רקע עובדתי וטענות הצדדים:

1. זוהי תביעה לקבלת פיצויים בגין נזקי גוף שנגרמו לתובע, יליד 1995, בתאונה מיום 15.6.17 (להלן: "התאונה" או "האירוע") בה אירעה התנגשות בין האופנוע בו נהג התובע לבין הרכב בו נהג הנתבע.

2. לשני כלי הרכב, גם האופנוע וגם הרכב, לא היה ביטוח חובה בתוקף, כך שהתביעה הוגשה לפי פקודת הנזיקין.

3. יצוין כי בהתחלה הוגשה הודעה צד ג' נגד ש. שלמה חברה לביטוח בע"מ בטענה כי לרכב היה ביטוח חובה בתוקף במועד האירוע, אך בדיון מיום 9.12.20 נדחתה ההודעה לצד שלישי בהסכמה.

4. לתובע נגרמו שברים ברגל וקרסול שמאל, הוא אושפז מספר ימים בבי"ח נצרת, עבר ניתוח, וכן סדרת טיפולים ארוכה.

5. מטעם התובע הוגשה חוות דעת רפואית של האורתופד ד"ר אדוארד כליף בה נקבע כי לתובע נותרה נכות אורתופדית בשיעור 10% לפי סעיף 35(1)ב' למבחני המל"ל, נוסף לנכות זמנית בשיעור 100% לתקופה של 3 חודשים, ונכות זמנית בשיעור 50% לתקופה של 3 חודשים נוספים.

6. מטעם הנתבע לא הוגשה חוות דעת נגדית, וב"כ הנתבע הודיע כי הוא מסכים לנכות שנקבעה ע"י המומחה מטע התובע. הוגשו תחשיבי נזק, וניתנה הצעתי לסיום התיק בפשרה, וההצעה נדחתה.

7. ביום 26.4.21 התקיים דיון הוכחות, בו העידו התובע והנתבע, וב"כ הצדדים סיכמו את טענותיהם בעל פה.

דיון והכרעה:

שאלת האחריות:

8. באשר לנסיבות האירוע, טוען התובע כי הוא נהג באופנוע מ.ר. 1295112 (להלן: "האופנוע") בנסיעה ישרה מכיוון שכונת ח'לת אלדיר בנצרת לכיוון מרכז נצרת – דיאנא. הנתבע הגיע ממול בנהיגה ברכב מ.ר. 8290801 (להלן: "הרכב"), החל לבצע פנייה שמאלה מבלי לתת לתובע זכות קדימה, וגרם להתנגשות בין שני כלי הרכב.

9. הנתבע טוען כי הוא אכן רצה לבצע פנייה שמאלה בצומת, רכב שהגיע ממול עצר ונתן לו לפנות, ואז הגיח התובע נוהג באופנוע, עקף מימין את הרכב שעצר, והתנגש ברכב הנתבע תוך כדי שהאחרון מבצע את פנייתו שמאלה.

10. בעקבות התאונה הוגש כתב אישום, ת/1, כנגד הנתבע בתיק 8479-08-17 בבית המשפט לתעבורה בנצרת, ובכתב האישום צוינו העובדות הבאות:

"בתאריך 15.6.17 סמוך לשעה 19:20 ברחוב פאולוס השישי בנצרת נהג הנאשם ברכב מסוג פרטי תוצר פיג'ו מ.ר. 8290801 (להלן: "הרכב"). הנאשם הנ"ל נסע מכיוון כללי מרכז דיאנה ובהגיעו לצומת, פנה שמאלה מבלי לתת זכות קדימה וחסם דרכו של רכב מסוג אופנוע תוצר סאן יאנג מ.ר. 1295112 נהוג בידי מנאסרה מואייד אשר הגיע אותה עת מכיוון כללי צומת משרד הבריאות ופגע בו (להלן: "התאונה"). כתוצאה מהתאונה נחבל רוכב האופנוע חבלה של ממש שכללה: בקרסול שמאל שבר בפטישון פנימי עם תזוזה ושבר בפיבולה שליש מרוחק ללא תזוזה. בהרדמה כללית בוצע שחזור פתוח וקיבוע פנימי עם שני ברגים, הושם סד גבס. שני כלי הרכב ניזוקו. ממעשיו של הנאשם עולה כי נהג בקלות ראש וברשלנות תוך קיפוח זכותו של אחר להשתמש שימוש מלא בדרך".

לנתבע יוחסו עבירות של נהיגה בקלות ראש לפי סעיף 62(2) לפקודת התעבורה, אי מתן זכות קדימה בפנייה שמאלה לפי תקנה 64(א)(2) לתקנות התעבורה, התנהגות הגורמת נזק לפי תקנה 21(ב)(2) לתקנות התעבורה, גרימת חבלה של ממש לפי סעיף 38 לפקודת התעבורה, ונהיגה ברכב ללא ביטוח לפי סעיף 2א' לפקודת ביטוח רכב מנועי.

11. ב"כ התובע הגיש לתיק בית המשפט את פרוטוקול הדיון בבית המשפט לתעבורה, ת/2, ובדיון שהתקיים שם ביום 22.3.18 בנוכחות הנתבע (הנאשם שם) ובא כוחו דאז עו"ד יאזיד אבו אחמד, הודה הנאשם בעובדות המיוחסות לו בכתב האישום, והורשע על פי הודאתו. ב"כ הצדדים טענו לעונש, ונגזר על הנתבע עונש של פסילת רישיון בפועל לתקופה של 5 חודשים (בניכוי הפסילה המנהלית), פסילה על תנאי וקנס.

12. בסעיף 42א' לפקודת הראיות [נוסח חדש], תשל"א-1971 נקבע כי:

42א. (א) הממצאים והמסקנות של פסק דין חלוט במשפט פלילי, המרשיע את הנאשם, יהיו קבילים במשפט אזרחי כראיה לכאורה לאמור בהם אם המורשע או חליפו או מי שאחריותו נובעת מאחריות המורשע, ובכלל זה מי שחב בחובו הפסוק, הוא בעל דין במשפט האזרחי.

קבילות

ובסעיף 42ג' לפקודת הראיות נקבע כי:

מיום 2.8.1973

"ז-2017

תיקון מס' 2

ס"ח תשל"ג מס' 711 מיום 2.8.1973 עמ' 236 (ה"ח 995)

הוספת סעיף 42ב

42ג. הוגשה ראיה כאמור בסעיף 42א, לא יהיה המורשע או חליפו או מי שחב בחובו הפסוק רשאי להביא ראיה לסתור, או ראיה שכבר נשמעה או הוגשה במשפט הפלילי, אלא ברשות בית המשפט, מטעמים שיירשמו וכדי למנוע עיוות דין.

ראיות דין

13. על פי ההוראות הנ"ל של פקודת הראיות, פסק הדין המרשיע כנגד הנתבע בבית המשפט לתעבורה מהווה ראיה לכאורה לאמור בו בהליך דנן. על פי סעיף 42ג' לפקודה, הנתבע אף אינו רשאי לטעון אחרת ממה שצוין בעובדות כתב האישום אלא בדרך של הגשת בקשה להבאת ראיות לסתור את הממצאים והמסקנות של פסק הדין המרשיע.

14. הנתבע טען בכתב ההגנה וגם בעדותו בפניי עובדות שונות ממה שצוין בכתב האישום. הוא טען כי ביקש לפנות שמאלה, רכב שהגיע ממול עצר ונתן לו לפנות שמאלה, ואילו האופנוע של התובע הגיע ממול, עקף את הרכב שעצר ממול, והתנגש ברכב הנתבע תוך כדי ביצוע הפנייה שמאלה.

15. כמובן שהגרסה הזו אינה עולה בקנה אחד עם עובדות כתב האישום, בו הורשע הנתבע.

16. הנתבע טוען כי הוא הסכים לעסקת טיעון בתיק התעבורה רק במטרה לסיים את התיק שם, ומבלי שיהא מודע להשלכות הודאתו על התיק הנדון, ומחשש לרישיון הנהיגה שלו, כי עבודתו תלויה ברישיון הנהיגה שלו.

מקומה של טענה זו להתברר בבקשה להבאת ראיות לסתור בהתאם לסעיף 42ג' הנ"ל. בקשה כזו לא הוגשה מטעם הנתבע, לפיכך אינו רשאי להעלות על דעת עצמו טענות החורגות מעובדות כתב האישום, או שסותרות את עובדות כתב האישום.

17. סעיף 42ג' לפקודת הראיות קובע כי, המורשע זכאי, ברשות בית המשפט, להביא ראיה לסתירת פסק הדין הפלילי. יוצא מכך כי מקום שבו לא ניתנה "רשות" בית המשפט כאמור, נותר פסק הדין הפלילי כראיה שלא נסתרה, בכל הקשור לממצאים ולמסקנות שבו, על כל המתחייב מכך (י.קדמי על הראיות חלק שלישי (2009), עמ' 1563).

18. הלכה פסוקה היא כי אין נפקות לכך שהרשעה מבוססת על הודאה בעובדות כתב האישום, וכי לאחר ההודאה וההרשעה רואים את העובדות של כתב האישום ככאלו שהוכחו בהליך הפלילי.

(ראה קדמי עמ' 1,356 וכן ע"א 661/88 פיסאר חיימוב נגד פארס חמיד ואח', פד"י מד'(1) עמ' 75). 

ההלכה היא אם כך כי ניתן לקרוא לתוך הכרעת הדין גם את עובדות כתב האישום בהן הודה הנאשם, לפיכך כאשר הורשע נאשם על בסיס הודאה, מקבל כתב האישום מעמד של ממצא במשפט הפלילי, במובן סעיף 42א' לפקודת הראיות.

            (ראה ע"א 71/85, אריה חברה לביטוח בע"מ נגד סילביה בוחבוט, פד"י מא(4), עמ' 329,בעמ' 332).

19. שלושה הם התנאים לקבילותו של פסק דין פלילי כראיה במשפט אזרחי, ואלו הם: (א) פס"ד חלוט במשפט פלילי; (ב) המרשיע את הנאשם; (ג) ובלבד שאחד מבעלי הדין במשפט האזרחי הוא המורשע, חליפו או מי שאחריותו נובעת מאחריות המורשע (י.קדמי על הראיות חלק שלישי (2009), עמ' 1554).

20. שלושת התנאים התקיימו במקרה שלנו, לפיכך יש לראות בעובדות כתב האישום כראיה לכאורה שלא נסתרה על ידי הנתבע לאופן התרחשות התאונה.

משכך, אני קובעת כי התאונה התרחשה בהתאם לעובדות כתב האישום בתיק התעבורה.

21. כמובן שהנתבע רשאי לטעון לרשלנות תורמת של התובע על סמך העובדות של כתב האישום. לאחר ששמעתי את העדויות בתיק, וכן לאחר שראיתי את התמונות שצולמו בזמן אמת מזירת האירוע, רואים כי התאונה קרתה בנתיב נסיעתו של התובע, אשר נסע ישר כאמור, וההתנגשות בין כלי הרכב הייתה בפינה הקדמית שמאלית של רכב הנתבע. מוקד הנזק ברכב הנתבע מוכיח שהתאונה קרתה בתחילת ביצוע הפנייה של הנתבע שמאלה. אילו הנתבע הספיק להתקדם לתוך הצומת באופן שמאפשר לתובע להבחין בו מבעוד מועד, לבלום ולמנוע את התאונה (באופן המטיל עליו אשם תורם מסוים), היה ניתן לצפות לנזק בצד הימני של רכב הנתבע, שמעיד על התקדמות לתוך הצומת, אך נזק זה לא נמצא, והנזק כאמור היה בפינה הקדמית שמאלית של רכב הנתבע.

22. בנסיבות העניין, אני קובעת כי התובע אף לא נושא באשם תורם כלשהו להתרחשות התאונה, וכי הוא כבר הגיע לצומת בעת שהנתבע רק החל לבצע את הפנייה שמאלה מבלי לתת לתובע זכות קדימה, באופן שלא הותיר לתובע הזדמנות נאותה להבחין ברכב הנתבע בזמן, לבלום ולמנוע את התאונה.

הנזק:

כאב וסבל:

23. באשר למרכיב של כאב וסבל, יש לקחת בחשבון את מהות הפגיעה, חבלה ממשית ושני שברים ברגלו השמאלית של התובע, עבר ניתוח בהרדמה מלאה עם שני ברגים, נמנע מדריכה מלאה לתקופה ארוכה יחסית והתנייד באמצעות כיסא גלגלים, כשרגלו הושמה בגבס לתקופה של מספר שבועות. לאחר מכן, הומלץ על דריכה חלקית בלבד, והתנייד באמצעות קביים. תהליך ההחלמה היה ארוך, ומהמסמכים הרפואיים שהוגשו עולה כי התובע עבר הליך טיפולי לא פשוט, לרבות טיפולי פיזיותרפיה וכו'.

24. לתובע כאמור נותרה נכות אורתופדית בשיעור של 10%, אשר אינה במחלוקת.

ב"כ הנתבע טען בסיכומיו כי היות והתובע נהג באופנוע ללא ביטוח, הרי אין זה מוצדק להעניק לו פיצוי בראש הנזק של כאב וסבל על פי פקודת הנזיקין, אלא שלכל היותר יש לפסוק לו פיצוי בראש נזק זה על פי חוק הפלת"ד.

25. במקרה שלנו הטענה של ב"כ הנתבע לא הוכחה כלל וכלל. התובע העיד כי ביום התאונה הוא ביקר אצל דודתו בנצרת, היא ביקשה ממנו להביא לה מצרכים, ונתנה לו לנסוע באופנוע של בעלה, כשלא היה ידוע לו שהאופנוע ללא ביטוח חובה בתוקף. גרסתו של התובע לא נסתרה על ידי הנתבע, ובגין התאונה אף לא הוגש כתב אישום נגד התובע בעבירה של נהיגה ללא ביטוח חובה בתוקף. כך שלא הוכח שהתובע ידע שלקטנוע אין ביטוח תקף.

26. מעבר לכך, ההלכה הפסוקה היא כי נפגע בתאונת דרכים שאינו זכאי לתחולת חוק הפלת"ד מחמת העדר ביטוח, ואשר תובע על פי פקודת הנזיקין, לא חלות עליו ההגבלות של גובה הפיצויים שנקבעו בחוק הפלת"ד. בעניין זה יש להפנות לסעיף 18 לפסק הדין בע"א 2591/09 אלנסארה נ' שליסל (ניתן ביום 22.2.11 ופורסם בנבו).

27. בנסיבות אלו, אין להסתפק בפיצוי בראש הנזק של כאב וסבל עפ"י מה שנקבע בחוק הפלת"ד, לפיכך אני פוסקת לתובע פיצוי בסך של 40,000 ₪ בראש נזק זה.

נכות תפקודית והפסדי השתכרות:

28. לתובע כאמור נותרה נכות עפ"י סעיף 35(1)ב לתקנות המל"ל, הקובעת כי קיימת השפעה קלה על כושר הפעולה הכללי או התנועות. התובע קיבל תעודה של הנדסאי רכב, אבל בפועל עבד מספר שנים כטבח במסעדת קפה גרג בביג פאשן בנצרת, עד אשר חלה במחלת עור של התקרחות אשר הובילה לפיטוריו מעבודתו לפני התאונה. התובע חזר למעגל העבודה בחודש התאונה, חודש מאי 2016, לעבוד כטבח במסעדת קפה קפה בביג פאשן בנצרת.

29. עבודה כטבח דורשת עמידה בשעות ארוכות במטבח וביצוע מטלות פיזיות לא פשוטות, כך שההשפעה על כושר הפעולה והגבלה בתנועות של רגל שמאל, יש לה בהחלט השפעה תפקודית על התובע, ובנסיבות העניין, ובהתחשב בגילו ובמקצועו של התובע, אני קובעת כי הנכות התפקודית שלו שווה לנכות הרפואית בשיעור 10%.

30. באשר להפסדי השתכרות לעבר, הגיש התובע תלושי שכר ממקום העבודה הקודם בקפה גרג בשנים 2013, 2014, 2015 ועד נובמבר 2016. מעיון בתלושים עולה כי בתקופה בה עבד באופן מלא בקפה גרג, ממוצע שכרו עמד על כ-7,500 ₪, לפיכך יש לקבוע כי בסיס השכר הקובע הוא 7,500 ₪.

31. התובע כאמור חזר לעבודתו בחודש התאונה והשתכר בחודש 5/2017 סך של 2,452 ₪ בלבד. ב"כ הנתבע טען בסיכומיו כי זהו בסיס השכר הקובע מאחר וכתוב בתחתית התלוש של חודש 5/2017 שימי העבודה הם 22. ב"כ התובע טען בסיכומיו כי המדובר בשכר חלקי, היות והתובע היה בתחילת חזרתו לעבודה לאחר היעדרות ממושכת מעבודתו בעקבות מחלת ההתקרחות. ב"כ התובע טען כי ניתן לראות כי באותו חודש הספיק התובע לעבוד 73 שעות בלבד, ובתחתית התלוש מצד ימין כתוב שהוא עבד 12 ימים בלבד.

32. לעניין זה, אני מקבלת את טענתו של ב"כ התובע, שבחודש 5/2017 עבד התובע באופן חלקי בלבד והשתכר שכר חלקי בלבד שעמד על סך 2,452 ₪, כך שאין בשכר זה כדי לשקף את בסיס השכר או פוטנציאל ההשתכרות האמיתי של התובע. יהא זה לא נכון ולא צודק להתעלם מההיסטוריה התעסוקתית היציבה והממושכת של התובע במשך השנים אחורה, או להתמקד בשכר האחרון שלפני התאונה.

33. עפ"י המסמכים והאישורים הרפואיים עולה כי, התובע היה באי כושר מלא תקופה ממושכת, ובהתאם להתקדמות ההחלמה שלו ממצב של התניידות בכיסא גלגלים ועד לקביים ועד להתהלכות חופשית, יש לקבל את קביעתו של מומחה התובע, אשר קבע בחוות דעתו שהתובע היה באי כושר מלא תקופה של שלושה חודשים, ואי כושר חלקי בשיעור 50% לתקופה של שלושה חודשים נוספים. כאמור, ב"כ הנתבע הסכים לקביעות המומחה מטעם התובע ולא הגיש חוות דעת נגדית.

34. לפיכך, אני קובעת כי בגין אי כושר מלא וחלקי בששת החודשים הראשונים, זכאי התובע לפיצוי בסך 33,750 ₪.

35. התובע חזר למעגל העבודה ביום 1.2.18 והחל לעבוד בקפה קפה ביג פאשן והציג תלושי שכר מחודש 2/2018 עד חודש 2/2019 ומעיון באותם תלושים עולה כי שכרו של התובע עמד על ממוצע של כ-3,000 ₪, ירדה ניכרת לעומת השתכרותו עובר לתאונה. אמנם נרשם בתלושי השכר שהוא עבד 20 ימי עבודה, אבל העיד התובע, ועדותו לא נסתרה, שהוא עבד באופן חלקי כ-4-5 שעות בלבד, ואכן עולה מעיון בתלושי השכר כי כמות שעות העבודה שעבד התובע הן בממוצע של 105 שעות לחודש, ואם נחלק אותם ב-20 ימי עבודה נגיע לממוצע של 5 שעות עבודה ביום, לפי תעריף של שכר מינימום.

36. אמנם חלה ירידה ניכרת בהשתכרותו של התובע העולה על 50% מבסיס השכר שלו עובר לתאונה, אך בהתחשב בדרגת הנכות הרפואית והתפקודית שנקבעה לתובע כאמור לעיל בשיעור 10%, נראה כי אין מקום לזקוף את מלוא הירידה בהכנסות של התובע לנכות שנותרה לו בעקבות התאונה. נכות בשיעור 10% לטעמי אינה מצדיקה את הירידה הניכרת בהשתכרותו של התובע.

37. בנסיבות העניין ובהתאם לתלושי השכר שהוצגו, ובהתחשב בדרגת נכותו התפקודית של התובע כאמור לעיל, אני קובעת כי יש בסכום גלובלי של 20,000 ₪ כדי להוות פיצוי הולם בראש הנזק של הפסדי השתכרות לעבר בתקופה מחודש ינואר 2018 עד היום.

38. אם כך, הפיצוי בגין ראש הנזק של הפסד השתכרות לעבר יעמוד על סך 53,750 ₪.

הפסד השתכרות לעתיד:

39. קבעתי לעיל את בסיס השכר הקובע של התובע בסך 7,500 ₪ וכן קבעתי כי לתובע נותרה נכות תפקודית בשיעור 10%. התובע יליד 1995, בן 26 היום, ויש לו כ-41 שנות השתכרות קדימה עד לגיל הפנסיה.

40. בדרגת נכות של 10% בלבד, לבחור צעיר בן 26 שיכול להתאים את תעסוקתו העתידית לדרגת נכותו התפקודית ולמזער כמה שיותר את השפעתה על השתכרותו, אין זה נכון או ראוי לחשב את הפסדי ההשתכרות לעתיד בחישוב אקטוארי, אלא שיש לפסוק לתובע בראש נזק זה פיצוי גלובלי בסך 130,000 ₪.

הפסדי פנסיה ותנאים סוציאליים:

41. עפ"י צו ההרחבה במשק, זכאי התובע לפיצוי בגין הפסדי פנסיה ותנאים סוציאליים בשיעור של 12.5% מהפסדי ההשתכרות לעבר ולעתיד, שהוא שווה לסכום מעוגל של 23,000 ₪.

עזרת צד ג':

42. התובע העיד ועדותו לא נסתרה, כי בתקופה הראשונה לאחר החבלה, היה מאושפז בביה"ח למספר ימים, ולאחר מכן היה מרותק למיטתו, והתנייד רק באמצעות כיסא גלגלים, וכי הוריו ואחיו טיפלו בו בפעולות הבסיסיות של אכילה, רחיצה והלבשה. מעבר לכך, התובע היה במעקב רפואי ובסדרות טיפולים ארוכה, אשר חייבו את הסעתו לבתי חולים ולמרפאות על ידי אחיו או אביו.

43. ב"כ הנתבע טען בסיכומיו כי לא שולם סכום כלשהו בגין עזרת צד ג', לפיכך אין התובע זכאי לקבל פיצוי בראש נזק זה.

אני דוחה טענה זו. הפסיקה כבר קבעה כי עזרת צד ג' מצד בני משפחה לנפגע אינה מחייבת תשלום בכסף או בעין כדי לפצות את הנפגע בפיצוי בראש נזק זה, אם בפועל הוכח כי העזרה ניתנה בפועל וכי הנפגע היה אכן זקוק לעזרה כאמור, מה שנכון לגבי המקרה שלנו. לפיכך אני קובעת כי התובע זכאי לפיצוי בראש נזק זה בסכום של 20,000 ₪.

הוצאות:

44. אמנם התובע הציג קבלה אחת בלבד בסכום זעום, אך לא ניתן לצפות כי בגין תאונה משנת 2017 ישמור התובע על כל הקבלות שהוציא במהלך השנים. התובע העיד כי המשפחה נשאה בעלות הדלק בהסעות שלי לטיפולים ומעקבים רפואיים, וכן נשא בעלות של תרופות ומשככי כאבים, אך לא שמר קבלות. כן העיד כי החבישה שהוא שם עד היום בקרסול היא בעלות של 700 ₪, אך לא הציג קבלה על כך. על פי ההלכה הפסוקה, ניתן על דרך האומדנה לפסוק לניזוק פיצוי בראש הנזק של הוצאות, אף ללא הצגת קבלות מלאות. לפיכך אני פוסקת לתובע פיצוי בסכום של 4,000 ₪.

45. התובע צירף למסמכיו (נספח ה') חשבונית מס קבלה מיום 5.11.18 על סך של 3,500 ₪ בגין תשלום שכר המומחה מטעמו, ד"ר כליף, חוות דעת שצורפה לכתב התביעה לשם הוכחת נכותו של התובע, חוות דעת שהייתה מוסכמת על ב"כ הנתבע. לפיכך, זכאי התובע להחזר סכום זה במסגרת הוצאות המשפט.

46. במסגרת חקירתו של התובע ע"י ב"כ הנתבע אישר הוא כי פנה למל"ל והגיש תביעה לנכות כללית בגין הפגיעה. ב"כ הנתבע הגיש אישור על תשלומי קצבאות מל"ל ששולמו לתובע בעקבות התאונה הנדונה, נ/2, בסך של 14,936 ₪, סכום שיש לנכותו מכל פיצוי שייפסק לתובע.

לסיכום:

47. בהתחשב בכל האמור לעיל, ובסיכום כל ראשי הנזק שנקבעו לעיל, ובניכוי תגמולי מל"ל כאמור לעיל, אני מחייבת את הנתבע לשלם לתובע סך של 255,814 ₪ בצירוף הוצאות משפט בסך 4,000 ₪ ושכ"ט עו"ד בסך 40,000 ₪ (כולל מע"מ).

על הנתבע לשלם לתובע באמצעות בא כוחו סכומים אלו תוך 30 ימים, אחרת יישאו הסכומים הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד ליום התשלום המלא בפועל.

המזכירות תמציא פסק דין זה לב"כ הצדדים, ותסגור את התיק.

ניתן היום, י"ז אייר תשפ"א, 29 אפריל 2021, בהעדר הצדדים.