23 פברואר 2021

1. ניתן בזה תוקף של פסק דין להודעתם המוסכמת של הצדדים מאמש, 22.2.2021, ולפיה ובין היתר:

"1. הנתבע שקל בכובד ראש את ההמלצה של כבוד בית הדין אשר ניתנה לאחר עיונו בחומר החקירה וקבלת הבהרות ממשטרת ישראל.

2. לאור המלצה זו ובמכלול נסיבות העניין, הנתבע נתן החלטה לאשר את התביעה של התובע להכיר בפגיעה בעבודה מיום 20.4.2017.

3. בעניינו של התובע כבר הונפק אישור הכרה בפגימות והוזנה החלטה על זכאות לדמי פגיעה בעד התקופה המרבית של 91 ימים...".

למען הסדר הטוב, הודעת הצדדים מסומנת "א" ומהווה חלק בלתי נפרד מפסק דין זה.

2. אשר להוצאות המשפט – התובע מבקש כי יעשה צו להוצאות לטובתו ואילו הנתבע הותיר את העניין לשיקול דעת בית הדין. אשר לדעתי, לא נותר צל של ספק כי ההכרה בתאונת העבודה נעשתה הודות להליך המשפטי. על כן ובהתאם להלכה הפסוקה התובע זכאי להוצאות משפט, אף אם לא נדרשה הכרעה לגוף ההליך (ראו: ע"ע (ארצי) 200/10 מיעארי – המוסד לביטוח לאומי (19.10.2010) (להלן: עניין מיעארי)). אשר לשיעור ההוצאות, הכלל שנקבע בעניין מיעארי הוא כי הבסיס לתשלום הוא כפל התעריף הנוהג בסיוע המשפטי. עם זאת יתכנו מקרים שיצדיקו סטייה מן הכלל וזה אחד מהם. דעתי היא כי התובע נדרש למאמץ חריג לשם קידום עניינו. עם זאת נכון הוא שהצורך לעיין בתיקי חקירה חסויים הקשתה על מתן החלטת פקיד התביעות; התובע לא התייצב לישיבת בית הדין האחרונה; ובסופו של יום תביעתו התקבלה כאמור, ללא הליך של הבאת ראיות מטעמו. בהתאם, ולאחר ששקלתי את מכלול נסיבות העניין, הריני מחייבת את הנתבע בשכר טרחת בא כוח התובע ובהוצאות בסכום כולל של 6,000 ₪. לא ישולמו שכר הטרחה וההוצאות בתוך 30 ימים מיום שיומצא פסק הדין לנתבע, יישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק.

3. זכות ערעור: לבית הדין הארצי לעבודה בתוך 30 ימים מיום שיומצא פסק הדין לצדדים.

ניתן היום, י"א אדר תשפ"א, (23 פברואר 2021), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.