בפניי שתי תביעות- תביעה ותביעה שכנגד שעניינן נזקי כלי הרכב של הצדדים בתאונה מיום 25.9.2018.

בהתאם להסכמת הצדדים ולסמכותי לפי סעיף 79א' לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד – 1984 לאחר ששמעתי את העדויות ובחנתי את הראיות, ובשים לב לנסיבות קרות התאונה ומוקדי הנזק ברכב הגעתי לכלל החלטה לחלק את האחריות לקרות התאונה בין הצדדים באופן הבא: התובע (הנתבע שכנגד)- % 40, נהג רכב הנתבעים (התובעת שכנגד) -60%.

ביסוד קביעתי ראיתי לקבל את גרסת התובע (הנתבע שכנגד) לאופן התרחשות התאונה ולהעדיפה על פני גרסת נהג רכב הנתבעים (התובעת שכנגד). התובע העיד עדות קוהרנטית וכנה, ממנה התרשמתי ובה נתתי אמון. גרסתו לתאונה אחידה בעדותו ובטופס ההודעה, ואף מסתברת עם מיקום הנזק בכלי הרכב, יותר מגרסת נהג רכב הנתבעים. עם זאת, בנסיבות העניין מצאתי להטיל על נהג רכב הנתבעת אשם תורם המקים אחריות בשיעור שקבעתי. בנוסף, לא מצאתי כי התובע הוכיח את הנזק שנתבע על ידו במסגרת סעיף 8 לכתב התביעה בגין ימי עמידה ועוגמת נפש.

אשר על כן, בתביעה העיקרית הנתבעים ישלמו לתובע, באמצעות הנתבעת 2, סך של 11,319 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה למדד מיום הגשת התביעה, וכן את אגרת המשפט ששולמה, שכר עדים כפי שנפסק בדיון ושכ"ט עו"ד בשיעור של 17.55%.

בתביעה שכנגד הנתבע שכנגד ישלם לתובעת שכנגד סך של 2,200 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה למדד מיום הגשת התביעה שכנגד, וכן את אגרת המשפט ששולמה, שכר עדים כפי שנפסק בדיון ושכ"ט עו"ד בסך של 1800 ₪ .

סכומים אלה ישולמו תוך 30 יום, שאם לא כן אלה יישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום פסק הדין ועד לתשלום בפועל.

אני פוטרת את התובע ואת התובעת שכנגד מתשלום המחצית השנייה של האגרה בתביעה ובתביעה שכנגד.

ניתנה היום, כ"ט סיוון תש"פ, 21 יוני 2020, בהעדר הצדדים.