מבוא ועובדות מוסכמות:

1. בפניי תביעה כספית, לפיה התובעת מבקשת לחייב את הנתבעת בתשלום סך של 291,736 ₪.
2. התובעת הינה חברה הרשומה כדין בישראל והיא עוסקת בביצוע עבודות עפר ופיתוח.

הנתבעת הינה חברה הרשומה כדין בישראל העוסקת בעבודות בנייה. במועדים הרלוונטיים לתביעה יזמה התובעת הקמת מספר מבני מגורים בנשר בפרויקט בשם "עמק הכרמל" (להלן: ''הפרויקט''). מנהל הפרויקט מטעם הנתבעת היה מר שמשון נדן (להלן: "מנהל הפרויקט").

1. ביום 22.08.15 נערך ונחתם בין בעלות הדין הסכם, לפיו התחייבה התובעת לבצע עבור הנתבעת במסגרת הפרויקט חפירת כלונסאות וקורות קשר וזאת בתמורה לתשלום סך של 125,000 ₪ בתוספת מע"מ (להלן: "ההסכם"). התובעת קיימה את המוטל עליה בהסכם והנתבעת שילמה לה את התמורה המוסכמת, זאת למעט סך של 34,020 ₪ בתוספת מע"מ בגין עיכבון, ואשר הנתבעת התנתה את שחרורו בחתימת התובעת על אישור העדר תביעות, דרישה לה התנגדה האחרונה (להלן: "העכבון").

במהלך ניהול ההליך, בהמלצת בית המשפט, שילמה הנתבעת לתובעת את סכום העכבון וזאת באמצעות שיק שזמן פרעונו 22.04.2020. סכום זה, המהווה חלק מסכום התביעה, הופחת מהסכום הנתבע.

1. לאחר חתימת ההסכם הגיעו הצדדים להסכמה נוספת, לפיה התובעת ביצעה עבור הנתבעת במסגרת הפרויקט עבודות חפירה, סילוק פסולת בניין ומילוי (להלן: "העבודה הנוספת").
2. לאחר ביצוע העבודה הנוספת הגישה התובעת לנתבעת שני חשבונות מיום 03.04.16: חשבון מס' 1696 על סך של 401,700 ₪ ומע"מ עליו, וחשבון מס' 1698 על סך של 49,190 ₪ ומע"מ עליו (להלן: "חשבון 1696'' ו''חשבון 1698'' בהתאם. שני החשבונות יקראו להלן, ביחד: ''החשבונות שבמחלוקת''). החשבונות הנ''ל אושרו בחתימת וחותמת מנהל הפרויקט מטעם הנתבעת וזאת ביום 26.04.16.

יצוין כי חשבון 1696 מורכב מסך של 81,000 ₪ ומע"מ עבור פינוי מילוי ופסולת בניין מהפרויקט לפי תעריף של 45 ₪ למ"ק וסך של 315,500 ₪ ומע"מ עבור חפירה וסילוק חומר החפירה מהמקום בעלות של 500 ₪ למשאית (שני התעריפים הנ''ל יקראו להלן, ביחד: ''התעריפים שבמחלוקת'').

בהמשך, הגישה התובעת לנתבעת חשבון מספר 1712 המקבץ את חלק הארי של העבודות שנכללו בחשבונות שבמחלוקת וזאת על סך של 415,690 ₪ ומע"מ עליו (להלן: "חשבון 1712"). התובעת ערכה את החשבון הנ"ל בהתאם לתעריפים שבמחלוקת, אולם הנתבעת תיקנה אותם תעריפים, כך שבמקום סך של 45 ₪ למ''ק נרשם 12 ₪ ובמקום סך של 500 ₪ נרשם סך של 350 ₪. בהתאם לכך אישרה הנתבעת עבור חשבון 1712 תשלום סך של 261,640 ₪ ומע"מ עליו, ובסה''כ 306,119 ₪.

יודגש כי בחשבון 1712 הוטבעו שתי חותמות ושתי חתימות של מנהל הפרויקט, האחת מיום 09.05.16 והשנייה מחודש יוני 2016 (היום אינו ברור).

1. על אף כי הנתבעת אישרה תשלום סך של 261,640 ₪ ומע"מ עליו בגין חשבון 1712, בפועל היא שילמה לתובעת ביום 15.06.16 סך של 245,418.32 ₪ ומע"מ עליו.
2. מכאן התביעה, לפיה התובעת מבקשת לחייב את הנתבעת בהפרשי הצמדה וריבית בשל האיחור בתשלום העכבון בסך של 830 ש''ח, ובנוסף לכך ההפרש בין סכום החשבונות שבמחלוקת - 450,890 ₪ - לבין הסכום ששולם בפועל עבור חשבון 1712 - 245,418 ש''ח - ובסה''כ 205,472 ש''ח בתוספת מע''מ עליו ובתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק.

טענות הצדדים בתמצית:

1. לטענת התובעת, דרישת הנתבעת כי היא תחתום על אישור העדר תביעות כתנאי לשחרור העכבון, אינה מעוגנת בהסכם ואין לה כל אחיזה בדין. אי-לכך, מאחר והעכבון שולם באיחור, היא זכאית להפרשי הצמדה וריבית בגין כך בסך של 830 ₪.

ביחס לעבודה הנוספת, טענה התובעת כי בין הצדדים נערך ונחתם הסכם חדש, אף כי הנתבעת לא מסרה לה העתק ממנו (להלן: "ההסכם השני"). בפועל, עלה בידי התובעת לקבל דף אחד מתוך ההסכם השני וכן נספח ב' לאותו הסכם (להלן: "הנספח"), ובאותו נספח פורטו שני התעריפים שבמחלוקת לפיהם ערכה התובעת את חישוב התמורה המגיעה לה מהנתבעת.

התובעת מדגישה את העבודה כי החשבונות שבמחלוקת אושרו על ידי מנהל הפרויקט מטעם הנתבעת ולטענתה, לבקשת מנהל הפרויקט היא הגישה חשבון 1712, אולם הנתבעת תיקנה אותו ללא ידיעתה וללא הסכמתה, וגם לאחר זאת, בפועל היא שילמה רק חלק מהסכום שאושר על ידה. כן מפנה התובעת לעובדה כי הנתבעת נמנעה מהזמנת מנהל הפרויקט למתן עדות במשפט, דבר האומר דרשני ותומך בגרסתה במשפט.

1. לטענת הנתבעת, בהתאם לנוהל הקיים אצלה, שחרור העכבון מותנה בחתימה על אישור העדר תביעות ומשסירבה התובעת לחתום על אישור כאמור, אזי בדין היא נמנעה מתשלום העכבון. מכל מקום, הואיל ולאחר הגשת התביעה הנתבעת שילמה לתובעת את העכבון, אזי היא יצאה ידי חובה.

הנתבעת מכחישה את ההסכם השני ולטענתה הנספח לאותו הסכם הינו פיקטיבי. בנדון, הנתבעת מפנה לכך כי על העמוד הבודד שהגישה התובעת, המהווה, כביכול, חלק מההסכם השני לא מופיעה חתימה וחותמת של הנתבעת, בעוד כי על הנספח מופיעה חותמת התובעת ללא חתימה וכן חתימה וחותמת מנהל הפרויקט שאין בהם די לחייב את הנתבעת.

לגרסת הנתבעת, בינה לבין התובעת נחתם הסכם אחד, הוא הוא ההסכם נשוא התביעה. בפועל, התובעת ביצעה את העבודות הנוספות והגישה את החשבונות שבמחלוקת, אולם בהמשך היא הגישה במקומם חשבון מס' 1712. דא עקא, חשבון זה לא אושר על ידי הנתבעת והוא תוקן על ידי מנהל הפרויקט.

הוסיפה הנתבעת וטענה כי עדות נציג התובעת הינה עדותה יחדיה של בעל דין ובהתאם לסעיף 54 לפקודת הראיות, אין לקבל את התביעה בהסתמך עליה, אלא מנימוקים שירשמו.

דיון:

1. אין חולק כי דרישת הנתבעת, לפיה התובעת תחתום על אישור העדר תביעות כתנאי לשחרור העכבון, אינה מעוגנת בהסכם. טענת הנתבעת ולפיה דרישה זו מעוגנת בנהלים שלה, בכל הכבוד, אינה מובנת שכן לא הוברר מהו התוקף המשפטי המחייב של אותם נהלים נטענים. יתרה מכך, למעט טענה סתמית בדבר קיום נוהל כאמור, הנתבעת לא פירטה ולא הוכיחה טענתה בנידון, אף לא טענה כאילו בעבר הצדדים פעלו בהתאם לנוהל הנטען.

לאור האמור לעיל, הואיל והנתבעת שילמה את העכבון לתובעת באיחור, עליה לשאת בהפרשי ההצמדה והריבית בגין כך, וזאת ממועד דרישת התובעת לשחרור הסכום הנ"ל - 08.04.18 - ועד למועד התשלום בפועל - 22.04.20 - בסך של 830 ₪. סכום זה בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק נכון להיום מגיע לסך של 835 ש''ח.

1. קשה להפריז בחשיבות ומרכזיות עדותו של מנהל הפרויקט מטעם הנתבעת לבירור המחלוקת בתביעה. "טביעת האצבע" של מנהל הפרויקט והקשר שלו למחלוקת נשוא התביעה, עולה ומתחייבת מטענות שני הצדדים ומראיותיהם במשפט. בנדון די להפנות לעובדה כי מנהל הפרויקט אישר בחתימה וחותמת שלו הן החשבונות שבמחלוקת והן חשבון 1712. יתירה מכך, משנשאל מנהל הביצוע של הנתבעת והעד היחידי מטעמה במשפט, מר יעקב קרונזילבר (להלן: "נציג הנתבעת"), על תהליך הפקת חשבונית על ידי הקבלן לתובעת, הוא השיב באומרו "הוא יושב עם מנהל הפרויקט, מסכם איתו את הכמויות והמחירים ומנהל הפרויקט חותם בחתימתו, זה עובר לאישורים והולך לתשלום"(שם, עמ' 25 ש' 11 לפרוטוקול הדיון). הרי לך אפוא ''טביעת אצבע'' נוספת של מנהל הפרוייקט בקשר עם התובעת.

1. בתצהיר עדותו הראשית של נציג הנתבעת, מוצג נ/1, אין כל התייחסות להימנעות הנתבעת מהזמנת מנהל הפרויקט למתן עדות במשפט. כמו כן, בחקירתו הנגדית לא העלה נציג הנתבעת כל נימוק למחדל זה ותחת זאת, לאחר שהבהיר את חלקו של מנהל הפרויקט באישור החשבוניות המופקות על ידי הקבלנים, כמצוטט לעיל, הוא הוסיף באומרו:

''ש. הכוונה לשמשון (מנהל הפרויקט- ר.ח.)?

ת. כן.

ש. והוא לא בא להעיד היום, נכון?

ת. אתה שואל אותי?! הקבלן הפיק חשבונית על סמך החשבון הזה.

ש. דיברת עם שמשון אחרי שהוגשה התביעה?

ת. לא.

ש. שוחחת איתו אחרי שהגשנו את התצהירים?

ת. לא. " (שם, עמוד 5, שורה 14 לפרוטוקול הדיון).

רק במסגרת חקירתו החוזרת העלה נציג הנתבעת לראשונה את הטענה, כאילו בעבודתו של מנהל הפרויקט התגלו אי סדרים ולפיכך נקבע לו מועד לשימוע, אך הוא התפטר מעבודתו לפני אותו מועד וכי מטעם זה, כביכול, הוא לא הוזמן למתן עדות במשפט (שם, עמוד 28, שורה 20 לפרוטוקול הדיון).

אין לקבל טענת נציג הנתבעת לעיל, שכן מדובר בעדות כבושה, סתמית שלא נתמכה בראייה כלשהי.

בנסיבות העניין, מתקיימת החזקה שנקבעה בהלכה הפסוקה, לפיה לו הוזמן מנהל הפרויקט למתן עדות במשפט, עדותו הייתה תומכת בגרסת התובעת כנגד גרסת הנתבעת ביחס לתעריפים שבמחלוקת אשר סוכמו בין הצדדים (בנדון ר' ע''א 2275/90 לימה חב' ישראלית לתעשייה בע''מ נ. רוזנברג ואח', פ''ד מז(2) 605, 614ה'-ז')

1. גרסת התובעת ביחס לגובה התעריפים שבמחלוקת, הינה גרסה עקבית אשר באה לידי ביטוי הן בחשבונות שבמחלוקת והן בחשבון 1712. חיזוק משמעותי לאותה גרסה מצאתי בעובדה כי מנהל הפרויקט מטעם הנתבעת אישר אותם תעריפים לפחות בשתי הזדמנויות וזאת במסגרת החשבונות שבמחלוקת.

אמנם נכון, מנהל הפרויקט אישר את חשבון 1712 (בו תיקנה הנתבעת את התעריפים שבמחלוקת) בשתי הזדמנויות שונות, אולם משנשאל נציג הנתבעת לפשר הדבר, כל שהיה לו לומר "אני לא יודע להסביר את זה" (שם, עמוד 27 שורה 19 לפרוטוקול הדיון). בנסיבות העניין, סביר להניח כי אחד משני האישורים של מנהל הפרויקט המופיעים בחשבון 1712, מתייחס לתעריפים שבמחלוקת כפי שנרשמו על ידי התובעת, ובטרם תוקנו על ידי הנתבעת. הנה לך אפוא טעם נוסף לקבלת עמדת התובעת ביחס לגובה התעריפים שבמחלוקת.

1. חיזוק משמעותי למסקנה אליה הגעתי לעיל, מצאתי בהתנהלות הנתבעת. במהלך חקירתו בבית המשפט , עיין נציג הנתבעת במסמכים שהיו בפניו. בנסיבות העניין, התובעת ביקשה להציג בפנייה את אותם מסמכים, בקשה לה התנגדה הנתבעת בתוקף, אולם התנגדותה נדחתה והמסמכים הוגשו כחלק מראיות התובעת (שם, עמוד 20-21 לפרוטוקול הדיון). והנה, מעיון באותם מוצגים עולה כי התנגדות הנתבעת להצגתם אינה אלא ניסיון למנוע את חקר האמת במשפט, שכן ממוצגים ת/5-ת/13, עולה כי הנתבעת עצמה ערכה בעבר חישובים ביחס לתמורה המגיעה לתובעת בהתאם לתעריף של 500 ש''ח למשאית, הוא הוא התעריף לו טענה התובעת, ומבלי שנמצא זכר לתעריפים שתוקנו על ידי הנתבעת במסגרת חשבון 1712.
2. לאחר חשיפת המוצגים והממצאים כמפורט לעיל, "המציא" נציג הנתבעת תירוץ חדש לתעריף שאישרה הנתבעת עבור משאית לפינוי פסולת בניין, והעיד באומרו:

"ש. אתה יכול לאשר כי מחיר פינוי פסולת שונה מפינוי חומר שמופיע ב-1712 לשיטתך, נכון?

ת. פה מפנים פסולת שהולכת למטמנה ופה מפנים אדמה שהקבלן מוכר אותה.

ש. אני מציג בפניך את נספח ז' לתצהיר שריף. שם אתה משלם לו פינוי פסולת. חשבון 1712 ששולם במסגרת הוראת תשלום זו מתייחס לפינוי פסולת. אתה עכשיו מציג לבית המשפט גרסה שלא מופיעה בתצהיר, שמדובר בפינוי אחר. אז תסביר לי.

ת. אני אסביר. יש סעיף תקציבי בהוצאות של החברה שנקרא פינוי פסולת ויש סעיף תקציבי שנקרא חפירה ומילוי. פינוי פסולת זה פסולת בניין שהולכת למטמנה ועולה כסף להטמין אותה. אדמה הולכת הקבלן לוקח אותה, מפנה אותה ומוכר אותה.

ש. אם אני אומר לך שלפי הנהלים של מינהל מקרקעי ישראל אסור לפנות כל חומר בתחתית הקרקע ולמכור בלי אישור בשוק. ידוע לך על דבר כזה?

ת. אני לא מכרתי כלום. הקבלן מכר" (שם, עמ, 24, ש' 18 לפרוטקול הדיון)

יש לדחות, ובשתי ידיים, טענות נציג הנתבעת לעיל. עניין לנו בגרסה כבושה שלא עלתה במסגרת כתב ההגנה או בתצהיר העד. יתרה מכך, למוצגים ת/8, ת/11 ו-ת/12 צורפו החשבונות אשר הגישה התובעת לנתבעת, ובהם פורטו תעריפים שונים. והנה, באותם מוצגים נרשם תעריף של 500 ש''ח למשאית עבור פינוי מילוי מהפרוייקט מבלי שהנתבעת הפחיתה סכום זה והעמידה אותו על סך של 350 ש''ח, כפי שנעשה במסגרת חשבון 1712.

1. מטעם נוסף, אין לתת אמון בגרסת הנתבעת במשפט.

כאמור, הנתבעת אישרה תשלום חלקי לתובעת עבור חשבון 1712 וזאת בסך של 261,640 ₪ אך בפועל היא שילמה לה סך של 245,418 ₪, משמע, שולם סך של 16,222 ₪ ומע"מ עליו בחסר. בחקירתו הנגדית נשאל נציג הנתבעת לפשר הדבר, אך הוא לא ידע לתת תשובה עניינית והעיד באומרו "אני לא יודע להסביר את זה. הקבלן נתן חשבונית בסכום הזה והסכום הזה שולם. אין לי הסבר" (שם עמוד 25 שורה 1 לפרוטוקול הדיון).

1. בסעיף 54 לפקודת הראיות (נוסח חדש), תשל"א - 1971 נקבע כי אין לפסוק במשפט אזרחי על פי עדות יחידה של בעל דין שאין לה סיוע אלא מנימוקים שיירשמו.

אומנם נכון, במקרה דנן העד מטעם התובעת הוא המנהל והבעלים שלה, ולפיכך עניין לנו בעדות יחידה של בעל דין. אולם, מאחר והממצאים והמסקנות אליהם הגעתי לעיל מבוססים על ראיות שנערכו על יד הנתבעת עצמה (ובנדון אין נפקא מינא באם הן הוגשו כמוצגים מטעם התובעת, אם לאו) אזי בהחלט יש לומר כי לעדותו של נציג התובעת נמצא סיוע במקרה דנן. יתרה מכך, הימנעות הנתבעת מהזמנת מנהל הפרויקט למתן עדות במשפט והחזקה המתחייבת בשל כך, לפיה לו הוזמן למתן עדות, אזי עדותו הייתה תומכת בגרסת התובעת כנגד גרסת הנתבעת, מהווה סיוע נוסף כנדרש בסעיף 54 לפקודת הראיות.

1. משהגעתי עד הלום, מתייתר הצורך להכריע במחלוקת בין בעלי הדין באם לצורך ביצוע העבודות הנוספות, נערך ונחתם ביניהם הסכם נוסף והתעריפים בגינה נקבעו בנספח לאותו הסכם, כטענת התובעת, אם לאו, כטענת הנתבעת.

19. אין חולק כי חלק מהסכומים שפורטו במסגרת החשבונות שבמחלוקת, אינם מופיעים בחשבון 1712. בחקירתו הנגדית, נשאל נציג התובעת לעניין זה, אולם הוא לא ידע לתת תשובה עקבית, והועיד באומרו:

''ש. צירפת לתצהירך כנספחים ה'-ו' 2 חשבונות, הנתבעת אומרת ששני החשבונות הוחלפו בחשבון אחר של התובעת שמספרו 1712. מציג לך אותו חשבון. נכונה הטענה כלומר שחשבון 1712 החליף את 2 החשבונות 1696 ו-1698?

ת. שני החשבונות זה מה שהגשתי וזה אושר.

ש. אז מה זה החשבון 1712?

ת. זה שלנו. אני הגשתי את 2 החשבונות ואז המנהל פרויקט, שמעון, ביקש ממני להפריד בין החשבונות, עבודה של הקבלנות בנפרד ועבודה של הכלונסאות ושל עוד משהו בנפרד. הגשתי לו את החשבון ומסרתי לו את זה.

ש. אז חשבון 1712 הוא במקום שני החשבונות 1696 ו-1698?

ת. מבטל ובלי הסכום של 5,200 ₪ מחשבון מספר 1696. הוא גם דיבר משהו על הסכום של ה-30,000 עבור חציבת הכלונסאות אבל הסכום של חשבונית 1698 בסך של 49,190 ₪ (לפני מע"מ) זה כן מאושר.''(עמ' 11 ש' 17 לפרוטוקול)(ההדגשה הוספה - ר.ח.).

ובהמשך:

"ש. אמרת שהחשבונות 1698 ו-1696 בוטלו והוחלפו על ידי חשבון 1712.

ת. הוא ביקש שאוריד סעיף מסויים.

ש. לא מגיע לך גם את חשבונות 1696, 1698 ו-1712?

ת. מבחינתי חשבונות 1696 ו-1698 מגיעים לי באופן מלא וזה אושר." (שם, עמוד 14 שורה 3 לפרוטוקול הדיון).

טענת נציג התובעת, לפיה הוא זכאי לקבל את מלוא הסכומים שבמחלוקת, אינה עולה בקנה אחד עם טענתו הקודמת כי אותם חשבונות בוטלו עם הגשת חשבון 1712 ''ובלי הסכום של 5,200 ש''ח''. בחקירתו החוזרת ניתנה לנציג התובעת הזדמנות נוספת להבהיר חוסר ההתאמה בין החשבונות שבמחלוקת לבין חשבון 1712, והוא השיב ואומרו:

"ש. נשאלת במסגרת החקירה הנגדית לגבי 3 חשבונות, חשבון 1696, 1698 ונשאלת לגבי חשבון 1712. ענית ששמעון ביקש ממך להחליף את החשבונות ולהוציא את הסעיף של 5,200 וכן, אמרת שהוא דיבר משהו על חפירת כלונסאות בסך 30,000 ₪. מדוע בחשבון 1712 לא מופיעים שני הסעיפים של 30,000 ו-5,200?

ת. הוא ביקש להוריד את שני הסעיפים הללו ה-5,200 וה-30,000 ולהשאיר את ה-81,000 וה-315,500 ולהוסיף את הסעיפים של היומיות והחפירה לחשבון 1698. מה שנשאר 14,600 , 1,200, 440 ו-550 ו- 2,400 ₪.

ש. ענית בהמשך שאתה וויתרת על 2 הסעיפים של 30,000 ו-5,200. מה כוונתך 'וויתרת'?

ת. אני לא וויתרתי, זה היה וויכוח על החפירה של הכלונסאות.'' (שם, עמ' 14 שורה 9 לפרוטוקול הדיון).

הסכמת התובעת לבקשת מנהל הפרויקט להגיש חשבון עדכני - חשבון 1712 - ולא לכלול בו חלק מהסכומים שהיו בחשבונות שבמחלוקת, מעידה כאלף עדים כי היא הסכימה לצמצם את דרישתה מהנתבעת ולהעמיד אותה על הסכום המופיע בו (טרם תוקן על ידי הנתבעת).

20. לאור האמור לעיל, הנתבעת תשלם לתובעת את כל הסכומים כמפורט להלן:

- סך של 835 ש''ח עבור הפרשי הצמדה וריבית בשל האיחור בתשלום העכבון.

- סך של 170,272 ש''ח בתוספת מע''מ עליו עבור חשבון 1712, בניכוי הסכום ששילמה הנתבעת, 245,418 ש''ח, ובסה''כ 199,218 ש''ח. סכום זה בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום התשלום החלקי ששולם לתובעת, 15.06.2016, ועד להיום מגיע לסך של 212,658 ש''ח.

ובסה''כ 213,493 ש''ח.

21. לסיכום, אני מקבל את התביעה ומחייב את הנתבעת לשלם לתובעת, באמצעות בא כוחה, סך של 213,493 ש''ח.

כן תשלם הנתבעת לתובעת, באמצעות בא כוחה, את הוצאות האגרה ובנוסף לכך שכר טרחת עורך דין בסך של 29,250 ש''ח (כולל מע"מ).

מלוא הסכומים כאמור לעיל ישולמו עד ליום 02.05.2021 שאם לא כן הם יישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום המלא בפועל.

ניתן היום, י"ג ניסן תשפ"א, 26 מרץ 2021, בהעדר הצדדים.