1. המבקשים עותרים לפסול את המותב. להלן טענותיהם :

בית המשפט מחק את כתבי ההגנה שלהם, קיבל את התביעה וחייב אותם לשלם סכומים של מאות אלפי שקלים, למרות שהוצגה לו ראיית זהב שתביא לקריסת התביעה ולמרות שהצדק עם הנתבעים;

בית המשפט נצמד לפרוצדורה ולמחדלים שהנתבעים ביצעו, מבלי לתת להם את יומם בבית המשפט. זאת למרות שגם התובעת ביצעה מחדלים בניהול התיק ובית המשפט (במותב אחר), מחל לה.

טענות התובעת, שנתנה לנתבעים סכומי כסף, הן טענות סרק ואין באפשרותה להוכיח אותן. התובעת לא הציגה בפני מומחה בית המשפט הסכם מתן הלוואה עם חתימה מקורית. מדובר במסמך לא מקורי, שהחתימה עליו זויפה. בתיק אחר שמנהלת התובעת נגד קרוב משפחה שלהם נקבע, כי התובעת זייפה את חתימתו. יש לאפשר לנתבעים להביא ראיות לכל אלה.

מתן פסק דין ללא מתן אפשרות לנתבעים להביא ראיות, פוגע בנתבעים יתר על המידה.

בית המשפט נהג אתם בצורה לא צודקת, כאשר חייב אותם לשלם את שכר המגשר ובסופו של דבר, מחק את הגנתם מבלי להמתין לסיום הליך הגישור.

נוכח כל הנ"ל קם חשש ממשי למשוא פנים לניהול המשפט.

1. המשיבה מתנגדת לבקשה. להלן טענותיה:

באמצעות בקשה זאת המבקשים מנסים לנצל באופן ציני את הליכי בית המשפט, לאחר שכל בקשותיהם הדיוניות נדחו ובצדק.

הדרך הראויה לתקוף החלטות דיוניות של בית המשפט היא במסגרת ערעור, ולא בבקשת פסלות. המבקשים המתינו עד שניתן פסק דין בתיק, ואז הגישו את הבקשה במקום לערער על פסק הדין.

המבקשים מתעלמים מהמחדלים הכבדים שלהם ובוחרים להטיל דופי בבית המשפט.

דרך ניהול ההליך לא מקימה חשש ממשי למשוא פנים, ואין די בתחושות הסובייקטיביות של המבקשים בעניין זה.

הליכים רלוונטיים

1. התובעת הגישה נגד הנתבעים (4 נתבעים שונים) תביעות שטריות נפרדות, אשר החלו להתנהל בפני שופטים שונים.

בכל התביעות טענו הנתבעים, כי לא קיבלו מהתובעת מאום, וכי חתימתם על השטרות זויפה.

בהמשך, לאחר שנתקבלה הסכמת כל בעלי הדין, אוחדו הדיונים בכל התביעות בפני.

כל בעלי הדין הסכימו למנות מומחה מטעם בית המשפט בתחום הגרפולוגיה כדי שייתן דעתו בעניין טענות הזיוף של הנתבעים.

משכך, בהחלטה מיום 19/1/20, הוריתי על מינויה של הגב' קרן רווה, כמומחית מטעם בית המשפט בתחום גרפולוגיה משפטית.

המומחית התבקשה להתייחס לכל החתימות שהנתבעים טענו שהן מזויפות, בכל המסמכים והשטרות שבמחלוקת.

1. ביום 10/6/20 הגישה המומחית מטעם בית המשפט את חוות דעתה.

בחוות הדעת נקבע, כי כל החתימות, על כל המסמכים שמחלוקת, למעט צ'ק אחד, הן חתימות אוטנטיות של הנתבעים ולא חתימות מזויפות.

1. לאחר הגשת חו"ד המומחית, ביקש ב"כ הנתבעים לקבל לבדיקתו את המסמכים המקוריים שנבדקו על ידי המומחית מטעם בית המשפט, כדי לאפשר לו להוכיח שהחתימות עליהם הודבקו בשיטת copy past.

בישיבה שהתקיימה ביום 30/6/20, המלצתי לצדדים לפנות להליך גישור וכן, הוריתי למומחית מטעם בית המשפט לאפשר לב"כ הנתבעים להעתיק את המסמכים המקוריים במשרדה.

ביום 2/8/20, לאחר שניתנה הסכמת כל הצדדים, הוריתי על העברת התיק לגישור.

ביום 13/8/20, ביקש ב"כ הנתבעים לקבל את המסמכים שאצל המומחית מטעם בית המשפט, במקור ממש, ולא רק להעתיק אותם, ובהחלטה מיום 10/9/20 (לאחר קבלת תגובה ותשובה לתגובה), התרתי לו לעשות כן, בתנאים שנקבעו כדי לוודא את שמירת המסמכים המקוריים בנאמנות אצל ב"כ הנתבעים.

ביום 3/10/20 ביקשו הנתבעים להחליף את עורך הדין שייצג אותם עד אז, לבא כוחם הנוכחי, עו"ד מריסאת.

1. בערך בשלב זה החלו הנתבעים בהתנהלות דיונית דחיינית ולא יעילה, כולל אי קיום החלטות בית המשפט שוב ושוב, כמפורט להלן:
2. ביום 25/2/21 הודיע התובע, כי הנתבעים לא משתפים פעולה עם המגשר ולא מאפשרים לקבוע מועד לישיבת גישור.

על אף החלטת בית המשפט מיום 25/2/21, הנתבעים לא הגיבו להודעה זאת ואף לא להחלטה מיום 31/3/21, שכללה התראה לפני חיוב בהוצאות בגין אי קיום החלטות בית המשפט וגרימת התארכות ההליכים. רק לאחר החלטה שלישית מיום 25/4/21, במסגרתה הושתו על הנתבעים הוצאות בפועל וניתנה התראה לפני מחיקת כתבי ההגנה, הואילו הנתבעים בטובם, ביום 9/5/21, לבקש את ביטול ההוצאות שהושתו עליהם, וכן ארכה נוספת להגשת תגובה להחלטה מיום 25/2/21, מחמת מצב רפואי של בא כוחם.

1. בהחלטה מיום 10/5/21, דחיתי את הבקשה, לאחר שלא מצאתי בה נימוקים שיצדיקו את התנהלות הנתבעים.

ביום 19/5/21, לאחר שהוגשה בקשה נוספת מטעם הנתבעים, למרות שלא מצאתי בה צידוקים להתנהלות הנתבעים, לפנים משורת הדין, נתתי להם ארכה להגיש תגובה להודעת התובע בעניין חוסר שיתוף פעולה מצדם עם הליך הגישור וגרימת התארכות ההליכים.

לאחר שהוגשה התגובה, במועד הפעם, מצאתי, כי אין בה צידוק לביטול ההוצאות שהושתו על הנתבעים וקבעתי, כי עד ליום 21/6/21, על הנתבעים לשתף פעולה עם הליך הגישור, או להודיע במפורש אם אינם מעוניינים לקיים את הליך הגישור (החלטה מיום 7/6/21).

הנתבעים לא הגישו כל הודעה לתיק בית המשפט במועד שנקבע.

1. כשלושה חודשים לאחר מכן, ביום 14/9/21 הודיע התובע, כי ישיבת גישור שנקבעה ליום 24/8/21 בוטלה, בגין אי תשלום שכר הבורר מצד הנתבעים.

ביום 5/1/22, הודיע התובע, כי לאחר ברור עם המגשר, הנתבעים עדיין לא שילמו את חלקם בשכרו.

באותו יום, 5/1/22, נוכח הנ"ל ומכיוון שהנתבעים לא הודיעו על רצונם להפסיק את הליך הגישור, הוריתי לצדדים לשלם את חלקם בשכר המגשר עד 31/1/22, אחרת יהיו צפויים לסנקציות בגין אי קיום החלטות בית המשפט.

1. ביום 27/2/22, לאחר שעלה מברור המזכירות, כי הנתבעים לא קיימו את החלטת בית המשפט מיום 5/1/22 ולא שילמו את שכר המגשר, הוריתי להם לנמק עד ליום 7/3/22, מדוע לא ימחקו כתבי הטענות שלהם מחמת אי קיום החלטות בית המשפט וגרימת התארכות ההליכים.

מן הסתם, הנתבעים לא קיימו גם החלטה זאת, על אף ההתראה.

משכך, בהחלטה מיום 11/3/22, הוריתי על מחיקת כתבי הטענות של הנתבעים וקבעתי, כי התובע זכאי לקבל פסקי דין נגדם על יסוד התביעה בלבד.

1. והנה, לאחר שנמחקו כתבי ההגנה, הואילו הנתבעים שוב, ביום 13/3/22, להגיש בקשה לבטל את פסק הדין.

בהחלטה מיום 25/4/22, דחיתי בקשה זאת. זאת לאחר שמצאתי, כי התנהגות התובעים, אשר דחו את התקדמות ההליך במשך למעלה משנה, תוך הפרות חוזרות ונשנות של החלטות בית המשפט וזלזול במועדים שקבע, על אף התראות חוזרות לפני נקיטה בסנקציות ומחיקת כתבי טענות, עולה כדי ניצול לרעה של הליכי בית המשפט, וגרמה לתובע עינוי דין ממשי, וכי אין בבקשה נימוקים שיצדיקו התנהלות זאת.

1. ביום 12/5/22, הגישו הנתבעים בקשה לעיון חוזר בהחלטה לדחות את בקשתם לביטול פסק הדין. במסגרתה טענו טענות שונות לגופה של התביעה, וכן טענות כנגד חוות הדעת של המומחית מטעם בית המשפט.

ביום 20/6/22 דחיתי אף בקשה זאת, לאחר שלא מצאתי בה נימוקים שיצדיקו עיון חוזר.

1. והנה, ביום 7/7/22, הוגשה בקשה זאת.

דיון והכרעה

1. הבקשה הוגשה באיחור ניכר, לאחר שבית המשפט כבר מחק את כתבי ההגנה וקבע, כי התובע זכאי לפסקי דין, בכפוף להגשת פרטים של כל תביעה בנפרד ופירוט הוצאות ושכ"ט.

אין כל טעם לפסול מותב לאחר שנתן כבר פסק דין.

לכל היותר, ניתן לערער על פסק הדין, ואם יתברר שניתן בטעות, ניתן יהיה לבטלו.

1. לא מצאתי בבקשה ולו נימוק אחד המבסס חשש ממשי, אובייקטיבי, למשוא פנים מצד בית המשפט כלפי הנתבעים.

החלטות בית המשפט לא עסקו כלל בסוגיות שבמחלוקת בין הצדדים.

1. קשה להישמע לטענות המבקשים לגופה של התביעה, כולל בעניין טעויות שנפלו בחוות הדעת של מומחית בית המשפט, לאחר שהנתבעים לא מצאו לנכון לבקש לשלוח שאלות הבהרה למומחית, או לזמן אותה לחקירה על חוות דעתה, במשך כמעט שנתיים מאז שהוגשה חוות הדעת ביום 10/6/20 ועד לאחר שניתן כבר פסק הדין.

למותר לציין כי טענות אלו נטענו ללא בסיס ראייתי. זאת למרות שאפשרתי לנתבעים לקבל את מסמכי המקור מאת המומחית, כבר בהחלטה מיום 10/9/20.

1. התנהגות הנתבעים כאמור לעיל מהווה שימוש לרעה בהליכי בית המשפט, כמשמעות הדבר בסעיף 4 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשע"ט-2018.

מחובתו של בית המשפט, על פי סעיף 5 לתקנות סדר הדין האזרחי, לאזן בין זכותו של בעל דין לקבל את יומו בבית המשפט לבין הצורך לאפשר לכלל ציבור המתדיינים נגישות למערכת המשפט.

הנתבעים לא אפשרו לקיים משפט מהיר ויעיל, בזבזו זמן ועליות בכמות בלתי סבירה לחלוטין, והכל תוך זלזול מופגן בבית המשפט והחלטותיו.

זכות הגישה לערכאות לא מתירה זלזול מסוג זה וניצול לרעה של המשאב השיפוטי. בית המשפט מצווה לשים גבול להתנהגות כזאת, וכך עשיתי, לאחר שנהגתי כלפיהם באורך רוח ולפנים משורת הדין, לא אחת.

לא זו בלבד, התנהגות כאמור גורמת גם עינוי דין ממשי לתובע.

לא הוצג, באף אחת מהבקשות שהגישו הנתבעים, כל נימוק שיצדיק התנהגות זאת.

1. אינני סבור כי נפלה טעות בהחלטותיי, אך גם אם כן, מדובר בטעות שיפוטית, בת תיקון, ולא בהטיה או משוא פנים.
2. אשר על כן, הבקשה נדחית.

המזכירות תמציא את ההחלטה לב"כ הצדדים.

ניתנה היום, ט' אלול תשפ"ב, 05 ספטמבר 2022, בהעדר הצדדים.