אתמול (1.11.20) בשעות אחר הצהריים נערך ביקור במקום המחלוקת.

הביקור נערך בנוכחות באי כוח הצדדים, התובעת והנתבע מס' 1.

לאחר הביקור בצדדים עודני סבורה, כי ראוי שהצדדים יגיעו להסכמה בתיק זה, ולמעשה עולה כי אין ביניהם מחלוקת מהותית, וטיוטות הפשרה שהוחלפו ביניהם ולא נחתמו אינן שונות מהותית זו מזו.

מוצע לצדדים כי יסכימו למתווה הבא:

• דרך המעבר ברוחב 2 מטר בימין הכביש, מתחילתה ועד סופה, תהיה פנויה בכל עת, ותיאסר חניית כלי רכב לאורכה.
• תותר חניית שני כלי רכב לכל היותר בסמוך לחנות של הנתבע מס' 1 (בשמאל הכביש). מקומות חנייה אלו, בגודל המקובל, יסומנו על הכביש, באופן שלא יפריע למעבר חופשי של כלי רכב לאורך דרך המעבר, ולא יפריע לביצוע פנייה שמאלה לכיוון בית התובעת.
• לקוחות וספקים של הנתבע מס' 1 יוכלו לעשות שימוש במקומות החנייה המסומנים. הנתבע מס' 1 יוודא, כי אינם חונים בדרך המעבר.
• יוסכם בין הצדדים, כי העמדת רכב לזמן קצר, שאינו עולה על חמש דקות, בדרך המעבר (לצורך פריקת מטען, העלאת נוסעים והורדתם, וכיוצא בזאת), לא תהווה הפרה של ההסכמה.

בית המשפט רואה חשיבות גדולה בסיום סכסוכים מעין אלו בדרך של הסכמה ושל פשרה.

לעניין זה אבקש להדגיש בפני הצדדים את העיקרון הקבוע בחוק המקרקעין, התשכ"ט-1969, ולפיו – "בעלות וזכויות אחרות במקרקעין, אין בהן כשלעצמן כדי להצדיק עשיית דבר הגורם נזק או אי נוחות לאחר" (סעיף 14), וכן את עקרון תום הלב, החולש על כל תחומי המשפט.

ככל שלא יוגש הסכם פשרה, יתקיים קדם משפט אחרון ביום 30.11.20, בשעה 09:00.

המזכירות תזמן את הצדדים.

ניתנה היום, ט"ו חשוון תשפ"א, 02 נובמבר 2020, בהעדר הצדדים.