טוען...

פסק דין שניתנה ע"י רונן פיין

רונן פיין11/05/2020

בפני

כבוד השופט רונן פיין

תובע

סנד סבאג

נגד

נתבעים

1. סמאח אל אחמד

2. אמין מוסא

פסק דין

1. לפניי תביעה כספית להשבת תשלומים ולתשלום פיצוי מוסכם ותביעה של הנתבעים לתשלום דמי שימוש ברכב ולתשלום פיצוי מוסכם. הדיון בתביעות אוחד, כאשר עניינן הפרת הסכם שנכרת בין הצדדים, לרכישת רכב.

רצף עובדתי

2. ביום 10/12/17 נכרת זיכרון דברים (להלן: "ההסכם") לפיו ירכוש התובע רכב מסוג ב.מ.וו. מ"ר 1665676 (להלן: "הרכב") הרשום על שם הנתבעת מס' 1 (להלן: "סמאח") היא אשתו של הנתבע מס' 2 (להלן: "אמין").

3. התובע התחייב בהסכם לשלם תמורת הרכב סך 100,000 ₪ (להלן: "סכום העסקה") בחלוקה ל- 16 תשלומים. הוסכם שהרכב יימסר לתובע עם החתימה על ההסכם אך העברת הבעלות תתבצע בתום תשלום מלוא התמורה. נקבע פיצוי מוסכם במקרה של ביטול העסקה על ידי מי מהצדדים. ר' נספח ב' לכתב התביעה.

ההסכם אושר בחתימת עו"ד ג'ולאן סמארה, ביום 15/01/18.

4. השיק בגין התשלום השני בהתאם להסכם סורב על ידי הבנק הנמשך ביום 5/3/2018, מסיבה של אין כיסוי מספיק - אכ"מ (להלן: "השיק שחולל"). ר' נספח ג' בתצהיר הנתבעים.

5. ביום 8/3/18 , יומיים לאחר שאמין החזיר לידיו הרכב מחצר ביתו של התובע, הגיש התובע בקשה לסעד זמני כנגד הנתבעים למניעת ביצוע דיספוזיציה ברכב ולהשבתו לרשותו.

6. משלא מצאתי הצדקה להיענות לבקשה במעמד צד אחד, נקבע דיון ליום 14/03/18, במהלכו קבעתי בהחלטה, בהתאם להסכמת הצדדים, כי ההסכם מבוטל. באותה החלטה הוריתי לאמין להשיב לתובע 14 השיקים שנותרו בידיו בסך כולל של 85,000 ₪, בתמורה למסירת מפתחות הרכב על ידי התובע חזרה לנתבעים.

7. כתב תביעה מתוקן בעילה נזיקית וחוזית בסך של 40,000 ₪, הוגש ביום 14/10/18 (להלן: "התביעה").

8. בד בבד עם כתב ההגנה הגישו הנתבעים ביום 23/11/18, תביעה נגדית שנפתחה כהליך נפרד בתיק תא"מ 54476-11-18 אל אחמד ואח' נ' סנד, בבית משפט זה (להלן: "התביעה שכנגד").

9. במסגרת החלטה מיום 18/12/18 ועל דעת הצדדים, הוריתי על איחוד שתי התביעות שעניינן אחד הוא.

הפלוגתאות בתמצית

10. בכתב התביעה, עותר התובע להשבת סך של 15,000 ₪ הכולל התשלום שלטענתו שילם במזומן עם החתימה על ההסכם כתנאי לקבלת הרכב לחזקתו, וסכום השיק הראשון. בנוסף טוען התובע לזכותו לפיצוי המוסכם בסך של 10,000 ₪ בהתאם לסעיף 9 בהסכם, ולפי סעיף 10 לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), תשל"א-1970 (להלן: "חוק התרופות") משהנתבעים הפרו ההסכם הפרה יסודית ופעלו בחוסר תום לב עת ביטלו ההסכם ללא הודעה מוקדמת. בנוסף עותר התובע לפיצוי כספי בסך של 15,000 ₪ בגין עוגמת נפש.

11. לטענת התובע, היה בכוונתו לשלם במזומן סכום השיק שחולל אך אמין סרב להשיב לו השיק.

12. לטענת התובע, ביום 6/3/18, לאחר שגילה כי אמין גנב הרכב מחצר ביתו, הגיש תלונה במשטרה כנגד אמין ופתח בהליכים המשפטיים.

13. לטענת הנתבעים, סמאח אינה מכירה את התובע ואת פרטי המקרה, היא נתנה בידי בעלה אמין ייפוי כוח למכור הרכב הרשום בבעלותה. אמין התנהל מול התובע בעסקה וחתם כצד ה"מוכר" בהסכם.

14. לטענת אמין, עם החתימה על ההסכם, נמסר הרכב לחזקת התובע מבלי ששילם דבר, אלא תוך אמון בהבטחתו להסדיר התשלום ביום שלמחרת. לטענתו, רק ביום 30/01/18, כאשר הגיע מועד פירעון השיק הראשון על סך 5,000 ₪, ביקש התובע להחליף השיק בתשלום מזומן ובנוסף לשלם הסכום הראשוני בסך 10,000 ₪, שלא שולם בעת החתימה כמוסכם.

15. לטענת הנתבעים, הם החזירו לתובע השיק הראשון ובמקום לקבל סך 15,000 ₪ במזומן כפי שהתחייב, שילם התובע במזומן סך של 5,600 ₪ ומאוחר יותר הוסיף ושילם סך של 1,600 ₪ תוך שהבטיח להסדיר יתרת התשלום תוך זמן קצר, אך היתרה לא שולמה מעולם.

16. לטענת הנתבעים, השיק שחולל הופקד על ידי חלפן כספים לאחר תאריך הפירעון הרשום עליו. לטענתם, על פי ההסכם, נכון לאותו מועד היה על התובע לשלם במצטבר סך של 20,000 ₪ מסכום העסקה, אך בפועל שולם סך של 7,200 ₪ בלבד, והתובע המשיך לעשות שימוש ברכב כבשלו.

17. לטענת הנתבעים, כאשר אמין התקשר אל התובע להודיע על השיק שחולל ולהסדיר תשלום היתרה, התכחש התובע לקיומה של העסקה, ענה כלא מבין כלל במה מדובר וסרב להחזיר הרכב לבעליו.

18. לטענת הנתבעים, כאשר ראו שהתובע ממשיך להפר ההסכם בעודו נהנה מהרכב אך מסרב לשלם תמורתו, הבינו שנפלו קורבן למעשה מרמה. לטענתם, אמין הודיע לתובע על ביטול העסקה והחזיר הרכב לרשות הנתבעים.

19. לטענת הנתבעים, במקום לקיים התחייבויותיו על פי ההסכם, פעל התובע באיומים, הגיש תלונה במשטרה כנגדם על גניבת הרכב שנמצא ברשותם כבעלים ופתח בהליכים משפטיים.

20. לטענת הנתבעים, הסך של 7,200 ₪ אותם שילם התובע, מהווים דמי שימוש לתקופה שהרכב היה בחזקתו מיום החתימה על ההסכם בתאריך 10/12/17 ועד שאמין השיב הרכב לידיהם בתאריך 6/3/18.

21. בתביעה שכנגד, חזרו הנתבעים על כל הטענות העובדתיות שהעלו בכתב ההגנה. לטענתם התובע ניסה בדרך של מרמה ועוקץ לקבל חזקה ברכב וליהנות מהשימוש בו מבלי לשלם תמורתו.

22. לטענת הנתבעים בתביעתם, הם זכאים למלוא התרופות הקבועות בחוק התרופות. לטענתם, במחדליו הפר התובע את ההסכם הפרה יסודית כמשמעותה בהוראת סעיף 6 לחוק התרופות וזכותם לבטל החוזה בהתאם להוראת סעיף 7 לחוק התרופות. נטען כי אמין נתן לתובע אורכה לתיקון ההפרה, וגם לאחר שהודיע לו על ביטול ההסכם, סרב התובע להשיב הרכב לבעליו ובחר להכחיש העסקה.

23. לטענתם, הם זכאים לתשלום הפיצוי המוסכם בסך של 10,000 ₪ מן התובע אשר הפר ההסכם.

24. לטענת אמין, הוא לא הפר הסכם אלא השיב הרכב לחזקת בעליו לאחר שהקונה עשה בו שימוש בניגוד להתחייבותו בהסכם. על כך יש לחייב את התובע בסך של 3,500 ₪ לחודש, דמי שימוש ראויים ברכב היוקרתי שהיה מבוטח על ידי בעליו. נטען כי מדמי השימוש ברכב במשך תקופה של שלושה חודשים, יש לקזז התשלום בפועל בסך של 7,200 ₪ ולחייב את התובע ביתרה בסך של 3,300 ₪.

25. בהתאם למפורט, עותרת התביעה שכנגד לתשלום כספי ולפיצוי בסך של 13,300 ₪ בתוספת הוצאות ראויות ואף חינוכיות לדוגמא.

26. בכתב ההגנה לתביעה שכנגד, חזר התובע על טענות תביעתו והוסיף שאמין אישר בחתימתו על ההסכם, כי קיבל סכום של 10,000 ₪ במזומן (ר' סעיף ז בכתב ההגנה שכנגד).

ראיות ועדויות

27. לכתבי הטענות צורפו העתקי רישיון הרכב, ההסכם לרבות צילום 15 השיקים שמסר התובע - הקונה בהסכם, לידי הנתבעים - המוכר בהסכם. לתצהיר אמין ולתביעה שכנגד צורף פלט הבנק ובו צילום השיק שחולל ופירוט סיבת הסירוב – א.כ.מ.

28. בדיון שהתקיים לפניי ביום 10/09/19, הצדדים העידו ונחקרו על תצהיריהם וניתן צו להגשת סיכומים בכתב.

דיון והכרעה

29. בכדי להכריע בסכסוך שלפניי, עלי לברר מחלוקות הצדדים בארבע שאלות -

ראשית, אבחן מהם התנאים עליהם הסכימו הצדדים בעסקת המכר.

בשלב השני, אפנה לדון בשאלה האם הופר ההסכם? ואם כן, מי הצד המפר והאם ענייננו בהפרה יסודית המקנה לצד המופר זכות לביטול ההסכם לפי חוק החוזים תרופות?

בהתאם למסקנה שתתקבל אקבע בשאלה למי מהצדדים הזכות לפיצוי המוסכם.

בשלב האחרון, אדון בשאלת הזכות לדמי שימוש ראויים ברכב, כטענת התביעה שכנגד.

30. אקדים מסקנה לדיון ואציין כי לאחר שחזרתי וקראתי כתבי הטענות והנספחים שצורפו להם, שמעתי והתרשמתי מן העדויות באופן בלתי אמצעי ושקלתי טיעוני הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה לדחות התביעה ולקבל התביעה שכנגד בחלקה. אלה טעמיי:

31. ההסכם

המסגרת הנורמטיבית

הסכם ייכנס בגדר דיני החוזים כאשר לצדדים לו כוונה משותפת. כוונת הצדדים ליצור יחסים משפטיים נלמדת בין השאר מהתבטאויותיהם בכתב ובעל פה, התנהגותם, טיב הקשר ביניהם, תוכן ההסכמה ונסיבותיה.

ראו: ג' שלו וא' צמח, "דיני חוזים", נבו הוצאה לאור בע"מ, 2019 (עמ' 147-151).

32. בענייננו, ההסכמות הוגדרו בחוזה שכותרתו: "זיכרון דברים לקניית / מכירת רכב" הפותח בהצהרת כוונות הצדדים - התובע הוא "הקונה" ו"המוכר" היא סמאח, בעלת הרכב ברישום.

33. יוער כי מי שהתנהל מול התובע בעסקה הוא אמין, החתום כצד ה"מוכר" בהסכם במקום אשתו סמאח, כפי שציין בהערה בכתב ידו ליד כל אחת מחתימותיו על גבי ההסכם, ובהתאם לייפוי כוח שקיבל מאשתו (ר' תצהיר סמאח, עמ' 7 בכתב ההגנה).

התחייבויות הצדדים בהסכם -

34. הקונה הצהיר כי לאחר שבדק הרכב והמסמכים הקשורים בו, מצא אותו מתאים לצרכיו מכל הבחינות והוא מוכן לרוכשו. המוכר הצהיר כי הוא מתחייב להעביר לקונה את הרכב.

35. הקונה התחייב לשלם תמורת הרכב סך של 100,000 ₪ באופן הבא: סך של 10,000 ₪ במזומן (להלן: "התשלום הראשוני") עם חתימת ההסכם והיתרה תשולם בפריסה של 15 תשלומים חודשיים בשיקים שפרטי כל אחד מהם (מס' השיק, סכום השיק ותאריך הפירעון) צוינו בהסכם.

36. המוכר התחייב לבצע העברת בעלות על הרכב לאחר שיפרעו כל השיקים המפורטים בהסכם.

37. בסעיף 9 להסכם, נקבע סך של 10,000 ₪ כפיצוי מוסכם במקרה של הפרת ההסכם על ידי מי מהצדדים.

38. סיכום ביניים - ענייננו בהסכם בו נקשרו הצדדים כדי לממש רצונם - התובע נקשר בעסקה בכוונה לרכוש בעלות על הרכב לאחר תשלום תמורתו והנתבעים נקשרו בעסקה בכוונה לקבל תמורת הרכב, בתשלומים המוסכמים. ובמילים אחרות - אם הנתבעים לא היו מעוניינים בתמורת מכירת הרכב, לא היו נקשרים בהסכם כפי שהתובע לא היה נקשר בהסכם אלמלא חפץ ברכב.

32. הפרת ההסכם

המחלוקת בין הצדדים נסובה בשאלת ההפרה. לטענת התובע, הנתבעים הפרו ההסכם הפרה יסודית בכך שביטלו ההסכם ללא כל סיבה שבדין וללא התראה מוקדמת, בחוסר תום לב בקיום ההסכם, בניגוד למוסכם ובניגוד לחוק. מנגד, טוענים הנתבעים כי התובע הוא שהפר ההסכם ובפועל ביטל את ההסכם עת לא קיים התחייבויותיו לתשלום, סרב להשיב הרכב לבעליו ואף הכחיש קיומה של העסקה.

המסגרת המשפטית

33. סעיף 1 לחוק החוזים תרופות הנ"ל מגדיר מהי הפרה:

  1. (א) בחוק זה –

"הפרה" - מעשה או מחדל שהם בניגוד לחוזה;

"נפגע" - מי שזכאי לקיום החוזה שהופר;

....

(ב) כל מקום שמדובר בחוק זה בהפרת חוזה - גם הפרת חיוב מחיוביו במשמע. (הדגשה שלי, ר"פ).

34. סעיף 6 לחוק התרופות קובע למה תחשב "הפרה יסודית":

6. לענין סימן זה, "הפרה יסודית" - הפרה שניתן להניח לגביה שאדם סביר לא היה מתקשר באותו חוזה אילו ראה מראש את ההפרה ותוצאותיה, או הפרה שהוסכם עליה בחוזה שתיחשב ליסודית; ....

מן הכלל אל הפרט

35. בהתאם לתצהירי הצדדים, אין מחלוקת כי ביום שנכרת ההסכם, 10/12/17, מסר התובע לאמין 15 שיקים לתשלומים עוקבים בסכום כולל של 90,000 ₪ ואמין מסר הרכב לרשות התובע.

36. הצדדים חלוקים באשר לביצוע התשלום הראשוני במלואו. לטענת התובע, אמין ניסח ההסכם ולפיו הוא "מודה קבלת הסך של 10,000 ₪ במזומן במעמד חתימת ההסכם ואת השיקים תמורת הרכב" (סעיף ג.3 בסיכומי התובע).

37. מעיון בהסכם אליו צורפו ארבעה דפים המתעדים 15 השיקים שנמסרו לאמין, עולה כי התובע חתם על גבי כל דף בו מצולמים השיקים, כעדות למסירתם.

במובחן מכך, אין כל אישור או עדות או ראיה אחרת, לביצוע התשלום הראשוני. לעניות דעתי, באותה המידה, ועל אחת כמה וכמה עם ביצוע התשלום במזומן, מצופה ממי ששילם במזומן כי ידרוש אישור חתום ממקבל התשלום.

38. לא מצאתי בלשון ההסכם, בסעיף 8 א, כי חתימה על ההסכם מהווה אישור על ביצוע התשלום הראשוני. על כן ובהעדר אישור בכתב לביצוע התשלום הראשוני, אני דוחה טענת התובע בעניין זה.

39. עיון בהסכם מעלה כי רק ביום 15/1/18, יותר מחודש לאחר כריתת ההסכם ומסירת השיקים והרכב בהתאם, אישר עו"ד סמארה את חתימות הצדדים על ההסכם. בתצהיר טען התובע כי התשלום הראשוני במזומן בוצע יחד עם מסירת השיקים עובר לאישור החתימות בהסכם.

40. כך גם העיד התובע בחקירה נגדית בדיון, (ר' עמ' 4 ש' 28-30):

ש. האם ישבתם אז אצל עו"ד סמארה?

ת. לא ,ישבנו אצל אמין במשרד לפני החתימה על זיכרון דברים, ואז הלכנו לסמארה. כשאמין חתם על ההסכם כבר היה לו את הכסף המזומן והשיקים ביד.

41. בהמשך עדותו הציג התובע גרסה שונה לפיה עו"ד סמארה היה עד לתשלום (ר' עמ' 5 ש' 21-22):

ת. החתימה ביני לבינו, אני נתתי לו את הכסף. אני שילמתי לו ביני לבינו במעמד ההסכם. היינו עם ג'ולאן סמארה והוא הסכים על זה שאני שילמתי.

42. באשר לתשלום הראשוני ואופן ביצועו הועלו והתגלו מספר גרסאות. כאמור, בכתב התביעה ובתצהירו טען התובע כי הסכום שולם במלואו עם כריתת ההסכם, אמין טען והצהיר כי הסכום לא שולם.

43. בדיון, במסגרת חקירתו הנגדית העלה אמין לראשונה גרסה לפיה כערובה לתשלום הראשוני המתחייב, מסר לידיו אביו של התובע חמישה שיקים בסך 2,000 ₪ כ"א. מעדותו עלה שבחלוף זמן שלא שולם התשלום הראשוני כמובטח, הוא דרש שיוחזר אליו הרכב אך אביו של התובע, אשר ראה שאמין אינו סומך על הבטחות התשלום, הציע שילכו (האב ואמין) לחתום על ההסכם בפני עו"ד סמארה.

44. אמין העיד שהתובע לא היה נוכח באישור החתימות ועו"ד סמארה אישר בכתב ידו את חתימת התובע - הקונה בהסכם (ר' עמ' 7 ש' 29-36, וכל עמ' 8 ). אמין העיד כי בפני עו"ד סמארה, החליף אביו של התובע אחד השיקים שניתנו כערובה לתשלום הראשוני ושילם לו 1,600 ₪ במזומן.

45. לטענתו של אמין בדיון, שיק ערובה אחד חולל ואת שלושת השיקים הנוספים שניתנו כערובה החזיר לתובע כנגד תשלום סך 5,600 ₪ (כולל שווי 300 דולר) במזומן (ר' עדות אמין בכל עמ' 9).

46. כל גרסאות הצדדים באשר לתשלום הראשוני במזומן נאמרו בעל פה, אף לא אחת מהן הוכחה בראיות בכתב ולא נתמכה בעדות נוספת.

47. כידוע, על בית המשפט להכריע בהסתמך על העובדות שהוכחו בפניו ולהתעלם מכל אותן הטענות בכתב ובעל פה, אשר הוזכרו או נטענו, אך לא הוכחו. משכך, הכרעתי כאן תישען רק על אותן טענות אשר הוכחו לפניי בהליך כאן ועל אותן טענות אשר לגביהן קיימת הסכמה ואף שאינן נתמכות בראיות, אין הצדדים חלוקים עליהן.

48. כך לגבי טענת אמין כי קיבל תשלום מזומן בשתי פעימות - פעם אחת קיבל סך 5,600 ₪ ובפעם אחרת קיבל סך 1,600 ₪. למעשה התובע לא הצליח לסתור טענות אלה וטענותיו לתשלום במזומן נשארו כלליות. התובע ציין בעדותו (ר' עמ' 5 ש' 30-32. הדגשות שלי, ר"פ):

ת. ... הוא אומר שלא קיבל, אני אומר לך שנתתי לו את הכסף. הוא אומר לך שהוא לקח ממני 7,200 ₪, אז הוא מודה שלקח ממני משהו, אבל אני אומר לך שנתתי לו 10,000 ₪.

49. סיכום ביניים - התובע לא הצליח להוכיח ביצוע התשלום הראשוני במלואו, לא במועד כריתת ההסכם ולא במועד אישור החתימות על ידי עו"ד סמארה. כל מה שהוכח - על סמך הודאת אמין - כי שולם סך של 7,200 ₪ במזומן. לאור גרסאות הצדדים, לא ניתן לייחס תשלום זה לתשלום הראשוני או לתשלום במקום השיק הראשון, כמפורט להלן.

50. בהתאם לתצהירי הצדדים, אין מחלוקת כי השיק הראשון המפורט בסעיף 8ב להסכם, על סך של 5,000 ₪, הוחזר לידי התובע ולא הופקד. לא הוכח תשלום במזומן תמורת שיק זה דווקא. בכל מקרה, כל שהוכח ע"י התובע הנו תשלום במזומן בסך כולל של 7,200 ₪.

51. לאור האמור, בהיעדר הוכחה, אני דוחה טענת התובע כי שילם לנתבעים סך כולל של 15,000 ₪, וקובע כי לנתבעים שולם סך כולל של 7,200 ₪ מסכום העסקה כולה.

52. כאמור, השיק השני המפורט בסעיף 8ב להסכם, שסכומו נועד להשלים תשלום בסך של 20,000 ₪ מסכום העסקה, חולל מן הסיבה של "אין כיסוי מספיק" ותמורתו לא שולמה.

53. השיק שחולל (ר' נספח ג' לתצהיר הנתבעים) הינו ראיה שאין עליה עוררין, לכך שהתובע לא עמד בהתחייבות המהווה את יסוד העסקה - תשלום בהתאם לתנאים עליהם הסכים. בהעדר תשלום יש לקבוע כי התובע הפר ההסכם ההפרה יסודית, כהגדרתה בסעיף 6 לחוק התרופות, זאת על יסוד ההנחה שהנה סבירה בנסיבות העניין כאן, כי הנתבעים לא היו מתקשרים בהסכם אילו היו יודעים שהתובע לא יעמוד בהתחייבותו לשלם כפי שהתחייב.

54. עוד אוסיף כי לא מצאתי לנכון לקבל טענת התובע שלנתבעים אשם כלשהו באי תשלום השיק השני משלא נענו לדרישתו לטרוח ולהגיע עד אליו לקבלת התשלום. ראשית, מבחינת הדין היה על התובע להגיע אל אמין לביצוע התשלום ולא להיפך. ראו הוראת סעיף 44 לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג-1973:

44. (א) חיוב שלא הוסכם על מקום קיומו, יש לקיים במקום עסקו של הנושה, ואם אין לו מקום עסק - במקום מגוריו הקבוע.

שנית, באם היה בכוונתו לשלם, היה התובע מתריע ומבקש מאמין שלא להפקיד השיק ובתמורה להציע לשלם סכומו בכסף מזומן, כפי שטען שעשה לפני מועד פירעון השיק הראשון. גם אם נניח שהתובע לא צפה שהשיק יסורב, היה עליו לדאוג לתשלומו המידי ברגע שנודע לו על חילולו. ואומר, קודם כל לרפות מחדלו שלו על ידי תשלום סכום השיק ואחר כך לבקש לקבל את השטר שחולל. כל התנהלות אחרת אין לפרשה אלא התנערות מביצוע התחייבויותיו בהסכם, בחוסר תום לב. מסקנה זו מתחזקת נוכח גרסת אמין להתכחשות התובע לעסקה, כאשר לטענתו התקשר להודיע לו בדבר חילול השיק.

55. לאור מסקנתי לעיל, כי התובע הפר ההסכם הפרה יסודית, להלן אבחן בקצרה טענתו של התובע כי הנתבעים ביטלו ההסכם בניגוד לדין.

ביטול ההסכם

המסגרת הנורמטיבית

56. להלן הוראות חוק החוזים תרופות הנ"ל הרלוונטיות לענייננו (הדגשות שלי, ר"פ):

2. הופר חוזה, זכאי הנפגע לתבוע את אכיפתו או לבטל את החוזה, וזכאי הוא לפיצויים, בנוסף על אחת התרופות האמורות או במקומן, והכל לפי הוראות חוק זה.

...

7. (א) הנפגע זכאי לבטל את החוזה אם הפרת החוזה היתה יסודית.

8. ביטול החוזה יהיה בהודעת הנפגע למפר תוך זמן סביר לאחר שנודע לו על ההפרה; ...

9. (א) משבוטל החוזה, חייב המפר להשיב לנפגע מה שקיבל על פי החוזה, או לשלם לו את שוויו של מה שקיבל אם ההשבה היתה בלתי אפשרית או בלתי סבירה או שהנפגע בחר בכך; והנפגע חייב להשיב למפר מה שקיבל על פי החוזה, או לשלם לו את שוויו של מה שקיבל אם ההשבה היתה בלתי אפשרית או בלתי סבירה או שהנפגע בחר בכך."

57. בהתאם להוראות הדין ובנסיבות המקרה כפי שהובאו לפניי בהליך כאן, אני קובע כי ההסכם בוטל ע"י הנתבעים כדין. אין ענייננו בהסכם מורכב אלא בעסקה פשוטה לה שני יסודות - מכירת רכב ומסירתו, בתמורה. כאשר אחד מהיסודות מופר אין קיום לעסקה והיא בטלה מעיקרה. התובע לא שילם בהתאם למוסכם ובכך הפר ההסכם הפרה יסודית והקנה לנתבעים הזכות לביטול ההסכם.

58. אם היוודע לו על השיק שחולל, הודיע על כך אמין לתובע, בהתאם להוראת סעיף 8 לחוק התרופות וביקש תמורתו או השבת הרכב לבעליו וביטול ההסכם. למעשה, בבחירתו של התובע שלא להגיע אל אמין ולשלם בעבור השיק שחולל, קיבל התובע הודעת אמין בדבר ביטול ההסכם. משכך היה עליו להשיב הרכב לידי הנתבעים. (ראו סעיף 9 לחוק התרופות).

59. סבורני כי על התובע היה לצפות כי הפרת התחייבותו לתשלום תמורת הרכב, לא יכולה להביא לתוצאה אחרת מאשר ביטול ההסכם והשבת הרכב לנתבעים. נוסח ההסכם מבהיר כי לתובע אין כל זכות או חזקה ברכב כל עוד לא יעמוד בהתחייבויותיו לתשלום. זו בדיוק מהות ההסכמה כי הבעלות ברכב תועבר אל הקונה רק עם השלמת הרכישה, בסיום תשלום כלל תשלומי תמורת העסקה.

60. בהפרתו את ההסכם הפרה יסודית, הביא התובע לביטול ההסכם ולפגיעה בנתבעים אשר הסתמכו על תשלומי התמורה בעד הרכב. במצב הדברים כאן, קמה לנתבעים זכות להיפרע מהתובע פיצויים לפי הוראת סעיף 10 לחוק התרופות:

10. הנפגע זכאי לפיצויים בעד הנזק שנגרם לו עקב ההפרה ותוצאותיה ושהמפר ראה אותו או שהיה עליו לראותו מראש, בעת כריתת החוזה, כתוצאה מסתברת של ההפרה.

61. אולם הנתבעים לא עתרו לפיצוי בגין נזקיהם, אלא טענו לזכותם לסכום הפיצוי המוסכם אותו קבעו הצדדים בסעיף 9 להסכם, כדלקמן: "במידה ואחד הצדדים יהיה מעוניין בביטול העסקה, יפצה הצד המבטל את הצד השני בסכום של 10,000 ₪."

62. אעיר כי גם התובע טען לזכותו בפיצוי המוסכם בגין ביטול ההסכם בניגוד לדין על ידי הנתבעים. שני הצדדים ביססו טענתם לפיצוי על הוראות סעיף 15(א) לחוק התרופות, הקובע כי אם הסכימו הצדדים מראש על שיעור פיצויים, יהיו הפיצויים כמוסכם, ללא הוכחת נזק.

63. סיכום ביניים - כאמור לעיל קבעתי כי הנתבעים פעלו כדין בהודעתם לתובע על השיק שחולל והתראתם כי אי תשלום מהווה הפרה יסודית של ההסכם, ביטול ההסכם וחובת השבת הרכב לבעליו.

64. התובע לא פעל לתיקון ההפרה ובכך הביע רצונו לביטול ההסכם. התוצאה היא שבהתאם להסכמות הצדדים, סעיף 9 להסכם, יש לראות התובע כמי שהיה "...מעוניין בביטול העסקה..." ולכן עליו לפצות הנתבעים בסכום הפיצוי המוסכם, סך של 10,000 ₪.

השבת התמורות ודמי שימוש ראויים

65. סעיף 21 לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג-1973, מורה על השבה הדדית של התמורות שהוחלפו בעסקה, כפועל יוצא של ביטול העסקה:

21. משבוטל החוזה, חייב כל צד להשיב לצד השני מה שקיבל על פי החוזה, ואם ההשבה היתה בלתי אפשרית או בלתי סבירה - לשלם לו את שוויו של מה שקיבל.

66. בהתבסס על עקרון ההשבה ההדדית כתוצאה מהביטול, הוחזר הרכב אל בעליו והתובע עותר להשבת הסכומים ששילם במסגרת העסקה שבוטלה. לטענת הנתבעים, יש לקזז הסכום ששילם התובע במסגרת העסקה, מסכום דמי השימוש הראויים ברכב לתקופה בה עשה התובע שימוש ברכב.

67. הנתבעים עותרים, בתביעתם שכנגד, לחייב התובע בדמי שימוש ראויים בסך של 3,500 ₪ לחודש. לטענתם, מן הסך של 10,500 ₪ שעל התובע לשלם להם בגין שימושו במשך שלושה חודשים ברכב, יש לקזז סך של 7,200 ₪ - הוא הסכום שהתובע שילם להם בפועל.

68. כלל ההשבה ההדדית במשמעותו הניטראלית מניח כי כל צד מחזיר לרעהו את מה שקיבל על פי החוזה, וכי על פי רוב תישמר התאמה בערכים ובשווי בין המחיר החוזי ששולם לבין הנכס שנמכר.

69. בענייננו, אין להתעלם מן העובדה שהתובע עשה שימוש ברכב במשך שלושה חודשים ונהנה ממנו. הלכה היא כי "החזקתו של נכס על-פי חוזה שבוטל, מחייבת את המחזיק, החייב בהשבתו, בדמי שימוש עבור תקופת הביניים מקבלתו ועד השבתו".

ראו: ד' קציר, תרופות בשל הפרת חוזה חלק ב' (1991), ע' 841.

70. בהתאם לפסיקה, השבת נכס תלווה בדרך כלל בתשלום דמי שימוש ראויים בגין השימוש בנכס בתקופת ההחזקה, כפי שהשבת כסף כוללת תשלום ריבית בגין השימוש בכסף שנעשה בעת החזקתו.

ראו: ע"א 687/89 לירן נ' גבריאל (18.12.90); ע"א 607/83 אהרון נ' קרסנטי (1.3.88); ת"א 6739/04 רועי ארז נ' רחמני עופר (1.5.07).

71. הנטל להוכיח את שיעור דמי השימוש ברכב מוטל על הטוען לכך. בענייננו, על הנתבעים מוטל נטל ההוכחה כמי שדורשים את קיזוז דמי השימוש מסכום ההשבה הכספית. הנתבעים נקבו בסכום של 3,500 ₪ לחודש מבלי שהציגו כל נתון חיצוני, חוות דעת או ראיה אחרת לתמיכה בגובה סכום דמי השימוש. אין בטענה שהרכב הוא מסוג מפואר ושולם ביטוח בגינו, בכדי לעמוד בנטל ההוכחה בדבר סכום דמי השימוש הנטען.

72. הנתבעים יכולים היו להביא, למשל, מחירון של חברת השכרה להשכרת רכב מאותו סוג. ראיה שכזו הייתה יכולה ליתן בסיס כלשהו לטענת הנתבעים.

73. על אף האמור, סבורני כי ראוי לפסוק בעניין זה על דרך האומדנה, וזאת על מנת למנוע התעשרות שלא כדין. העיקרון הכללי בדבר מניעת התעשרות שלא כדין מחייב שכנגד דמי השבה ריאליים ייפסקו דמי שכירות ראויים עבור שימוש בנכס.

ראו: ע"א 495/80 איזידור ברקוביץ נ' בטי קלימר, פס' 21 לפס"ד השופט ברק ( 16.9.82).

74. פסיקת דמי שימוש ראויים תביא לצדק יחסי בין הצדדים שהרי אם לא ייפסקו דמי שימוש ראויים ברכב הרי שהתובע "ייהנה משני העולמות" - מה ששילם במסגרת עסקת המכר אותה הפר בעצמו, יוחזר לו ועבור השימוש ברכב לא ישלם דבר. זוהי תוצאה בלתי צודקת שאין להתיר.

75. עקרונית קיימת זכות לקבלת דמי שימוש בנכס שהועבר במסגרת הסכם שהופר ובוטל וזאת כנגזרת מהעיקרון של מניעת התעשרות שלא כדין. ראו: פרופ' פרידמן בספרו עשיית עושר, 740-741:

"מקום שהיה זה חוזה שכירות, אין ספק ששימוש על ידי השוכר בנכס המושכר מהווה תמורה שניתנה לו בגדר החוזה... מקום שהחוזה בטל לחלוטין (למשל, מחמת שלא קויימה דרישה הנוגעת לצורה...) קיימת עקרונית זכות לקבלת דמי שימוש בנכס שהועבר במסגרת ה'חוזה'. הטעם ברור. זוהי, למעשה, טובת הנאה שהופקה משימוש ברכוש הזולת"

76. בשימוש ברכב יש לראות משום טובת הנאה אשר ראוי להשיבה במקרה שבוטל ההסכם לפיו נעשה השימוש. במקרה זה פסיקת דמי השימוש הראויים תהייה על פי שיקול דעת בית המשפט המנחה להשגת איזונים ומניעת אי צדק.

ראו: עופר גרוסקופף, "חוזה פסול" חוזים כרך ג 479, דניאל פרידמן ונילי כהן עורכים, (2003) ; ע"א 6705/04 בית הרכב בע"מ נ' עיריית ירושלים, (22.1.09).

77. סיכום ביניים - כאמור, לא יהיה זה צודק לאפשר למי מהצדדים להתעשר שלא כדין, כאשר מצד אחד לא הוכח שיעור דמי שימוש ראויים ומצד שני לא ניתן לאפשר מצב בו התובע יעשה שימוש ברכב, מבלי לשלם על השימוש.

78. בנסיבות העניין כאן מצאתי לנכון לקבוע כי הסך ששילם התובע בפועל, סך של 7,200 ₪ כאמור, יהווה דמי שימוש בגין שימושו ברכב. לעניות דעתי סכום זה מהווה סכום סביר של כ- 2,400 ₪ לחודש.

לפני חתימה

79. התובע עותר בכתב התביעה לפיצוי בגין עוגמת נפש בסך של 15,000 ₪. משקבעתי כי התובע הפר ההסכם, הרי שאין הוא זכאי לפיצוי כלשהו ולרבות לא בגין עגמת נפש.

סוף דבר

80. תביעת התובע נדחית.

81. התביעה שכנגד מתקבלת בחלקה. התובע ישלם לנתבעים סכום הפיצוי המוסכם בסך של 10,000 ₪.

82. בנוסף, יישא התובע בהוצאות הנתבעים בסך של 1,500 ₪ ובשכ"ט ב"כ, בסך כולל של 5,000 ₪.

83. כל הסכומים הנ"ל ישולמו לנתבעים, באמצעות ב"כ, תוך 30 יום מהיום, שאם לא כן יישאו הפרשי ריבית והצמדה כחוק מהיום ועד תשלומם בפועל.

זכות ערעור לבית המשפט המחוזי, כדין.

המזכירות תמציא פסק הדין לב"כ הצדדים, בדואר רשום.

ניתנה היום, י"ז אייר תש"פ, 11 מאי 2020, בהעדר הצדדים.

החלטות נוספות בתיק
תאריך כותרת שופט צפייה
11/05/2020 פסק דין שניתנה ע"י רונן פיין רונן פיין צפייה
צדדים בהליך
תפקיד שם בא כוח
תובע 1 סמאח אלאחמד מחפוז חטיב
תובע 2 אמין מוסא מחפוז חטיב
נתבע 1 סנד סבאג מנסור אבו סאלח