1. לפניי ערעור על תוצאות הבחירות לראשות עיריית אלעד, לפי סעיף 72 לחוק הרשויות המקומיות (בחירות) תשכ"ה – 1965 וסעיף 7(ב) לחוק הרשויות המקומיות (בחירת ראש הרשות וסגניו וכהונתם) תשל"ה – 1975.
2. המערער הוא תושב העיר אלעד, הזכאי להצביע בבחירות, וזכאי להגיש את הערעור.

המשיב 3 הוא ראש עיריית אלעד מאז שנת 2013, ובבחירות שנתקיימו ביום 30.10.18 נבחר פעם נוספת לראשות העירייה.

המשיב 4 היה מועמד אף הוא לראשות העירייה (לא היו מועמדים נוספים).

מספר הקולות הכשרים שתמכו במשיב 3 היה 9,129. מספר הקולות הכשרים שתמכו במשיב 4 היה 7,153. הפער ביניהם הוא, אם כן, 1,976 קולות.

טענות המערער

1. טוען המערער, כי בפרק הזמן הסמוך לבחירות, העירייה, כמו גם הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה, אשר בראשן עומד המשיב 3 (להלן – "המשיב"), פעלו לחלוקת טובות הנאה בהיקפים יוצאי דופן לקבוצות גדולות באוכלוסיית העיר אלעד, וזאת לתכלית הטיית תוצאות הבחירות לראשות העיר, וכי מדובר בשוחד בחירות.

לטענתו, "חולקו" קרקעות בעין, בהליך הקצאות גדול במיוחד, וזאת בפרק הזמן הסמוך לבחירות, והכול במטרה אחת: להטות את הכף בבחירות לראשות העירייה (פירוט עובדתי של העניינים השונים יופיע בהמשך, בעת הדיון בכל אחד ואחד מהם).

נטען כי ביצוע הקצאות בהיקף כה גדול, כפי שקרה כאן, ובסמוך לבחירות, הוא פסול מיסודו, ויוצר חזקה כי טובות הנאה אלה ניתנו במטרה להטות את הבחירות. לפי הטענה, מדובר בקרקעות ציבוריות או מבנים שהוקצו, בשווי כולל של מיליוני שקלים, והכול בפרק זמן של שלושה חודשים עובר לבחירות. ההטבות שניתנו הן הטבות בעין, בהקצאות ופעולות אקטיביות נוספות, וכמו כן ניתנו הטבות גם בדרך של העלמת עין של העירייה או הוועדה המקומית ואי אכיפת דיני התכנון והבנייה כלפי התנהלות בלתי חוקית ופלישות והצבת מבנים בקרקע ציבורית שלא כדין (פרו', עמ' 12, ש' 30 עד עמ' 13, ש' 2).

1. באשר לדרך מתן השוחד נטען כי בעיר אלעד רוב רובה של האוכלוסייה היא חרדית, וכי דפוסי ההצבעה בבחירות בציבור החרדי הם ייחודיים ושונים מאשר בחברה הכללית. נטען כי הגישה בציבור החרדי בישראל היא כי "דעת תורה" בענייני ציבור, ובפרט בענייני בחירות, היא מחייבת כמו הייתה הוראה הלכתית מחייבת בשולחן ערוך. והמשמעות היא, שניתן להטות ביתר קלות את דפוס ההצבעה של פלח אוכלוסייה גדול, בדרך של הורדת "הנחייה מגבוה". אין צורך להיטיב עם כל פרט ופרט בחברה, די ביצירת מסה של חלוקת טובות הנאה לכלל הקבוצה, על מנת שזו תחייב בסופו של יום את כלל הקבוצה להצביע עבור המיטיב. כך למשל הורדת "הנחייה" ע"י האדמו"ר מויז'ניץ תחייב את כל חסידי ויז'ניץ, והורדת "הנחייה" ע"י האדמו"ר מצאנז תחייב את כל חסידי צאנז. לתמיכה בטענתו זו הגיש ב"כ המערער במהלך הדיון (ברשות ביהמ"ש) חוות דעת של המומחה, ד"ר טיקוצ'ינסקי (חווה"ד סומנה מ/1), בנושא חובתו של החרדי לציית ל"דעת תורה" של רבנים ואדמו"רים בעניינים פוליטיים.

לטענת המערער, שורה של טובות הנאה ואתננים (כלשונו) בהיקפים נרחבים שניתנו ע"י המשיב לקהילות שונות בעיר (קהילת ויז'ניץ, קהילת חב"ד, ועוד ועוד) הביאו את העסקנים המקומיים בקהילות אלה להמליץ בפני גדולי ישראל להורות על תמיכה במשיב, ואלה אכן הוציאו הנחיות לצאן מרעיתם לתת את קולם למשיב, וכך הווה.

1. סיכומו של דבר, הטענה היא כי המשיב, ראש העיר היוצא, ניצל את סמכותו ואת משאבי העירייה על מנת ליתן טובות הנאה/שוחד בחירות לקבוצות ממוקדות באוכלוסיית העיר אלעד, וזאת על מנת להטות את הכף הטיה של ממש לטובת בחירתו פעם נוספת לראשות העירייה. הדבר מהווה שוחד בחירות, וצריך להביא לביטול הבחירות ועריכתן מחדש.
2. לעניין השאלה האם המתואר לעיל השפיע על תוצאות הבחירות, טוען המערער כי התנהלות העירייה כמתואר לעיל הביאה בפועל להטיית הבחירות, כאשר אלפי קולות (לטענתו), הושפעו לבחור בראש העיר המכהן פעם נוספת, בשל מתן טובות ההנאה.

בסיכומיו (פרו', עמ' 15) ניסה המערער לאמוד את מספר הקולות הפסולים שהושפעו כתוצאה משוחד בחירות, וזאת על מנת להוכיח כי מספר זה משתווה או עולה על הפער בין שני המתמודדים, שהוא 1,976 קולות.

תגובת המשיב 2

1. המשיב 2 טוען, כי גם אם יוכיח המערער במישור העובדתי את הליקויים הנטענים על ידו, אין בהם כדי להצדיק ביטול הבחירות, ולו משום שהפער בין שני המתמודדים (המשיב והמשיב 4) הוא 1,976 קולות, כלומר, פער גדול. אין בידי המערער להוכיח כי מספר הקולות שהיו עלולים להיות מושפעים מהליקוי הנטען על ידו, שווה או עולה על מלוא הפער הזה.
2. מעשה שוחד מתקיים גם כאשר ניתנת טובת הנאה ל-א' על מנת שישפיע על ב', אלא שההשפעה על ב' דורשת הוכחה נפרדת. לא ניתן להסיק כי השפעת טובת ההנאה על מקבלה גוררת מניה וביה גם השפעה על סביבתו.
3. המערער לא עמד בנטל לכמת את כמות המצביעים שלגביהם יש אפשרות ממשית שהצבעתם הושפעה משוחד, זאת מאחר שמלכתחילה, גם כשמתקיים שוחד ברור לאדם ספציפי, לא ניתן להוכיח למי הוא הצביע בפועל, ולמי הוא היה מצביע אלמלא השוחד. היה על המערער להוכיח את הקשר הסיבתי שבין טובות ההנאה וההקצאות הבלתי חוקיות הנטענות, לבין הבחירות.
4. המשיב 2 מכחיש את הטענות בדבר דפוסי ההצבעה בציבור החרדי, וההשפעה או ליתר דיוק ה"הוראה", ה"יורדת מגבוה", ולמעשה מחייבת את כל הקהילה, וטוען כי טענה זו מחייבת הוכחה. וגם אם תוכח, אין היא מייתרת את החובה להוכיח קשר סיבתי בין דפוס הצבעה זה לבין ההשפעה או אי ההשפעה במקרה זה על תוצאות הבחירות בפועל.
5. עוד טוען המשיב 2 כי לא ברור מדוע לא פנה המערער אל הגורמים המוסמכים ב"זמן אמת", כשנודע לו על כל אותם ליקויים נטענים, תחת אשר ימתין לתוצאות הבחירות, ורק אז יפנה לביהמ"ש, בערעור זה.

תגובת המשיב 3 ("המשיב")

1. לא ניתן כל שוחד שהוא לאף אחד מן הגופים, הזרמים והחסידויות בעיר אלעד. כל ההקצאות ויתר הפעולות נעשו באורח חוקי, על פי קריטריונים שוויוניים וממלכתיים, בעבור כל הגופים שבעיר, ולא ניתנה כל טובת הנאה המעדיפה קבוצה אחת על פני רעותה.
2. מנהיגות ציבורית רשאית לבקש מחברי קהילה מסוימת לתמוך במועמד מסוים, שבחירתו תסייע להשגת היעדים של אותה קהילה, ואין בכך כל פסול. ב"כ המשיב כופר בטענה בדבר דפוס הצבעה שונה וייחודי, בציבור החרדי. לדעתו, הטענה כי הם אינם בוחרים לפי צו מצפונם, אלא על פי "הוראות מגבוה" של הרב או של האדמו"ר, היא טענה אשר נוגדת את הדמוקרטיה ואין לקבל אותה. משמעותה היא, לדבריו, שיש קבוצה בחברה הישראלית שלא ראויה לחיות במסגרת החיים הפוליטיים של מדינת ישראל, וצריך לעשות לה דין מיוחד (פרו', עמ' 17-16). אכן, בעל זכות הבחירה חשוף במשך כל תקופת הבחירות להשפעות ולשכנוע מצדדים רבים, אך בסופו של דבר, כשהוא לבדו בקלפי, יפעיל את שיקול דעתו. יכול שיישמע לבקשתם של גדולי ישראל, ויכול שלא יישמע לה.
3. אין כל ראייה לטענה כי אנשים הצביעו בבחירות למען המשיב בזכות שוחד שנתן לקבוצות גדולות בעיר, וכי אלמלא השוחד הזה לא היו הם מצביעים למשיב, ובוודאי שאין כל ראיה לכך שקרוב ל-2,000 איש (שזה היה כאמור הפער בין שני המתמודדים) הצביעו כאמור.
4. תגובתו של המשיב בהתייחס לכל אירוע ואירוע בנפרד תפורט בהמשך.

תגובת המשיב 4

1. המשיב 4, שהיה, כאמור, המתמודד היחיד מול המשיב, בבחירות לראשות העירייה, תומך מטבע הדברים בטענות המערער, וטוען כי לו לא היה ניתן האתנן (כלשונו), לא היה המשיב נבחר, כי אם הוא (המשיב 4). המשיב 4 תומך אפוא בקבלת הערעור וביטול הבחירות. בין היתר הוא חוזר על הטענה, כי מתן טובת הנאה לקהילה או לחסידות מסוימת, משמעה יציאת קריאה או הוראה של האדמו"ר הרלוונטי להצביע לטובת מועמד מסוים, ובכך לגרום לאלפי קולות לזרום לכיוונו של אותו מועמד.

דיון והכרעה

המסגרת הנורמטיבית

1. לפי סעיף 73(ב)(1) לחוק הרשויות המקומיות (בחירות) תשכ"ה – 1965, רשאי בית המשפט לבטל בחירות, בכלל או באזור קלפי מסוים, ולצוות על עריכתן שנית, אם השתכנע כי נתקיימו שני תנאים מצטברים: האחד, קיומו של ליקוי בהליך הבחירות; והשני, כי הליקוי עלול היה להשפיע על תוצאות הבחירות (ע"א 4071/16 יוסי בכר ראש עיריית בת ים נ' אלי יריב (להלן – "פס"ד יוסי בכר", בפיסקה 13).

בעניין מהות הליקוי נקבע בפסיקה, כי לא כל סטייה מסדרי הבחירות נחשבת ליקוי בחירות המצדיק את ביטולן, אלא נדרש כי יהא זה ליקוי "היורד לשורשו של עניין". שוחד בחירות הוא ללא ספק ליקוי היורד לשורשו של עניין (פס"ד יוסי בכר, בפיסקאות 17-16). נטל ההוכחה להוכיח קיומו של ליקוי כאמור הוא נטל מוגבר, המצוי בטווח שבין הכלל בדבר מאזן ההסתברויות, הנהוג במשפט האזרחי, לבין דרישת ההוכחה מעבר לכל ספק סביר, הנהוגה במשפט הפלילי (פס"ד יוסי בכר, בפיסקה 12, ע"א 5171/97 ריאן נ' סעיד).

1. באשר לתנאי השני, כי הליקוי עלול היה להשפיע על תוצאות הבחירות, נקבעו בעבר ארבע דרגות שונות של הסתברות בעניין זה (ע"א 1863/90 רביץ נ' דיין פ"ד מה(2) 309, 319), אולם בפסיקה מאוחרת יותר נקבע, כי על המערער להוכיח קיומה של אפשרות ממשית שהליקוי עלול היה להשפיע על התוצאות (רע"א 3055/05 פרומר נ' סבג, בפיסקה 17, רע"א 7037/05 סעידה נ' ח'יר, פסה"ד של כב' השופטת חיות, ע"א 275/10 מורביה נ' שלמה, בפיסקה 21). ואילו בפס"ד יוסי בכר (שם, בפיסקה 20) אומץ המבחן של הסתברות (Probability), כשמדובר בליקוי הניתן לחישוב אריתמטי של מספר הקולות המושפעים או העלולים להיות מושפעים, והמבחן של אפשרות ממשית, כשאין כימות מספרי מדויק, אלא רק הערכה או אומדנה של מספר הקולות הללו.
2. בהתקיים שני התנאים (1. הליקוי, 2. העלול להשפיע על התוצאות) נתון לבית משפט שיקול דעת אם להורות על ביטול הבחירות. לעניין אופן הפעלת שיקול הדעת נקבע, כי נקודת המוצא היא, שאם נתקיימו שני התנאים המצטברים הללו – התוצאה היא פסילת הבחירות (רע"א 414/94 מרעי נ' ועדת הבחירות פרדיס פ"ד מח(4) 421, 429), וקשה לתאר מקרים שבהם שני התנאים הללו נתקיימו, ובכל זאת ביהמ"ש לא יעשה שימוש בסמכותו לפי אחת החלופות שבחוק (פס"ד רביץ, בעמ' 321).
3. יחד עם זאת, לא בנקל יתערב בית המשפט בתוצאותיהן של בחירות, שהרי "נבחרי הציבור צריך שייבחרו על ידי הציבור, לא על ידי בתי המשפט" (רע"א 3055/05 פרומר נ' סבג, בפיסקאות 7, 17). "על בחינת התנאים לביטול הבחירות להיות ראויה וקפדנית ...... דרך המלך היא, שקול הבוחר – קובע" (פס"ד יוסי בכר, בפיסקה 52).
4. במקרה שלפניי, הליקוי המשמש עילה לערעור הוא "שקולות שניתנו בעד רשימת מועמדים מסוימת הושגו שלא כחוק" (סעיף 72(א)(3) לחוק הרשויות המקומיות (בחירות) תשכ"ה – 1965, שהוראותיו הרלוונטיות לענייננו חלות – מכוחו של סעיף 7(ב) לחוק הרשויות המקומיות (בחירת ראש הרשות וסגניו וכהונתם) תשל"ה – 1975 – גם על בחירות לראש רשות מקומית). הטענה היא כי קולות רבים מאוד לטובת המשיב הושגו שלא כחוק, היינו, בניגוד לסעיף 88 לחוק הבחירות, הקובע עבירה, שכותרתה "שחיתות ואיום", וזו לשונה:

"(1) הנותן או המציע שוחד על מנת להשפיע על בוחר להצביע או להימנע מהצביע בכלל או בעד רשימת מועמדים מסוימת;

(2) .......

(3) .......

דינו – מאסר חמש שנים או קנס 20,000 לירות".

וסעיף 89 לחוק מוסיף כי –

"אין נפקא מינה בשוחד –

1. אם היה כסף, שווה כסף, שירות או טובת הנאה אחרת, למעט הובלת הבוחר בכלי רכב אל מקום הקלפי וממנו לצורך הצבעתו;
2. אם היה בעד פעולה של הלוקח בעצמו או בעד השפעתו על פעולת אדם אחר;
3. אם ניתן מידי הנותן או באמצעות אדם אחר, אם ניתן לידי הלוקח או בשביל הלוקח לידי אדם אחר, אם ניתן מתחילה או בדיעבד, ואם הנהנה מן השוחד היה הלוקח או אדם אחר".
4. אין באופן עקרוני פסול במצע או בניהול תעמולת בחירות, הכוללת הבטחות כלליות, אולם אין לתת הבטחות או טובות הנאה קונקרטיות בזיקה לבחירות (ע"פ 71/83 פלאטו שרון נ' מ"י פ"ד לח(2) 757, 776 (להלן – "פס"ד פלאטו שרון". וראה גם הנחיה מס' 1.1904 להנחיות היועהמ"ש). את השאלה האם מדובר בהבטחה קונקרטית פסולה, שניתנה בזיקה לבחירות, ניתן לבחון באמצעות מספר מבחני עזר, וביניהם: האם טובת ההנאה ניתנה תמורת הבטחה להצביע עבור המועמד, במישרין או במרומז (פס"ד יוסי בכר, בפיסקה 34). למותר לציין את המובן מאליו, כי כדי לקבוע שהיה שוחד בחירות, לא נדרש שנותן טובת ההנאה העלה או הזכיר במפורש התניה כלשהי בין זה לבין הבחירות, או שהייתה התחייבות כלשהי מצד הבוחר בקשר להצבעתו בבחירות (עת"מ (חי') 1365/03 סאלח סלים נ' מנהל הבחירות למועצה המקומית אעבלין, בפיסקאות 5, 13).
5. המרכיב המרכזי בעבירת השוחד הוא השאלה מה הייתה כוונתו של נותן טובת ההנאה (פס"ד פלאטו שרון, בעמ' 781 למטה). מכיוון שמתן טובות הנאה, דווקא בסמיכות לבחירות, עלול לשמש מסווה לשיחוד בוחרים, על בית המשפט לבדוק היטב מהי הכוונה האמיתית, המנחה את הנותן.

"אם המניע, שעומד מאחורי רוחב ליבו של המציע, כפי שמתחוור מעובדות המקרה, הוא פשוט לתת ביטוי מעשי לטוב ליבו, יושרו ומידת החסידות שניחן בה, כי אז כוונתו כשרה ורצויה ועשייתו מותרת. אם, מאידך גיסא, מתחוור שהמניע והמטרה בנתינת הצדקה או טובת ההנאה הם למעשה לזכות ביום הבחירות בקולותיהם של הבוחרים אסירי התודה, שקיבלו, או כמובטח להם, יקבלו, טובת הנאה, כי אז הכוונה פסולה היא, ומלמדת על מעשה בלתי חוקי" (פס"ד פלאטו שרון, בעמ' 780).

המבחן לפליליות המעשה טמון אם כן בשאלה האם אותה טובת הנאה ניתנה בתמורה להצבעה בבחירות או בכוונה להשפיע על ההצבעה (עמ"נ (חי') 14450-11-08 שחייבר נ' בוקאעי, בעמ' 9 (אושר בעליון: בר"ם 1847/09), עמ"נ (חי') 9389-12-08 אבו אלהיג'א נ' חג'וג', בעמ' 11 (אושר בעליון: בר"ם 2780/09).

הטענה בעניין דפוסי הצבעה ייחודיים

1. אני נוטה לקבל את טענת המערער בכל הנוגע לדפוסי ההצבעה הייחודיים בציבור החרדי. בעניין זה הוגשה חוות דעת מאת ההיסטוריון וחוקר החברה החרדית ד"ר שלמה טיקוצ'ינסקי, המציין כי חוות דעתו באה לתקף את המוכר והידוע בציבוריות הישראלית, כי הציבור החרדי נשמע לרבניו ולמורי ההלכה שלו ומפקיד בידיהם את שיקול הדעת עבור מי להצביע בבחירות. רעיון הציות להצבעה בבחירות על פי "דעת תורה" הפך לעיקרון מכונן, למצווה קדושה ולחובה דתית, ובעיקר ל"תעודת השתייכות" של היחיד אל הקהילה שלו. מאז הקמת המדינה ועד היום, בכל מערכות הבחירות, הצביע הציבור החרדי אך ורק על פי הוראות רבניו. ד"ר טיקוצ'ניסקי מסכם, כי ציבור המצביעים החרדי בישראל אמון על הגישה כי הוראת הרבנים בענייני פוליטיקה ובחירות היא מחייבת לגמרי, ממש כמו פסיקת הלכה, ולעיתים אף יותר מכך. הדרך שבה הדברים נעשים היא, ש"מתבשלת" מערכת קשרים הדוקה בין הרבי לבין הפוליטיקאי "שלו" בכנסת או ברשות המקומית, אותו פוליטיקאי משכנע את הרבי, ואז מטיל הרבי את מלוא כובד משקלו לזירה הציבורית, ומוציא "קריאת קודש" להצביע עבור מועמד מסוים.

עד כאן – חוות דעתו של ד"ר טיקוצ'ינסקי.

1. אינני עוסק בטענות שהועלו, כי דפוסי הצבעה שכאלה הם מנוגדים לתפיסה הדמוקרטית ומקומם לא יכירם במדינת ישראל. המצב כפי שתואר לעיל הוא מצב עובדתי, ואין זה מתפקידי בתיק זה להביע דעה האם טוב וראוי הוא, אם לאו. בכל מקרה, הטענות בדבר שוחד בחירות לא לכך הן נוגעות, היינו, לא לכך שהבוחר החרדי הוא, לפי הטענה, "מוכוון הצבעה" על פי "הוראה מגבוה". בכך אין כל פסול (ר' פס"ד פלאטו שרון, בפיסקה 33). הטענות בדבר שוחד בחירות במקרה דנן נוגעות לכך שהמשיב "קנה" את תמיכתם של אותם רבנים ואדמו"רים, וזאת בעקיפין, מבלי שהמערער מאשים כמובן את אותם גדולי ישראל בקבלת שוחד. הטענה היא (ראה בסעיף 12 לערעור) כי שורה של טובות הנאה בהיקפים גדולים לקהילות ממוקדות, הביאו את העסקנים המקומיים בקהילות אלה להמליץ בפני גדולי ישראל להורות על תמיכה במשיב, ואלה אכן הוציאו "קריאות" פומביות, כל אחד לקהילתו ולצאן מרעיתו, לתמוך במשיב, והקהילות הצביעו כאיש אחד לטובת המועמד שהאדמו"ר או הרב הורה לתמוך בו.

פירוט הטענות השונות בדבר שוחד בחירות

1. מתן טובות הנאה לקהילת חסידות ויזני'ץ
2. רחוב רבי עקיבא 8
3. המערער צירף לכתב הערעור כנספח 3, מסמך שהוא קורא לו "העתק פרסום לדוגמא אודות התנגדות לפורוש בחסידות ויז'ניץ". בפרסום זה מפורטות עוולות שונות שנעשו לדעת הכותב כלפי קהילת חסידות ויז'ניץ, בתקופת כהונתו של המשיב כראש העירייה, וקריאה כי "לא חוזרים על טעות פעמיים".
4. המערער טוען כי המשיב הבין, ביולי 2018, שמצבו בקרב חסידות ויז'ניץ הוא בכי רע, וכי קהילה זו איננה מתכוונת להצביע עבורו בבחירות, ואזי גמלה בליבו החלטה להטות את ההצבעה המסתמנת של חסידות זו, באמצעות מתן טובות הנאה. כך, ביולי 2018 (חודשים ספורים לפני הבחירות), טוען המערער, הציבה העירייה בעצמה, באמצעות הקבלן שלומי נאות, שהוא קבלן של העירייה, מבנים יבילים ברחוב רבי עקיבא 8 (קרקע שבבעלות העירייה), וזאת לטובת הקמת ישיבה של מוסדות ויז'ניץ, ללא היתר בנייה, וללא הקצאת קרקע למטרה זו. המערער טוען כי הדבר נעשה במימון העירייה, ובהכוונת ראש העיר עצמו, ולראייה צירף הודעה שנתפרסמה בגיליון השנתי הרשמי של חסידות ויז'ניץ (תשרי תשע"ט), שם מופיעה מודעה: "הנהלת הישיבה מעלה על נס את סיועו של ראש העיר הרב ישראל פרוש הי"ו שנרתם לסייע בכל ליבו לפתיחת הישיבה".
5. המערער פנה ביום 19.7.18 אל יו"ר הוועדה המקומית לתו"ב (הוא המשיב) ואל יתר גורמי התו"ב, בדרישה להוצאת צו הפסקת עבודה מינהלי וצו הריסה/פינוי של אותם מבנים יבילים אולם לא זכה לשום מענה, והמבנים היבילים לא פונו, והם נמצאים במקום עד היום. המערער מייחס למשיב שוחד בחירות הן במעשים הנ"ל, והן בכך שהעירייה והוועדה המקומית לא עשו דבר לאכיפת דיני התכנון והבנייה ולסילוק המבנים מהמקום.
6. רחוב רבי חייא 11
7. בנוסף, מוסדות ויזניץ החלו לבנות, בחודש יולי 2018, בית כנסת עבור קהילת ויז'ניץ ברח' ר' חייא 11, גם זאת ללא אישור הקצאה, והמשיב עצמו השתתף ביציקת היסודות (כפי שניתן לראות בתצלום שצורף). גם בעניין זה פנה המערער ביום 23.7.18 אל המשיב ואל יתר הגורמים, בדרישה להוצאת צו הפסקת עבודה מינהלי וצו הריסה מנהלי, אולם לא זכה לכל מענה. גם כאן מציין המערער (סע' 30 לערעור), כי הוא רואה (גם) בהתעלמות של המשיב מפנייתו, כדבר המעיד על רצונו של המשיב לתמוך בקהילת ויז'ניץ כאתנן פוליטי לפני הבחירות.
8. שלוש הקצאות לטובת קהילת ויז'ניץ
9. ובנוסף, ביום 2.8.18 התקיימו ישיבות של ועדת ההקצאות ושל מועצת העירייה, ואושרו 30 הקצאות מקרקעין ומבני ציבור לשורה של גורמים, וביניהן שלוש הקצאות לטובת קהילת ויז'ניץ. בעניין זה אדון, ככל שיהיה צורך בכך, להלן, בחלק העוסק בשורת ההקצאות שאושרו ביום 2.8.18.
10. המערער טוען כי מיד לאחר כל האמור לעיל, הודיע האדמו"ר מויז'ניץ על תמיכתו במשיב, והצטרף ליתר חבריו במועצת גדולי התורה ב"קריאת קודש" שפורסמה להצביע עבור המשיב. המערער טוען כי יש כאן עדות יוצאת דופן לשינוי בפועל בעמדתה של קהילת ויז'ניץ כלפי המשיב מן הקצה אל הקצה, תחילה "לא חוזרים על טעות פעמיים", ובסוף, קריאת קודש להצביע עבור המשיב לראשות עיריית אלעד.

תגובת המשיב בעניין ויז'ניץ

1. אלעד היא עיר חדשה בישראל ומספר הילדים והתלמידים בה הוא גבוה מאוד, ויש לכן מצוקה וחוסר בכיתות לימוד. המשיב שם לו למטרה, עם כניסתו לתפקיד, בשנת 2013, להאיץ מאוד את קצב הבנייה של כיתות לימוד בעיר. בסמוך לתחילת כהונתו הוכנה תכנית אב רב שנתית לבינוי מוסדות חינוך בעיר, ובה תוכנן וצוין מיקומו העתידי של כל מוסד ומוסד. אולם, מיום ש"הבשילה" קרקע לבניית כיתת לימוד ועד ליום שיכולים תלמידים להיכנס וללמוד בה יחלפו כשנתיים וחצי עד ארבע שנים. לכן, על העירייה להעמיד לרשות מוסדות החינוך בעיר כיתות לימוד, הרבה מעבר למבנים התקניים הבנויים. העירייה עושה כן ע"י העמדת כיתות לימוד במבנים יבילים, ופתרונות זמניים במבנים שונים. כך, כאשר מתפנה מבנה יביל, מייעדים אותו מיד ומעבירים אותו למוסד חינוכי אחר הזקוק לו. כך, המבנים היבילים עוברים ממוסד למוסד, ולעיתים עוברים בעיר ממקום למקום. בדרך הטבע, העברת כיתות ומבנים יבילים, והסדרת קרקעות לשימוש כיתות לימוד, אלה דברים אשר נעשים סמוך לפני תחילתה של שנת הלימודים. וזו גם התקופה שבה לפי החוק מתקיימות הבחירות לרשויות המקומיות, אלא שאין כל קשר ענייני בין שני אלה. תנועת המבנים היבילים בעיר, לקראת תחילתה של שנת לימודים, מתקיימת גם בשנים שבהן לא מתקיימות בחירות. עיר יש לנהל בכל ימות השנה, גם בתקופה של ערב בחירות. תהליכי בנייה של מוסדות בעיר נמשכים שנים, ואין לומר כי הקצאתם במהלך העסקים העירוני הרגיל היא בגדר שוחד בחירות. בתקופת כהונתו של המשיב כראש העירייה (5 שנים), נבנו 450 כיתות לימוד, היינו, הרבה מעבר למספר הכיתות שנבנו במשך 15 השנים שקדמו לכך. בעיקר הוקצו משאבים רבים לגופים שונים אשר מייצגים את כל הקשת הרחבה של הקהילות בעיר.
2. וספציפית באשר לקהילת ויז'ניץ טוען המשיב, כי בינו לבין מנהיגי קהילת ויז'ניץ שוררים יחסים מצוינים כבר שנים רבות, וכי הוא זכה לתמיכתה של קהילה זו גם בבחירות 2013. כמו כן, חברי קהילת ויז'ניץ אף נכללו ברשימת המועמדים של המשיב למועצת העירייה, הן בבחירות 2013, הן בבחירות 2018.
3. בעניין רבי עקיבא 8, טוען המשיב כי ויז'ניץ הגישו בקשות להקמת ישיבה בעיר כבר בשנים 2011 ו-2013. הבקשות אושרו ע"י מועצת העירייה, אך לא יצאו לפועל. בשנת 2017 הגישו ויז'ניץ בקשה נוספת, ובתחילת 2018 החלה העירייה להאיץ את הסדרת ההקצאות למוסדות חינוך לקראת שנת הלימודים הקרובה (תשע"ט). במרץ אפריל 2018 פורסמה בעיתונות בקשתה של ויז'ניץ להקים ישיבה ברח' רבי עקיבא. ביולי 2018 התכנסה ועדת ההקצאות לדון בכך, ונתקבלה החלטה לאשר את הבקשה לפרסום שני. ואכן, ביולי 2018 פורסמו בקשות ההקצאה שנית, כולל הבקשה להקמת ישיבת ויז'ניץ ברחוב רבי עקיבא. לא הוגשו כל התנגדויות. ביום 2.8.18 התכנסה ישיבת ועדת ההקצאות. המשיב איננו חבר בוועדת ההקצאות, ולא נכח בישיבות של וועדת ההקצאות. בעניין הנדון עתה נאמר בפרוטוקול ועדת ההקצאות (נספח 3 לתגובת המשיב 3 לערעור, בעמוד 1) כי מתפנים מבנים יבילים ברח' רבי עקיבא, מבנים ששימשו עד אז את תלמוד תורה ברסלב, העובר למקום אחר. כן נאמר כי הוגשה בקשה ע"י מוסדות ויז'ניץ לקבל את המיתחם והמבנים היבילים שבו, וכי הבקשה עומדת בתבחינים שקבעה מועצת העיר. ועדת ההקצאות החליטה לאשר את ההקצאה הנ"ל לשנת הלימודים תשע"ט. המשיב מסכם אם כן כי ההקצאה נעשתה בהליך חוקי ושקוף. ועוד הוא מציין, כי לא העירייה הציבה את המבנים היבילים ולא היא שביצעה את העבודות במיתחם.
4. בעניין רחוב רבי חייא 11 טוען המשיב כי ענייננו בהקצאת גג מעל לגן ילדים קיים, כי הדבר אושר ע"י ועדת ההקצאות ביום 15.6.17, וע"י מועצת העירייה ביום 29.6.17. לאחר מכן נחתם חוזה עם העמותה, והחוזה אושר פה אחד ע"י מועצת העירייה ביום 31.12.17. קיצורו של דבר, הקצאת הקרקע נעשתה בהליך תקין, רגיל וחוקי. העובדה שהמשיב צולם משתתף בטקס יציקת היסודות לבית הכנסת, זה מפני שהוא עבר שם באופן אקראי.

דיון בעניין ויז'ניץ

רבי עקיבא 8

1. המערער צירף לערעורו פאשקוויל המלמד לטענתו על ההתנגדות למשיב, בחסידות ויז'ניץ. המסמך (נספח 3 לערעור) אינו נושא תאריך ואינו נושא את שמו של מחברו. הוא משקף ככל הנראה את דעתו הפרטית של מחברו האנונימי, ולא מעבר לכך. לא ניתן ללמוד ממנו דבר באשר לעמדתה של קהילת חסידות ויז'ניץ כלפי המשיב.
2. הטענה בסעיף זה בנוגע לרח' רבי עקיבא 8 אינה נוגעת להקצאת הקרקע שאושרה ב-2.8.18, אלא לדברים שהעירייה, לפי הנטען, הזדרזה לעשות בשטח עוד בטרם אושרה ההקצאה. הטענה היא, כי העירייה, באמצעות קבלן שלה, שלומי נאות, הציבה מבנים יבילים ברח' רבי עקיבא 8, למטרת ישיבה למוסדות ויז'ניץ, וזאת ללא היתר בנייה וללא הקצאה (ההקצאה נעשתה, כאמור, מאוחר יותר). ואילו המשיב טוען, כי העירייה לא הציבה מבנים כאמור ולא ביצעה עבודות במיתחם.
3. במחלוקת עובדתית זו לא ניתן להכריע כגירסת המערער, בוודאי לא נוכח נטל ההוכחה המוגבר, המצוי בטווח שבין מאזן ההסתברויות לבין הוכחה מעבר לכל ספק סביר. שכן, כל שהציג המערער להוכחת טענתו העובדתית בעניין הצבת המבנים היבילים ברח' רבי עקיבא, אלה תצלומים (דפים 64-63 לכתב הערעור), שבהם לא רואים את מבצע העבודה, ולא עולה מהם כי העירייה היא המבצעת באמצעות קבלן מטעמה. בנוסף הגיש המערער דיסק ובו הקלטת סתר של שיחה בין חוקר מטעמו לבין אותו שלומי נאות, אולם מהשיחה המוקלטת לא ניתן להפיק מאומה לענייננו. בנוסף, המסמך, שהוגש וסומן מ/2, שהוא הכרטסת של הקבלן שלומי נאות בעירייה, מפרט את כל העבודות שקבלן זה ביצע עבור העירייה, אולם עבודות של הנחת מבנים יבילים ברח' רבי עקיבא ביולי 2018 אינן מופיעות בכרטסת, דבר התומך לכאורה בטענת העירייה כי לא היה כדבר הזה. ואעיר עוד, כי המערער עצמו במכתבו אל העירייה בעניין זה מיום 19.7.18 (נספח 6 לערעור) כתב כי המבנים הללו הוצבו ע"י מוסדות ויז'ניץ. משמע – לא ע"י העירייה או קבלן מטעמה.
4. המערער בסעיף 26 לערעורו מצרף פרסום בעיתונות ויז'ניץ, המשבחת את המשיב על שנרתם בכל ליבו לסייע לפתיחת הישיבה. גם פרסום זה אינו מוכיח את הטענה הנדונה עתה. סביר ביותר להניח שפרסום זה בא בעקבות אישור הקצאת הקרקע ברבי עקיבא למוסדות ויז'ניץ, דבר שאושר ב-2.8.18 (כ"א באב תשע"ח), ובעקבות זאת פורסם הפרסום הנ"ל בגיליון השנתי הרשמי של חסידות ויז'ניץ, בתשרי תשע"ט.
5. לסיכום נקודה זו אני דוחה את טענתו העובדתית של המערער כי העירייה באמצעות קבלן מטעמה הציבה ביולי 2018 מבנים יבילים ברח' רבי עקיבא 8 לטובת מוסדות ויז'ניץ.
6. המערער העלה טענה נוספת (הנוגעת גם לרבי עקיבא 8), כי "העלמת עין", אי אכיפת דיני התכנון והבנייה, ואי נקיטת צעדים כלשהם כלפי עבירות בנייה, פלישות, והצבת מבנים בקרקע ציבורית שלא כדין וכו', היא מדיניות שננקטה ע"י המשיב סמוך לפני הבחירות כדי להטות את הבחירות לטובתו, ואף היא מהווה שוחד בחירות.

טענה זו נטענה ללא כל תשתית ראייתית להוכחתה. ברור שאין די בהצבעה על אתרים שבהם הופרו דיני התכנון והבנייה, והעירייה/הועדה המקומית לא פעלו בעניין, כדי להגיע למסקנה: שוחד בחירות.

מעבר לכך, אותן הפרות בוצעו אך בחודשים האחרונים. נקיטת הליכים ע"י גורמי האכיפה, בכל הרשויות המקומיות, לא תמיד נעשית בזריזות, אולם ביהמ"ש אינו נוהג להתערב בשיקול הדעת של הרשות בעניין סדרי העדיפויות שהיא קובעת לעצמה באכיפת החוק (בג"ץ 72/09 רגבים נ' שר הביטחון, בפיסקה 5). ביהמ"ש כן יתערב בעניין זה, מקום שיתברר לו כי הרשות מתנערת כליל מחובתה לאכוף את החוק (עע"מ 2847/13 איסמעילוף נ' ראש ממשלת ישראל, בפיסקה 8), אולם כזאת בוודאי לא ניתן לקבוע במקרה דנן, לאחר שחלפו, כאמור, מספר חודשים בלבד.

ועוד אציין כי המשיב בעדותו בביהמ"ש (פרו', עמ' 8) העיד כי הוא עצמו האציל סמכויותיו וכלל לא טיפל בענייני תכנון ובנייה בעצמו, וכל הבקשות והתלונות שהגיעו אליו בעניינים אלה, הוא נהג להעבירן אל התובע העירוני ואל הגורמים המקצועיים.

ומעבר לכל זאת, וכפי שכבר ציינתי, המערער לא הוכיח במישור העובדתי את טענתו, כי העירייה, ע"י קבלן מטעמה, הציבה ביולי 2018 מבנים יבילים ברח' רבי עקיבא 8, ואם כך, באיזו "העלמת עין" מדובר?

לסיכום נקודה זו – אני דוחה גם את הטענה כי המשיב נתן לקהילת חסידות ויז'ניץ שוחד בחירות בדרך של "שב ואל תעשה", קרי ב"העלמת עין" ואי אכיפת החוק כלפי הפרות שנטען שבוצעו ברחוב רבי עקיבא 8.

רבי חייא 11

1. בנוגע לנכס ברחוב רבי חייא 11, הטענה היא כי מוסדות ויז'ניץ בנו בנכס הזה ביולי 2018 ללא אישור הקצאה וללא אישור שר הפנים. המשיב בתגובתו לערעור הראה כי הקצאה זו אושרה ע"י מועצת העירייה בישיבתה מיום 29.6.17, ובישיבה נוספת של מועצת העירייה מיום 31.12.17, שבה אושר החוזה שנחתם עם העמותה. כמו כן, ממכתב המערער (נספח 7 לערעור) עולה, כי גם היתר בנייה ניתן.
2. אלא שסעיף 188 לפקודת העיריות מחייב גם קבלת אישור שר הפנים או מי שהוא הסמיך לכך.

הדבר מופיע גם ב"נוהל הקצאת קרקעות ומבנים ללא תמורה או בתמורה סמלית", של משרד הפנים, אשר מפנה ומדגיש שוב ושוב (ברישא, ובסעיפים 5(ה), 7(ו), 8(יא)) את החובה להביא את ההסכם שנחתם בין העירייה והעמותה לאישורו של שר הפנים.

המערער צירף לכתב הערעור הוראה נוספת (ר' דף 72 לערעור) אשר לפיה "העירייה לא תחתום, כבעלת נכס, על בקשה להיתר בנייה, אלא לאחר השלמת כל הליך ההקצאה ואישור ההסכם על ידי משרד הפנים".

1. במקרה שלפניי לא ניתן אישור משרד הפנים כמתחייב, אך היתר בנייה ניתן, והבנייה אף החלה בפועל. המשיב נשאל על כך בחקירתו בביהמ"ש, והשיב (פרו', עמ' 5-4) כי אחרי שהליך ההקצאה מסתיים באישור מועצת העירייה ובחתימת חוזה עם העמותה המבקשת, הנושא של קבלת אישור משרד הפנים יכול לעיתים להימשך שנים, ועל כן רוב העיריות מקלות בכך ולא ממתינות לקבלת האישור. מובן מאליו שזו איננה תשובה שבית המשפט יכול לקבל. וברור גם, שהמשיב פעל שלא כחוק בעניין הזה, העלים עין מכך שאישור משרד הפנים טרם ניתן, איפשר למוסדות ויז'ניץ להתחיל בבנייה, ואף השתתף בעצמו בטקס יציקת היסודות (ראה תצלום בסעיף 28 לכתב הערעור), וכל זאת ביולי 2018, שלושה חודשים בלבד לפני הבחירות.
2. סבורני כי יש לראות במעשיו אלה של המשיב משום שוחד בחירות. "טובת ההנאה האחרת" כאמור בסעיף 89(1) לחוק יכולה להיות כל דבר המיטיב עם המקבל (מאור אבן-חן, "עבירות השוחד", התשע"ח – 2017, בעמ' 124), ובמקרה זה היא התבטאה בכך, שהבנייה יצאה לפועל כבר עתה, בעוד שפעולה כחוק הייתה מחייבת לעכב את הבנייה עוד זמן רב. כדברי המשיב עצמו בביהמ"ש: "לפעמים מחכים שנים ארוכות לאישור משרד הפנים" (פרו', עמ' 5, ש' 3). כשמצטרפת לכך העובדה שהדבר נעשה סמוך לפני הבחירות (שנת הלימודים העומדת בפתח אינה רלוונטית כאן, שהרי עסקינן בבניית בית כנסת), ושהמשיב עצמו בא והשתתף אישית בטקס יציקת היסודות, בבחינת "קריצת עין" לאנשי הקהילה, סבורני כי אין צורך ביותר מכך כדי לקבוע (לצורך ההליך שלפניי, ולא כקביעה במישור הפלילי) כי המשיב נתן שוחד על מנת להשפיע על חסידי קהילת ויז'ניץ להצביע למענו בבחירות לראשות העיר. הדרך שבה הועבר "המסר" אל כל חברי הקהילה היא בעצם השתתפותו של המשיב בטקס.

"קריאת קודש"

1. בנוגע ל"קריאת קודש" שפרסמה מועצת גדולי התורה בחודש מרחשוון תשע"ט, ב"כ המערער נסמך עליה מספר פעמים כדי להראות ש"מעשי האתנן" כלשונו, השיגו את מטרתם, והרבנים (האדמו"ר מויז'ניץ, האדמו"ר מצאנז, האדמו"ר מסלונים) הורו לקהילותיהם להצביע למען המשיב.

אינני מקבל טענה זו. עיון במסמך מלמד כי לא מדובר בקריאה של האדמו"ר להצביע עבור המשיב. האדמו"ר לא הוציא כל הוראה ספציפית הנוגעת למשיב, ואשר ניתן לקשור אותה למעשיו של המשיב בעיר אלעד. מדובר בקריאה של מועצת גדולי התורה של אגודת ישראל, קריאה פומבית ברמה הארצית, שבה כל חברי המועצה מגלים דעתם, דעת תורה, כי יש להצביע בכל עיר ועיר אך ורק עבור רשימת אגודת ישראל, וכן להצביע לראשות העיר עבור המועמד מטעם אגודת ישראל, היינו, בירושלים עבור הרב דייטש; בבית"ר עבור הרב רובינשטיין; באלעד עבור הרב פרוש; בעמנואל עבור הרב גפני; ובצפת עבור הרב גלבק.

אינני רואה כל קשר סיבתי בין פעולות כאלה ואחרות שהמשיב פעל או נטען שפעל באלעד, לבין ההוראה העקרונית, הרחבה והגורפת של אגודת ישראל במישור הארצי, להצביע בכל עיר ועיר רק עבור אגו"י והמועמד של אגו"י לראשות העיר.

1. מתן טובות הנאה לקהילת חסידות צאנז
2. טוען המערער כי בימים 25-24 ביולי 2018, העירייה, באמצעות הקבלן מטעמה שלומי נאות, הציבה מבנים יבילים ברחוב המאירי 1, לטובת הקמת ישיבה עבור חסידי צאנז, וזאת ללא היתר בנייה, וללא הקצאה. וסמוך לאחר מכן, יצאה אותה "קריאת קודש" של מועצת גדולי התורה, שגם האדמו"ר מצאנז חתום עליה.

המשיב, בתגובתו לערעור, טוען, כי לא הוצבו כל מבנים יבילים חדשים במתחם, וכי שלושת המבנים שהוקצו לישיבת צאנז כבר הוצבו במתחם בשנת 2011.

אשר לסוגיית ההקצאה, ועדת ההקצאות ומועצת העירייה אישרו ביום 2.8.18 את בקשתה של "עמותת מוסדות צאנז אלעד" להקצות לה את המתחם, למטרת ישיבה קטנה.

1. המערער לא הוכיח טענתו העובדתית כי הוצבו מבנים יבילים במתחם זה בתאריכים 24 – 25 ביולי. גם בכרטסת של שלומי נאות בעירייה, מ/2, לא מופיעה עבודה כאמור. על כן לא ניתן לקבל את טענת המערער, שהנטל עליו.

גם הטענה כי לא הייתה הקצאה דינה להידחות, שכן, נעשתה ואושרה הקצאה, הכול כמפורט לעיל.

1. מתן טובות הנאה לקהילת "יחד"
2. תנועת "יחד" מקבצת את פורשי ש"ס, בראשות אלי ישי. נשיא התנועה ומנהיגה הרוחני הוא הגר"מ מאזוז. ביום 2.8.18 אושרה לקהילת "יחד", עבור עמותה שלה, הקצאה של שטח ברחוב שמעון הצדיק עבור בית ספר "אור המאיר". וביום כ"ט בתשרי תשע"ט (8.10.18) הוציא הגר"מ מאזוז קריאה לתושבי אלעד, לפיה הוא ממליץ להצביע אך ורק עבור המשיב, מכיוון שהוא הוכיח עצמו בעבר, וגם יוכיח את עצמו בע"ה בעתיד. שוב, טוען המערער, מדובר בהקצאה, אשר סמוך לאחריה מורה מנהיגה הרוחני של הקהילה על תמיכה במשיב, והכול בסמוך למועד הבחירות.

המשיב בתגובתו לערעור טוען כי בית הספר "אור המאיר" כלל אינו שייך לקהילת יחד, אלא לתנועת ש"ס. עוד הוא טוען בתגובתו כי המבנים הוקצו לעמותת "בני מלכים" בתהליך סדור ולא אירע כל ליקוי המהווה עילה לערעור בחירות.

באשר למכתבו הנ"ל של הגר"מ מאזוז, טוען המשיב, כי המכתב מנוסח כהמלצה גרידא, ונכתב בכתב יד, ולא בדרך המלמדת על תפוצה רחבה כדי להשפיע על הצבעת הבוחרים.

אינני רואה צורך לדון בסעיף זה בנפרד. הדיון להלן בשורת ההקצאות שאושרו ביום 2.8.18, יכלול מן הסתם גם את ההקצאה הזאת.

1. מתן טובות הנאה לקהילת "הפלג הירושלמי"
2. טוען המערער כי בעקבות אירוע "יום המשטרה" שהפיקה העירייה בשיתוף עם משטרת ישראל בשנת 2016, נוצר קרע עמוק בין המשיב לבין אנשי "הפלג הירושלמי". נטען כי לקראת בחירות 2018 גמר המשיב אומר להתפייס עם אנשי הפלג הירושלמי: ראשית, הלך לבקש סליחה ומחילה מן הרב אטינגר. שנית, הלך לבקש סליחה ומחילה על קברו של הגר"ש אוירבך זצ"ל. ושלישית, חברים בפלג הירושלמי הציבו ביום 13.8.18 מבנים יבילים על שטח של רשות מקרקעי ישראל (רמ"י) ברח' שמעון בן שטח, וזאת ללא היתר וללא הקצאה.

המערער טוען כי בעקבות זאת חל שינוי בפועל בעמדת "הפלג הירושלמי" כלפי המשיב. בעוד שבעבר היה כאמור קרע עמוק בין הפלג הירושלמי לבין המשיב, הרי בעקבות האמור לעיל, פורסמה באתר "כיכר השבת" ביום 21.10.18 ידיעה, שכותרתה: רבני הפלג הירושלמי תומכים בפרוש: "אפשר לדבר איתו". בידיעה נאמר כי במהלך כינוס בחירות בביתו של הגר"צ פרידמן, הביע הגר"א דויטש תמיכה במועמדותו של המשיב לראשות העיר, וחשף את בקשת הסליחה של המשיב בקבר הגר"ש אוירבך.

1. השוחד המיוחס בסעיף זה למשיב נוגע כמובן רק לעניין הצבת המבנים בשטח של רמ"י ברח' שמעון בן שטח. הטענה היא כי המשיב נמנע מלעשות דבר, ובעצם נתן יד, ב"שב ואל תעשה", לקהילת הפלג הירושלמי להשתלט על אדמות מינהל, ואף השיג בפועל, בדרך זו, את תמיכת הפלג הירושלמי בבחירות.
2. אינני מקבל את טענת המערער בעניין זה. המענה לכך הוא ברור ועולה מן המסמכים שצירף המערער עצמו, כמו גם מתשובת המשיב לערעור. מדובר במבנים יבילים שהפלג הירושלמי הציבו ביוזמתם על אדמת מינהל, לא על קרקע של העירייה. הדבר נעשה ללא כל מעורבות או תמיכה כספית או אחרת מהעירייה. רמ"י היא המוסמכת לפעול לפינוי הפולשים הללו, שכן מדובר בקרקע שלה, והעירייה איננה מוסמכת לעשות זאת. רמ"י גם עושה זאת בפועל, והמערער צירף לכתב הערעור התראה מאת פקח של רמ"י, שניתנה לפי חוק מקרקעי ציבור (פינוי קרקע) תשמ"א – 1981, שהודבקה ביום 20.8.18 על דלת אחד המבנים הנ"ל (נספחים 11 – 12 לכתב הערעור). אין מקום אפוא להלין על המשיב בעניין זה. הדבר נתון לסמכותה של רמ"י, ורמ"י אף טיפלה בכך בפועל.
3. מתן טובות הנאה לקהילת חסידות סלונים
4. טוען המערער כי קהילת סלונים קיבלה שטח לבנייה ברחוב שמעון הצדיק 9-7, והחלה לבצע עבודות ללא היתר בנייה וללא הקצאה כדין.

ביום 7.10.18 הגיע המשיב להשתתף בטקס הנחת אבן הפינה, ובסמוך אח"כ פורסמה אותה "קריאת קודש" של מועצת גדולי התורה, שגם האדמו"ר מסלונים חתום עליה.

1. גם הטענה בעניין זה דינה להידחות. הטענה כי לא נעשתה הקצאה כדין אינה נכונה. הקצאת הקרקע ברחוב שמעון הצדיק לקהילת סלונים אושרה ע"י מועצת העירייה בישיבתה מיום 29.6.17 (נספח 5 לתגובת המשיב לערעור), משמע, זמן ניכר לפני הבחירות, ולא ניתן לטעון לקיומה של זיקה לבחירות. בהמשך, נחתם חוזה בין העירייה והעמותה, לשם בניית בית כנסת על הקרקע, וניתנה חוות דעת היועץ המשפטי לחברי מועצת העירייה, כי אין מניעה חוקית לאשר את החוזה (נספח 7 לתגובת המשיב לערעור). החוזה ממתין לאישור מועצת העירייה.

כמו כן, הוגשה בקשה להיתר בנייה, והיא ממתינה לאישור.

והעיקר, טוען המשיב, טרם החלו עבודות בשטח. טקס הנחת אבן הפינה אינו מלמד על התחלת הבנייה. אין בפניי די ראיות כדי לקבוע אם החלו העבודות בשטח, אם לאו. נטל ההוכחה מוטל על המערער להוכחת טענתו, והמערער אומר (בסעיף 57 לערעור) כי למיטב ידיעתו מתבצעות בשטח עבודות. זאת אף מבלי שצירף תצהיר לתמיכה בטענתו, ומבלי שציין מקור ידיעתו. לא כך מרימים את נטל ההוכחה (המצוי בטווח שבין האזרחי והפלילי), ודי לי אפוא בהצהרת המשיב (בסע' 71 לתגובתו), אשר נתמכת בתצהיר שניתן מידיעתו האישית, כדי לקבוע שלא הוכח כי העבודות בשטח החלו כבר. על כן, אין כל בעיה בכך, שהיתר הבנייה טרם ניתן, או בכך שהחוזה טרם אושר.

1. מתן טובות הנאה לעמותת "מוסדות חינוך אלעד" של הרב שטיין
2. רח' רד"ק 14 (הפארק הארכיאולוגי/חוה חקלאית^[1]
3. טוען המערער כי ביום 14.8.18 הציבה העירייה מבנים יבילים בשטח אתר העתיקות "מזור" לטובת פעילות של גני ילדים השייכים לעמותה של הרב שטיין, וזאת ללא היתר בנייה, וללא אישור רשות העתיקות. המערער מציין כי תושבים מרחוב רד"ק הגישו עתירה ובקשה לצו ביניים (עת"מ 51787-08-18) נגד התנהלות זו של העירייה, וביום 29.8.18 ניתן צו ביניים, שבו מתח ביהמ"ש (כב' השופט קינר) ביקורת קשה על התנהלותה הבלתי תקינה והבלתי חוקית של העירייה, ובין היתר על החלטתה להניח מבנים יבילים במקרקעין, לקיום פעילות של גני ילדים, בלא שיש בידה היתר בנייה.
4. תגובת המשיב בעניין זה היא לאקונית מאוד. הוא מציין בתגובתו כי "קשה להבין מכתב הערעור מה חלקו של ראש העיר ב"טובות ההנאה" הנטענות".

אכן, מן הנטען בערעור קשה לדעת מה חלקו של המשיב בעניין זה, אולם המשיב נחקר בבית המשפט ומחקירתו עולים הדברים הבאים:

בתחילה טען המשיב לגבי הפארק הארכיאולוגי "מזור" כי למיטב ידיעתו לא העירייה היא שהעבירה את המבנים לשם (פרו', עמ' 5, ש' 18-17).

אח"כ אישר כי הקבלן שלומי נאות הוא אכן קבלן של העירייה, הגם שהוא עובד גם עם מוסדות אחרים זולת העירייה (עמ' 5, ש' 27-22).

בהמשך הוצגה בפני המשיב הכרטסת של הקבלן שלומי נאות בספרי העירייה, מ/2, שממנה עולה כי ביום 16.8.18 שולם סך של 798,807.87 ₪ ע"י העירייה לשלומי נאות, תמורת העברת מבנים ממספר מוקדים בעיר לחווה חקלאית ברחוב שמאי (אין מחלוקת שעסקינן באותו פארק ארכיאולוגי "מזור", והן המשיב בחקירתו (עמ' 5), והן ב"כ המשיב בסיכומיו (עמ' 18), לא טענו אחרת. רח' רד"ק ורח' שמאי הם סמוכים זל"ז). המשיב השיב לשאלה זו, וטען כי "למיטב ידיעתי עבור העבודה הזו ספציפית בפארק הארכיאולוגי עיריית אלעד לא ביצעה את העבודה, כך דווח לי במהלך פתיחת השנה, אם אני זוכר טוב" (פרו', עמ' 5, ש' 35-34). אלא שהמסמך שהוגש מ/2 מוכיח לכאורה אחרת.

ואוסיף כי העברת סכום כסף לקבלן של העירייה פירושה, שהמשיב אישית מעורב בכך, שהרי הוא זה שחותם אחרון, בתום תהליך החתימות של יתר הגורמים (פרו', עמ' 11, ש' 20-18).

1. עולה מן האמור, כי העירייה ה.יא היא שביצעה את הצבת המבנים היבילים באתר הנ"ל, לטובת העמותה של הרב שטיין, וזאת באמצעות קבלן מטעמה, ובמימון שלה בסכום של כ-800,000 ₪. כל זאת חודשיים וחצי לפני הבחירות (14.8.18), וכאשר המשיב אישית מעורב בכך, לפחות בחתימתו על העברת הכסף לקבלן. ואין ספק, שפעולת העירייה הייתה בלתי חוקית, וביהמ"ש, באותה עתירה, אמר את דברו בעניין זה.
2. אולם, באמור לעיל אין די כדי לקבוע, במקרה זה, שהמניע המכריע של המשיב היה – להשפיע על תוצאות הבחירות. עיינתי בכתבי הטענות בעת"מ 51787-08-18 (אשר הדיון בה כבר נסתיים), ועולה מהם כי העירייה פעלה בעניין זה מתוך אילוצים קשים: מספר גני ילדים לחינוך מיוחד של העמותה של הרב שטיין פונו ממקומם, מבלי שהיה קיים מבנה אחר שיכול לאכלס אותם, ועל כן נוצר צורך קריטי ודוחק "לייצר" "יש מאין" מקום לגנים אלה, על מנת לאפשר פתיחת שנה"ל תשע"ט. אינני בא בשום אופן להצדיק את דרך פעולתה, הלא חוקית, של העירייה בעניין זה. ברור לכל ברי בי-רב, שגם כאשר קיימים אילוצים, חייבות העירייה והועדה המקומית לפעול כחוק, ולא תוך רמיסת החוק. הצבעתי רק על כך, שניתן להצביע על מניעים כשרים וחיוביים שהיו לנגד עיני העירייה והמשיב, ולאו דווקא על מניעים פסולים.
3. ואף אם אצא מנקודת הנחה, שלנגד עיניו של המשיב עמדו גם מניעים כשרים וגם מניעים פסולים, הרי ההלכה בנדון היא, שכאשר מדובר בשוחד בחירות, חל מבחן "המניע המכריע", והרשעה תהיה רק אם יוכח כי המניע המושחת הוא הוא המניע המכריע (פס"ד פלאטו שרון, בעמודים 780, 781, 801: "במקרה כזה, כך נקבע, מצווים אנו לבדוק איזהו המניע המכריע (הדומיננטי), שכן רק אם המניע המושחת הוא המכוון את מעשיו של נותן הצדקה, יהיה במתת משום שוחד בחירות", דברי כב' השופט ד' לוין, בעמ' 780.

וכן ת.פ. (ת"א) 640/85 מ"י נ' עינב פס"מ תשמ"ח(2) 9, בפיסקה 11, כב' השופט מצא: "את מבחן המניע המכריע יש מקום להחיל רק לשם בירור קיומה של כוונה פלילית לביצוע עבירה של שוחד בחירות").

במקרה זה, אין בפניי ראיות שעל פיהן יכול אני לקבוע כי המניע המושחת (אם היה כזה) הוא המניע המכריע. הראיתי לעיל מה יכול היה להיות המניע הכשר והטוב בעניין זה. המערער מציין כי בעמותה של הרב שטיין עובדים 307 עובדים, אך לא הוצג בפניי כמה מהם הם תושבי העיר אלעד, ורשומים בפנקס הבוחרים שלה. המערער מוסיף כי "בעמותה זו מתחנכים מאות משפחות בעיר אלעד", אך אינו מציין, שלא מדובר בפוטנציאל של מאות בוחרים, אלא בילדים. נראה לי אפוא סביר ביותר להניח שבמקרה זה השיקול של העירייה ושל המשיב היה, אכן, צורך קריטי ודוחק למצוא פתרון מיידי וזמני לאותם גני ילדים לחינוך מיוחד, ולא שיקול של בחירות.

וגם אם היה שיקול נוסף, הקשור לבחירות, בוודאי איני יכול לקבוע (ברמת ההוכחה הנדרשת בהליך זה) כי הוא היה השיקול המכריע.

1. רבי יהודה הנשיא 55-53
2. טוען המערער כי אותה עמותה של הרב שטיין מקימה אולם אירועים ברח' רבי יהודה הנשיא 53 – 55, וזאת ללא היתר בנייה וללא הקצאה כדין, ותוך שהעירייה והמשיב מעלימים עין מכך. המשיב מגיב, כי אין כל קשר בין התמונה העובדתית שמציג המערער לבין המציאות. לא מדובר במבנה בתהליך בנייה. מדובר בחלל בתוך בית ספר, שכבר משמש את העמותה מאז שנת 2015. העמותה מעוניינת להפוך את החלל לאולם לצרכי העמותה ולמטרות חינוך. לא נכונה טענת המערער כי לא נעשתה הקצאה כדין. נעשתה הקצאה לטובת העמותה וההקצאה אושרה במועצת העירייה. כמו כן, נחתם חוזה בין העירייה לעמותה. כמו כן, הוגשה בקשה להיתר בנייה, ל"הוספת אולם כנסים בקומת קרקע" (ראה נספח 17 לכתב הערעור). נכון שהיתר בנייה טרם ניתן, אולם העמותה אינה עושה כיום כל שימוש בחלל הזה, ואין בו כל פעילות, שניתן להעלים ממנה עין.
3. רחוב הר"ן
4. טוען המערער כי החל מיום 14.8.18 החלה העירייה לבנות ללא היתר ברחוב הר"ן (חלקה 47) לטובת עמותה אחרת של הרב שטיין, עמותת "רמת דוד".

אני מקבל בעניין זה את האמור בתגובתו של המשיב: המערער אינו מסביר מדוע יש לראות במקרה זה טובת הנאה, ומה חלקו של המשיב בכך. דומה כי המערער סבור, כי יש לראות בכל מקרה של בנייה ללא היתר, עילה לערעור בחירות, רק משום שהבנייה נעשתה סמוך לפני הבחירות. ברור שלא כך הם פני הדברים. צריך יותר מכך כדי לקבוע (גם בהליך מינהלי, ולא פלילי) שראש העיר עבר עבירה חמורה של שוחד בחירות.

1. לסיכום חלק זה, אינני מקבל את טענות המערער ככל שהן נוגעות לעמותה של הרב שטיין.
2. מתן טובות הנאה לקהילת חסידות חב"ד
3. טוען המערער כי בחודש אוקטובר 2018 פלשו גורמים מחסידות חב"ד למבנה שבו שכנה קודם לכן הספרייה העירונית של אלעד ברח' רבי חייא, וכך קיבלה חסידות חב"ד בית כנסת, ללא היתר בניה וללא הקצאה.

וביום ט"ו בחשוון תשע"ט (24.10.18) פרסם הרב ירוסלבסקי (הוא הרב של קהילת חב"ד באלעד) קריאה להצביע עבור המשיב, וכן להתגייס ולהשפיע על כל הסביבה לצאת ולהצביע עבור המשיב (נספח 18 לערעור).

טענת המערער בעניין זה היא שהעירייה והמשיב התעלמו לחלוטין מן הפלישה ולא עשו דבר, ובכך הבטיח לעצמו המשיב את תמיכתם של חסידי חב"ד.

1. טענה זו לא היה ראוי שתיטען, ודי לעיין בתאריכים. ממכתבו של המערער בעניין הפלישה של חב"ד (נספח 19 לכתב הערעור) עולה כי הפלישה נעשתה ביום 30.10.18, משמע, ביום הבחירות ממש. מתי ציפה המערער כי העירייה תפעל בעניין זה, וכיצד ניתן לטעון בנסיבות אלה כי העירייה מתעלמת מן הפלישה ואינה עושה דבר? בצדק ענה המשיב בחקירתו, כאשר נשאל על כך, כי "אני בטוח שאם הגיעה תלונה, הגורמים המשפטיים מטפלים בנושא" (פרו', עמ' 9, ש' 5) אין הוא צריך להצטדק על כך, שהעירייה לא פעלה בו ביום לסילוק הפולשים.

יתר על כן, המערער מציג, מצד אחד, את הפלישה למבנה הספרייה לשעבר, ומצד שני, את קריאתו של הרב ירוסלבסקי להצביע עבור המשיב. אלא שהפלישה הייתה ביום 30.10.18, ומכתבו של הרב ירוסלבסקי פורסם ביום 24.10.18. משמע – הקריאה של רב חב"ד לתמוך במשיב פורסמה לפני המעשה הנ"ל, וללא כל קשר אליו.

גם הטענה בעניין חב"ד נדחית אפוא.

1. מתן טובות הנאה לקהילת ה"מרא דאתרא" הרב שלמה זלמן גרוסמן
2. טוען המערער כי עובר לבחירות, הוצבו בהליך בזק מבנים יבילים, ללא היתר בנייה, עבור קהילתו של הרב גרוסמן ברח' הלל 22, וזאת על מנת לעודד את רב העיר להביע תמיכתו במשיב.

לא נטען מתי נעשה הדבר, מי הציב את המבנים, ומה הקשר של המשיב לכך. המשיב מציין בתגובתו לערעור, כי המבנים היבילים הללו לא הונחו ע"י העירייה אלא ע"י עמותת "ברכת יצחק", שזכתה להקצאה במקום עוד בשנת 2001. העמותה הגישה בקשה להיתר בנייה, והבקשה ממתינה עתה לאישור סופי. בכל מקרה, המבנים טרם אוכלסו.

המשיב מציין עוד, כי אין מדובר ב"קהילה" כלל, אלא ברב העיר, אשר איננו מזוהה פוליטית, ואשר מנוע מתוקף תפקידו להודיע על תמיכתו במועמד זה או אחר (ואכן לא יצאה כל הודעת תמיכה מאת הרב גרוסמן).

גם הטענה בעניין זה נדחית אפוא.

1. מתן עשרות רבות של הקצאות שלושה חודשים בלבד לפני הבחירות
2. עניין זה בחר המערער להביא בסוף, הגם שזה בעיניי העניין העיקרי בערעור זה. הטענה היא, כי ביום 2.8.18, שלושה חודשים בלבד לפני הבחירות, אישרה ועדת ההקצאות לא פחות מ-32 הקצאות בהיקף משמעותי של מקרקעין ומבני ציבור לשורה של גורמים, ובו ביום, 2.8.18, מספר שעות לאחר מכן, התכנסה מועצת העירייה, בהרכב חסר, ואישרה את כל ההקצאות הללו. מדובר לטענת המערער באחד מהליכי הקצאות המקרקעין הגדולים שנערכו באלעד, של קרקעות בשווי מיליוני שקלים, והכל בבהילות, במחטף, זמן קצר לפני הבחירות, ובמטרה אחת ויחידה: להשפיע על הקהילות השונות, שההקצאות נעשו לטובתן, להצביע עבור המשיב לראשות העירייה. המערער מוסיף וטוען, כי מדובר באלפי אנשים, אשר בחירתם הוטתה בפועל כתוצאה מההתנהלות הנ"ל.
3. תגובת המשיב בעניין זה היא, שעיתוי ההקצאות נבע ברובו מהקירבה לתחילת שנת הלימודים והרצון להסדיר את מקום פעילותם של כל מוסדות החינוך השונים בעיר לקראת שנת הלימודים הקרובה. זו הייתה הסיבה לדחיפות, ולא הייתה כל סיבה אחרת. בעניין זה הנני מפנה לטענות המשיב כמפורט בפיסקה 32 לעיל, אשר מבססות את עמדתו בנושא זה ביתר פירוט. המשיב טוען גם, כי כל ההקצאות הללו נעשו על פי קריטריונים שוויוניים וממלכתיים, לכל הגופים בעיר, ללא כל הפליה של קבוצה אחת על פני רעותה.

יתר על כן, טוען המשיב, מתוך רשימת ההקצאות שאושרו ביום 2.8.18, כמחצית מן ההקצאות ניתנו לקהילות שאינן תומכות במשיב (מהציבור המוגדר ליטאי או ספרדי) ולא הצביעו עבורו בבחירות.

1. אכן ביום 2.8.18 אישרה ועדת ההקצאות (שהמשיב אינו חבר בה), ואחריה – מועצת העירייה (שהמשיב עומד בראשה), מספר גדול מאוד של הקצאות, לבתי ספר ולבתי כנסת, ורק לשם הדיוק אעיר כי מספר ההקצאות שאושרו הוא 30 (האחרונים ברשימה אינם אישורי הקצאות, אלא אישורים לפרסום שני).

מדובר באמת במספר גדול מאוד של הקצאות, שאושרו שלושה חודשים לפני הבחירות, בבהילות בלתי הגיונית ובלתי מוסברת. גם אם נכונה טענת המשיב, כי כמחצית מן ההקצאות הללו ניתנו לקהילות שאינן תומכות במשיב ולא הצביעו עבורו בבחירות, גם אז, עדיין יש מספר גדול של הקצאות (כמחצית) שכן ניתנו לקהילות התומכות במשיב והצביעו עבורו בבחירות.

1. טענת המשיב היא כי הדחיפות נבעה משנת הלימודים תשע"ט שעמדה בפתח. טענה זו אינה משכנעת, הואיל וחלק גדול מן ההקצאות שאושרו הן לבתי כנסת, ומה עניין שנת הלימודים לכאן? לא עלה בידי המשיב בחקירתו (פרו', עמ' 9) לתת מענה משכנע לשאלה מה היה כל כך דחוף באישור ההקצאות לבתי כנסת. ומלבד זאת, המשיב הרי מכהן כראש העירייה מאז שנת 2013. מדוע בשנים קודמות לא נעשו הקצאות רבות כל כך, לקראת פתיחת שנת הלימודים? מדוע נעשה הדבר "דחוף", דווקא בשנת בחירות?
2. אמנם כן, לגבי אחת מן ההקצאות, זו שברחוב רבי עקיבא, עבור ישיבת ויז'ניץ, נתן המשיב הסבר מדוע נעשה הדבר במועד שנעשה. ההסבר הוא, שהקצאה זו אושרה לדבריו כבר לפני שנים, אולם המבנים ברבי עקיבא היו תפוסים ע"י ת"ת ברסלב. רק עתה התפנו המבנים הללו, מכיוון שת"ת ברסלב עברו למיקום אחר, ולכן ניתן היה לתת את המבנים לויז'ניץ (פרו', עמ' 7, ש' 19 – 27, הסבר שגם תואם את שנאמר בפרוטוקול ועדת ההקצאות).
3. אולם, זו ההקצאה היחידה שניתן הסבר לגבי העיתוי שלה. כך, המשיב נשאל לגבי עיתוין של הקצאות אחרות, והכוונה להקצאות בבן עוזיאל 43 ובבן עוזיאל 19, לטובת ויז'ניץ. המשיב תיאר בתגובתו לערעור (סעיף 58) ובעדותו בביהמ"ש (פרו', עמ' 7, ש' 15-11) את כל מה שהיה בעניין ההקצאות הללו, אך לא נתן מענה לשאלה שנשאל – מה "בער" לעשות כל זאת דווקא סמוך לפני הבחירות.
4. ענייננו ב"מסה קריטית" של טובות הנאה שניתנו לקהילות אשר המשיב חפץ ביקרן (וגם לקהילות אחרות) בסמוך לפני הבחירות, בלא שניתן הסבר מה הייתה הדחיפות ומדוע "התקבצו" כל כך הרבה הקצאות דווקא במועד הסמוך לבחירות.
5. ואם לא די בכך, הרי העירייה והעומד בראשה מגלים לפתע זריזות ויעילות חסרות תקדים: ביום 2.8.18 ממליצה ועדת ההקצאות לאשר את ההקצאות, ובאותו יום ממש, 2.8.18, מתכנסת מועצת העירייה, בהשתתפות המשיב ובראשותו, ומאשרת את ההקצאות. המשיב נשאל בבית המשפט כיצד הוא מסביר את הבהילות הבלתי נתפסת הזאת, שאיננה מאפיינת (ככל הידוע לי) פעילות שגרתית של רשויות מקומיות, ותשובתו: "לשאלתך – אם זה היה, והיה אישור של היועץ המשפטי, והיועץ המשפטי נכח בעירייה, אני בטוח שהכל כשר ומסודר, ואם כך היה זה היה" (פרו', עמ' 9). התשובה מדברת בעד עצמה, ואיננה נותנת מענה לשאלה.
6. בהעדר הסבר בפי המשיב, ההסבר היחיד הנראה בעיניי הוא, שהמשיב ביקש להאיץ, לזרז ולסיים את הליך ההקצאות מבעוד מועד לפני הבחירות, על מנת שיוכל להציג את ההישג הזה בפני בוחריו ולהשפיע על הצבעתם. כפי שציינתי לעיל (פיסקה 22), אין צורך שהדברים ייאמרו ע"י מי מהצדדים במפורש. לרוב, הדברים הללו נעשים "ללא מלים", אך שני הצדדים מבינים במה מדובר. ועובדה היא, שהרמז אכן הובן, ובחלק מהפרשות בהן דנתי לעיל, יצא מנהיג הקהילה בקריאה כזאת או אחרת לתמוך במשיב בבחירות (ראה קריאתו של הגר"מ מאזוז, נספח 9 לערעור; קריאת הגר"א דויטש מהפלג הירושלמי, נספח 14 לערעור; קריאת הרב ירוסלבסקי מחב"ד, נספח 18 לערעור).
7. אין לי ספק שהמשיב פעל גם מתוך שיקולים טובים וראויים. הוא פירט בתגובתו לערעור (ר' פיסקה 32 לעיל) את הקשיים והאילוצים השונים שהוא כראש העירייה נאלץ לתמרן ביניהם ולמצוא פתרונות לכולם, וכדבריו בבית המשפט: "נולדים אלפי ילדים בשנה, ואני לא מקבל את הכיתות שאני צריך לקבל" (עמ' 7, ש' 18). ועם זאת, וכפי שכבר ציינתי (ר' פיסקה 59 לעיל) המבחן במקרים כאלה – כשמדובר בשוחד בחירות – הוא: איזהו המניע המכריע/הדומיננטי. אני סבור, לאור כל שהוכח ולאור מכלול הנסיבות כמפורט לעיל, כי המניע המכריע שעמד מאחורי פעולותיו של המשיב, להביא כל כך הרבה הקצאות (כמחצית מהן, לפי טענתו שלו, לטובת קהילות התומכות בו ושהצביעו עבורו) לאישור דחוף ובהול סמוך לפני הבחירות, בלא שהיה צורך דחוף לעשות כן, ובלא שניתן לכך כל הסבר הגיוני ומשכנע, הוא: "פזילתו" של המשיב לעבר קהל הבוחרים הפוטנציאליים, על מנת להשפיע עליהם להצביע עבורו, והדבר מהווה שוחד בחירות.
8. אזכיר כאן את עת"מ (חי') 1365/03 סלים נ' מנהל הבחירות מ"מ אעבלין, שם, בחודשים הסמוכים לפני הבחירות לראשות המועצה המקומית, המועצה, בהוראת ראש המועצה (המשיב, שם), יזמה, ביצעה ומימנה בנייתם של מספר רב של קירות תומכים בשטחים פרטיים, ללא היתרי בנייה, ובלא שהוכחה נחיצותם של אותם קירות תומכים דווקא בתקופה הסמוכה לפני הבחירות. גם באותו מקרה נטען כי המשיב פעל מתוך שיקולים טובים וראויים, לטובת תושבי הכפר, ושיקולי בטיחות התושבים. ביהמ"ש לא השתכנע בנחיצות הקירות התומכים דווקא בחודשים הסמוכים לפני הבחירות, וקבע (בפיסקה 11) כי השיקול הדומיננטי של המשיב היה להשפיע על ההצבעה בבחירות לטובתו. נקבע, שהיה זה שוחד בחירות.

באותו פס"ד צוין גם (בפיסקה 14) כי "אין זה משנה אם הבנייה נעשתה על מנת להיטיב עם מי שממילא היה מזוהה כתומכו של המשיב. די אם היה בבנייה כדי להשפיע, או שנועדה להשפיע עליו, להמשיך ולתמוך במשיב". ואכן, כך נפסקה ההלכה, בשלב מאוחר יותר, בפס"ד יוסי בכר, שם נקבע (בפיסקה 23) כי "מבחינה נורמטיבית, אין מקום לעסוק בשאלה האם חלק מהם היו בוחרים ממילא במועמד ששילם את השוחד, גם אלמלא ניתן להם. ...... חישובים כגון עבור מי היה מצביע מקבל השוחד אלמלא קיבל אותו או האם בכלל היה מצביע – אינם רלוונטיים, אינם ניתנים לבדיקה ואינם ראויים".

1. ולבסוף אביא דברים מפס"ד פלאטו שרון, בעמ' 792-791:

"מצויים בחברה אישים, ראשי ערים, אנשים מקובלים על ציבור רחב ונערצים על הכלל, אשר השפעתם עצומה על צאן מרעיתם, על קהל מעריציהם. די במוצא פיהם, בקריאה אל אנשיהם, כדי שמעריציהם ישמעו דברם ויעשו כמצוותם.

ראשי ציבור כאלה מבוקשים על ידי מועמדים ורצויים להם. את אהדתם של אלה מבקשים הם לרכוש למען ישפיעו על אנשיהם להצביע למענם.

אין כל פסול בכך, שראשי ציבור או מנהיגי עדות יזדהו עם מועמד זה או אחר ויבקשו לקדמו, ובמגמה זו יפנו אל אנשיהם וישפיעו עליהם להצביע למען אותו מועמד. אולם, התקשרות עם ראשי ציבור כנ"ל, שהיא כשרה, אם רקעה הוא רעיוני, מתוך אמונה שבכך ייטב לציבור, אם משום כישוריו של המועמד ואם משום המסר הענייני והמעשי שהוא נושא עמו, תהיה פסולה ומושחתת, אם ביסודה טובת הנאה ישירה, הניתנת לראש הציבור, למענו או למען קהלו.

רבם של קהל חסידים יכול לפנות אל צאן מרעיתו בקריאה-ציווי להצביע למען מועמד פלוני. פנייתו, אפשר שתושפע מכך שהרב השתכנע – בצדק או בטעות ואשליה – כי המועמד ירא שמיים הוא, שהמצע הרעיוני שלו מבטיח עשייה למען קידום מוסדות דת וחינוך תורני. מועמד, הפונה אל רב כזה ומשפיע עליו, בין בהבטחות לממש את כוונותיו החיוביות בעתיד ובין בכך שיפגין את מידת נדיבות לבו וצדקנותו בעבר, אינו חוטא במעשה שאינו כשר. מאידך גיסא, אם תמיכתו של הרב מושגת בתמורה להבטחת טובת הנאה ממשית לרב או לעדתו, כגון תמיכה במוסדותיהם וכדומה – ההתקשרות תהיה נגועה בשחיתות".

האם הליקוי "עלול היה להשפיע על תוצאות הבחירות"?

1. ועתה לשאלה האם הליקוי היורד לשורשו של עניין, שהוכח לפניי, עלול היה להשפיע על תוצאות הבחירות.

בפס"ד יוסי בכר דן בית המשפט העליון (כב' השופט הנדל) בהרחבה, בין היתר בסוגיה זו.

נפסק (בפיסקה 20) כי בשלב הראשון על בית המשפט לבחון את העובדות במגמה לבסס את מסקנתו – לבטל או לא לבטל את הבחירות - על סמך נתונים מספריים.

אולם, עם כל השאיפה לדייק, יש והדבר אינו ניתן. ישנם סוגי ליקויים שניתן רק להעריך/לאמוד את מידת השפעתם, שכן, קשה או לא ניתן לעמוד במדויק על מספר הקולות המושפעים.

לגבי ליקויים אלה – שניתן רק להעריך, אך לא לכמת במדויק, את מידת השפעתם על תוצאות הבחירות – כב' השופט הנדל מאמץ את המבחן של אפשרות ממשית, שהיה בליקוי כדי להשפיע על תוצאות הבחירות.

אולם, כב' השופט הנדל מדגיש (בפיסקה 21):

"כי כימות כלשהו- בין כתוצאה מחישוב אריתמטי ובין בדרך של אומדנה – הכרחי הוא .......... יש להעמיד את מספר הקולות הפסולים – בין המספר המדויק, ובין הערכה שלו – אל מול הפער בין המתמודדים. רק כך תתאפשר הכרעה האם הליקויים עלולים היו להשפיע על תוצאות הבחירות ולשנותן, כדרישת התנאי השני ...... ודוק, הדברים נכונים ונכוחים לכל ליקוי – בין אם מדובר באי סדרים בקלפיות, בין אם מדובר בשוחד בחירות ....... הקושי בכימות אינו יכול לייתר את הצורך, ולו בהערכה, של מספר הקולות שהושפעו מהליקויים. שאם לא כן, כיצד ניתן לומר כי הליקוי עלול היה להשפיע על תוצאות הבחירות, כלשון החוק? לשון אחר, על מנת להכריע האם התקיים הקשר הנדרש בין הליקויים לבין תוצאות הבחירות שהושגו בפועל (תהא אשר תהא דרגת ההסתברות הנדרשת), מתחייבת בחינה מספרית – גם אם לא מדויקת בצורה מובהקת, וגם אם בדרך של הערכה או אומדנה".

1. בכל המקרים, שנתקלתי בהם, שדנו בשוחד בחירות, הפער בין המועמדים היה קטן (עשרות, לעיתים מאות קולות). במקרה שלפניי, הפער הוא 1,976 קולות. אינני סבור כי ניתן להגיע לכלל מסקנה מבוססת – בוודאי לא בדרך של כימות מספרי מדויק, אך גם לא בדרך של אומדנה- כי מספר הקולות הפסולים במקרה זה היה 1,976 קולות או יותר.
2. בעניין זה, המערער טען בערעורו (סעיף 119) כי קהילת חסידות ויז'ניץ מונה "על פי הערכות" כ-1,300 בעלי זכות הצבעה באלעד. הערכות נטענות אלה לא צורפו, ואף לא צוין מי הוא "המעריך" ועל יסוד אלו נתונים. המערער גם לא צירף חוות דעת לעניין זה (כפי שידע להגיש, לצורך עניין אחר) ואף לא צירף תצהיר בחתימתו, על מנת לאמת את טענתו. למותר לציין כי כאשר כב' השופט הנדל דיבר על הערכה ואומדנה, כוונתו הייתה כמובן להערכה המבוססת על תשתית עובדתית וראייתית כלשהי, ולא על "זריקת" מספרים לחלל האוויר.
3. הנתונים המספריים היחידים שבפניי, שניתן אולי ללמוד מהם משהו לענייננו, הם, שבשש קלפיות, שהוצבו בבית הספר תיכון ויז'ניץ (ראה מ/3), הצביעו 2,895 בוחרים, מהם 1,860 הצביעו למשיב, ו-1,035 הצביעו למשיב 4. מעצם העובדה שבבית ספר תיכון ויז'ניץ הצביעו רבים עבור המשיב 4 ברור, כי לא כל הבוחרים בקלפיות אלה משתייכים לקהילת ויז'ניץ. באחת הקלפיות הללו אף היו מצביעים רבים יותר למשיב 4 מאשר למשיב. ואכן, מוסכם על הצדדים (פרו', עמ' 25), שלא כל מי שהצביע בקלפיות הללו משתייך לקהילת ויז'ניץ, הצביעו שם גם חברי קהילות אחרות. לא ניתן אפוא לדעת, מתוך הנתונים האלה, כמה הוא "הכח האלקטורלי" של קהילת ויז'ניץ בעיר אלעד. ובכל מקרה, אפילו בהנחה שהכח האלקטורלי של ויז'ניץ הוא 1,860 קולות (וב"כ המערער עצמו אינו טוען כך), הרי שאין הוא "מדביק" את הפער בין שני המועמדים במקרה זה, שהוא כזכור 1,976 קולות.
4. כך גם בעניין קהילת "יחד", טענת המערער היא (סע' 119 לערעור) כי קהילה זו מונה "על פי הערכות" 1,444 בעלי זכות בחירה באלעד, אולם הערכות שכאלה לא הוגשו לבית המשפט. המערער מנסה להתבסס על מספר הקולות שרשימת "איחוד הקהילות באלעד בראשות אברהם דיין" קיבלה בבחירות למועצת העירייה, אולם אני בספק אם ניתן לעשות כן. בבחירות למועצה היו עשר רשימות שונות, ואילו הבחירות לראשות העירייה היו בין שני מתמודדים. ברור אפוא שהקולות מתחלקים ומתפזרים בשתי ההתמודדויות הללו, בצורה שונה לחלוטין. ושנית, ההקצאה הנטענת בעניין זה הייתה ל"עמותת בני מלכים (אור המאיר)" ברחוב שמעון הצדיק, וכעולה מתגובת המשיב לערעור (סעיף 66), בית הספר "אור המאיר" כלל אינו שייך לעמותת "יחד", ולכן מספר התושבים באלעד המשתייכים לקהילת "יחד" אינו רלוונטי.
5. בהמשך, "מעריך" המערער את מספר הבוחרים השייכים ל"פלג הירושלמי", לקהילת סלונים, לקהילת חב"ד, ולמוסדותיו של הרב שטיין, אולם כל אלה אינן הערכות מבוססות כלל ועיקר, אלא הפרחת מספרים בעלמא לחלל האוויר.

והעיקר – הרי דחיתי ,לעיל, את הטענות הספציפיות בדבר שוחד בחירות שנטענו ביחס לכל אחת מקהילות אלה.

1. טענת שוחד בחירות בתיק זה נתקבלה בעיקר בשל פרשת ההקצאות הרבות מאוד שאושרו ביום 2.8.18. אלא שרוב הגופים שההקצאות הללו נעשו לטובתם (כמפורט בנספח 20 לערעור), אינני יודע מי הם ולאיזו קהילה הם משתייכים, והמערער לא פירט עניין זה.

גם מטעם זה לא ניתן לדעת, גם לא בקירוב, וגם לא באומדנה גסה, מהו מספר הקולות המושפעים, והאם מספר זה מתקרב בכלל לפער בין שני המתמודדים במקרה דנן. לו היה מדובר בפער קטן, ניתן היה אולי בנסיבות תיק זה להגיע לתוצאה אחרת. לא כן כשהפער הוא 1,976 קולות, קרי, יותר מ-12% מכלל הקולות הכשרים שהצביעו. לא ניתן על יסוד "הערכות" (שלא הוגשו), וללא כל בסיס ראייתי שהוא, לקבוע כי מספר הקולות הפסולים הוא 1,976 או יותר מכך.

1. לסיכום, וכפי שנאמר בפס"ד יוסי בכר (בפיסקה 52) "הממצאים העובדתיים אינם מבססים כדבעי את האפשרות שתוצאות הבחירות היו משתנות אלמלא הליקויים – אפילו אם מביאים בחשבון את השפעתם המצטברת".

ודברי כב' השופט זילברטל באותה פרשה:

"אין די בסלידה מצדו של בית המשפט מהתמונה המתגלה לו בגדרו של הליך משפטי שמטרתו היא שינוי תוצאת בחירות. ההתמודדות עם תופעות לא רצויות אגב ניהול מערכת בחירות נעשית, בעיקרה, באמצעות מכשירים משפטיים אחרים, כשהסעד הקיצוני והחריג של התערבות בתוצאה שמור למקרים בהם ניתן להוכיח קיומו של ליקוי שבכוחו להשפיע על תוצאות הבחירות. בשל הרגישות העצומה הנדרשת בבוא בית המשפט להתערב בתוצאתה של מערכת בחירות, חובה עליו לאחוז באמות מידה קשיחות ומובהקות הן לצורך המסקנה שמדובר בליקוי בהליך הבחירות והן לצורך המסקנה כי הליקוי עלול היה להשפיע על תוצאות הבחירות. בנדון דידן אין הכמות הופכת בהכרח לאיכות ואין די בהנחות והשערות בדבר פוטנציאל השפעה על תוצאות הבחירות או בדבר היקף הקולות הנגועים עד כדי שראוי יהיה לגרוע אותם מקולות המצביעים".

1. סיכומו של דבר, כדי לבטל בחירות, צריך ביהמ"ש להשתכנע גם, כהוראת סעיף 73(ב)(1) לחוק, שהליקוי המשמש עילה לערעור עלול היה להשפיע על התוצאות. במקרה שלפניי, לא עלה בידי המערער להוכיח, שהליקויים שהוכחו עלולים היו להשפיע על תוצאות הבחירות, ועל כן, דין הערעור להידחות.

סיכום

87.א. קיבלתי את הטענה כי המשיב נתן שוחד בחירות לקהילת ויז'ניץ באלעד, בכך שכשלושה חודשים לפני הבחירות, העלים עין ואיפשר למוסדות ויז'ניץ להתחיל בפועל בבניית בית כנסת ויז'ניץ ברחוב רבי חייא 11, על אף שלא ניתן אישור שר הפנים כנדרש בחוק, ואף השתתף בעצמו בטקס יציקת היסודות.

ב. קיבלתי את הטענה כי המשיב נתן שוחד בחירות לקהילות שונות באלעד, בכך שמועצת העירייה, בהשתתפות המשיב ובראשותו, אישרה, כשלושה חודשים לפני הבחירות, 30 הקצאות של מקרקעין ומבני ציבור, לטובת מוסדות חינוך ובתי כנסת, והכול במהלך מזורז ובהול, בלא שהייתה באמת כל דחיפות בעניין, בוודאי לא לגבי ההקצאות לבתי כנסת, ובלא שניתן לכך הסבר הגיוני, וכאשר ההקצאות אושרו באותו יום הן בוועדת ההקצאות, הן במועצת העירייה. כמחצית מההקצאות ניתנו לקהילות התומכות במשיב והצביעו עבורו בבחירות.

למותר לציין את המובן מאליו, כי כל הקביעות הנ"ל הן לצורך ערעור הבחירות בלבד, ואינן מהוות כמובן הרשעה בפלילים.

ג. דחיתי את כל יתר הטענות המייחסות למשיב שוחד בחירות.

ד. הערעור נדחה חרף העובדה שהוכח שוחד בחירות, דבר שללא כל ספק מהווה ליקוי היורד לשורשו של עניין. זאת בשל כך שלא עלה בידי המערער להוכיח כי הליקוי "עלול היה להשפיע על התוצאות".

ה. המערער יישא בהוצאות המשיב 2 בסך 5,000 ₪.

המערער יישא בהוצאות המשיב 3 בסך 10,000 ₪.

הערבון יועבר אל ב"כ המשיב 3.

המזכירות תשלח פסק דין זה אל הצדדים.

ניתן היום, ט"ז טבת תשע"ט, 24 דצמבר 2018, בהעדר הצדדים.

1. המערער מתאר זאת כפארק ארכיאולוגי/אתר עתיקות "מזור", ואכן כך הוא, אך ההתייחסות (בהמשך) ל"חוה חקלאית" אף היא מתייחסת לאותו מקום עצמו: שכן, כפי שעולה מעתירה מינהלית אחרת שהוגשה בעניין זה (עת"מ 51787-08-18) המקום הוקצה ע"י מועצת העירייה בשנת 2017 לטובת "מרכז לימודי חקלאי", ובשנת 2018 הוגשה בקשה להיתר בנייה ל"הקמת מבנים זמניים – חוה חקלאית". ↑