לפני תביעה כספית בסך 10,000 ₪ .

התובע טוען כי שכר נכס מהנתבעים בהיותו סטודנט הנדסאי תוכנה בצפת. התובע טוען כי בהתחלה היה שקט והנתבעים לא הפריעו לו אולם, באמצע חודש יולי הנתבעים לא רצו כי ימשיך לגור אצלם , למרות שהחוזה חודש לעוד שנה וזה התבטא בכך שהנתבע לקח קערה מפח ובמשך כמעט שלושה חודשים הרעיש באמצעות זריקת הקערה ליד החלון של חדר השינה של התובע, שם הוא גם לומד. עוד טוען התובע כי הנתבע ובמשך למעלה מחודש העיר אותו בלילות על ידי דפיקת קערת הברזל ליד חדר חלון השינה שלו. לטענת התובע , הנתבע צילם סרטון שקיפוד כביכול עושה רעשים אלה. התובע טוען כי גם הנתבעת לקחה חפץ ומאותו חודש, בסוף יולי, החלה להרעיש .

התובע טוען כי בתגובה לכל הרעשים והדפיקות , וכעבור כשבועיים מתחילתם, החל להחזיר להם רעש באמצעות גרירת כסאות . לטענת התובע, הנתבעים-בעלי הבית ניסו להוציאו מביתם בדרך לא שפויה ומכובדת ולכן הוא תובע אותם על 10,000 ₪ בגין כל שלושת החודשים בהם לא נתנו לו רגע של שקט. עוד טוען הובע כי הנתבע ניתק אותו מאינטרנט , כי התובע עת ביקש לצאת מהבית, הנתבע רץ אליו ואמר לו לצאת ואף סגר את הדלת. התובע בתגובה הזמין את המשטרה שהמליצה לתובע לצאת מהבית שכן, הנתבעים יכולים להוציא לו צו הרחקה.

הנתבעים טענו כי אין לא הייתה להם כל כוונה לפגוע בתובע, כי במעמד חתימת חוזה השכירות התובע הקפיד על כך שחשוב לו למצוא מקום שקט בגלל לימודיו, כי הוסבר לו כי מדובר בשכונה בבנייה דבר שעלול להוות גורם לרעש וכי בדירה מתנהלים חיי משפחה רגילים כולל ילדים קטנים וכלב, כי נחתם הסכם לתקופה מחודש 3/18 עד סוף חודש 7/18 וכי במהלך חמשת החודשים הראשונים הייתה מערכת יחסים תקינה ונעימה באופן הדדי. הנתבעים טענו כי ככל שלא היו מעוניינים כי התובע ימשיך לגור אצלם יכלו לסיים את ההסכם ולא לחתום לשנה נוספת. שכן, חידוש החוזה היה בתקופת הקיץ, התקופה הטובה ביותר למצוא דיירים שכן, סטודנטים רבים מחפשים דירה לכל שנת הלימודים. הנתבעים הכחישו את טענת התובע לרעשים מכוונים מצדם, שכן הם אנשים עובדים ששעות שינה חשובות להם מה גם , שרעשים אלה יכלו להפריע לשנת ילדיהם הישנים בקומה מתחת ליחידת הדיור שהושכרה לתובע. הנתבעים טענו כי החלו לשמוע רעשים שהתברר כי התובע גרם בכוונה , של גרירת רהיטים וכנשאל התברר כי הוא עושה זאת בכוונה כדי להעניש את התובעים על רעשים ששמע. הנתבעים טוענים כי הבהירו לתובע כי אין להם כוונה רה נגדו ואינם מעוניינים לסיים את החוזה. לטענת הנתבעים היה שקט לתקופה אולם, התובע חזר לעשות רעשים דבר שגרם להפחת ילדיהם ואף התובע ביצע אקט אלם עת הטיח במהלך הלילה כיסא ממרפסת הדירה שהשכיר אל חצר ביתם . הנתבעים טוענים כי ביקשו את עזרת אבי התובע. הנתבעים טוענים כי ביום שהתובע עזב , ביקשו ממנו לצאת מהדירה על מנת לדבר אולם, הוא כעס, הזמין משטרה והשוטר הסביר לתובע את זכויותיו וחובותיו ובעקבות כך התובע בחר לעזוב מרצונו את הדירה.

לתיק צורף צו מניעת הטרדה נגד התובע, פסק דין המאריך את הצו והסכם שכירות. בדיון שהתקיים, הוצג פסק דין מיום 21.2.2019 לפיו ניתן צו מניעת הטרדה הדדי.

פסק הדין יהיה מנומק בצורה תמציתית בהתאם לתקנה 15 לתקנות שיפוט בתביעות קטנות (סדרי דין), תשל"ז-1976.

הצדדים זומנו לדיון .לדיון התייצבו התובע וכן הנתבעים.

התובע חזר על גרסתו ולפיה שכר יחידת דיור אצל הנתבעים עד חודש יולי, כי אחרי תקופה התחילו רעשים וקערות בלילות במשך שלושה חודשים מכיוון הכניסה לבית איפה שהוא ישן ולא איפה הילדים שלהם, כי הנתבעים לא רצו שהוא יישאר אצלם, כי הסכום המבוקש של 10,000 ₪ הוא על כל התקופה של שלושה חודשים שהפריעו לו ועל עוגמת נפש. התובע ציין כי מדובר בשלושת החודשים מחודש יולי עד חודש נובמבר עת עזב את הבית כאשר הגיעה המשטרה.

הנתבעים חזרו על טיעוניהם . הנתבע טען כי אין לו רצון לפגוע בתובע וכי אילו רצה יכל להודיע לתובע לעזוב את הדירה.

גם אביו של התובע, מר אברהם זוננברג העיד בדיון.

בהליך זה נטל השכנוע חל על התובע , החובה עליו להוכיח את תביעתו, על פי הדרישה לפיה "המוציא מחברו עליו הראיה", וזאת על אף שמדובר בתביעה קטנה. לאחר ששקלתי את טענות הצדדים והראיות שהוצגו בפני, ולאחר ששמעתי את הצדדים הגעתי למסקנה כי דין התביעה להידחות מאחר והתובע לא הרים את נטל ההוכחה הנדרש במשפט האזרחי להוכחת תביעתו. להלן אנמק:

1. התובע טען כי הנתבעים החלו לעשות רעשים לקראת חודש יולי מאחר ורצו להוציאו מהמושכר. טענה זו אינה מתיישבת עם העובדה כי חוזה השכירות הוארך לשנה וזאת החל מיום 1.8.18 עד 31.7.19. לא ברור מדוע יסכימו הנתבעים להאריך את חוזה השכירות, אם נכונה הייתה טענת התובע כי רצו להוציאו מהמושכר.
2. כמו כן, לא ניתן הסבר סביר מדוע יבחרו הנתבעים בדרך הרעשים, כטענת התובע, כדי לסיים את חוזה השכירות.
3. התובע טען כי הנתבעים החלו לעשות רעשים ואילו הנתבעים טענו כי התובע הוא שהחל לעשות רעשים, מדובר בגרסה מול גרסה ולא מצאתי ראייה כלשהי התומכת בגרסת מי מהצדדים בעניין זה. משכך, נותרה גרסת התובע מול גרסת הנתבעים ולא מצאתי להעדיף גרסה אחת על פני השנייה.
4. גם אביו של התובע שהוזמן להעיד ציין כי לא היה בפעמים בהם היה רעש, כי שמע על זה הן מהצד של הנתבעים והן מהצד של התובע וכי הגיע להרגיע רק כאשר "הגיעו מים עד נפש" כטענתו. מכאן, שגם עד זה לא היה עד לרעשים הנטענים ואינו יכול לתמוך בגרסת מי מהצדדים בעניין זה.
5. באשר למיקום חדר הילדים של הנתבעים לעומדת יחידת הדיור שהושכרה, גם עניין זה לא הוכח. שכן, התובע טען כי הרעשים לא היו מכיוון חדר הילדים והנתבעת טענה כי חדר הילדים נמצא מתחת ליחידת התובע. גם אביו של התובע העיד כי אינו יודע איפה נמצא חדר הילדים, אבל, המטבח של הנתבעים נמצא מתחת למרפסת חיצונית לחדר השינה של התובע.
6. לאור כל האמור לעיל, אני מורה על דחיית התביעה.
7. בנסיבות העניין איני עושה צו להוצאות.

המועד להגשת בקשה לרשות ערעור על פסק הדין הוא 15 ימים מיום מתן פסק הדין.

המזכירות תמציא את פסק הדין לצדדים.

ניתן היום, כ"ה אדר ב' תשע"ט, 01 אפריל 2019, בהעדר הצדדים.