1. מונחת לפניי התנגדות לתביעה על סכום קצוב שהוגשה בלשכת ההוצאה לפועל.
2. המשיבה, הוט מערכות תקשורת בע"מ, העניקה שירותי תקשורת למבקשת ובכלל זה ציוד.
3. עיינתי בכתב התביעה, בבקשת הרשות להגן והתצהיר התומך בה, במסמכים שצורפו לאחר הדיון כמו גם פרוטוקול הדיון עצמו. עולה, כי סכום התביעה, לאחר תיקון ולאחר שהופחתו הסכומים בגין ציוד שהוחזר, עתה כמעט ואינו שנוי במחלוקת. שכן, מתצהיר המבקשת שצורף לכתב ההתנגדות לביצוע תובענה עולה כי לדידה של המבקשת היא פנתה לחברה לצורך הסדר חוב ע"ס של 1700 ₪, כאשר בסכום זה כלול השימוש בטלפון קווי שלדבריה "אותו לא הייתי אמורה לשלם". ברם, משיחה שניהלה עם ב"כ המשיבה נטען שסכום התביעה עומד על כ-3499 ₪ + שכ"ט והוצאות. לדידה, מדובר ב"פער של 1800 ₪" לערך "חיוב שאותו אני לא אמורה לשלם", וכי "מתוך התשלום ע"ס 1700 קיים חיוב ע"ס 352 אשר לא אמורה לשלם בהתאם להסדר ביני לבין הוט".

עוד עולה כי ממסרון שנשלח למבקשת ביום 24.10 כי המשיבה אישרה למבקשת זיכוי חד פעמי של 1669.02 ₪ בגין הציוד שהוחזר.

מפרוטוקול הדיון שהתנהל לפניי ביום 29.1.19 עולה גם שם כי המבקשת עודנה מכירה בחובה למשיבה על סך 1700 ₪ אשר ממנו יש להפחית 352 ₪, ולדבריה: "החיוב אמור להיות 1700 ₪ כאשר היו צריכים להפחית 352 ₪".

לגישת המשיבה בסיכומיה, המבקשת חייבת אך סך של 1887 ₪. בשים לב לכך שמתמלול השיחה שצירפה המשיבה לאחר הדיון עולה כי אכן הובטח לזכות את המבקשת בסך של 352 ₪, הרי שהמחלוקת מצטמצמת עד דק עד אין.

1. לטענת המבקשת, על מנת לעמוד על חובה עליה להידרש למסמכים אותם טענה שלא קיבלה מהמשיבה למרות שפנתה עשרות פעמים. בהמשך טענה כי גם סכום זה שנוי במחלוקת וכי עד עתה אין לה מושג כמה עליה לשלם והביעה שוב רצון לראות את ההסכם עליו היא חתמה, אך זה לא הוצג בפניה.

בדיון לפניי הציג נציג המשיבה למבקשת במסגרת חקירתה את ההסכם עליו היא חתומה, אולם זו טענה כי אין מדובר בהסכם אלא בטופס התקנה וכי התקינו לה תשתית קו טלפון אך לא חיברו אותה לטלפון וכי היא לא עשתה כל שימוש בטלפון הקווי (עמ' 2 לפרוטוקול שורות 27-31). כן טענה כי היא לא חתומה על "חבילת טריפל" וכי מדובר בהטעיה. יצוין בהקשר זה כי טענה זו לא עלתה בתצהיר המבקשת.

במסגרת הדיון עצמו נתבקשה המשיבה להציג מסכמים נוספים הכוללים את הסכם ההתקשרות הראשוני, שלאחריהם יוכרע גורל המשך ההליך.

המשיבה הגיבה כי על אף מאמציה לא הצליחה להתחקות אחרי שיחת המכר הראשונית בה סוכם על עסקת הטריפל, שכן הוא נכרת בשנת 2013 ומאז בוצעו שינויים בחבילה זו. המשיבה צירפה תמלול של שיחה אחרת בין הצדדים, שיחה מיום 6.11.16 (בין המבקשת לנציגת המשיבה עדי ממחלקת כספים) אשר נסובה סביב החוב מושא הליך זה. לטענת המשיבה, לאורך כל השיחה שארכה כ- 15 דקות, המבקשת לא חלקה על גובהו של החוב או על החיובים החודשיים שנגבו ממנה.

לשם ניתוח משמעות השיחה, ממנה עולה כי המבקשת מכירה בחוב של 1887 ₪ אולם לטענתה יש להפחית מכך סך של 300 ₪, תוצג תמציתה:

"נציגה: כאילו את יכולה, אז את יכולה לבדוק את זה.... אני בדקתי את זה גם בסיום השיחה שלי איתך, בשיחה הקודמת, אבל עם יתרת חוב של 1,887 שקלים אני מתנצלת, אני לא יכולה להשאיר את המנוי פעיל.

רויטל: למה 1,800? אני שילמתי 400 ומשהו שקלים על האינטרנט, למה 1880?

נציגה : כי אנחנו סגרנו, סוגרים עכשיו עוד חשבונית, אוקיי? ואם אני משאירה את המנוי, זה אמור להיות 1,440, אוקיי?

רויטל: כן.

נציגה: 1,447 שקלים אבל נכון להיום בימים הקרובים אני סוגרת עוד חשבונית, אז אם אני משאירה את זה פעיל זה הופך להיות 1,886 שקלים. אוקיי?

רויטל: ואת לא יכולה .. (מדברות יחד)

נציגה ועם יתרה כזו אנחנו לא...

רויטל: בענין הזה ולתת לי ארכה לשבוע ימים לסדר את העניינים האלה?

נציגה: אני, אם להיות איתך מאד כנה רויטל, השירות היה אמור להיות חסום, היה חשוב לי להוציא אליך שיחה לפני שאני מנתקת את מלוא השירות באופן כללי, לא מספקת שום שירות למנוי. אני לא יכולה לתת הארכה נוספת של עוד שבוע ימים. אני יכולה אם מדובר בשירות האינטרנט בלבד ולנתק את שירות הטלוויזיה והטלפון כמו שאת מבקשת. כי בעצם לא יהיה, אין לך את האפשרות".

1. בחינת תמליל השיחה מיום 6.11.16 ממקם את השיחה לאחר שהשירות לחבילת הטריפל כולה (היינו לטלפון אינטרנט וכבלים) נחסם למבקשת עקב אי תשלום. עולה כי המבקשת הייתה מודעת לחוב למשיבה ואינה מלינה על כך כי מדובר בחבילת טריפל וכי היא לא חתמה או נקשרה בעסקה זו מלכתחילה. ההיפך. היא מבקשת להחזיר לה את שירותי האינטרנט לפחות עד שתוכל לשלם ואומרת כי היא במצב כספי לא כל כך טוב. לאחר שהוסבר לה כי ניתן לבצע פריסת חוב באמצעות כרטיס אשראי, הודיעה המבקשת כי הזמינה כרטיס אשראי חדש, ורק לאחר שיגיע היא תוכל לבצע פריסת תשלומים. רוצה לומר, כי היא מכירה בעסקת הטריפל ובחוב שצברה אולם מבקשת הקלה בתשלום עקב מצבה הכספי, וכי מדובר בעניין של שבוע-שבוע וחצי עד שתוכל להסדיר את התשלומים, עם הגיעו של אמצעי התשלום בדמות כרטיס אשראי חדש שהזמינה.

אומנם באותה השיחה המבקשת מלינה על כך שאין לה טלפון לשימוש כבר מהיום שהתחברה וכי ביקשה מנציגה אחרת לנתק את החיבור, אולם הנציגה הסבירה לה כי יתכן והיא מחוברת לטלפון במסגרת חבילת הטריפל ועל כן משמע שאין צורך בחיבור או ניתוק כל רכיב בנפרד ויש בדבר רק להוזיל עלויות לעומת חיבור כל רכיב בחבילה בנפרד (אינטרנט, כבלים וטלפון). הנציגה הבהירה לה כי מדובר בחיבור משנת 2014 והמבקשת עונה כי היא מדברת "רק על החיבור שהתחברנו אחרי הניתוק האחרון שהיה לנו לטלויזיה... ואמרתי להם בפירוש שאני לא רוצה את קו הטלפון".

1. עיון בתמליל השיחה מצביע על כך שהמבקשת לא הבינה שהיא מחוברת לעסקת טריפל שאמורה להוזיל לה עלויות. מבחינתה היא לא צריכה את הטלפון, ועולה כי בשלב מסוים נותקה מהטלוויזיה שהיא גם רכיב נפרד ורק החיבור לאינטרנט הוא אשר מניעה אותה (אם כי מציינת שלאחר שתשלם, שיחברו אותה גם לטלוויזיה- ש' 9-11). אל מול זאת, עולה כי גם לשיטתה, בקשתה כי יורידו לה את רכיב הטלפון מהחיובים עלתה רק לאחר ניתוקים בשל אי התשלום ולא מיום כריתת ההסכם הראשוני (תמליל עמ' 9 שורות 26-27, עמ' 10 שורה 1-17), והיא אינה מלינה כנגד החיבור לעסקת טריפל. עוד עולה משיחה זו כי הוסבר למבקשת כי גם אם אין שימוש בכל רכיבי הטריפל, עדיין עצם החיבור לחבילה כולה מחייב במלוא הסכום וכי לא ניתן להפריד בין רכיבי החבילה, אלא אם משלמים לכל רכיב בנפרד, כאשר במרבית המקרים משלמים יותר עקב שימוש בנפרד ולא תחת חבילה כוללת.

סבורני כי עצם השאלה של המבקשת לנציגה "למה 1880, אני שילמתי 400 ומשהו שקלים על האינטרנט, למה 1880?" מלמד כי היא עדיין לא מצליחה להבין כי היא בעסקת חבילה ומבחינתה היא משלמת על טלפון שלא בשימוש ואינטרנט ומגיעה לסכומים של 1880 ₪ בעוד רכיב האינטרנט הדרוש לה עוד רק כ-400 ₪. בעניין זה משיבה הנציגה כי אין מדובר בחשבונית אחת אלא בחשבונית נוספת שלא שולמה, וכדבריה "כי אנחנו סגרנו, סוגרים עכשיו עוד חשבונית, אוקיי, ואם אני משאירה את המנוי, זה אמור להיות 1440, אוקיי". המבקשת משיבה "כן" כאות לכאורה להבנתה, והנציגה מסבירה לה "1447 שקלים אבל נכון להיום בימים הקרובים אני סוגרת עוד חשבונית, אז אם אני משאירה את זה פעיל זה הופך להיות 1886 שקלים. אוקיי?" (תמלול, עמ' 14 שורות 13-20).

בהמשך השיחה מדווחת נציגת המשיבה למבקשת כי השיגה לה אישור חריג לשלם את החוב בעוד שלושה ימים כפי שביקשה המבקשת ותשאיר אותה כלקוחה פעילה למרות החוב.

הוסבר למבקשת כי אין אפשרות להפריד בין השירותים בחבילה זו. המבקשת לא חלקה על כך אלא ביקשה דחייה במספר ימים על מנת להסדיר את התשלום. ברם, עיבוד השיחה מעלה כאמור כי המבקשת לא ירדה לסוף דעתה של נציגת המשיבה בדבר משמעות עסקת הטריפל, דבר שיש בו להסביר מדוע לא ניתן להפריד בין השירותים.

1. המשיבה חוזרת ומדגישה כי המבקשת התקשרה עמה בעסקת טריפל והוסבר לה כי אין אפשר להפריד בין השירותים בחבילה כזו והמבקשת לא חלקה על כך וכן לא חלקה בדבר גובה ההחזר החודשי בשיחה זו. אי לזאת, מסיקה המשיבה כי אם אכן המבקשת לא ידעה במשך 42 חודשים כמה היא משלמת מידי חודש, הרי מצופה שתעלה טענות אלה במסגרת אותה שיחה עם הנציגה ממחלקת הכספים בדבר החוב שהתגבש. ברם, לא רק שהיא לא מלינה על כך בשיחה אלא אף מאשרת כי "בסופו של דבר אני צריכה לשלם את החוב הזה" (עמ' 7 שורה 12-13). לשיטתה של המשיבה, עצם העובדה שהמבקשת לא מבקשת את ההסכם עליו התבססה העסקה ואף לא מציינת כי הוא אינו מצוי בידה, מלמדת כי היא מכירה בעסקה שבצעה - חבילת הטריפל.

ואולם, עקב המחלוקת הממשית אשר לסוגיית ההסכמה להיקשר בעסקת טריפל, הוריתי למשיבה לספק את ההסכם הראשוני המעיד על התקשרות זו. ברם, חרף החלטותיי, המשיבה לא צירפה הסכם כתוב או תמליל שיחת מכירה מסכמת שהתחילה את ההתקשרות בין הצדדים. בשים לב לשיחה שכן תומללה מצד המשיבה, עולים תהיות בדבר נסיבות ההתקשרות. אומנם מדובר בשיחה משנת 2013 אולם היא השיחה המכרעת על מנת להבין את נסיבות ההתקשרות. בהתאם לחוק הגנת הצרכן היה על המשיבה לספק סיכום של העסקה, מסמך גילוי בשים לב לכך שהעסקה היא עסקת מכר מרחוק. גם אם למשיבה אין תמלול של השיחה או הסכם חתום, היה עליה להציג את מסמך הגילוי או מסמך מסכם את פרטי העסקה בהתאם לסעיף 14ג (ב) לחוק הגנת הצרכן, התשמ"א-1981, ולא היא.

ודוק; הנטל הוא על העוסק להוכיח כי סיפק סיכום התקשרות, ולא על הצרכן.

הלכה היא, כי הימנעות מהבאת ראיות פועלת לחובתו של הנוקט בה, כיוון שמתחייבת ממנה המסקנה, שאילו הובא העד או הוצג המסמך, היה בכך כדי לתמוך בגרסת היריב. הימנעות מהבאת ראיה מקימה למעשה, לחובתו של הנמנע, חזקה שבעובדה, הנעוצה בהיגיון ובניסיון החיים, לפיה דין ההימנעות כדין הודאה בכך שאילו הובאה אותה ראיה, היא הייתה פועלת לחובתו (ראו ע"א 55/89 קופל נהיגה עצמית נ' טלקאר, מ"ד(4) 595; ע"א 641/87 קלוגר נ' החברה הישראלית לטרקטורים וציון בע"מ, פד"י (1) 239, 245). הלכה זו יסודה בניסיון החיים ובשכל הישר: "הרוצה לשכנע בטענותיו, וישנן ראיות העשויות לסייע בכך – יופיעו הראיות מיד" (ראו לעניין זה את רע"א 7933/15 פישר נ' מילוא תמיר (13.12.15) בפסקה ח').

מה גם, שבאי גילוי המסמך המהותי לעסקה, נגרם למבקשת נזק ראייתי שכן אינה יכולה להוכיח את דבריה לגבי עסקת הטריפל אם התקשרה עם החברה בעיסקה זו אם לאו. אומנם היא לא סתרה זאת מבחינה מילולית בשיחה אולם שאלותיה מלמדות כי מבחינה מהותית היא לא הפנימה כי מדובר בעסקת טריפל. גם הנציגה בשיחה מאשרת שבמקרים מסוימים לא משתלם ללקוח לעשות חבילת טריפל משהיא עולה לו יותר מאשר תשלום עבור רכיבים. לא ניתן להתחקות אחר המצג שהוצג למבקשת והאם המשיבה גילתה לה את הפרטים המהותיים בעסקה בהתאם לסעיף 2 (א) לחוק הגנת הצרכן, שאם לא כן, יש בדבר משום הטעיה צרכנית, גם אם הדבר נעשה על דרך מחדל וגם אם בתום לב, משהמבחן הוא הסתברותי ולא תוצאתי – "עלול להטעות".

גם מהטעם שאי גילוי המסמך מהווה נזק ראייתי, הנטל עובר למשיבה להוכיח כי המבקשת נקשרה בעסקת טריפל.

1. אכן, לאחר כחודשיים מיום הדיון, ביום 7.3, צירפה המשיבה הסכם התקשרות בעסקת טריפל שיועדה לבעלה של המבקשת (כך שלא ניתן לדעת אם הובא לעיונה הפיסי של המבקשת) מיום 19.5.2016. ברם, המשיבה עצמה טענה לכל אורך הדרך כי קיים קושי לאתר את שיחת המכר שבוצעה בשנת 2013, כאשר הנציגה מטעמה בשיחה המתומללת מבהירה למבקשת על חוסר היכולת לנתק את הרכיבים, משהחיבור לטלפון הוא משנת 2014. משכך, לא ברור האם זהו ההסכם מושא התובענה.

מכל מקום, אפילו תמצי לומר כי זהו ההסכם עליו מבססת המשיבה את קו תביעתה, וכי ההסכם בוצע עם בעלה של המבקשת משסיכום פרטי החבילה הוא ע"ש בעלה בשל היותו בתפקיד במשטרת ישראל ועקב כך קיבל מהמשיבה תנאי מבצע נוחים ומשתלמים - הרי שהבקשה לביצוע הוגשה נגד המבקשת ולא נגד הבעל. תנאי לפתיחת ההליך בלשכת ההוצאה לפועל במסגרת תובענה על סכום קצוב היא הסכם התקשרות בין הצדדים לתובענה כשמדובר בהסכם הרלוונטי כבסיס לתובענה. רוצה לומר, כי יכול והמבקשת חייבת ולמשיבה עילת תביעה נגדה, אולם אז יש לברר את ההליך במסגרת סדר דין מהיר נוכח סכום התובענה ולא בסדר דין מקוצר. כל שכן, המשיבה עצמה, רק במסגרת תגובתה, ולאחר הדיון בו נתבקשה להמציא את ההסכם נוכח פניות המבקשת, גילתה פתע כי המבקשת כלל לא חתומה על ההסכם וכי ההסכם לא נושא את שמה אלא את שם בעלה. לא ברור כיצד פרט מהותי זה לא היה בידי המשיבה במהלך הדיון, כל שכן עת פתחה הליך במסגרת ההוצאה לפועל שהרי על בסיס ההסכם הייתה אמורה לפתוח הליך כנגד אי תשלום עסקת הטריפל. ייתכן וניתן לטעון – כאשר רק במסגרת התגובה לאחר הדיון, ואף לא בעת שצירפה את ההסכם ביום 7.3 אלא רק ביום 18.3 (כשלושה חודשים לאחר הדיון) נקודה זו מובאת לראשונה לפני בית המשפט – כי חתימתה של המבקשת על פקודת העבודה במסגרת הבאת הציוד מהווה ראיה בכתב להתקשרות, אולם מסמך זה לא היה לפני ההוצאה לפועל עם פתיחת התיק. יצוין, כי יש בדבר להסביר את חוסר ההפנמה של המבקשת כי מדובר בעסקת טריפל דווקא, הגם שבשיחה המתומללת הדבר נאמר לה מפורשות (שם העסקה), ולא עסקה של מספר (שלושה) שירותים נפרדים תחת מבצע.

מכל מקום, המשיבה עצמה במסגרת צירוף ההסכם כחודשיים לאחר הדיון, לא טענה כי מדובר בהסכם מול בעלה של המבקשת. ההיפך, היא מציינת כי מצורפים "עיקרי סיכום חבילת הטריפל שנשלחו אל המבקשת עם ההתקשרות". רק לאחר שהמבקשת פונה פעמיים נוספות לבית המשפט, המשיבה טוענת נגד התנהלות המבקשת בנוגע לבקשותיה בתיק וכי המבקשת יודעת היטב כי מדובר בבעלה, ובה בעת מגלה בית המשפט לראשונה מפי המשיבה כי מדובר בהתקשרות עם בעלה של המבקשת – כשלושה חודשים לאחר הדיון, כאמור.

1. ודוק; לא נעלם מעיניי כי המבקשת עצמה הודתה בדיון כי סופקה לה תשתית טלפוניה בעסקה הראשונה, מה שמלמד כי אכן התקשרה בעיסקת טריפל הכוללת טלפון וכי גם אם לא נעשה בטלפון שימוש, הרי שהייתה צריכה לשלם גם על רכיב זה כל חודש. מה גם, שמתמלול השיחה עולה כי המבקשת אכן לא חלקה על סכום החיובים החודשיים, אלא ניסתה להגיע להסדר תשלום והחזרת שירותי האינטרנט ולא חלקה גם ביחס לחיובים עבור שירותי הטלוויזיה בעבר. גם אם המבקשת ביקשה, לטענתה, מהנציגה הקודמת "רג'ואן" לזיכוי קו הטלפון, הרי שבקשה זו נולדה לעולם לאחר שכבר הייתה מחוברת לטריפל ולאחר שלא עמדה בתשלומים החודשיים. ואולם, גם אם ניתן לטעון כי הייתה הסכמה שבהתנהגות והזמן שחלף פועל נגד המבקשת, עדיין קיים קושי לקבוע כי המבקשת נקשרה בעסקת טריפל והבינה את משמעותה וכי זו הדרך העדיפה עליה מבחינה צרכנית לאחר שגיבשה החלטה מושכלת בהתאם למצג שהוצג לפניה.

בשולי הדברים אציין כי תמוה כיצד הוגשו לעיוני, מטעם המשיבה, חשבוניות מחודשים 15.8.16, 15.9.16, 15.11.16, 15.12.16 ובאופן לא מוסבר חסרה חשבונית מיום 15.10.16. חשיבותה של חשבונית זו היא בהבנת מקור גובה החוב. אסביר.

ביום 15.8.16 הוגשה חשבונית הכוללת שלושה מרכיבים : 1. טלויזיה בכבלים. 2. אינטרנט. 3. טלפון.

עבור הטלוויזיה החיוב הוא 288 ₪ ועבור הטלפון החיוב הוא בסך 69 ₪.

ככל הנראה חיובים אלה לא שולמו.

ביום 15.9.16 הוגשה חשבונית הכוללת 3 מרכיבים: 1. טלויזיה בכבלים. 2. אינטרנט. 3. טלפון.

עבור הטלוויזיה החיוב הוא 288 ₪ - עבור חיוב נוכחי ועוד 288 ₪ עבור חיוב קודם שלא שולם. סה"כ חיוב מצטבר : 576 ₪.

עבור הטלפון החיוב הוא חיוב נוכחי בסך 69 ₪ ועוד 69 ₪ עבור חיוב קודם שלא שולם. סה"כ חיוב מצטבר 137 ₪.

ביום 15.11.16 הוגשה חשבונית הכוללת 3 מרכיבים: 1. טלויזיה בכבלים. 2. אינטרנט. 3. טלפון.

עבור הטלוויזיה החיוב הוא 284 ₪ - עבור חיוב נוכחי ועוד 1162 ₪ עבור חיוב קודם שלא שולם. סה"כ חיוב מצטבר : 1447 ₪.

עבור הטלפון החיוב הוא חיוב נוכחי בסך 69 ₪ ועוד 284 ₪ עבור חיוב קודם שלא שולם. סה"כ חיוב מצטבר 353 ₪.

אלא שדווקא החוסר של חשבונית מיום 15.10.16 מעלה את התהייה בכמה חויבה המבקשת עבור שירותי הטלפון והטלוויזיה בחשבונית זו, משעל פניו גם בחודש זה היה עליה להיות מחויבת ב-288 ₪ נוספים לכל היותר עבור שירותי טלוויזיה או אז החיוב שלא שולם היה צריך לעמוד על 864 ₪ עבור הטלוויזיה ולא על 1162 ₪ כפי שעלה מחשבונית נובמבר (הפרש של 298 ₪) ובעוד כ-70 ₪ נוספים עבור שירותי הטלפון, או אז החיוב שלא שולם היה צריך לעמוד על 207 ₪ ולא 284 ₪ (הפרש של 77 ₪).

פער זה לא הובהר ולא הוסבר ולמשיבה הפתרונים (משהיא אף לא צירפה את החשבונית, כאמור).

1. כידוע, מטרתו של הליך דיון בבקשת רשות להגן היא למנוע דיון בתובענה רק אם ברור הדבר ונעלה מספק שאין לנתבע כל סיכוי להצליח בהגנתו (ראו ע"א 9654/02 חב' האחים אלפי בע"מ נגד בנק לאומי לישראל בע"מ (1.11.04); ע"א 544/81 מנחם קיהל בע"מ נ' סוכנות מכוניות לים התיכון בע"מ, פ"ד לו(3) 518, 524; י' זוסמן סדרי הדין האזרחי (מהד' שביעית, 1995), בעמ' 675).

לפיכך נפסק כי גם מי שההגנה שבפיו דחוקה וסיכוייו לדחיית התביעה נגדו קטנים, יקבל מתן רשות להתגונן כנגד התביעה ולהיכנס בשערי בית המשפט. במסגרת הדיון בבקשה למתן רשות להתגונן אין בית המשפט רשאי לקבוע עובדות או לקבוע מהימנות עדויות ואף טענה שהעלה הנתבע בעל-פה כנגד מסמך בכתב יכולה לבסס הגנה לכאורה (זוסמן, בעמ' 675-676, 678). ככל שהנתבע הציג הגנה לכאורה יש ליתן לו רשות להתגונן ואין לבדוק כיצד יצליח להוכיח את הגנתו או מהו טיב ראיותיו (ראו: ע"א 3374/05 אליהו אוזן נ' בנק איגוד לישראל בע"מ (1.5.2006); ע"א 2418/90 רלפו (ישראל) בע"מ נ' בנק למסחר בע"מ (2.8.92)).

רוצה לומר, כי ככלל, תינתן הרשות להתגונן, כל אימת שטענות ההגנה מעלות סוגיות המצדיקות בחינתן בדרך של בירור התובענה לגופה ודי לו לנתבע כי יראה הגנה אפשרית, ואף לו בדוחק רב. על כן, בעת בחינת הבקשה ליתן רשות להתגונן, יש לצאת מנקודת הנחה כי טענות המבקש, שהועלו במסגרת תצהירו, התומך בבקשה, הינן טענות אמת. זאת, כאמור, רק ככל שאין המדובר בהגנת בדים (ראו ע"א 10189/07 ששון נ' בנק מזרחי טפחות בע"מ (15.6.09)).

על כן, אני סבורה כי יש ליתן למבקשת רשות להתגונן על מנת לברר לעומקו של דבר האם התקשרה בעסקת הטריפל ולו הייתה מחויבת רק עבור שימושים בפועל, כמה היה עליה לשלם בשים לב לכך שהמבקשת לוקחת על עצמה לשלם לפי שימוש גם אם עלות חבילת הטריפל הייתה מוזילה לה את העלויות עבור השימוש באינטרנט והכבלים, לו ייקבע כי אכן לא נקשרה על דעתה וידיעתה בעסקת הטריפל. מכל מקום, חישוב זה מצריך ראיות על מנת לאמוד את גובה החוב בהתאמה, תוך שקלול החיובים לאחר שנותקה מחבילת הטריפל וחויבה רק על רכיב האינטרנט.

כן, יש ממש בטענתה של המבקשת לפיה היא זכאית לזיכוי בסך 352 ₪ בגין שיחות הטלפון באופן רטרואקטיבי זאת כעולה מתמלול השיחה שצורף על ידי המשיבה (עמ' 6 לתמליל ש' 1-2).

סיכומו של דבר, החוב עצמו לגישת המבקשת עומד על סך של 1699 ₪ לאחר הפחתתו עקב החזרת הציוד על ידה. בתגובה מטעם המשיבה, סעיף 10, טענה המשיבה כי פעלה להקטנת קרן החוב בתיק ההוצאה לפועל כך שהחוב הוא 1831 ₪. בהתאם לתמלול השיחה, המבקשת כן מודה בחוב של 1348 ₪ לאחר זיכוי של 352 ₪ לטענתה, ולגישת המשיבה אם יבוצע זיכוי, החוב הוא 1479 ₪ - כאשר הזיכוי כאמור הובטח בשיחה מיום 6.11, שאת תמלולה צירפה המשיבה. יוצא על פניו כי המחלוקת נעה סביב 130 ₪ תוספת לחוב המוסכם על ידי המבקשת, בכל היבט חישובי ויכול כי תשלום לפי שימוש, גם אם נקבל את טענת המבקשת, יוביל לכך ששכרה יוצא בהפסדה.

אל מול זאת, בשל ההפרש הלא ברור המתואר בסעיף 9 להחלטתי זו (שגם הוא כשלעצמו מעניק רשות להתגונן) יכול ובסופו של יום החוב הוא כ-1000 ₪ (דבר שבוודאי מייתר את המחלוקת).

על כן, ולנוכח האמור לעיל, בקשת הרשות להתגונן מתקבלת.

מוטב כי הצדדים ישקלו יחדיו את העלויות לכאן ולכאן בניהול הליך הוכחות אל מול בחינת תשלומים לפי שימוש מול תשלום לפי עסקת הטריפל לו תתקבל טענת המבקשת, ובשים לב להפחתת גובה החוב לאחר החזרת הציוד מול סכום שהמבקשת הסכימה לשאת בו לו היה נכוחה כי מדובר בעסקת טריפל, ובשים לב לפער החישובי הלא מוסבר כאמור סבעיף 9 מעלה – ויגישו הודעה משותפת לבית המשפט על המשך הליכים: קביעת מועד להליך הוכחות בהתאם ליומנו של בית המשפט, בשנת 2020 או הודעה על הסדר ביניהם (נוכח השיקולים שהוצגו ובחינת חישוב מחדש של הסכומים בהתאמה לו תתקבלנה טענות מי מהצדדים) ומתן תוקף של פסק דין.

הודעה כאמור תוגש עד ליום 11.9.2019.

לת.פ 12.9.2019.

המזכירות תמציא העתק מהחלטתי זו לנתבעת ולב"כ התובעת.

ניתנה היום, ה' אב תשע"ט, 06 אוגוסט 2019, בהעדר הצדדים.