לפני כב' השופטת יעל אנגלברג שהם

דן יחיד

פסק דין

תביעה זו עניינה תשלום פדיון חופשה והחזר הוצאות רכב וכן תשלום פיצוי בגין הפליה ופיטורים שלא כדין.

רקע עובדתי

1. הנתבעת היא חברה העוסקת במתן שירותי שמירה לחברות שונות (להלן: הנתבעת).

2. התובע עבד בשירות הנתבעת מיום 20.6.13 ועד לחודש 6/18, מועד שבו פוטר מעבודתו.

3. במסגרת עבודתו הוצב התובע כשומר במתקן חברת מנוליד הממוקמת בעמק שרה בבאר-שבע (להלן: מנוליד).

4. התובע ביצע את עבודתו במשמרות כאשר בימים א' עד ה' היו שתי משמרות האחת מהשעה 24:00 ועד השעה 07:00 והשנייה מהשעה 17:00 ועד השעה 24:00 . בימי ו' משעה 07:00 ועד השעה 15:00 או מהשעה 15:00 ועד השעה 23:00 וביום שבת מהשעה 07:00 ועד השעה 15:00

5. התובע נהג להגיע למקום עבודתו בתחבורה ציבורית ובהעדר תחבורה ציבורית נסע במונית או ברכבו הפרטי.

6. במהלך חודש 4/18 פנה התובע לסמנכ"לית במפעל וביקש לקבל תוספת רטרואקטיבית בגין נסיעותיו ברכבו הפרטי. התובע קיבל תוספת רכב בעבור חודש אפריל בלבד.

7. ביום 23.5.18 פנה התובע באמצעות עו"ד מרציאנו בדרישה לתשלום תוספת רכב רטרואקטיבית בטענה שכך קיבלו עובדים נוספים. במכתבו נטען כי אי תשלום תוספת הרכב מהווה הפליה אסורה בניגוד לסעיף 2 לחוק שוויון הזדמנויות בעבודה, התשמ"ח-1988 (להלן: "חוק שוויון ההזדמנויות") וכן נטען להרעת תנאי עבודתו אשר באה לידי ביטוי בשיבוצו במשמרות שאליהן החברה אינה יכולה להבטיח את הגעתו או את חזרתו מהן. ביום 29.5.18 השיבה הנתבעת באמצעות בא כוחה לטענות ב"כ התובע.

8. ביום 30.5.18 זומן התובע לשימוע לפני פיטורים בטענה של הפרת משמעת חמורה המתבטאת בהתנהגות בלתי הולמת כלפי עובדת החברה (נספח 8(1) לתביעה). ביום 31.5.18 הגיב התובע בכתב כתחליף לשימוע (נספח 9 לתביעה). בתגובה זימנה הנתבעת את התובע לשימוע נוסף (נספח 8(2) לתביעה).

9. ביום 7.6.18 נשלח לתובע מכתב פיטורים תוך מתן הודעה מוקדמת של חודש ימים (נספח 10 לכתב התביעה).

10. ביום 12.6.18 נמסר לתובע מכתב שיבוץ למקום עבודה חדש לתקופת ההודעה המוקדמת. התובע סירב להצעה לעבור למקום עבודה חדש בטענה של הרעת תנאים וסיים את עבודתו לאלתר.

11. מטעם התובע העיד הוא עצמו ואילו מטעם הנתבעת העיד מנכ"ל הנתבעת מר תומר יונה (להלן: מר יונה).

טענות הצדדים

12. לטענת התובע, פיטוריו נעשו בניגוד לדין רק בשל העובדה כי העז לפנות אל הנתבעת לקבלת זכויותיו. לדבריו, הופלה ביחס לעובדים אחרים וטענותיו היו ראויות להישמע. לטענת התובע, משפוטר שלא כדין, זכאי הוא לפיצויים בגין פיטורים שלא כדין בסך של 11,340 ₪. עוד טוען התובע משהופלה ביחס לעובדים אחרים הן ביחס לקבלת הוצאות רכב והן ביחס לקביעת יום שבתון, זכאי הוא לפיצוי בגין כך בסך של 15,120 ₪ וכן לתשלום תוספת הרכב כפי שניתנה לעובדים אחרים בסך של 2,472 ₪. בתביעתו תבע התובע גם את פדיון ימי חופשה ואולם במסגרת הדיון המוקדם מחק התובע תביעתו ברכיב זה (עמ' 3 לפרוטוקול).

13. לטענת הנתבעת, תביעת התובע הוגשה בחוסר תום לב בניסיון לעשות עושר ולא במשפט ומבלי שעומדת לתובע זכות או עילה כלפי הנתבעת. לטענתה, התובע פוטר כדין לאחר שביצע עבירת משמעת חמורה כלפי עובדת החברה והתעלם מכל הזדמנות שניתנה לו להסביר את התנהגותו. עוד היא טוענת, כי התובע לא הרים את הנטל להוכיח זכאותו לפיצוי בגין פיטוריו. הנתבעת מוסיפה ומציינת, כי התובע לא הוכיח את טענותיו שלפיהן קיבלו אחרים תוספת רכב והסיבה לקבלת רכיב זה, לא הוכיח כי הוא במעמד ובתפקיד זהה לעובדים אחרים שקיבלו תוספת רכב ולא עמד בנטל המינימאלי הדרוש להוכחת טענותיו ביחס לרכיב תוספת הרכב ולרכיב ההפליה. הנתבעת מציינת, כי התובע לא הוכיח את טענתו כי הופלה ביחס לעובדים אחרים.

הכרעה

14. טענת התובע להפלייתו בעבודה נסמכות על שלושה אדנים. האחד, אי קבלת תשלום תוספת רכב כפי שמקבלים עובדים אחרים. השני, קביעת יום שבתון ביום שבת בניגוד ליום שבתון של עובדים אחרים (יום באמצע השבוע) השלישי, אי רישומו כהורה עצמאי בתלושי השכר. על בסיס טענת הפליה זו העמיד התובע את תביעתו לפיצוי לא ממוני שווה ערך לשלוש משכורות בסך כולל של 15,120 ₪.

נדון בטענותיו כסדרן.

טענת ההפליה

15. הוראות סעיף 2(א) לחוק שיוויון ההזדמנויות בעבודה קובעות:

"לא יפלה מעסיק בין עובדיו או בין דורשי עבודה מחמת מינם, נטייתם המינית, מעמדם האישי, הריון, טיפולי פוריות, טיפולי הפריה חוץ-גופית. היותם הורים, גילם, גזעם, דתם, לאומיותם, ארץ מוצאם, מקום מגוריהם, השקפתם, מפלגתם או שירותם במילואים, קריאתם לשירות מילואים או שירותם הצפוי בשירות מילואים כהגדרתו בחוק שירות ביטחון [נוסח משולב], התשמ"ד-1986, לרבות מחמת תדירותו או משכו, בכל אחד מאלה:

(1) קבלה לעבודה;

(2) תנאי עבודה;

(3) קידום בעבודה;

(4) הכשרה או השתלמות מקצועית;

(5) פיטורים או פיצויי פיטורים;

(6) הטבות ותשלומים הניתנים לעובד בקשר לפרישה מעבודה."

16. הוראות סעיף 9 לחוק קובעות את נטל הראיה, וזה לשונו:

"א. בתובענה של דורש עבודה או של עובד בשל הפרת הוראות סעיף 2, תהא חובת ההוכחה על המעסיק כי פעל שלא בניגוד להוראות סעיף 2 -

(1) לענין קבלה לעבודה, קידום בעבודה, תנאי עבודה, שליחה להכשרה או השתלמות מקצועית, או תשלום פיצויי פיטורים - אם קבע המעסיק לגביהם תנאים או כישורים, ודורש העבודה או העובד, לפי הענין, הוכיחו כי נתקיימו בהם התנאים או הכישורים האמורים;(2) לענין פיטורים מהעבודה - אם הוכיח העובד שלא היתה בהתנהגותו או במעשיו סיבה לפיטוריו."

א. הפליה - תוספת רכב

17. לטענת התובע, במשך שנים עשה שימוש ברכבו הפרטי על מנת להגיע לעבודה וזאת במיוחד במשמרות לילה ובימי שישי ושבת, שבהן אין תחבורה ציבורית. התובע טען, כי רכבו ניזוק בעת שחנה בחניה הקרובה לעבודה בנתבעת ועל כן פנה לנתבעת בדרישה לתוספת רכב רטרואקטיבית וזאת בנוסף להוצאות נסיעה שלגביהן אין מחלוקת כי שולמו לו. התובע ציין כי ידע שחבריו לעבודה המבצעים את אותו התפקיד מקבלים תוספת לשכרם עבור השימוש ברכבם הפרטי. עוד הוסיף התובע וציין, כי בתלוש השכר לחודש 4/18, שולמה לו תוספת רכב בסך 103 ₪, ואולם דרישתו לתשלום רטרואטקטיבי לא טופלה. התובע העמיד תביעתו ברכיב זה על סך 2,472 ₪ (103 ₪ כפול 24 חודשים).

לטענת הנתבעת, התובע אינו זכאי לתשלום תוספת הרכב. לדבריה, מעולם לא הפלתה את התובע וטענה זו הועלתה רק על מנת לייצר עילת תביעה לכאורית בהתאם לחוק שיויון ההזדמנויות. לעמדתה, פעלה בהתאם להסכם העבודה שנחתם עם התובע. הנתבעת טענה, כי בין הצדדים הוסכם שהתובע יגיע למקום עבודתו בתחבורה ציבורית והובהר לו כי בימים שבהם עליו להתייצב למשמרת ואין תחבורה ציבורית, הוא רשאי להשתמש בשירותי ההסעות של הנתבעת לצורך הגעה לעבודה וחזרה לביתו. הנתבעת טענה, כי התובע העדיף לנסוע ברכבו או במונית, וזאת על אף שהנתבעת נתנה לו אפשרות להגיע באמצעות הסעה ובמקרים מיוחדים במונית הממומנת על ידה וכי אמר שהוא אינו מעונין להתעכב לאחר סיום המשמרת בהמתנה להסעות וכי עליו לשוב לביתו בהקדם.

18. פנייתו הראשונה של התובע בעניין הוצאות הרכב היתה לאחר שרכבו נפגע בתאונה ובתשובה שקיבל התובע, ציינה הנתבעת כי הוא שולב בהסעות החברה ואף אושרו לו נסיעות חריגות במוניות למשך שבוע ימים, וזאת בנוסף לכך שהוא מקבל החזר הוצאות נסיעה על פי התקרה הקבועה בחוק בעבור משמרות שאין בהן תחבורה ציבורית. עוד עולה מהחומר שהוצג בפנינו, כי מדי חודש קיבל התובע החזר נסיעות בסך של 252 ₪.

19. עם קבלת התובע לעבודה, נמסרה בידי התובע הודעה בדבר תנאי עבודה, כאשר בהודעה זו צוין, כי התובע יקבל תשלום בגין דמי נסיעות עד לתעריף הקבוע בצו ההרחבה. עיון בתלושי שכרו של התובע מעלה, כי מידי חודש קיבל התובע באופן קבוע דמי נסיעות בסך של 252 ₪. איש מהצדדים לא ציין בכתבי הטענות מה הוא תעריף "חופשי חודשי" בבאר שבע, ורק מר יונה העיד כי סכום זה עומד על 150 ₪ לחודש. הערכה זו עולה בקנה אחד עם ידיעתו השיפוטית של בית הדין, ומכל מקום, גם התובע לא חלק על כך שהסכום ששולם לו עולה על סכום חופשי חודשי באופן ניכר. יתרה מזו, אין חולק כי התובע לא הציג כל קבלה או אסמכתא באשר להוצאות שהוציא ואשר עלו על תשלומים אלה.

20. עיקר טענת התובע היא כי הוא הופלה אל מול חבריו. אלא שלמעט טענה בעלמא לא הוכחו בפניי תנאי עבודתם של עובדים אחרים וממילא לא הוכח כי הם קיבלו תשלומים העולים על התשלום שקיבל התובע. זאת ועוד, מדובר בחברה פרטית אשר מתקשרת עם עובדיה בחוזים אישיים כאשר היא רשאית להתקשר עם כל אחד מהם על פי שיקול דעתה בכפוף להוראות הדין החלות עליה. משהוכח כי התובע קיבל דמי נסיעות ולא הוכח כי אלה נפלו מהשיעור הקבוע בהסכם הקיבוצי הכללי לענין דמי נסיעות החל על הצדדים, משלא הציג התובע הוצאות שהוציא בגין נסיעות ואשר בגינן לא קיבל החזר, ומשהתרשמתי כי התובע קיבל תמורה גם בגין משמרות שאליהן הגיע ואשר לא ניתן היה להגיע אליהן בתחבורה ציבורית וכי התאפשר לו לעשות שימוש במערך הסעות של הנתבעת, לא ניתן לומר כי קופח בזכויותיו.

עוד יש לציין כי מקובלת עלי טענת הנתבעת שלפיה, אחד העובדים האחרים שימש בתפקיד אחראי וכי קיים הבדל בין העובדים הן לעניין המרחק ממקום מגוריהם והן לעניין היקף עבודתם, כשיקול סביר לתשלום תוספות מעבר לנדרש על פי דין. בעניין זה, לא מצאתי כי התובע הרים את הנטל להוכיח כי מעמדו, היקף עבודתו ומסירותו לעבודה זהים לחלוטין לאלה של חבריו לעבודה וממילא לא הוכיח כי הופלה לעומתם.

21. התובע לא טען בעניין זה כי הופלה על רקע מוצאו ולמעשה לא הסביר את הסיבה להפלייה. משכך, הגם שסברתי כי התובע לא הופלה לרעה בעניין זה, הרי שמשלא מתקיימת אחת מהעילות הקבועות בחוק כבסיס להפלייה (מוצא, מין, דת וכדו'), ממילא אין הוראות סעיף 2 לחוק שיוויון ההזדמנויות חלות בענייננו והתובע אינו זכאי לפיצוי כל שהוא.

ב. הפליה - יום השבתון

22. התובע הלין על כך כי פקידת הנתבעת התעקשה לקבוע את יום השבתון ביום שבת ולא באמצע השבוע כפי שנקבע לעובדים אחרים.

23. הוראות סעיף 7 לחוק שעות עבודה ומנוחה התשי"א-1951 קובעות את יום המנוחה של עובד יהודי ככוללת את יום השבת וכאשר מדובר בעובד לא יהודי, הרי שניתן לבחור כיום המנוחה את יום השבת, יום ראשון בשבוע או יום שישי בשבוע. הוראות החוק אינן מאפשרות קביעת יום שבתון על פי דרישה אלא בכפוף להוראות החוק. העובדה שלעובדים אחרים נקבע יום שבתון אחר, אינה מאפשרת לתובע, שאין חולק בין הצדדים שהוא יהודי, קביעת יום שבתון ביום אחר.

24. התובע טען כי הפלייתו בעניין קביעת יום המנוחה, נעשתה על רקע מוצאו. כאמור לעיל, קביעת יום השבתון נעשתה על פי הדין והגם שלא ברור מדוע נקבע יום השבתון של העובדים האחרים (ממוצא רוסי, לטענת התובע), ככל שנקבע (עניין זה לא הוכח בפני) ביום רביעי בשבוע, לא ניתן לומר כי בקביעת יום השבתון של התובע נפל פגם או כי הופלה לרעה שכן הנתבעת פעלה על פי הדין החל על הצדדים. משנקבע הדבר על ידי המחוקק, ככל שסבור התובע כי יש מקום לשינוי קביעת יום המנוחה, מצוי הדבר בידי המחוקק ולא בידי מעסיקתו הנתבעת. וכך קבע בית המשפט העליון בשבתו כבג"ץ:

"הסעד המתבקש עומד בסתירה חזיתית ללשון החוק עצמה – הלכה היא כי במקרים בהם הסעד המבוקש נוגד את לשונו המפורשת של החוק, על בית המשפט לנהוג בריסון ובזהירות" (בג"ץ 1046/09 סניה מני נ' המוסד לביטוח לאומי, (15.8.2010).

25. למעלה מן הצריך אוסיף, כי קביעת יום המנוחה השבועי של יהודי ביום שבת, נועדה לסייע לעובד היהודי (ובהתאמה לעובדים אחרים הזכאים לבחור את יום המנוחה על פי דתם) הן בפן הדתי, שיוכלו לשמור את מצוות דתם והן בפן הסוציאלי שיוכלו לקיים אורח חיים המאפשר שהות ומפגש עם בני המשפחה, הקרובים והחברים. וכך קבע בית המשפט העליון בשבתו כבג"ץ:

"בקביעת העיקרון של קיום יום מנוחה והועדתו בשבת חתר המחוקק להגשים שתי מטרות מושלבות: ראשית, מטרה חברתית, לפי ראוי לייחד יום מנוחה שבועי לכל אדם כדי שיוכל לנוח בו ממלאכתו, לשהות עם משפחתו או בחברת ידידים ולהתפנות לנופש ולבידור לפי בחירתו והעדפותיו. כן נועד קביעת יום המנוחה להגן על בריאותו של העובד ולהבטיח תנאי עבודה הוגנים. שנית הועדת יום המנוחה בשבת נעשתה על רקע ציווי ההלכה ומסורת ישראל" (בג"ץ 5073/91 תאטראות ישראל בע"מ נ' עיריית נתניה ואח', פ"ד מז(3) 192 (24.6.1993); ע"פ (ארצי) 2/99 מדינת ישראל נ' קיבוץ צרעה (אגודה שיתופית) (4.12.2006)).

עוד אוסיף, כי מטרת התובע בשינוי יום המנוחה לא היתה לשם המנוחה עצמה אלא על מנת להשיג יתרונות כלכליים ובהם אפשרות לעבוד באמצע שבוע תמורת תעריפים של עבודה ביום מנוחה וזאת הגם שנהג לעבוד בימי שבת תמורת תעריף גבוה כנדרש על פי דין. יצוין כי לא לשם כך נועד קביעת יום המנוחה.

מכאן, שדרישת התובע לקבוע לו יום שבתון אחר מיום שבת, נוגדת את הוראות החוק והנתבעת לא יכולה הייתה להיעתר לבקשה זו.

ג. הפליה - רישום התובע כאב לילד

26. במסגרת תביעתו טען התובע, כי הנתבעת סירבה לרשום אותו כאב לילד. התובע העיד בעניין זה:

ש. תאשר כי מילאת טופס 101 שנקלטת אצל הנתבעת ולא ציינת כי בנך מצוי בחזקתך, נספח 15.

ת. אבל זה לא העניין אם הוא בחזקתי או לא, אלא אם לרשום אותו בתלוש. מעולם לא טענתי שהוא בחזקתי, אני מפרנס עיקרי שלו.

ש. סעיף 7 לתצהירך, (מצטט את הסעיף), נכון שלא המצאת לנתבעת מסמכים המאשרים כי אתה תומך בכלכלת בנך וכי הינו מצוי בחזקתך לצורך רישום בתלוש.

ת. כן. המצאתי מסמכים הבאתי תעודת זהות שתרשום אותו בצורה הכי פשוטה גם זה התעכב ונעשה רק בחודשים אחרונים.

ש. כמה זמן לאחר תחילת העסקתך זה קרה.

ת. שנתיים לאחר שהתחלתי לעבוד, שלוש שנים.

ש. אתה הוא זה אשר הצהיר כי הבן אינו מצוי בחזקתך ונמנעת להציג מסמכים?

ת. הוא לא בחזקתי אבל אני מפרנס עיקרי שלו. אני מלין על כך שברגע שהבאתי את תעודת הזהות, פתאום היו לי מעין התנגשויות ולא רצתה לרשום אותו, לא הבנתי למה. זה תמיד חוזר עם לנה, אני כמעט לא מדבר איתם בכלל. התנהלנו לבד במקום אף אחד לא ראה אותנו במקום העבודה ולא עקב אחרינו. שפניתי לאחר כמה חודשים לבדוק למה בני לא רשום לאחר שהצגתי תעודת זהות נתקלתי בסירובים כאילו אני ממציא" (עמ' 6 ש' 11-25 לפרוטוקול; הדגשות שלי - י.א.ש).

הנתבעת טענה בעניין זה, כי התובע הגיע למשרד הנתבעת וביקש לקבל נקודות זיכוי על בנו וכאשר הסבירו לו מה צריך לעשות, התפרץ התובע בצעקות עד כי הביא את פקידות המשרד לכדי בכי (עמ' 12 ש' 8-10 לפרוטוקול). עוד ציינה כי בעקבות דברים אלה, זומן התובע לשימוע.

27. בסיכומיו, זנח התובע את טענתו זו כבסיס להפלייה ומיקד את טענותיו להפלייה בגין אי תשלום תוספת רכב ואי קביעת יום שבתון באמצע השבוע בלבד.

28. סיכום טענת ההפליה - על יסוד כל האמור, משלא הוכיח התובע את טענת ההפליה, תביעת התובע לפיצוי בגין הפלייה בניגוד לחוק שיוויון ההזדמנויות - נדחית.

פיטורים שלא כדין

29. לטענת התובע, לאחר שפנה בבקשה לבירור זכויותיו ובהן קבלת תוספת רכב ובקשתו נדחתה, פנה בשנית באמצעות עו"ד. לטענתו, בסמוך לאחר שליחת מכתב עוה"ד זומן במפתיע לשימוע לפני פיטורים בטענה לכאורית שעבר עבירת משמעת של התנהגות בלתי הולמת כלפי עובדת בחברה. לדבריו, השיב לשימוע בכתב אך תשובתו זו לא סיפקה את הנתבעת אשר בחרה להזמינו לשימוע נוסף. לדבריו, משלא התייצב לשימוע הנוסף קיבל מכתב פיטורים בנימוק של הפרת משמעת נוספת של אי התייצבות לשימוע. עוד טוען התובע כי הטענות שהועלו על ידי מנהל הנתבעת בעדותו, כלל לא הועלו במסגרת ההזמנה לשימוע.

התובע מוסיף וטוען כי מעבר לעובדה שהנתבעת לא ביררה את טענותיו כפי שנפרשו בתשובתו שבכתב, במכתב הפיטורים צויין כי הוא מפוטר בשל אי הגעה לשימוע וזאת על אף שהמציא טענותיו בכתב.

עוד טוען התובע כי לאחר פיטוריו שובץ בתקופת ההודעה המוקדמת במקום עבודה אחר, דבר המהווה הרעה נוספת בתנאי עבודתו ונקמנות כלפיו. התובע טוען כי התנהלות הנתבעת מעידה כי גמרה אומר לפטרו רק משום שעמד על זכויותיו וכי כל הליך השימוע נערך למראית עין בלבד ועל כן מהווים פיטוריו פיטורים שלא כדין שבגינם הוא זכאי לפיצוי בסך של 11,340 ₪

30. הנתבעת טוענת מנגד, כי לאורך תקופת עבודתו של התובע נתגלו בעיות משמעת רבות הן כלפי עובדי הנתבעת והן כלפי עובדי חברת מנוליד, מקבלת השירות. לטענתה, כבר ביום 11.8.17 פנה נציג חברת מנוליד והלין ארוכות על התנהלות התובע שבאה לידי ביטוי ביחס מזלזל, שפה בוטה, איחורים כרוניים והתרשלות בביצוע העבודה. עוד נטען כי התובע נוהג להסתכסך עם אנשים שונים כדבר שבשגרה, אינו מקבל את סמכות הממונים עליו, משקר, מקלל ועוד (נספח 2 לכתב ההגנה). הנתבעת טענה כי גם בהתנהלותו אל מול נציגי הנתבעת, בחר התובע להתנהל באופן אלים ממש עת בחר לגדף ולקלל את עובדי הנתבעת כאשר לא קיבל את שרצה, התבטא באופן גזעני ואימץ דרך התבטאות בזויה כלפי עובדי הנתבעת.

הנתבעת טוענת כי ביום 27.4.18, לאחר שרכבו של התובע ניזוק פנה למספר בעלי תפקידים בנתבעת במגוון רחב של בקשות ואולם בשל כך שנקט בשפה בוטה ומתלהמת, הופנה לגב' וקנין סמנכ"לית הנתבעת. במסגרת שיחה טלפונית שהתקיימה בין השניים, אישרה הסמנכ"לית לתובע להשתלב בשירותי ההסעות ולקבל תשלום עבוד נסיעות חריגות במונית עד לתיקון רכבו. ביום 12.5.18 פנה התובע בשנית והדיע כי רכבו ניזוק בתאונה ועל כן לא יוכל להגיע בימים שבהם אין תחבורה ציבורית. בתגובה נענה כי הנתבעת מספקת שירותי הסעות. בנוסף דרש התובע לקבל החזר נסיעות רטרואקטיבי. לטענת הנתבעת ביום 17.5.18 הודיעה לתובע כי הוא ישולב בהסעות החברה וכי במשך כשבוע ימים הוא רשאי לנסוע נסיעות חריגות במונית עד לתיקון רכב, ואולם היא אינה דורשת כי יגיע ברכב משלו אלא ישנן הסעות יזומות עבור עובדי החברה. הנתבעת מוסיפה וטוענת כי התובע פנה לעובדת הנתבעת בבקשות לתשלומי תוספת רכב ושינוי יום המנוחה השבועית ומשבקשותיו לא נענו נקט כלפיה בשפה בוטה אלימה וגזענית תוך שהוא מטיח בה האשמות שווא.

לטענת הנתבעת, בהמשך לחילופי מכתבים ולשפה הבוטה שבה נקט התובע, לרבות תלונות חברת מנוליד, החליטה לזמנו לשימוע בעילה של "הפרת משמעת חמורה המתבטאת בהתנהגות בלתי הולמת כלפי עובדת החברה". לטענת הנתבעת, התובע בחר לטעון טענותיו בכתב אך משלא השיב לגופן של הטענות ורק העלה טענות והאשמות, בחרה לזמנו לשימוע נוסף. לטענתה, משנדרש התובע באופן מפורש להגיע לשימוע ולא ניתנה לו אפשרות להגיב בכתב ומשגם בתגובתו לזימון הנוסף לשימוע נתן התובע התייחסות לקונית, החליטה לפטרו.

31. במכתב ההזמנה לשימוע מיום 30.5.18 רשמה הנתבעת כדלקמן:

"חברתנו שוקלת את הפסקת עבודתך וזאת לאור הפרת משמעת חמורה המתבטאת בהתנהגות בלתי הולמת כלפי עובדת החברה.

לאור האמור לעיל, הנך מוזמן הינך מוזמן לשימוע לפני פיטורין שייערך במשרדי ביום ב' 4.6.18 בשעה 12:00.

הנך רשאי להביא לשימוע נציג מוסמך מטעמך. כמו כן, הנך רשאי שלא להתייצב לשימוע ולהעביר את טיעונך, נימוקך ובקשותיך בכתב, עד למועד האמור.

יובהר, כי טענותיך ובקשותיך יישקלו בכובד ראש בטרם תתקבל החלטה לגביך.

במידה ומסיבה כל שהיא תעדר מפגישת השימוע הנ"ל או לא תגיש את טענותיך בכתב עד למועד האמור, נאלץ לקבל החלטה בעניינך בהתבסס בנתונים הקיימים בידינו בלבד".

32. בתשובה להזמנה זו, שלח התובע תגובה באמצעות הדואר האלקטרוני וכך כתב:

"1. לאיזה רמה נמוכה אתם יכולים עוד לרדת :)

2. אני לא יודע במי מדובר ואיזה התבטאויות לא מקובלות התבטאתי. אני מתנהג כשורה ולפי חוק. אתם לא. תפרטו מה נאמר ובמי מדובר כי זו המצאה.

3. אתם ממציאים סיבה לפטר אותי אבל לא סיבה אמיתית לפי חוק. רק מראה כמה אתם לא ישרים. אתם לא מעוניינים להתמודד עם האמת ועם הבקשות שלי הנוגעת להפליה ביני ובין עובדים אחרים.

4. מה קורה עם הבקשוAA שביקשAA במכתב שנשלח על ידי עורך הדין משה מרציאנו."

ובהודעה נוספת מאותו היום ציין:

"אלה הן טענותי בכתב. זכותי להגיב בכתב והגבתי. אני רוצה לדעת על מה השימוע?".

33. ביום 3.6.18 פנה התובע בהודעת דואר אלקטרונית נוספת שבו הלין על כך שהנתבעת אינה מוכנה להתמודד ולברר את טענותיו בעניין קבלת תוספת רכב. התובע מציין בהודעה זו כי הופלה לרעה בעניין השיבוץ במשמרות וחזר ושאל "על אילו התבטאויות אתה מדבר ומה הן וכלפי מי? אני פועל כחוק ולא אמרתי דבר שלא אמיתי. אני מבקש לא להכפיש את שמי או להוציא דיבה עלי כי דברים כאלה יועברו לבירור בבית המשפט".

ביום 4.6.18 זומן התובע לשימוע נוסף באותה עילה וציינה כי "לאחר עיון בתגובתך הנך מוזמן בזאת לשימוע נוסף ... ככל שלא תתייצב לשימוע הנ"ל, יערך שימוע בהעדרך מבלי שתוכל לעלות את טענותיך".

34. המחלוקת בין הצדדים נגעה למעשה בשאלה – האם נפל פגם בהליך השימוע שנערך לתובע?

ביום 7.6.18 שלחה הנתבעת לתובע מכתב פיטורים שבו ציינה כי התובע זומן לשימוע מתוך כוונה לברר את הטענות כלפיו בנוגע להפרות משמעת חמורות המתבטאת בהתנהגות בלתי הולמת כלפי עובדת החברה. עוד צויין בחברה כי אי הגעתו של התובע לשימוע מהווה הפרת משמעת נוספת העומדת בפני עצמה.

מנהל הנתבעת ציין בתצהירו כי במהלך השנים נתגלו אצל התובע לא מעט בעיות משמעת כלפי עובדי הנתבעת או כלפי עובדי חברת מנוליד שבה הוצב. מנהל הנתבעת ציין כי אחד העובדים האחרים מטעמה המוצב בחברת מנוליד פנה במייל ארוך ומפורט שבמסגרתו הלין על התנהגות התובע, לרבות התנהלות בשפה בוטה, איחורים כרוניים והתרשלות בביצוע העבודה. עוד צוין בפנייה זו, כי התובע נוהג להסתכסך עם אנשים שונים כדבר שבשגרה תוך שהוא נוקט בשפה בוטה כלפי העובדים. עוד ציין מר יונה כי מנהל האבטחה של התובע מר נחום דיווח לא פעם כי התנהלותו של התובע בעייתית, הוא אינו מסוגל להתמודד עם ביקורת, מאחר והוא מתנהל באופן אלים ובשפה בוטה תוך התבטאותיות גזעניות.

גם בעדותו ציין מר יונה, כי הגיעו תלונות רבות במהלך עבודתו של התובע. משנשאל מר יונה כיצד טיפל בתלונות אלה, השיב כי נתן לאחד מאנשיו לטפל בעניין מבחינה משמעתית. מר יונה הודה כי לא הוצא לתובע מכתב בעניינים אלה והודה כי התלונה היחידה שהגיעה בכתב התקבלה כשנה לפני פיטורי התובע.

35. מעדויות הצדדים עולה, כי התנהלות התובע במסגרת העבודה הגם שלא נשאה חן בעיני הנתבעת לא עמדה במוקד הזימון לשימוע. התובע זומן לשימוע בשל התנהלות בלתי הולמת כלפי עובדת החברה. התובע ביקש לברר באיזה התנהלות מדובר וכלפי מי ואולם לא נמסרה לו תשובה בעניין זה. כעולה מעדותו של מר יונה, בין שיקולי הפיטורים עמדה התנהלותו של התובע לאורך זמן ואולם לתובע לא נמסר כי התנהלות זו עומדת בבסיס השימוע.

עוד עולה מהראיות שהובאו בפני, כי התובע זומן לשימוע בסמוך לאחר שפנה לבירור זכויותיו. הגם שמצאתי שהתובע אינו זכאי לזכויות הנתבעות על ידו והגם שהתרשמתי שפניות התובע אל הנתבעת נעשו בסגנון שאינו ראוי, אין בכך כדי להפחית מהעובדה שהסיבות האמיתיות לפיטוריו של התובע לא הוצגו בפניו הגם שחזר וביקש לקבלן. על כן, לא ניתנה לו הזדמנות ראויה להעלות את טענותיו. כך התרשמתי גם שהנתבעת לא סתרה את טענת התובע שלפיה סמיכות הזמנים לבירור זכויותיו, מצביעה על זיקה בין פנייתו לבין ההחלטה לנקוט בהליך של פיטורים וזאת מעבר לטענה שפניותיו נעשו בשפה ובסגנון לא ראויים. יצוין כי העובדה שהתובע בחר להשיב בכתב, אינה פסולה ובפרט שהנתבעת אפשרה לו זאת.

מכל האמור, מצאתי כי בהליך הפיטורים נפל פגם שבגינו זכאי התובע לפיצוי העומד על הסך של 10,000 ₪.

אחרית דבר

36. על יסוד כל האמור תשלם הנתבעת לתובע פיצוי בגין פיטורים שלא כדין סך של 10,000 ₪ וזאת על תוך 30 יום מהיום שאם לא כן יישא סכום זה הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום המלא בפועל.

תביעות התובע להחזר הוצאות רכב ולפיצוי בגין הפליה - נדחות.

משנתקבלה התביעה בחלקה ונדחתה בחלקה – ישא כל צד בהוצאותיו.

זכות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים תוך 30 יום.

ניתן היום, כ"ה טבת תש"פ, (22 ינואר 2020), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.