26 פברואר 2020

1. עניינה של התובענה בהחלטת הנתבע מיום 11.1.2018, שלפיה יש לדחות את התביעה של התובעת, יועצת השקעות בבנק הבינלאומי, להכרה בתסמונת התעלה הקרפלית דו צדדי ממנה היא סובלת כפגיעה בעבודה, על פי תורת המיקרוטראומה, שכן לא הוכח קיום אירוע תאונתי/אירועים תאונתיים זעירים תוך כדי ועקב העבודה.

2. לאחר ששקלנו את טענות הצדדים, בחנו את המסכת הראייתית והתרשמנו מעדותה של התובעת אשר העידה בפנינו אתמול, הגענו לכלל מסקנה שלפיה, דין התביעה להידחות. נבאר את טעמינו לכך.

3. הלכה פסוקה היא, כי על מנת שתוכר תביעה על פי תורת המיקרוטראומה, יש להוכיח רצף ותדירות בביצוע הפעולות (עב"ל (ארצי) 25019-08-15 ערוסי- המוסד לביטוח לאומי (מיום 30.3.16). לפיכך, כאשר מדובר בפעולות שונות ומגוונות ולא בעבודה הכרוכה בביצוע רציף של תנועה חוזרת ונשנית או של תנועות זהות או דומות במהותן אחת לרעותה במהלך יום העבודה, אזי המסקנה תהא שלא הונחה תשתית עובדתית מתאימה על פי תורת המיקרוטראומה (עב"ל (ארצי) 2400-10-11 זוהר- המוסד לביטוח לאומי (מיום 12.12.12); עב"ל (ארצי) 34405-01-11 סקוטלסקי- המוסד לביטוח לאומי (מיום 2.8.11); עב"ל (ארצי) 4208-10-16 קרוטמן – המוסד לביטוח לאומי (מיום 24.1.18).

4. לטענת התובעת "במשך מרב שעות יום העבודה שלי הייתי ישובה מול המחשב ומקלידה. עבודתי התבצעה בפגישות מול לקוחות ובטלפונים, כאשר בשני סוגי הייעוצים הללו הייתי מחויבת להקליד על מחשבי. כשיעצתי טלפונית, חלק מרכזי ורב שעות בעבודתי- צווארי היה מוטה הצדה, ומסובב לכיוון המחשב ואוחז את הטלפון בינו לבין הכתף, ובה בעת אני משתמשת בשתי ידיי לצורך הקלדה. גם בפגישות עם לקוחות הקלדתי כל העת. עבדתי כך יום יום במשמרות מלאות של כ- 8-10 שעות ביום 5 ימים בשבוע. ביצעתי פעולות חוזרות אלה אינספור פעמים ביום בכל יום עבודה. רובו ככולו של יום העבודה שלי היה כמתואר לעיל. כל שיחת ייעוץ ארכה כ- 45-60 דקות בממוצע וזו הייתה עבודתי. עבודתי לא כללה דברים ופעולות אחרים, למעט קריאת דוחות בבוקר וטיפול בהם במשך כחצי שעה. כמו כן, כ- 4 פעמים בחודש בסוף היום עזרתי במחלקה אחרת בהפקדת שיקים במשך כשעה לפני שהלכתי הביתה." (סע' 6-11 לתצהיר התובעת).

5. אמנם התובעת חזרה על עיקרי גרסתה לפנינו לעניין פעולת ההקלדה, שלפיה היא "צריכה להקליד את הכל", למצער, "80% מתוך זה (שיחה שארכה בין 45-60 דקות –ד.י.) אני מקלידה" (ע' 2 ש' 4-33; ע' 3 ש' 1-4).

6. אמרנו עיקרי גרסתה, שכן הוברר בפנינו כי בין לבין בשיחות הייעוץ הטלפונית והפרונטליות, התובעת הציגה ללקוחות פרטים נתונים המופיעים על מסך המחשב (ע' 4 ש' 14-17); לעתים נדרשה להחתים על מסמכים (ע' 4 ש' 20-21); לעתים לפקסס (ע' 4 ש' 22-23); בין לבין עשתה שימוש בעכבר (ע' 5 ש' 14-16); בין לבין הפסקות, ישיבות וקריאת חומר (ע' 5 ש' 17-31); בין לבין להתקשר ללקוחות (שם, ש' 32-33; ע' 6 ש' 1-6).

7. ואולם וזה העיקר, בעדותה היחידה, היא לא הצליחה להרים את נטל הראיה ולשכנע אותנו בליבת גרסתה. שכן התובעת היא יועצת השקעות ואנו מתקשים להאמין לגרסתה שנדרשה להקליד "הכל" כלשונה, שכן תפקידה לייעץ ללקוחות השונים; ולא לשמש כקלדנית.

8. מכל מקום, לא מצאנו בעבודתה של התובעת כאמור בסיס לפעולה חוזרת ונשנית, שכן עבודתה אינה חורגת מכל עבודה של עובד מול מחשב, לא כל שכן עובד בנק, אשר אינו מקליד דרך קבע טקסטים, אלא משתמש במחשב כדי להזין בו נתונים ולקבל ממנו נתונים, כפי שרבים מהעובדים היום עושים זאת. התרשמנו שהתובעת לא נדרשה להפעיל את אצבעותיה באופן רציף שעות רבות ביום, באופן מהיר ונשנה כקלדן. בשינוים המחויבים ראה פסק דינו של כב' השופט אילן סופר בל (ב"ש) 29914-09-15 אריה פורטנוי לב – המוסד לביטוח לאומי (מיום 4.4.2016); ערעור על פסק הדין נדחה על ידי מותב בראשות כב' הנשיא (בדימוס) פליטמן (עב"ל 11412-05-16).

9. למעלה מהנדרש יוער, כי הכרה בעבודה במקצועות מעין אלה, בהם נדרשים בעידן של היום חלק לא מבוטל של עובדים במשק לשימוש במחשב, כתשתית עובדתית למיקרוטראומה, עלול להוות פריצת גדר בתורת המיקרוטראומה (בשינויים המחויבים ראה (עב"ל (ארצי) 19905-02-13 המוסד לביטוח לאומי – יוניפיליז (מיום 13.7.2014); עב"ל (ארצי) 38875-09-10 קורין גל אור- המוסד לביטוח לאומי (מיום 24.1.2013).

10. בזיקה לכך, לא נעלמו מעינינו פסקי הדין של בתי הדין לעבודה האזוריים בעניין סמדר כהן זוגרבו, בעניין שמחה רודמן ובעניין נאסר אליהם הפנתה ב"כ התובעת בהודעתה מהיום, אלא שאין הנדון שם דומה לראיה, שכן הנסיבות בענייננו שונות בתכלית.

11. כמו כן, עדותה של התובעת לא היתה קוהרנטית, שכן בתצהירה טענה כי "בין לבין, ובתוך שהתחלתי לסבול קשות מצווארי ובידיי וכבר לא יכולתי לעבוד עוד, ניסה הבנק להשיבי לעבודה במשרה חלקית בת 4 שעות, בה עבדתי בשיווק טלפוני..." (סע' 14 לתצהירה); והנה בעדותה בפנינו טענה כי "אני טיפוס שלא מדבר, מה אני אעשה? אני לא מתלוננת. הם לא ידעו בכלל. לא דיברתי. חזרתי לעבודה והמשכתי לעשות אותה עבודה" (ע' 5 ש' 11-13). בדומה, בטופס תביעה לתשלום דמי פגיעה והודעה על פגיעה בעבודה (נ/1)ציינה התובעת כי "עבודתה של כ-20 שנים –כיועצת השקעות בבנק- הקלדה במשך שעות ועבודה עם עכבר מחשב, כל הזמן מול המסך. כתוצאה מכך cts דו צדדי". והנה בסעיף 4(ג) לכתב התביעה כמו גם בסעיף 5 ואילך לתצהיר, הוברר כי עבודתה כיועצת השקעה נמשכה על פני התקופה שבין שנת 2007 לבין לחודש אוגוסט 2015 בלבד.

12. בנוסף, אפילו נצא מנקודת הנחה, שלפיה התובעת היתה מנועה מלהציג לנו מסמך אובייקטיבי ממנו ניתן ללמוד על דרך פעולתה והתנהלותה בתפקיד זה, שכן לדידה מדובר בחומר סודי (ע' 4 ש' 5-6; ש' 18-19), מדובר אפוא בעדות יחידה. משום מה התובעת לא מצאה לנכון להביא כל גורם בכיר מהסניף, אף לא את מנהלת המחלקה (ע' 4 ש' 26-28) על מנת שיעידו על אופי עבודתה; והדבר נזקף לחובתה.

13. הדברים לובשים משנה תוקף עת התובעת טענה בפנינו, כי "הייתי יועצת השקעות יחידה והיתה יועצת שהיתה מנהלת של המחלקה, היא התעסקה בדברים אחרים. אני הייתי יועצת יחידה בסניף והיה לי גם כמות לקוחות כפולה ממה שהיה נהוג בסניפים אחרים, אני טיפלת ב- 600 במקום 300 בסניפים אחרים" (ע' 4 ש' 7-9). הדבר מוקשה בעינינו, עת בהמשך טענה כי לישיבות אליהן היו מגיעים נציגים מבתי השקעות, היתה מגיעה גם מנהלת המחלקה (ע' 5 ש' 25-26).

14. אשר על כן, משלא הוכחה תשתית לכאורית לפעולות חוזרות ונשנות, התביעה נדחית ללא צו להוצאות.

זכות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה תוך 30 יום מיום המצאת פסק הדין.

ניתן היום, א' אדר תש"פ, (26 פברואר 2020), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.