגש לתיק בית המשפט מכתב החתום על ידי פרופ' לביא הנושא תאריך 01.09.20 לפיו צויין כדלקמן:

"בהתאם להחלטת כבודו, הומצאה לבימ"ש ולב"כ הצדדים חוות דעתי בעניין התובעת בתיק שבנדון הגב' ד'.

בהמשך למתן חוות הדעת כאמור, קיבלתי מב"כ התובעת רשימה של שאלות שהעתק ממנה מצורף בזה לנוחיות כבודו. עם כל ההבנה לאי שביעות רצונו של ב"כ התובעת מחוות דעתי כפי שהוגשה לבימ"ש, הרי שאני מוצא שחלק מן השאלות הינן קנטרניות, וחלקן אינן קשורות לתחום התמחותי (האונקולוגית) ולנושאים עליהם מוניתי לתת חוות דעתי בתיק זה.

היות וב"כ התובעת לא צרף בפנייתו אלי החלטה של בימ"ש בעניין שאלות אלו, אודה להנחיית כבודו לגבי המחויבות שלי לענות עליהם, היות ולפי מיטב ידיעתי וייעוץ שקיבלתי שאלות אלו היו אמורות לקבל אישור מראש של בימ"ש".

1. בעקבות אותו מכתב הוגשה הבקשה לפניי לפיה עותרת התובעת להחלפת זהות המומחה מטעם בימ"ש.

טענות הצדדים

1. לטענת ב"כ התובעת הוא חש "פגוע מהשתלחותו הלא מוסברת ואשר אינה במקומה של המומחה" כלפיו לטענתו, הוא נועץ במומחה מטעם התובעת בבואו לערוך את שאלות ההבהרה ואף התעמק בשאלות אשר הופנו למומחה והוא לא זיהה שאלות קנטרניות כטענת המומחה. לא זו אף זו, השאלות נשלחו לטענתו למומחה והוא השתהה במשך תקופה ארוכה מלהשיב עליהן, ואף הופתע לגלות כי הוא בסופו של דבר לא השיב על השאלות אלא שלח מכתב השתלחות כלפיו שמטרתו לבזות ולהשפיל את שמו של ב"כ התובעת. לטענתו, הוחלפו במשך התקופה בינו לבין המומחה הודעות כתובות אשר יש בהן התבטאויות אשר כשלעצמן מחייבות את פסילתו של המומחה, אף ללא קשר למקצועיותו ולמומחיותו השנויה לטענתו במחלוקת.
2. ב"כ התובעת הוסיף כי נוצר מצב של חוסר אמון ממשי, בסיסי וקונקרטי מצידה של התובעת כלפי המומחה, אשר מצדיק את פסילתו של המומחה, וזאת לכל הפחות מטעמים של מראית פני הצדק ומניעת חשש של הטיה מצדו. ב"כ התובעת מפנה למפגש של התובעת עם המומחה בבדיקה וכיצד היא יצאה לטענתו "בוכייה ומתייפחת" לאחר הבדיקה בפני המומחה.
3. בנסיבות אלו מבקש ב"כ התובעת להורות על החלפת זהותו של המומחה ומינוי מומחה אחר תחתיו.
4. הנתבעת מתנגדת לבקשה ומבקשת לדחותה שכן לטענתה, מדובר בבקשת סרק אשר כל מטרתה לפסול את חוות דעת המומחה מטעם בימ"ש אשר מסקנותיה אינן נוחות לתובעת.
5. לטענתה, עניינה של התביעה הינו ברשלנות רפואית בטיפול שקיבלה התובעת והנה המומחה מטעם בימ"ש קיבל במסגרת חוות דעתו את עמדת הנתבעת וקבע כי הטיפול, בנסיבות העניין, אצל הנתבעת עמד בסטנדרט הרפואי הסביר ואף למעלה מכך. ב"כ הנתבעת הוסיפה כי אף שכותרת הבקשה הינה החלפת זהות המומחה אך למעשה מדובר בבקשה לפסילת חוות דעת המומחה וכמובן שיש לבחון את הבקשה באופן זה. בהתאם לפסיקה הרווחת, פסילת חוות דעת המומחה שמונה על ידי בימ"ש הינה לדעת ב"כ הנתבעת, צעד קיצוני ותינקט במקרים חריגים בלבד, כאשר חזקה היא שהמומחה פועל בהגינות, בתום לב ויעשה את מלאכתו נאמנה.

לטענתה, המקרה שלפנינו, אינו מצדיק את פסילתו של המומחה וכי הנסיבות שפורטו בפסיקה אינן מתקיימות בעניינו.

1. הנתבעת מבהירה כי מעיון במכתב המומחה עולה כי ב"כ התובעת לא שלח לו את החלטת בימ"ש המתירה לשלוח את שאלות ההבהרה. לאור זאת, פנה המומחה לבימ"ש וביקש את הנחייתו לגבי חובתו להשיב על אותן שאלות שנשלחו אליו. בנוסף, טוענת הנתבעת כי המומחה קיבל לידיו רשימה של שאלות אשר לדעתו בחלקן הינן קנטרניות ובחלקן אינן נוגעות לתחום מומחיותו, לפיכך ביקש הוא את הנחיית בימ"ש בכל הנוגע לכך.
2. עוד טוענת ב"כ הנתבעת כי זכותו של המומחה לסבור כי שאלות הבהרה שנשלחו אליו הן אינן במקומן או כי הן אינן מתאימות, אך המומחה נהג בהגינות כאשר פנה לבימ"ש על מנת לקבל את הנחייתו בהקשר לכך וכי אין מדובר כטענת ב"כ התובעת בהשתלחות חסרת רסן כלפיו כפי שהוא טוען בבקשתו. עוד הוסיפה ב"כ הנתבעת כי עצם העובדה כי המומחה ביקש עצה מגורם כזה או אחר האם הוא מחויב להשיב לשאלות ההבהרה מבלי שבימ"ש הורה לו לעשות כן, אינה מהווה עילה לפסילתו. זכותו של המומחה לבדוק את הדברים במיוחד כאשר החלטת בימ"ש המתירה את השאלות לא הומצאה לו והוא אכן בסופו של דבר פנה לבימ"ש על מנת לקבל את הנחייתו.
3. בשולי הדברים ציין ב"כ הנתבעת כי מינוי המומחה היה בהסכמת הצדדים, זהותו נקבעה על ידי בימ"ש, הוא בדק את התובעת, הכין חוות דעת מקיפה בעניין, לאחר עיון במלוא החומר שנשלח אליו ובספרות המקצועית ולאחר שבדק את התובעת. העובדה כי חוות הדעת בסופו של דבר אינה תומכת בגרסת התובעת אין בה כדי להוות תמריץ על מנת לנסות לפסול את חוות הדעת.

בנסיבות אלו, ביקש ב"כ הנתבעת לדחות את הבקשה.

דיון

1. לאחר שעיינתי בבקשה ובתגובה מטעם הנתבעת החלטתי לדחות את הבקשה.
2. נפסק לא פעם כי לא בנקל יוחלט על פסילת חוות דעת מומחה מטעם בית המשפט או על פסילתו האישית. עוד נפסק כי משמונה מומחה מטעם בית המשפט "חזקה היא כי הוא ינהג באופן מקצועי, ויעשה מלאכתו נאמנה". ויובהר, כי חזקה זו ניתנת לסתירה למשל במקום בו יוכיח בעל הדין המבקש את פסילת המומחה שקיים חשש ממשי לכך שזכויותיו תפגענה (רע"א 1548/06 אטיאס נ' ד"ר בלכנר (פורסם בנבו, 20.4.06); רע"א 6341/13 חאג' נ' מדינת ישראל - משרד הבריאות (פורסם בנבו, 21.10.13)).
3. סתירתה של החזקה האמורה מחייבת הוכחת קיומן של אינדיקציות ברורות לניגוד עניינים או לפגיעה בזכויותיו של הנבדק, ולא התרשמתי כי כך המצב בענייננו. התובעת לא הצביעה על קיומו של חשש ממשי שזכויותיה תיפגענה או כי המומחה נהג כלפיה בצורה שיש בה חשש למשוא פנים. הפנייה של המומחה אל בית המשפט מקורה בעובדה ששאלות ההבהרה שהופנו אליו נשלחו ללא צירוף ההחלטה שהתירה הפניית השאלות ולכן הוא פנה לבית המשפט לצורך קבלת הנחיות. העובדה שהמומחה ציין במכתב כי חלק מהשאלות הינן "קנטרניות" או שהן אינן בתחום מומחיותו, אינן מובילות למסקנה כי יש להורות על פסילת חוות דעתו.
4. זאת ועוד, הטענות באשר ליחס אותו קיבלה התובעת בעת הביקור שלה אצל המומחה וכי היא יצאה מהבדיקה כטענת בא כוחה "בוכייה מתייפחת" מבוסס על מידע אשר לכאורה קיבל ב"כ התובעת מהתובעת עצמה לאחר הבדיקה כטענתו, בטרם כתיבת חוות הדעת, ולא ברור מדוע הוא המתין כ- 7 חודשים לאחר כתיבת חוות הדעת לצורך הגשת בקשה זו שבפניי. דומה כי כאשר הבקשה לפסילת המומחה מוגשת לאחר מתן חוות הדעת, נדרש טעם חזק במיוחד כדי שתתקבל, ששכן במצב מעין זה מתעורר החשש כי הבקשה נובעת מחוסר שביעות רצון של מבקש הפסילה מתוצאותיה של חוות הדעת (ראו: רע"א 6264/15 פלונית נ' משרד הבריאות, (פורסם בנבו, 10.11.15); רע"א 6142/16 פלוני נ' מרכז רפואי ע"ש שיבא – תל השומר, (פורסם בנבו, 28.09.16)).
5. הנה כי כן, אומר בזהירות כי העיתוי בו הוגשה הבקשה לפסילת חוות דעת המומחה אכן מעלה חשד בדבר המניעים להגשתה, ומכל מקום, לא עלה בידי המבקשת להציג טעם המצדיק נקיטה בצעד כה חריג של פסילת חוות דעת המומחה מטעם בית המשפט לאחר שזה הגיש את חוות דעתו.
6. אעיר כי דחיית הבקשה לפסילת חוות דעת או להחלפת זהות המומחה אינה יוצרת מצב בלתי הפיך, במובן זה שניתן יהיה לחקור את המומחה בבית המשפט, ככל שהתובעת תעמוד על התביעה, וככל שהסוגיה תוסיף להיות רלבנטית.

סוף דבר

1. בנסיבות אלה לא שוכנעתי כי המקרה שלפניי בא בגדר המקרים החריגים בהם נפל בחוות הדעת פגם היורד לשורש העניין ואשר עלול לגרום לעיוות דין.
2. כללו של דבר, אני מורה על דחיית הבקשה. שאלת ההוצאות תיקבע בסוף ההליך.

ניתנה היום, כ"א חשוון תשפ"א, 08 נובמבר 2020, בהעדר הצדדים.