בפניי תביעה בגין נזק שאירע לרכב התובעת בתאונת דרכים מיום 2 בספטמבר, 2018.

1. התובעת טוענת, כי בעת שנסעה בנתיב השמאלי סביב כיכר, נכנסה המשאית בה נהג הנתבע 1 לנתיב נסיעתה ופגעה ברכבה.
2. הנתבעים טוענים, כי התובעת ניסתה לעקוף את המשאית הנהוגה ע"י הנתבע 1 מצד שמאל, כאשר הנתבע 1 נמצא בעיצומה של פניה שמאלה סביב הכיכר. במצב דברים זה לא הייתה לתובעת אפשרות לעבור בין המשאית לבין הכיכר והיא זו שפגעה ברכב הנתבע 1 בצד השמאלי אחורי.
3. בדיון בפניי העידה התובעת, שנסעה בנתיב השמאלי, צמוד לכיכר. מעיון בתמונות מהטלפון הסלולרי, שצולמו בסמוך לאחר התאונה ולאחר שהתובעת הזיזה את רכבה לאחור, נראה כי אכן רכב התובעת צמוד לכיכר, בעוד המשאית עומדת מעט באלכסון, ואין קו הפרדה בין הנתיבים.
4. התובעת העידה כי לצידה נסעה חברתה, ובמושב האחורי ישב בנה התינוק של חברתה. אותה חברה לא הובאה לעדות.
5. הנתבע 1 העיד בפניי כי הוא מכיר היטב את הכיכר ועובר במקום האירוע עשרות פעמים ביום. הנתבע 1 אישר שאין קו הפרדה בין הנתיבים בכיכר והפנה לנ/1 ממנו ניתן לראות שבכניסה לכיכר יש מטרונית. לדבריו, בנסיבות אלה, ומפאת גודלה של המשאית, הוא לא יכול היה להצמד לצד ימין לגמרי. לכן, נסע לאט והתובעת היא זו שניסתה להשתחל בין צידה השמאלי של המשאית לבין הכיכר והיא זו שגרמה לתאונה. הנתבע 1 הדגיש, כי מנ/1 ניתן לראות שהגלגלים הקדמיים של המשאית פונים שמאלה לכיוון הכיכר, וכי במקרה כזה חלקה האחורי של המשאית יטה ימינה. זו הסיבה מדוע נראה שהמשאית עומדת באלכסון, בעוד שבפועל מדובר בפניה שמאלה באופן זהיר ובטוח. התובע הוסיף וציין, כי יש לו ביטוח מלא, וכי לו היה סבור שהתאונה הינה באחריותו, היה מפעיל את הביטוח ומשלם מה שצריך, על אף ההשתתפות העצמית הכרוכה בכך.
6. הנזקים לרכב התובעת כעולה מהתמונות שצורפו לדו"ח השמאי הינם בעיקרם שפשופים על הכנף ועל פניו נראה שאלו הם הנזקים היחידים. גם מהתמונות שהציג הנתבע 1 מהטלפון הסלולרי שלו לא נראים נזקים נוספים מעבר לשפשופים, ולא נראים נזקים לחזית הרכב.
7. לאחר ששמעתי את הצדדים ועיינתי בראיות, אני מעדיפה את גרסת הנתבע 1. התרשמתי ממהימנות עדותו, מהאופן הברור והאמין שבו הציג את גרסתו, ואופן התרחשות התאונה כפי שהוצג על ידו סביר יותר, מתקבל יותר על הדעת מאשר עדותה של התובעת ומתיישב עם הנזקים שניתן לראות בתמונות שהוצגו.
8. כאמור, התובעת לא הביאה לעדות את חברתה שישבה לצידה ויכלה להעיד על האירועים.

ההלכה הפסוקה קובעת, כי "כלל הנקוט בידי בתי המשפט מימים ימימה, שמעמידים בעל-דין בחזקתו, שלא ימנע מבית המשפט ראיה, שהיא לטובתו, ואם נמנע מהבאת ראיה רלבנטית שהיא בהישג ידו ואין לו לכך הסבר סביר, ניתן להסיק, שאילו הובאה הראיה, הייתה פועלת נגדו (ראה לעניין זה ע"א 55/89 קופל (נהיגה עצמית) בע"מ נ' טלקאר חברה בע"מ, מד(4) 595).

חזקה זו אמנם ניתנת לסתירה, אבל התובעת לא הביאה ראיות לסתור ומכאן שחזקה זו עומדת לחובתה.

לאור כל האמור לעיל, אני דוחה את התביעה ומחייבת את התובעת לשלם לנתבעים יחד ולחוד, הוצאות משפט בסך של 500 ₪.

סכום זה ישולם תוך 30 יום מהיום, שאחרת ישאו הפרשי הצמדה וריבית כדין.

ניתן היום, כ"א אייר תשע"ט, 26 מאי 2019, בהעדר הצדדים.