נתבעים 1-4 ו-8 ע"י ב"כ עו"ד יורם אברהמי ושות'

נתבעים 5-7 ע"י ב"כ עו"ד אילן וינדר ואח'

ממשרד עו"ד נשיץ-ברנדס-אמיר ושות'

כללי:

1. לפני שתי בקשות לסילוק על הסף אשר הוגשו ע"י שתי קבוצות נתבעים.

אכריע בהן מתוקף סמכותי כשופטת.

המבקשים לסילוק על הסף מחמת מעשה בית-דין, הנתבעים 1-4 ו-8 העלו טענותיהם במסגרת סעיפים 11-21 לכתב הגנתם.

המבקשים בבקשה מספר 2 הם הנתבעים 5-7.

המבקשת בבקשה מספר 3 היא הנתבעת 1.

בבקשה זו הכרעתי בהחלטתי מיום 4.2.2019. מצאתי כי אינני רואה מקום למחיקת התביעה כנגד הנתבעת 1 על הסף, בהתאם לחוק חסינות חברי כנסת, זכויותיהם וחובותיהם, התשי"א-1951.

נותר אפוא להכריע בבקשה שהועלתה בכתב ההגנה של הנתבעים 1-4 ו- 8 וכן בבקשה מספר 2 שהעלו הנתבעים 5-7.

כתב התביעה:

2. התביעה הוגשה ביום 26.11.18, הוגדרה "כספית הצהרתית" וסכומה הועמד על 2,520,000 ₪. התובע/משיב טוען, כי הוא חבר במפלגת מר"צ, הנתבעת 8, מזה כעשרים שנה והיה בדעתו להתמודד בפריימריז במפלגה. לטענתו, הנתבעים 1-3 קשרו ביניהם קנוניה לסרב למסור לו את רשימות החברים בסיעה בעבר ובהווה כדי לפגוע בסיכוייו להתמודד בפריימריז. נתבע 4 שימש כיועצם המשפטי של הנתבעים 1-3.

בעקבות סירובם זה, פנה התובע אל בית הדין של תנועת מר"צ והגיש עתירה בנושא כנגד הנתבעים 1-3. בדין ישבו הנתבעים 5-7 אשר פסקו לחובת התובע ודחו את עתירתם.

3. התובע גורס, כי הנתבעים 1-3 פעלו שלא כדין כאשר סרבו למסור לו את רשימות חברי המפלגה, הנתבע 4 עו"ד אברהמי אישר את עמדתם בחתימת ידו. הנתבעים 5-7 פסקו כנגדו לטענתו שלא כדין. הוא מותח בכתב התביעה ביקורת על התנהלות הנתבעים 1-4 כמו גם על פסק דינם של הנתבעים 5-7.

4. התובע מסכם את תביעתו, באומרו כי הנתבעים כולם פגעו בזכותו של התובע להיבחר ולהשפיע ובסיכוייו במערכת הבחירות (סעיף 106 לכתב התביעה). הנתבעים פגעו בציפור נפשו של התובע ובזכויות יסוד חוקתיות שלו (סעיף 109 לכתב התביעה). הנתבעים כולם הסבו נזק לשמה הטוב של המפלגה ופגיעה בתדמיתה הדמוקרטית (סעיף 110 לכתב התביעה).

5. אשר לסעד הכספי : טוען התובע כי הוא נדרש להוציא הוצאות נכבדות באשר להבאת עמדותיו בענייני השעה לפני ציבור רחב ובלתי ממוקד.

התובע סבור אפוא, כי יש מקום לחייב כל אחד מן הנתבעים לחוד לשלם לו סכום של 315,000 ₪ לפיצוי בגין הפגיעה בזכויותיו ובשל הוצאותיו.

בסעד ההצהרתי טוען התובע, כי יש לחייב את הנתבעים למסור לידיו לאלתר את הרשימות המלאות של החברים בעבר ובהווה, ככל שמרכיב זה של התביעה יהיה רלוונטי בשעה שזו תידון ותוכרע.

בקשת הנתבעים 5-7 ותגובת התובע:

6. הנתבעים 5-7 גורסים, כי הינם מכהנים כחברים בבית הדין של מפלגת מר"צ על כל המשתמע מזה. התביעה נגדם הוגשה בגין פסק דין שניתן על ידם פה אחד כשופטים במותב בית הדין. פסק הדין ניתן על ידם לאחר דיון בטענות הצדדים, הוראות החוק והנסיבות הרלוונטיות.

7. חברי בית הדין סבורים כי אין לתובע עילת תביעה אישית נגדם וכי תביעה זו מהווה שימוש לרעה בהליכי משפט. עוד טענו, כי יש להחיל עליהם חסינות שיפוטית.

טענה נוספת בפיהם, כי תובענה זו מהווה למעשה ערעור במסווה על פסק הדין וכי התובע לא מיצה את ההליכים הנתונים בידו על פי כלליה של מפלגת מר"צ.

8. זאת ועוד, טוענים הנתבעים 5-7 כי כתב התביעה נעדר עילת תביעה. הטענות כלפיהם מתייחסות "לקנוניה" והעדר עילת תביעה, אך זאת ללא פירוט כנדרש וכאנלוגיה לתקנה 78 לתסד"א תשמ"ד-1984. מדובר בהחלטת בית דין פנימי, שבתי המשפט אינם נוהגים להתערב בו.

9. אשר לנזקים הכספיים הנטענים ע"י התובע, גורסים הנתבעים 5-7 כי התובע אינו מפרט ואינו מבסס את טענתו באופן כלשהו, הגם שמדובר בפיצוי כספי שאינו מבוטל.

10. על כך הגיב התובע כי מדובר בקנוניה של ממש שהופעלה נגדו. הוא טען כי משמעותה של הבקשה לסילוק יד היא קשה, ופוגעת משמעותית בזכותו של התובע לקבלת יומו בבית המשפט, בניגוד לכללי המינהל התקין.

11. התובע שולל את עמדת הנתבעים 5-7 בדבר חסינות שופטים והעדר עילה. לדבריו, בית הדין של מפלגת מר"צ שואב את סמכותו מהסכמת כלל חברי המפלגה לתנאי החוקה. בעניינו של התובע לקה בית הדין לדעתו בחסר. מכאן רואה התובע חברי בית הדין כבוררים, וסבור כי מוקנית לו כלפיהם זכות תביעה ישירה.

12. התובע סבור עוד, כי אין ממש בטענה בדבר אי מיצוי הליכים במפלגה עצמה, לאחר שפנה לבית הדין ונכזב. לטענתו, מנגנוני המפלגה אינם מאפשרים את בירור התביעה וקבלת הסעד המבוקש. אין לראות את התביעה הנוכחית כערעור במסווה. זוהי תביעה עצמאית ונפרדת, הנובעת בין השאר מעינוי הדין שעבר ומאי אמון שנוצר אצלו במנגנוני המפלגה.

בקשת הנתבעים 1-4 ו-8 ותגובת התובע:

13. הנתבעים 1-4 ו-8 הגישו כתב הגנה. בסעיפים 11-21 שם העלו טענה לדחיית התביעה על הסף מחמת השתק עילה לפי תקנה 101 (א)(1) לתסד"א תשמ"ד-1984. נתבעים אלו גורסים כי העובדות המפורטות בכתב התביעה, זהות לעתירת התובע אשר התבררה בבית הדין של המפלגה ונדחתה ע"י בית הדין בפסק דין מנומק מיום 29.10.18.

14. התובע לא נקט בהליך הנכון, ביטול פסק הדין של בית הדין מחייב מיצוי הליכים בתוך בית הדין, צעד אותו התובע לא נקט ואף לא ביקש לנקוט.

15. בנוסף, התובע לא הציג עילה, מתוכה ניתן לתבוע סעד כספי כנגד הנתבעים או מי מהם.

כמו כן לא כימת ולא פירט כדבעי את שיעור הסעד.

16. מנגד, טען התובע כי אין מקום לדחות את התביעה על הסף נגדו מחמת השתק עילה. בראש ובראשונה משום ששלילת יומו של אדם בבית המשפט היא צעד קיצוני ומרחיק לכת. מעבר לכך טוען התובע כי כלל השתק עילה אינו חל בנסיבות העניין.

האינטרס המוגן העומד לטענתו בבסיס תביעה זו, שונה בתכלית מזה שעמד בבסיס התביעה הקודמת, הזכות לקיום הליך תקין ומיצוי הזכויות במפלגה. כמו כן אין זהות בין כלל הצדדים, כאשר נתבע 4 עו"ד יורם אברהמי יועצם המשפטי של נתבעים 1-3, לא היה צד לעתירה שנדונה לפני בית הדין.

17. לחילופין ומתוך זהירות טוען התובע, כי מלכתחילה לבית הדין המפלגתי לא היתה סמכות לדון בעניינו. פגיעה בזכויותיו הינה בעלת אופי חוקתי שבדיעבד לא ראוי היה להתברר במסגרת בוררות.

18. לחילופי חילופין טוען התובע, כי אין להחיל את כלל השתק העילה משיקולי צדק, יושר ותקנת הציבור.

דיון והכרעה:

19. החיקוקים הרלוונטיים העוסקים בסילוק על הסף הינן תקנות 100 ו- 101 לתסד"א תשמ"ד-1984 (להלן: "התקנות").

"מחיקה על הסף:

100. בית המשפט או הרשם רשאי, בכל עת, לצוות על מחיקת כתב תביעה נגד הנתבעים, כולם או מקצתם, על יסוד אחד הנימוקים האלה:

(1)   אין הכתב מראה עילת תביעה;

(2)   נראה לבית המשפט או לרשם מתוך הכתב שהתובענה היא טרדנית או קנטרנית;

(3)   שוויו של נושא התובענה נישום בחסר והתובע לא תיקן את הכתב תוך הזמן שנקבע לכך;

(4)   שולמה אגרה בלתי מספקת והתובע לא שילם את האגרה הנדרשת תוך הזמן שנקבע לכך.

דחיה על הסף:

101. (א)  בית המשפט או רשם שהוא שופט רשאי, בכל עת, לדחות תובענה נגד הנתבעים, כולם או מקצתם, מאחד הנימוקים האלה:

(1)   מעשה בית דין;

(2)   חוסר סמכות;

(3)   כל נימוק אחר שעל פיו הוא סבור שניתן לדחות מלכתחילה את התובענה בנוגע לאותו נתבע.

(ב)  לא ייעתר בית המשפט או הרשם לבקשת דחיה מחוסר סמכות, אם נראה לו שיש להעביר את העניין לבית משפט או לבית-דין מוסמך לפי סעיף 79 לחוק בתי המשפט".

20. עמדת הפסיקה באשר לסילוק על הסף, בין מחמת מחיקה ובין מחמת דחייה, היא מידתית ושקולה. ראיתי להביא בהקשר זה מדברי כבוד השופט דוד מינץ בתיק רע"א 5337/17 דוד כץ ואח' נ' יעקב כץ (ניתן ביום 31.7.17, פורסם בנבו).

כך נאמר שם בפסקה 13 של פסק הדין:

"אמצעי סילוק תובענה על הסף, בין אם מדובר במחיקת התובענה ובין אם בדחייתה, מהווה סעד בעל השלכות מרחיקות לכת על זכויות התובע ובראשן זכות גישתו לערכאות. בו בעת ממלא אמצעי זה תפקיד חיוני בסינון תביעות סרק טורדניות. הפסיקה קבעה כי באיתור נקודת האיזון הראוי בין זכות הגישה לערכאות הנתונה לבעלי הדין מזה ולשיקולי המדיניות המשפטית והדיונית מזה, השימוש בסעד הסילוק על הסף ייעשה בזהירות רבה ורק במקרים בהם שוכנע בית המשפט כי אף לו יתנהלו הליכי המשפט במלואם, ובהנחה כי תוכחנה העובדות המפורטות בכתב התביעה, לא יהיה בתביעה הנדונה כדי לספק לתובע את הסעד אותו הוא מבקש (ע"א 455/06 חלקה 21 בגוש 6539 בע"מ נ' עיריית הרצליה [פורסם בנבו] (11.6.2009)). בהתאם לכך ועל דרך קל וחומר, כאשר מדובר בבקשת רשות ערעור על החלטת הערכאה הדיונית שלא לסלק תובענה על הסף, הנטייה להתערב מצטמצמת אף יותר (רע"א 6992/14 חברת החשמל לישראל בע"מ נ' קיבוץ אושה [פורסם בנבו] (29.12.2014))".

21. בהלכה זו שצוטטה לעיל, ניתן למצוא את שני הפנים של נושא סילוק על הסף.

מצד אחד, מדובר במכשיר משמעותי הממלא תפקיד חיוני בסינון תביעות סרק, המעיקות על בעלי הדין הרלוונטיים בתיק, על צדדים אחרים שזכותם להישמע נפגעת, ועל המערכת המשפטית כולה.

מצד שני, יש להיזהר מלפגוע בזכויות בעל דין תובע, ובראשן זכות הגישה לערכאות.

אני שמה לנגד עיניי איזון נחוץ זה בבואי לדון בבקשות הנתבעים.

22. עוד יש לקחת בחשבון את אשר נפסק כי כתב התביעה צריך לגלות עילת תביעה שלמה ברורה ומהודקת. כמפורט בתקנה 9 (5) לתקנות :

"9.    ואלה הפרטים שיכיל כתב תביעה, וחוץ מן האמור בתקנות להלן לא יכיל אלא פרטים אלה:

.....

(5)   העובדות העיקריות המהוות את עילת התובענה, ואימתי נולדה";

לעניין זה יפים דברי בית המשפט העליון בע"א 154/04 הרב אמנון יצחק שליט"א ואח' נ' שרה נוימן (ניתן מפי כבוד השופט גרוניס בהסכמת כבוד השופטים ריבלין ונאור ביום 13.2.05, פורסם בנבו), שם בפיסקה 7 של פסק הדין:

"תקנה 9(5) לתקנות סדר הדין האזרחי מורה כי כתב התביעה חייב לכלול את העובדות העיקריות המהוות את עילת התובענה. משמע על התובע לפרט בכתב התביעה את כל העובדות הדרושות בכדי להקים עילת תביעה שלמה. התביעה אינה מגלה עילה אם התובע לא יהיה זכאי לקבלת הסעד המבוקש על ידו, אפילו הוכיח את כל העובדות המפורטות בה (י.זוסמן, סדרי הדין האזרחי [מהדורה שביעית תשנ"ה] 140)".

23. עוד ראו בספרו של המלומד ד"ר יואל זוסמן "סדרי הדין האזרחי" מהדורה שביעית-1995, שם בעמוד 133:

"תיאור העילה הוא הלב של כתב התביעה, ובלעדיו נדון כתב התביעה לכישלון. לפיכך, כאשר כתב התביעה אינו 'מראה' או 'מגלה' עילת התביעה (או עילת תובענה), רשאי בית המשפט למחקו בלא אשר ידון בגופו של עניין...".

ובהמשך שם עמ' 134:

"לשם בחינת כתב התביעה, אם עילה נתגלתה בו או לא, יוכל בעל דין לנקוט כלל זה בידו: נניח, שהנתבע יודה בכל העובדות המפורשות בכתב התביעה, והתובע יהא, אפוא, מלהוכיח דבר; האם יהא זכאי לקבל את הסעד המבוקש? שאם לא כן, אין עילת תביעה".

24. מושכלות ראשונים מכאן, כי יש לבחון את עילות התביעה בענייננו כלפי כל אחד ואחד מן הנתבעים. אשר לנתבעים 1-3, הטרוניה נגדם היא כי פגעו בזכויות התובע כאשר סרבו למסור לידיו רשימות חברי המפלגה בעבר ובהווה. הנתבע 4 הוא פרקליט שהעניק ייעוץ משפטי לנתבעים 1-3 כולל ייצוגם בהליכים לפני בית הדין של המפלגה, הנתבעת 8.

הנתבעים 5-7 הם חברי בית הדין של המפלגה אשר דנו בעתירתו של התובע לפניהם ופסקו, כי אינו זכאי לקבל את הרשימות.

הנתבעת 8 היא המפלגה עצמה. מכתב התביעה לא ברור כיצד עיוולה כלפי התובע.

25. מה בעצם מבקש מאיתנו התובע ? מה מהות תביעתו?

הוא מבקש תחילה סעד הצהרתי, כי הוא רשאי לקבל לידיו את רשימות המפלגה בעבר ובהווה, לצורך קיום הפריימריז במפלגה. ברם, מידיעתו השיפוטית של בית המשפט ושל כל אזרח קורא עיתונים במדינת ישראל, כי מועד הפריימריז חלף עבר לו. הפריימריז התקיימו, הרשימה לכנסת גובשה והוגשה כדין לוועדת הבחירות המרכזית. לפיכך, סעד הצהרתי זה אינו רלוונטי עוד.

26. מכאן, יש לבחון את עתירתו השנייה של התובע למתן סעד כספי של 315,000 ₪ כלפי כל אחד ואחד משמונת הנתבעים, דבר שיצר סכום תביעה של 2,520,000 ₪, בסמכות בית המשפט המחוזי.

גם עתירה זו אינה מהודקת דיה, ואינה מסבירה באופן ענייני כיצד גזר התובע את הסכום. אומנם נכון כי כתב התביעה אינו חייב לפרט את הראיות במלואן, אך בכל זאת עליו להקים תשתית עובדתית מסוימת ומינימאלית כפי שהובהר לעיל על יסוד תקנה 9(5) לתקנות.

התובע נוקב בסכום מבלי לפרט אותו, התובע אינו מסביר מדוע כל אחד מן הנתבעים בנפרד חייב כלפיו דווקא סכום זה. הוא טוען כי נגרמו לו הוצאות ו/או נזקים, אך אינו מפרט את מהותם.

על מה ולמה נגרם לו נזק או הוצאה בסך של 2,520,000 ₪?

הייתכן שכל אחד מהנתבעים הסב לו נזק כספי זהה בסך 315,000 ₪?

על מה ולמה הוציא אפילו סכום של 315,000 ₪?

כתב התביעה סותם ואינו מפרש מאומה בעניין זה.

זאת ועוד, אין לשכוח כי אין לפנינו תביעה לנזק גוף, ומכאן שהיה על התובע לבסס במסגרת כתב התביעה (ועילת התביעה) בסיס מתאים לנזק הנטען, דבר שלא נעשה.

בהקשר זה אף עולה התהייה האם הנזק הנטען נקבע על ידי התובע באופן אחיד ושרירותי על סך של 315,000 ₪ בגין כל אחד מהנתבעים, כדי שתביעה זו תעמוד על סכום הגבוה מ- 2.5 מיליון ₪ באופן שיביא לבירורה בבית המשפט המחוזי. בהעדר תשתית מינימלית לנזק הנטען, זו המסקנה המתבקשת.

חוסר פירוט בסיסי זה עומד בעוכריה של התביעה באופן היורד לשורשה.

27. עניין זה מביא לשאלה נוספת והיא מהי המעטפת המשפטית של התביעה?

אין בה עילה חוזית.

אם בוררים את המוץ מן הבר, נראה כי התובע טוען בלשונו להפרות כאלה ואחרות של זכויות יסוד הנוגעות לזכותו הנטענת להתמודד בפריימריז של מר"צ. אך לא ברור מכתב התביעה מדוע טענות אלה מזכות אותו בסעד כספי. מהו המקור הנורמטיבי שמכוחו זכאי התובע לסעד כספי?

אפשרות נוספת שעולה, ואולי זו בסופו של דבר הייתה כוונת התובע – היא עילה נזיקית.

אם אכן מדובר בעילה נזיקית, הרי החסינות השיפוטית הקבועה בסעיף 8 בפקודת הנזיקין (נוסח חדש) עשויה לחול כפי שטענו הנתבעים 5-7.

ברם, על פניו גם אין בכתב תביעה גם עילה נזיקית.

התובע טוען במקום אחד לקנוניה שנרקמה בין הנתבעים. על פי הנטען, הנתבעים פעלו יחד מתוך מטרה משותפת למנוע מהתובע גישה לרשימות (ראו סעיפים 11 ו- 14 לכתב התביעה);

במקום אחר טוען התובע לרשלנות מצד חברי בית הדין, הנתבעים 5-7, אך לא מפרט כיצד זו באה לידי ביטוי (סעיף 73 לכתב התביעה). ואם אכן ברשלנות עסקינן, האם הנתבעים אינם חסינים מהתביעה משפעלו כגוף שיפוטי?;

במקום נוסף טוען התובע באופן כוללני לעוולות כלשהן אך לא מפרט מהן (סעיף 88 לכתב התביעה);

בד בבד לכל אלה, מנסה התובע לשכנע ולהסביר לאורך כתב התביעה, מדוע הוא זכאי לסעד ההצהרתי המבוקש ומדוע החלטת בית הדין הפנימי של המפלגה שגויה בעיניו;

מן האמור יוצא, כי כתב התביעה אינו מקים תשתית עובדתית ברורה וקוהרנטית המקימה עילת תביעה ברורה. התובע טוען טענות שונות מכל מיני רבדים ומישורים, הן של משפט והן של עובדה, אך בסופו של דבר אינו מצליח לשקף תמונה אשר תהלום עילת תביעה מבוססת כדבעי.

כל זאת גובה כאמור בטענה כללית לנזק כספי מבלי לבסס אותו, כפי שציינתי בסעיף 26 להחלטה זו לעיל.

על פני הדברים, חלות כאן ההוראות של תקנה 100(1) ו- 100(2) לתסד"א תשמ"ד-1984 לפיהן התביעה אינה מגלה עילה ומטרתה אינה עניינית.

28. לא אסתפק בכך.

בנוסף, אציב זרקור על זהות הנתבעים עצמם.

אחזור ואדגיש:

נתבעים 1-3 חברי מפלגת מר"צ פעלו כלפי התובע מתוקף תפקידם במפלגה.

נתבע 4 הוא פרקליט שפעל במתן יעוץ משפטי לנתבעים 1-3.

הנתבעים 5-7 הם חברי בית הדין של המפלגה.

הנתבעת 8 היא המפלגה עצמה.

ניכר כי מדובר בגופים שפעלו מתוקף תפקידם, על כל המשתמע מזה.

התובע אומנם טוען לקנוניה ורדיפה אישית, אך אינו יוצק תוכן ממשי לטענה זו.

29. טענת קנוניה היא טענה חמורה ביותר.

ההלכה המשפטית מטילה על בעל דין החובה לפרט ולהרחיב בטענות מסוג זה.

"טענה המצריכה פרטים

78.  כל מקום שבעל דין טוען טענת מצג-שווא, תרמית, זדון או השפעה בלתי הוגנת, ובכל מקרה אחר המזקיק לפרטים, יפורשו הפרטים ותאריכיהם בכתב הטענות".

עוד ראו בספרו של המלומד ד"ר יואל זוסמן "סדרי הדין האזרחי" מהדורה שביעית-1995, שם בעמוד 135:

"העובדות המהוות את עילת התביעה צריכות תיאור עם כל הפרטים הנוגעים לעניין. בייחוד מוטלת על התובע החובה להקפיד בתיאור העילה, כאשר תביעתו מבוססת על תרמית, הטעיה, רשלנות וכיוצא באלה".

30. בכתב התביעה שלפניי, אין התובע מפרט את מהות הקנוניה שנרקמה נגדו על ידי הנתבעים, כטענתו.

לא די בכך שכל אחד מן הנתבעים נושא תפקיד במפלגת מר"צ הנתבעת 8. לא די בכך שהחלטותיהם של הנתבעים, בין בכובע של חבר מפלגה (נתבעים 1-3), בין בכובע של פרקליט (נתבע 4) ובין בכובע של בית דין (נתבעים 5-7), לא נשאו חן ולא היו לשביעות רצונו של התובע, כדי להקים עילת תביעה חמורה של קנוניה ותרמית.

על התובע לפרט היטב מהי התרמית וכיצד נרקמה הקנוניה.

נתונים אלו חסרים בכתב התביעה.

31. יתר על כן, התביעה בענייננו, אינה סדורה ככל והדבר נוגע לתקיפת הכרעתו השיפוטית של בית הדין. התובע לא המשיך במיצוי ההליכים מול בית הדין ולא תקף את פסק דינו לפני מוסדות המפלגה ו/או הגורם המוסמך. זאת ועוד : ספק בעיני אם ניתן לראות בפסק הדין הפנימי שיצא תחת ידי הנתבעים 5-7 כפסק בוררות על פי הוראות חוק הבוררות תשכ"ח-1968. כדי להכיר במסמך זה כפסק בוררות, יש צורך בשטר בוררות בר- תוקף, אשר לא הוצג בענייננו.

יתרה מכך, גם אילו היה מקום לראות בפסק הדין דנן פסק בוררות – דבר שכאמור אני שוללת - הדרך הנכונה לתקיפת פסק בוררות אינה הגשת תביעה אישית כנגד הצדדים לבוררות, יועצם המשפטי והבוררים עצמם.

32. התובע בחר למעשה לתקוף את הכרעת בית הדין, בדרך של הגשת התובענה הנוכחית הכוללת גם את הסעד שנשלל ממנו במסגרת ההליכים הפנימיים של המפלגה.

הגשת תביעה כספית ללא ביסוס לנזק בליווי הסעד המהותי אותו לא קיבל התובע במסגרת המפלגה, אינו המסלול ההולם למיצוי הליך. בית משפט אזרחי, אינו משמש ערכאת ערעור על הכרעת בית הדין של מפלגת מר"צ. גם נתון זה מחדד ומחזק את הטעם של העדר תביעה ראויה.

33. מכל הנימוקים דנן, העדר עילת תביעה, התביעה אינה עניינית ונעדרת פירוט מספיק, יש מקום להורות על מחיקת התביעה על הסף.

34. מכאן אעבור לבחון את השאלה, האם ראוי להורות לא רק על מחיקת התביעה על הסף, אלא אפילו על דחייתה על הסף.

כפי שצוין, אמצעי סילוק תובענה על הסף מהווה סעד בעל השלכות מרחיקות לכת על זכויות התובע. קל וחומר כאשר מדובר בדחיה על הסף. שכן, דחייה על הסף מסיימת באופן סופי ומוחלט את אפשרויות התובע להמשיך בהליכים מול הנתבע.

35. העתירה דכאן לדחייה על הסף הועלתה מפי הנתבעים 1-4 ו-8 והתמקדה בטענת קיומו של מעשה בית דין, הכרעת בית הדין של מפלגת מר"צ ע"י הנתבעים 5-7.

באותה פלטפורמה הנתבעים 5-7 טענו לדחייה על הסף מחמת חסינות שיפוטית על פי הוראות סעיף 8 לפקודת הנזיקין (נוסח חדש).

מאחר ואני מוצאת כי מדובר כאן בהכרעתו של טריבונל פנימי שהוקם ע"י גוף עצמאי, ספק בעיני האם המתודה של "מעשה בית דין" ו/או "חסינות שיפוטית" הולמת את ענייננו.

אני מוצאת אפוא, כי במקרה שלנו ניתן להסתפק בסילוק על הסף, כמחיקה על פי הוראות התקנה 100 לתקנות ואין להחיל את הוראות התקנה 101 העוסקת בדחיה על הסף.

36. התכלית העומדת מאחורי סמכותו של בית המשפט למחוק תביעה על הסף הינה ייעול ההליך השיפוטי. הליך המחיקה על הסף נועד לסייע לנתבע לקצר את הטיפול בעניינו כאשר בעטיה של טענה משפטית ניתן לסיים את המשפט בשלב התחלתי. מחיקת תביעה על הסף מבחינת השלכותיה אינה חמורה כדחייתה על הסף. בענייננו, נכון בעיני להשתית את הקביעה דכאן על אדנים אלה, ואין צורך להפליג עד מחוזות הדחיה על הסף.

37. בפרשת ע"א 455/06 חלקה 21 בגוש 6539 בע"מ נ' עיריית הרצליה (ניתן ביום 11.6.09, פורסם בנבו) נחלקו עמדות הרוב והמיעוט בשאלה מתי ראוי לדחות תביעה על הסף ומתי ראוי להסתפק במחיקתה. דעת המיעוט מפי כבוד השופט דנציגר סברה, כי גם סעד של מחיקה על הסף הוא חמור דיו.

ראו דברי כבוד השופט דנציגר שם בפסקה 17 של פסק הדין:

"הגם שמחיקת תביעה על הסף, מבחינת השלכותיה, אינה חמורה כדחייתה על הסף, שכן היא אינה יוצרת מעשה בית דין אשר ימנע את הגשת התביעה בשנית, אין להקל בה ראש, ובית המשפט לא ימחק תביעה עוד בטרם התבררה לגופו של עניין כדבר שבשיגרה. אחד מאותם מקרים בהם יטה הוא להורות על מחיקתה של התביעה על הסף הינו כאשר כתב התביעה אינו מראה עילת תביעה (ראו תקנה 100(1) לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד-1984)... ואולם, לא די לשם מחיקת התביעה על הסף כאמור כי העילה הינה חלשה וסיכוייה להצליח נמוכים, אלא על התביעה להיות נעדרת כל סיכוי להתקבל".

38. לעומת זאת, דעת הרוב מפי כבוד השופטים פרוקצ'יה וריבלין סברה, כי בנסיבות מסוימות אין להסתפק במחיקה על הסף, ויש לצעוד צעד נוסף ולהורות אפילו על דחיה על הסף.

דברי השופטת פרוקצ'יה שם בפסקאות 1-2 של פסק דינה, אליהם הצטרף כבוד השופט ריבלין.

השופטת פרוקצ'יה נתנה משקל להוראות תקנה 101(א)(3) לתקנות, והוא הטעם לדחיית תביעה על הסף, "מחמת כל נימוק אחר שעל פיו הוא (בית המשפט) סבור שניתן לדחות מלכתחילה את התובענה בנוגע לאותו נתבע".

וכך היא מסבירה:

"הרציונל הטמון באמצעי הדיוני של דחית תביעה על הסף נועד להקנות בידי השופט שיקול דעת רחב לברר מראש, ומלכתחילה את אותה סוגיה שהכרעה בה עשויה להביא ל'מכת מוות' לתביעה, אף בלא שנדרש דיון כללי ומסועף בכל השאלות שבמחלוקת בין בעלי הדין. סוגיה כזו עשויה להיות, בין בעניין שבעובדה ובין בעניין שבחוק. הטעם העומד מאחורי עניין זה הוא בראש ובראשונה לקצר וליעל את ההליך השיפוטי ולמנוע הגשת תביעות סרק. הכרעה לגופה של שאלה העולה בתובענה המביאה לדחייתה על הסף, להבדיל ממחיקתה, נועדה להגן הן על הנתבע מפני הטרדתו החוזרת ונשנית בתביעות שאינן בנות סיכוי להתקבל, ואין לקדם את עניינה של מערכת השפיטה בדרך של חסימה מפני הגשת תביעות סרק חוזרות ונשנות, כדי שתתפנה לעסוק בעניינים שיש בהם ממש".

39. אני מוצאת כי במתכונתה הנוכחית, תובענה זו אינה ראויה להתברר. התביעה אינה מגלה עילה במישור ההצהרתי, שכן מועד המצאת רשימת חברי המפלגה לצורך עריכת הפריימריז, חלף והתייתר. היא אינה מגלה עילת תביעה במישור החוזי או הנזיקי. היא אינה מפרטת כדבעי את נזקיו הנטענים של התובע ומדוע כל אחד מבין הנתבעים, כולל המפלגה עצמה, חב לו כספית. כמו כן, לא מפורט ממה מורכב הסכום של 315,000 ₪ בו נוקב התובע לגבי כל אחד ואחד מן הנתבעים. גם זהות הנתבעים והתשתית לתביעה מולם אינה נהירה די הצורך.

מתקיימות כאן הוראות התקנה 100(1)(2) למחיקת התביעה על הסף.

עם זאת, דחייה על הסף לפי הוראות התקנה 101(א)(3) קיצונית בעיני בהעדר בירור עובדתי. ניתן להסתפק לטעמי במחיקה על הסף, אשר כמאמרו של כבוד השופט דנציגר שצוטט לעיל, מספקת לנתבעים את הסעד המבוקש על ידם תוך בלימת תביעה נטולת ממשות.

סיכום:

40. מן המקובץ לעיל, אני מורה בזאת על מחיקת התביעה על הסף מכוח ההוראות התקנה 100(1)(2) לתסד"א תשמ"ד-1984.

לא ראיתי להרחיק לכת עד כדי דחיית התביעה על הסף.

סבורני כי ניתן להסתפק בסעד של מחיקה.

התובע יישא בתשלום הוצאות לכל אחת משתי קבוצות הנתבעים בגין בקשה זו.

לנתבעים 1-4 ו- 8 יחדיו ישלם התובע סך של 10,000 ₪ כולל מע"מ.

לנתבעים 5-7 יחדיו ישלם התובע סך של 10,000 ₪ כולל מע"מ.

סה"כ ישלם התובע סך של 20,000 ₪ כולל מע"מ צמוד למדד ונושא ריבית מהיום עד לתשלום המלא בפועל.

המזכירות תשלח עותק החלטתי זו לצדדים.

ניתנה היום, ד' אדר ב' תשע"ט, 11 מרץ 2019, בהעדר הצדדים.