בפני מונחת בקשת הנתבעת לסלק עת הסף את תביעת התובע עקב מעשה בית דין מסוג השתק עילה.

הליכים קודמים בין הצדדים:

מוסכם על הצדדים כי מר בהגת ביצע עבור חב' משה"ב עבודות בנייה בעיר מודיעין.

בין שני הצדדים התנהלו שני הליכים קודמים שהתנהלו במספר ערכאות. תיק אז' 2091/07 בבית המשפט המחוזי בתל-אביב, בו תבע מר בהגת את חב' משה"ב, ו- תא"ק 44712-11-13 בו תבעה חב' משה"ב את מר בהגת.

בשני התיקים ניתנו פסקי דין.

בתיק אז' 2091/07 ניתן פסק דין ביום 11.7.11. הוגש ערעור לבית המשפט העליון על פסק הדין (ע"א 6880/11), והדיון הוחזר לבית המשפט המחוזי להמשך דיון. ביום 18.12.14 ניתן פסק דין בתביעת מר בהגת, ופסק הדין הינו פס"ד חלוט.

בתא"ק 44712-11-13 הגיש מר בהגת בקשת רשות להגן, אך בקשה זו נדחתה, וניתן כנגדו פסק דין. מר בהגת הגיש ערעור על פסק הדין (ע"א 972-08-14), ובהסכמת הצדדים נמחק הערעור ללא צו להוצאות, ופסה"ד של הערכה הדיונית הפך להיות חלוט.

התביעה הנוכחית של מר בהגת:

מר בהגת הגיש תביעה לבית משפט השלום ברמלה בה טען כי במסגרת ההליכים הקודמים תובעת ממנו חב' משה"ב את רכיב המע"מ פעמיים. על כן יש לקבל את תביעתו על הסך 442,715 ₪ שהוא סכום המע"מ הכפול, לטענתו, ולחילופין, לזכות את חב' משה"ב במסגרת תיק ההוצל"פ בגין חובה אליו בסכום נמוך מהסך שזוכתה בפועל בניכוי רכיב המע"מ בצירוף הפרשי הצמדה ורבית.

לטענתו, הוא פנה לרשמי ההוצל"פ, אך אלו לא קיימו ויישמו את החלטות בית המשפט.

בקשת חב' משה"ב:

חב' משה"ב עתרה לסלק את תביעת התובע על הסף, עקב מעשה בית דין מסוג השתק עילה.

מר בהגת השיב לבקשה זו, אם כי תגובתו לא הייתה מספקת.

דיון ומסקנות:

המישור הנורמטיבי:

תקנה 101(א)(1) לתקנות סדק הדין האזרחי, תשמ"ד-1984 מסמיכה את בית המשפט לסלק תביעה על הסף עקב מעשה בית דין. בהתאם לפסיקה, מעשה בית כולל שני ראשים, האחד השתק עילה, אשר גורמת לסילוק מלוא התביעה, והשני , השתק פלוגתא, המכריע באחת הפלוגתאות שבין הצדדים, ואין צורך להוכיחה, שכן היא הוכרעה כבר (ע"א 527/80 שטורך – רגב מפעלי בנייה ופתוח בע"מ נ. מדינת ישראל, פ"ד לח(4) 51).

לדוקטרינה של מעשה בית דין, שמטרתה למנוע התדיינויות חוזרות ונשנות בעילות ובפלוגתאות שהוכרעו על ידי ערכאה שיפוטית מוסמכת, ישנן מספר סיבות: הראשונה, הגנה על סופיות ההחלטות השיפוטיות ועל הוודאות המשפטית;, השניה, מניעה או צמצום הכרעות סותרות; השלישית, קידום היעילות ומניעת בזבוז משאבים; הרביעית, עשיית צדק עם בעלי הדין ומניעת הטרדה בעניין שכבר נדון והוכרע. מנגד עומד האינטרס של עשית צדק ופתיחת שערי בית המשפט.(יששכר רוזן צבי, "ההליך האזרחי" (2015) עמ'485). אך עשיית צדק היא מניעתם של הליכי סרק, הטרדת בעלי דין שכנגד והעמסת יומנו של בית המשפט (רע"א 1383/07 חב' שמעון צרפתי בע"מ נ. שתולים מושב עובדים להתיישבות שיתופית בע"מ (פורסם בנבו, 14.4.2010) ).

באשר לבדיקה שעל בית המשפט לבצע בבואו להחליט בבקשה לסילוק התביעה על הסף בטענה של מעשה בית דין, כותב השופט אורי גורן בספרו "סוגיות בסדר דין אזרחי" מהדורה 12 עמ' 199 כדלקמן:

"השתק עילה – מקום שתביעה נדונה לגופה והוכרעה על ידי בית משפט מוסמך, שוב אסור להיזקק לתביעה נוספת בין אותם בעלי דין או חליפיהם, אם זו מבוססת על עילה זהה ... כאשר צד להליך מעלה טענה בדבר השתק עילה, המבחן לו נזקק בית המשפט חורג מן הבחינה הפרטנית של שני כתבי התביעה זה מול זה. הוא בוחן אם על פי מהות הדברים מדובר בשתי התדיינויות הנוגעות לאותו עניין עצמו ואם הזכות או האינטרס המוגן שנפגעו בשתי התביעות זהים. כמו כן, הוא בוחן את מידת הדמיון בתשתית העובדתית".

מן הכלל אל הפרט:

במקרה שבפנינו ניתנו פסקי דין הן בערכאות הדיוניות והן בערכאות הערעור. מכתב התביעה עולה שטענת מר בהגת בכתב התביעה היא שלמעשה במסגרת כל ההליכים הקודמים הוא חוייב לשלם מע"מ כפול.

מאחר והחיובים שעל מר בהגת לשלם הם תוצאה של פסקי דין שניתנו, אזי אכן מדובר במעשה בית דין מסוג השתק עילה, ויש לסלק את התביעה על הסף מנימוק זה.

למעשה תביעתו של מר בהגת היא ערעור על פסקי הדין הקודמים. בית משפט זה אינו יושב כערכאת ערעור על פסקי הדין הקודמים.

טענות מר בהגת מקומן בהליכי ההוצל"פ שנפתחו נגדו בטענת "פרעתי", ואם הוא סבור שראש ההוצל"פ טעה, אזי עומדים לרשותו הלכי הערעור על פי חוק ההוצל"פ והתקנות על פיו, בכפוף למועדים הנקובים בחיקוקים אלו.

סוף דבר:

לאור כל האמור לעיל, אני מקבל את הבקשה ומורה על סילוק התביעה על הסף.

התובע (מר בהגת) ישלם לנתבעת (חב' משה"ב) כדלקמן:

1) את הוצאות הבקשה בתוספת הפרשי הצמדה ורבית מיום מתן ההחלטה ועד ליום התשלום בפועל;

2) שכ"ט עו"ד בסך 5,000 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה ורבית מיום מתן פסק הדין ועד ליום התשלום בפועל.

ניתנה היום, י' סיוון תשע"ט, 13 יוני 2019, בהעדר הצדדים.