1. לפני תביעה על סך כ-27 אלף ₪ שעניינה מחלוקת באשר לטענת התובעת כי על הנתבעת לשלם שכר טרחה שהתחייבה לשלם בקשר לשירותים משפטיים שקיבלה מהתובעת. התביעה התנהלה בסדר דין מהיר ומשכך, כמצוות התקנות, ינומק פסק הדין בקצרה.
2. בכתב התביעה נטען כי ביום 9.9.15 נכרת בין הצדדים הסכם שכר טרחה, ואין מחלוקת כי אכן כך נעשה וכי הנתבעת (באמצעות מנהלה, מר יוסי כהן; להלן: כהן) הסכימה לתנאי ההסכם לאחר שזה הוסבר לה (עמ' 7 לפרוטוקול מיום 13.5.20). אין גם מחלוקת כי ההתקשרות בין הצדדים נערכה על רקע חוב שהיתה חייבת לנתבעת לקוחה שלה, חברת גבריאל כהן בנין ואחזקות מבנים בע"מ (להלן: החייבת או גבי), וכי בפועל – בעקבות פגישה שנערכה בין כהן לבין גבי נכרת בין הנתבעת לחייבת הסכם פשרה על סך 105,000 ₪.
3. המחלוקת בין הצדדים מתרכזת לשאלת שכר הטרחה לו זכאית התובעת נוכח האמור לעיל.
4. לעמדת התובעת, כמפורט בכתב התביעה, גובה החוב העדכני בתיק ההוצאה לפועל עמד על קרוב ל-280,000 ₪ במועד כריתת הסכם הפשרה, ומכאן כי שכר הטרחה של החייבת (כמחושב בס' 5(ב) לכתב התביעה) הוא כ-58 אלף ₪. בהתאם, ונוכח סכום קרן החוב (כ-216 אלף ₪) שכר הטרחה לו התחייבה הנתבעת (5% בצירוף מע"מ) הוא כ-13 אלף ₪. נוכח היחס בין סכום הפשרה וסכום החוב בתיק ההוצאה לפועל (כ-38% מסכום החוב) זכאית התובעת לחלק יחסי מקביל משכר הטרחה – 5% בצירוף מע"מ בתוספת שכר הטרחה בתיק ההוצאה לפועל – כ-27 אלף ₪. (ס' 5(ח) לכתב התביעה).

סכום זה, בצירוף הוצאות, הוא סכום התביעה (ס' 5(י) לכתב התביעה).

1. לעמדת הנתבעת, הסכם שכר הטרחה, כפי שהובן על ידי כהן, קבע כי אם תסתיים המחלוקת בינה ובין החייבת בפשרה לא תהיה הנתבעת צריכה לשלם לתובעת אלא שכר טרחה בשיעור 5% מתוך סכום הפשרה (ס' 18 לתצהיר כהן מיום 8.11.18 ובמקומות נוספים). נובע מכך כי לעמדת הנתבעת אין התובעת זכאית אלא לסך 5,250 ₪ (לא צוין במפורש כי הנתבעת מסכימה שעל סכום זה יש לצרף מע"מ, ולמען הסדר הטוב יצוין כי סך 5% בתוספת מע"מ הם 6,143 ₪).
2. ההתנגדות שהגישה הנתבעת התקבלה בהסכמה (פרוטוקול הדיון מיום 27.2.19), הצדדים הגישו תצהירים (התובעת הגישה תצהיר מיום 19.8.19; הנתבעת הסתמכה על התצהיר שצורף להתנגדות). בהעדר הסכמות אחרות, התקיימה ישיבת הוכחות ובסיומה סיכמו הצדדים טענותיהם.
3. חלק לא מבוטל מהחקירות ומהסיכומים הוקדש על ידי הצדדים לנסיבות הפגישה בין כהן לבין גבי שהובילה לגיבוש הסכם הפשרה בין הצדדים. אין מחלוקת בין הצדדים כי במועד בו התקיימה הפגישה היה עוה"ד ערן טל (להלן: טל), מי שטיפל בנתבעת מטעם התובעת, מחוץ לתחומי המדינה. העתק ממסרונים שהוחלפו בין כהן וטל באותו מועד צורף לתיק בית המשפט. הצדדים קשרו את חילופי הדברים באותו מועד גם למחלוקת באשר לשאלה האם סכום הפשרה היה, למעשה, כבר בגדר הצעה מגבי לנתבעת עוד בטרם נשכרו שירותיה של התובעת (ולטענת הנתבעת אף היה בידיעת התובעת באותו מועד) או שגובש והוצע רק במועד מאוחר יותר, ואם הפגישה בין כהן לגבי תואמה מראש (לפחות ערב המועד בו התקיימה) או שרק ברגע האחרון ובנסיבות בהן לא היה בידי הנתבעת לקבל מהתובעת התייחסות וייעוץ באשר להצעת הפשרה. בהקשר זה טענה הנתבעת כי הצעת הפשרה שגובשה לבסוף היתה, כאמור, "על השולחן" מלכתחילה וכי הסכם הפשרה לא גובש קודם לכן בשל המלצת והנחיית התובעת שלא לסכמו – משום שהתובעת "התאהבה" בסכומים שנפסקו בתיק ההוצאה לפועל (ס' 8 לתצהיר כהן הנזכר לעיל). התובעת, מצדה, טענה כי הסכם הפשרה גובש בין כהן לבין החייבת "מאחורי גבה" של התובעת.
4. איני סבור כי יש לייחס לנסיבות כריתת הסכם הפשרה בין הנתבעת לבין החייבת את המשקל אותו העניקו לו הצדדים. תנאי ההתקשרות בין התובעת לנתבעת פשוטים וברורים, והם מוגדרים במסמך הנושא את הכותרת "הסכם לתשלום שכר טרחה (הוצל"פ)", שכאמור נחתם ביום 9.9.15 ובאשר לתוכנו אין מחלוקת.
5. מאחר שהמחלוקת בין הנתבעת לבין החייבת הסתיימה בפשרה, הסעיף מכוחו ייגזר שכר הטרחה שישולם לתובעת הוא ס' 2 בו נקבע, בזו הלשון: "הוסכם בין [הנתבעת] ו[התובעת] שתשלום שכ"ט עו"ד יהיה 5% + מע"מ מסכום הקרן (המוצמדת) אשר יגבה בפועל, מעבר לשכר הטרחה הפסוק בהוצל"פ" (ההדגשה במקור).
6. לשון הסעיף מפורשת וברורה ולא מצאתי כי יש בידי לקבל את הסבר הנתבעת כי עליה לשלם לתובעת, מכח ההסכם, רק 5% מסכום הפשרה – כפי שעולה מקריאה סלקטיבית של מחצית הוראות הסעיף בלבד, ללא המחצית השניה, המצוינת בבירור ובהדגשה.
7. מנגד, אף אין בידי לפרש את הוראות ההסכם כפי שמציעה לעשות התובעת ובאופן של-5% שישולמו יצורף שיעור שכר הטרחה הפסוק הפוטנציאלי של מלוא סכום החוב בתיק. הסכמה כזו אינה מצוינת במפורש בהסכם שכר הטרחה, אינה מתחייבת מניסוחו ואינה מתאימה לחלקו הראשון של המשפט (מכוחו ייערך החישוב בהתאם לסכום "שייגבה בפועל"). פרשנות התובעת אינה מתקבלת גם נוכח הכלל ולפיו יש לפרש הסכם נגד המנסח (ואין מחלוקת כי התובעת היא שניסחה ההסכם).
8. אני קובע, לפיכך, כי את סכום שכר הטרחה אליו התחייבה הנתבעת יש לחשב בהתאם לסכום הפשרה (105,000 ₪) ולשכר הטרחה הפסוק ביחס לסכום זה. על הנתבעת לשלם לתובעת, לפיכך, סך 5% + מע"מ מסכום הפשרה (6,143 ₪), וכן את שכר הטרחה הפסוק ביחס לסכום הפשרה (10% נוספים, בצירוף מע"מ – 12,285 ₪).
9. בסה"כ תשלם הנתבעת לתובעת, לפיכך, סך 18,428 ₪. כן תישא הנתבעת בסך 751 ₪ בגין אגרת בית המשפט כפי ששולמה בפועל ובשכ"ט עו"ד בסך 3,000 ₪.
10. זכות ערעור כחוק.

ניתן היום, א' סיוון תש"פ, 24 מאי 2020, בהעדר הצדדים.