רקע

1. ביום 9.12.16 התחייב התובע בכתב להעניק הלוואה בסך 350,000 ₪ לאדם בשם מר אריה מאירי (להלן בהתאמה: "ההלוואה" וכן "הלווה" או "מאירי") על רקע הכרות קודמת שלהם כמי שעבדו בענף מיזוג האוויר.
2. ההלוואה אמורה היתה לשאת ריבית בשיעור של 1% לחודש, דהיינו – 3,500 ₪ לחודש, אותה אמור היה הלווה לשלם לתובע מדי חודש, ואת קרן ההלוואה יכול היה כל אחד מן הצדדים להעמיד לפרעון מיידי בהתראה בכתב שתמסר שלושה חודשים מראש החל מחלוף שנה ממועד הענקת ההלוואה.
3. גם הנתבע עוסק בתחום מיזוג האוויר ובינו לבין מאירי היו שיתופי פעולה שונים במהלך השנים שקדמו למועד העמדת ההלוואה והם אף ערבו האחד להתחייבות של זולתו.
4. כתנאי להעמדת ההלוואה ועל פי דרישת התובע הוסכם כי לפרעונה יערוב אדם שיניח את דעתו ולטענתו הלה הציע לו את הנתבע שאף הוא היה מוכר לו מענף המיזוג כאדם אמיד ועל כן הסכים כי הוא יהיה הערב.
5. בידי התובע קיימים שני נוסחי חוזה הלוואה הנושאים שניהם את תאריך הענקת ההלוואה האמור שהוראותיהם העיקריות דומות וכאמור לעיל, שניהם חתומים על ידי התובע ומאירי.
6. ברם, רק בתחתית אחד מהם המחזיק עמוד אחד מופיעה לאחר חתימות התובע ומאירי שורה פתוחה שתחתיה נכתב "שם הערב, כתובת, ת.ז." ועל גביה הוסיף התובע בכתב ידו את פרטיו האישיים בהתאמה ולצידה מקום מתאים לחתימה שמעליו מתנוססת חתימת הנתבע (נספח א'1 לתצהיר התובע, להלן: "הנוסח החתום". הודיית הנתבע בחתימותיו ובכתב ידו על נוסח זה – עמ' 28 לפרוטוקול שורות 17-10. כל הפנייה להלן לעמודים ממוספרים בסתמא היא לעמודי הפרוטוקול).
7. בסעיף 4 של הנוסח החתום שונתה בכתב יד התקופה המינימלית להעמדת ההלוואה לפרעון מיידי משנתיים לשנה וגם לצד שינוי זה חתם הנתבע (שם וכן עמ' 29 שורות 4-3).
8. נוסח נוסף ומפורט יותר של חוזה הלוואה המחזיק עמוד ומחצה, הגם שהתנאים העיקריים שפורטו לעיל זהים בשניהם, חתום אף הוא על ידי התובע ומאירי – כאמור – ונושא אותו תאריך (נספח א'2 לתצהיר התובע, להלן: "הנוסח שאינו חתום"), אך סעיף הערבות האישית שבתחתית העמוד השני שלו הכולל את תוכן הערבות אינו חתום.
9. ביום 14.12.16, לאחר החתימות על שני המסמכים, העביר התובע לחשבון הבנק של מאירי את סכום ההלוואה (נספח ב' לתצהיר התובע).
10. מאירי מסר לתובע שיקים של חברה בבעלותו בשם מונדי פתרונות מיזוג אוויר בע"מ לצורך פרעון סכום הריבית החודשית והללו נפרעו עד וכולל חודש אפריל 2017, בחודש מאי 2017 חולל השיק שלה שמסר מאירי לתובע ונועד לפרעון בחודש זה עקב הטלת עיקול על חשבון החברה (נספח ג' לתצהיר התובע), ובהמשך נודע לתובע כי היא נכנסה להליכי פירוק.
11. התובע פנה אל מאירי במטרה שיפרע את החוב אולם הלה השיב לו כי נקלע לחובות וכי אינו יכול לפרוע את ההלוואה או אף את סכומי הריבית החודשית ובהמשך הוברר כי ניתן נגדו ביום 14.6.17 צו כינוס נכסים במסגרת תיק פש"ר (מחוזי ת"א) 29606-06-17 אריה מאירי נ' הכונס הרשמי (נספח ד' לתצהיר התובע).
12. או אז פנה התובע בכתב אל הנתבע בדרישה כי יקיים את ערבותו ויפרע את חוב מאירי בגין ההלוואה, כאשר בין הצדדים מחלוקת מתי ובאיזה אופן קיבל הנתבע את הדרישה, אך בכל מקרה אין חולק כי לא פרע הנתבע את החוב האמור.
13. המחלוקת העיקרית בין הצדדים מתמקדת בשאלה האם אכן ערב הנתבע לפרעון ההלוואה או שמא – כטענתו – חתימתו על הנוסח החתום הוצאה ממנו על ידי מאירי תוך הטעייתו והוא מעולם לא התכוון לחתום כערב לפרעון ההלוואה ולא ידע כי הוא חותם על מסמך כזה.
14. הנתבע טען כי במסגרת שיתופי הפעולה ביניהם נהג מאירי להחתים אותו מעת לעת על מסמכים שונים הנוגעים לעבודות המשותפות ולמכרזים אליהם ניגשו יחדיו והורה לו היכן לחתום אך על בסיס האמון ביניהם הוא מעולם לא טרח לקרוא את המסמכים עליהם חתם, וכך גם את הנוסח החתום לא קרא הגם שאת עצם חתימותיו עליו לא הכחיש כמו גם את מילוי פרטי הזיהוי שלו בכתב ידו.
15. לטענת הנתבע הנוסח החתום נחתם על ידו אגב החתימות על מסמכי עבודות או מכרזים משותפים לו ולמאירי והאחרון הורה לו לחתום עליו בטענה שהוא אחד מהם תוך העלמת העובדה שמדובר בערבות להלוואה והטעייתו לחשוב שמדובר בחלק ממסמכי הפעילות המשותפת שלהם.
16. הנתבע טען כי מרגע שנודע לו על הדרישה כלפיו מאת התובע הכחיש את ערבותו ופנה אל מאירי כי יטפל בכך והלה אף מסר לו כי העניין סודר וכי עליו להתעלם מן הדרישה, ולאור הכרות העבר עימו סמך עליו והתעלם מכך עד הגשת התביעה ממנה הבין כי הדרישה בעינה עומדת ומאום לא נפתר.
17. טענה נוספת שבפי הנתבע היתה כי לא היה מודע להלוואה ולא עיין במסמכיה וכי התובע עצמו לא קיים את הסכם ההלוואה בכך שלא עמד על מסירת שיק בטחון של הלווה ועל כן אין מקרה זה עומד בתנאי סעיף 3 לחוק הערבות.
18. עוד טען הנתבע כי גם אם ייקבע שהוא ערב לפרעון ההלוואה ומאחר שהוברר כי אין זו ההלוואה היחידה שהעניק התובע יש לקבוע כי הוא "ערב יחיד" ולהעניק לו את ההגנות הקבועות בסעיף 23 לחוק הערבות מאחר שלא קויימו כלפיו כל חובות הגילוי הקבועות בסעיף 22 לחוק ולפוטרו מן הערבות.
19. על כל האמור הוסיף הנתבע וטען כי נוכח העובדה שאין מדובר בהלוואה היחידה שהעניק התובע יש לקבוע כי הסכם ההלוואה אינו עומד גם בדרישות שנקבעו בחוק הסדרת הלוואות חוץ בנקאיות, תשנ"ג-1993 (כשמו במועד הענקת ההלוואה, כיום – חוק אשראי הוגן, תשנ"ג-1993).
20. הליך זה החל להתנהל לפני כב' השופטת הבכירה סמדר קולנדר-אברמוביץ' ז"ל, אשר לדאבון הלב נפטרה בעיצומו של שלב קדם המשפט, ובישיבת קדם המשפט ביום 18.11.20 הציעה לצדדים שהנתבע יעבור בדיקת פוליגרף בשאלה האם חתם על הערבות והאם היה מודע לחתימתו על ערבות, הנתבע הסכים על אתר ובשלב מאוחר יותר הסכים גם התובע אך התנה הסכמתו בכך שגם מאירי יעבור בדיקה דומה והציע את נוסח שונה של השאלות אשר יופנו אל שניהם ללא ויתור על שמיעת הוכחות, אולם לאחר שעמדתו זו הועברה לידיעת הנתבע לא קודמה ההצעה.
21. לאחר פטירתה המצערת של כב' השופטת הבכירה המנוחה עבר ההליך לשמיעה לפני ולאחר ישיבת קדם משפט נוספת התקיימה ישיבת הוכחות במהלכה העידו מטעם התובע הוא עצמו ומר מאירי ומטעם הנתבע הוא עצמו בלבד, הוגשו סיכומי הצדדים ובאה עת ההכרעה.

דיון והכרעה

1. האם ערב הנתבע לפרעון ההלוואה
2. פסיקת בתי המשפט לעניין יצירת ערבות היא קפדנית וזהירה שכן חוזה ערבות אינו חוזה רגיל מאחר שהוא מטיל פרעון חובות על מי שלא חב בהם מלכתחילה ויוצר חיובים משפטיים וכלכליים כבדי משקל כלפי הערב.
3. אי לכך, נקבע בפסיקה כי יש לבחון בכובד ראש את התנאים להתקיימות ערבות, ואף שמסמך בכתב אינו נדרש כתנאי קונסטיטוטיבי ליצירתה יש מקום לדרוש את קיומו כאמצעי להוכחת הערבות או למצער ראיה פוזיטיבית אחרת [ע"א (מחוזי ת"א) 1011/01 ניצולת הקרטל בע"מ נ' ניר דננברג בע"מ (5.11.2003); ע"א 457/89 זהבה כהן נ' שלמה שפילברג פ"ד מה (2) 177; ת"א (מחוזי ת"א) 21467-02-14 יולנדה רוזנטל נ' יוסף שטבהולץ (9.1.2019); ע"א 5404/09 ממ"ג גיאוטק בע"מ נ' החברה לפוטוגרמטריה והנדסה בע"מ (20.1.2010) ועוד].
4. בפסיקת בתי המשפט אף הודגש באופן פוזיטיבי כי – "מטבע הדברים בית המשפט יתייחס בחשדנות רבה לטענה בדבר קיומו של הסכם ערבות בעל פה שאינו מגובה במסמך" (פר"ק (מחוזי ת"א) 55200-01-17 עו"ד פיני יניב, בעל תפקיד בית המשפט בקבוצת גמול נ' יצחק גוילי, רו"ח (18.6.2019) פסקה 28 סיפא).
5. ברם, בענייננו אין ספק כי הנתבע חתם על גבי השורה העוסקת בפרטי הערב בנוסח החתום ואף כתב לידה את פרטיו האישיים בכתב ידו.
6. משמעות חתימת אדם על מסמך אף היא עניין שהפסיקה עסקה בו לא מעט, כאשר זה מכבר נקבע עקרון על פיו (כאן מתוך ע"א 6055/04 אורית לנדאו נ' בנק לאומי לישראל בע"מ (12.7.2006) פסקה 15 תחת הכותרת "ומן הכלל אל הפרט") –

"כידוע, כלל הוא, כי מי שחותם על מסמך משפטי ... מוחזק כמי שקרא, הבין והסכים לתוכנו ... משמע, אדם מוחזק כיודע את תוכנו של מסמך שעליו הוא חותם ולא תישמע מפיו הטענה, שלא כך הם פני הדברים מן הטעם שאין הוא מסוגל לקרוא את המסמך מסיבה כלשהי"

1. אמירתו זו האחרונה של בית המשפט העליון עסקה במקרה בו, בדיוק כבדידן, אישרה החותמת בעדותה את עצם חתימתה על המסמך בו עוסק פסק הדין אך טענה – "לא קראתי על מה אני חותמת" (שם).
2. קדמה לקביעה זו אמירת בית המשפט העליון בע"א 2119/94 צפורה לנדאו נ' ברוך וין (פ"ד מט(2) 77, 84 (9.8.1995)) –

"הדין הכללי בקשר לחתימה על חוזה על-ידי מי שאינו יודע קרוא וכתוב - והוא הדין בעיוור או במי שאינו יודע את השפה שבה נכתב החוזה וכיוצא בזה – אומר כדלקמן: (א) אדם מוחזק כמי שיודע את תוכנו של מסמך שעליו הוא חותם, ולא תישמע מפיו הטענה, שלא כך הם פני הדברים מן הטעם שאין הוא מסוגל לקרוא את המסמך מסיבה כלשהי. מקורה של חזקה זו בכך שמי שאינו מסוגל לקרוא מסמך נושא בחובה להבטיח שתוכנו של אותו מסמך יובא לידיעתו, על-ידי פלוני המהימן עליו, לפני שיחתום עליו; ועל-כן הוא זה הנושא בתוצאות אי-קיומה של החובה. ..."

(עוד הרבה קודם לכן ראו ע"א 467/64 אולגה אסתר שוויץ נ' סנדור, שושנה בלץ ואח' (פ"ד יט 113, 117 (18.5.1965)).

1. כאשר אדם מבקש להשתחרר מחתימתו על מסמך בטענה שאין החתימה משקפת הסכמה מודעת שלו להתחייבות המבוטאת באותו מסמך עליו חתם עליו הנטל להוכיח כי מתקיימים התנאים לחריג זה, וכך נקבע בע"א 1333/14 סעדה גואנה מיטרי נ' עו"ד עלס דוברונסקי (28.7.2015) פסקה 29 (וראו גם ההפניות הרבות שם) –

"... מוטל על הטוען עול הוכחה מוגבר לסתירת החזקה שבעובדה כי אדם יודע את תוכנו של מסמך שעליו הוא חותם (ע"א 9136/02 מיסטר מאני ישראל בע"מ נ' שרה רייז, פ"ד נח(3) 934 (2004)). על הטוען להוכיח "את גירסתו בראיות פוזיטיבות כאפשרות קרובה" (ע"א 6799/02 רוזלרי נ' בנק המזרחי המאוחד בע"מ בפסקה 5 (17.2.2009). עוד ראו ...).

משנחתם מסמך על ידי אדם בר דעת ובוגר, וניתנה לו שהות לבחון את המסמך ולהיוועץ ואין כל סימן להפעלת לחץ על החותם, לא בנקל תישמע הטענה כי החותם לא הבין את תוכנו של המסמך עליו הוא חתם (השוו ...). ולא רק זאת, אלא ש"החותם נושא באחריות לחתימתו ואינו יכול ליהנות מעצימת עיניים" (ע"א 8510/09 בנק הפועלים נ' נויברג  (24.11.2011)).

הפסיקה פיתחה מעין כללי מניעות בסוגיה זו. הכלל הראשון – מי שלא קרא כלל את המסמך עליו הוא חתום, מנוע מלטעון טענה נוסח "לא נעשה דבר" (ע"א 467/64 שוויץ נ' סנדור, פ"ד יט (2) 113 (1965 ...).

הכלל השני, היפה במיוחד לענייננו – מי שחתם על מסמך תוך הסתמכות עיוורת על יועץ המהימן עליו, מנוע מלהעלות את הטענה שלא הבין על מה הוא חותם. כך בע"א 1548/96 ..."

1. הדרישה הראייתית של הוכחת גרסת הטוען כנגד החזקה האמורה – "בראיות פוזיטיבות כאפשרות קרובה" היא דרישה מחמירה במשפט האזרחי (ראו למשל ע"א 9538/06 ‏ ישראל סגל נ' בנק ירושלים לפיתוח ומשכנתאות בע"מ (10.6.2008) פסקה 6), ובית המשפט העליון הוסיף והדגיש כי ככל שמדובר במסמך מהותי כך חלה חזקת ידיעת תוכן המסמך עליו חתם אדם ביתר שאת (ראו ע"א 1691/11 בנק לאומי למשכנתאות בע"מ נ' רחל צוברי (15.12.2015) פסקה 41, להלן: "עניין צוברי", וכן ע"א 6645/00 שלמה ערד עורך דין נ' ז'אק אבן, פ"ד נו(5) 365, 375 (21.7.2002) ועוד), כשאחת הדוגמאות למסמך מהותי כזה היא הסכם הלוואה, קל וחומר ערבות, וממילא הרמה הראייתית הנדרשת לסתירתה גבוהה עוד יותר.
2. ברוח אותם דברים קבעה פסיקת בתי המשפט כי – "מקום בו הונע החותם לחשוב כי המסמך הוא בעל מהות בסיסית שונה ממה שהוא לאמיתו של דבר, יהיה בית המשפט נכון להסיק כי החתימה – והמסמך עליו היא מובאת – הם בטלים". וגם אם בטלות ממש אין כאן, הרי "השפעה בלתי הוגנת", המקימה עילת ביטול … בוודאי יש כאן" (ע"א 551/89 ‎מנורה חברה לביטוח בע"מ‎ ‎נ' יעקב סדובניק, פ''ד מו(3) 158, 165 (10.5.1992), להלן: "עניין סדובניק", ופסקי דין רבים בעקבותיו), אלא שעל פי אותו היגיון שהוצג באריכות לעיל – הנטל להוכיח השפעה בלתי הוגנת אף הוא מוטל על הטוען וברמה ראייתית מוגברת (ראו למשל רע"א 617/08 מלון עדן נהריה בע"מ נ' יוסף קסל (21.9.2014) פסקאות 26 ו-53).
3. הבה נבחן את השלכת העקרונות דלעיל על ענייינו.
4. כפי שצויין, אין חולק כי התובע כתב בכתב ידו את פרטיו על גבי שורת פרטי הערב בנוסח החתום וחתם שמו במקום שנועד לכך.
5. עוד אין חולק כי בסעיף 4 של הנוסח החתום שונתה בכתב יד התקופה המינימלית להעמדת ההלוואה לפרעון מיידי משנתיים לשנה וגם לצד שינוי זה חתם הנתבע.
6. יש להדגיש כי הנוסח החתום מחזיק עמוד אחד ויחיד בלבד בן 7 סעיפים קצרים ומרווחים, כותרתו המודגשת היא "הסכם הלוואה", במבוא לצד שמות הצדדים מופיעים במודגש התארים "המלווה" ו"הלווה" ונהיר כי גם מבט חטוף בו אמור היה לאפשר לנתבע להבין לפחות באופן בסיסי באיזה מסמך מדובר.
7. העובדה שהנתבע הוסיף וחתם לצד תיקון במסמך עומדת, לכאורה, בסתירה לטענתו בחקירתו הנגדית כלפי מאירי – "כנראה שהוא "פילח" בין אותם מסמכים שעליהם הוא החתים אותי" (עמ' 29 שורה 31), שכן לו אכן היה מאירי מנסה להגניב את הנוסח החתום בין מסמכים מרובים אחרים ולהצניע את ייחודו יש להניח כי היה מקפיד להמנע מדרישה לחתימה נוספת ליד תיקון שהיתה מפנה תשומת לב מיוחדת של הנתבע למסמך זה.
8. הדברים קל וחומר שעה שמעבר לכך אף הצורך של הנתבע למלא בכתב יד את פרטיו האישיים על גבי הנוסח החתום, לרבות מספר תעודת הזהות שלו וכתובתו, גרם לו להחזיקו לנגד עיניו מעבר לזמן המינימלי הנדרש לחתימה וככל שהיה ניסיון של מאירי להגניב את המסמך בין מסמכים רבים אחרים חזקה שהיה נמנע ממצב כזה.
9. הנתבע העיד שבאותה תקופה חתם על מסמכים רבים במסגרת שיתופי פעולה שלו עם מאירי (שם, שורות 15-13 וסעיף 7 לתצהירו) וחזקה כי במצב זה יכול היה מאירי בנקל להעתיק בעצמו את פרטיו ממסמך אחר בנקל ולמנוע את הסיכון שהנתבע יעיין במסמך היטב ויבחין בתוכן התחייבותו על פיו לו אכן ביקש להגניבו לחתימת הנתבע בהיסח הדעת.
10. זאת ועוד, הנתבע טען כי באותה עת ביצע בשיתוף פעולה עם מאירי עבודות בבסיס סודי של חיל האוויר (כנף 2) שבמסגרתן אמור היה לחתום על עשרות רבות של מסמכים לדרישת מערכת הבטחון (שם) אך לא הציג כל ראיה לעצם קיומו של פרוייקט כזה, לא הציג ולו מסמך בודד אחד המלמד על חתימות שהחתים אותו מאירי על מסמכים במסגרת פרוייקט זה – שלא לומר עשרות כגרסתו – והסברו כי אינו משאיר אצלו מסמכים (שם, שורה 20) מעורר פליאה.
11. כאן המקום להזכיר את החזקה בדבר המנעות מהבאת ראיה על פיה יש להניח כי היתה פועלת לרעת הצד הנמנע (ע"א 548/78 פלונית נ' פלוני, פ"ד לה(1) 736, 760 (16.12.1980) ועוד פסקי דין רבים מספור).
12. מעבר לכך עומדות במלוא תוקף התמיהות שהציג ב"כ התובע בחקירתו הנגדית של הנתבע ביחס לטענה זו – "למה שהצבא לא יחתים אותך אלא דווקא איש מיזוג אוויר?" וכן – "הצבא בפרוייקט כ"כ סודי לא מאמת אותך?", אך תמיהות אלו לא קבלו מענה מניח את הדעת (שם, שורות 29-23) ואין צורך לומר שלא כזה הנתמך בראיה כלשהי.
13. הנתבע טען כי בגוף הנוסח החתום אין אזכור של הערבות אלא רק בשורה הכוללת את המילים "שם הערב", אולם יש לשים לב כי מדובר בשורה המצויה מתחת לחתימות הצדדים לחוזה ושונה מהן ויזואלית (ליד המקומות שנועדו לחתימות המלווה והלווה אין פרטי זיהוי המופיעים במבוא, בשונה משורת חתימת הערב בה נדרשה הוספתם, וכל שנדרש בהן הן חתימות), באופן שאמור להדגיש כי אין מדובר בחתימת צד נוסף לחוזה או משהו מעין זה ומן המפורסמות כי כך מוצגת חתימת ערב.
14. בסיכומים מטעמו האריך הנתבע לטעון ביחס לשינויי גרסאות, לכאורה, בעדות התובע בשאלה האם היה זה התובע שעמד על כך שדווקא הוא יהיה הערב או שמא דרש רק ערב טוב ואת החתמת הנתבע יזם מאירי.
15. בכל הכבוד, דומני כי מדובר בעניין שמשמעותו לסוגיה דנן מינורית לאחר שאין חולק על עצם כך ששתי החתימות על הנוסח החתום וכתב היד הכולל את פרטי הזיהוי הם של הנתבע, קל וחומר שלאור נטל השכנוע המוטל עליו ורמת הדרישה הראייתית בקשר אליו.
16. במצב בו אין חולק כי ההכרות בין התובע לנתבע לא היתה קרובה מאוד, להבדיל ממאירי שעימו קיים הנתבע קשרים ענפים והם היו חברים טובים ושניהם ערבו במקרים אחרים האחד להתחייבויות השני (עמ' 28 שורות 32-23), סביר יותר כי התובע עמד על ערבותו של ערב "טוב" ובעל כושר פרעון, מאירי הציע את הנתבע כערב ולאחר שהתובע – אשר שמע על איתנותו הפיננסית (עמ' 10 שורות 17-11) – הסכים לכך, ובלשונו (עמ' 11 שורות 35-34) –

"ש: לא אמרת שאתה רוצה רק את הנתבע.

ת: לא אמרתי כך. אבל כשהוא אמר לי את הנתבע אמרתי שזה בסדר גמור ומתאים לי. ..."

(וראו גם בהמשך הדברים ובדומה לכך גם בעמ' 12 שורות 19-18, שורות 32-24 ועוד)

1. עדותו של מאירי בנושא זה תומכת בגרסת התובע (עמ' 18 שורות 32-22) –

"ש: מפנה לסעיף 6 לתצהירך: אמרת שהבנת את דרישתו של התובע שהלוואה תינתן רק בערבות הנתבע.

ת: אני חושב שהכוונה היתה שצריך להיות ערב.

ש: זו היתה דרישה של התובע, רק את הנתבע כערב?

ת: לא העליתי ערב אחר.

ש: אתה אומר בפירוש וגם התובע אמר בתצהירו שהוא רוצה רק את הנתבע ערב.

ת: אמת.

ש: אז התובע הוא שאמר לך שהוא רוצה את הנתבע כערב?

ת: לא זוכר את ההתניה. אני הצעתי את הנתבע כערב כי הוא היה הערב היחידי שהיה לי. במע' היחסים שהיתה עם הנתבע בזמנו זה היה מקובל שאני נותן לו ערבויות ואני נותן לו ערבויות. היינו חברים מאוד קרובים. זו לא הערבות היחידה שהוא נתן לי בחיים."

1. אמנם התובע לא ערך בדיקה מעמיקה על מצבו הפיננסי של הנתבע (עמ' 10 שורות 17-11) אולם מאחר שעל פי גרסתו שלא נסתרה לא נתן קודם לכן הלוואות, זולת 100 ₪ לחבר (עמ' 9 שורות 3-2), ניתן בהחלט לייחס את הדבר לתמימותו וחוסר ניסיונו עליהם הצביע (עמ' 13 שורות 9-6) ולעובדה שסמך על מידע שהיה מוכר ומפורסם בקרב העוסקים בתחום המיזוג (סעיף 5 לתצהירו) ושאליו התוודע קודם למועד בו עלה נושא ההלוואה (עמ' 8 שורות 28-25), כפי שגם הנתבע התבסס על מידע שהיה מפורסם בקרב העוסקים בתחום זה גם אם בהקשר שונה (עמ' 30 שורה 36).
2. לאור האמור, אינני סבור שניתן לקבל את טענת הנתבע כאילו מדובר בשינויי גרסה הפוגמים באמינות גרסת התובע או מלמדים על קנוניה כלשהי בין התובע למאירי.

יש לקבל את הגרסה על פיה עמד התובע על ערבות של ערב "טוב" והסכים להצעת מאירי לקבל את הנתבע ככזה, אך בכל מקרה – גם אם היתה מתקבלת הטענה שמדובר ביוזמה ספציפית של התובע אין בכך כדי לפגום במשמעות חתימת הנתבע על הנוסח החתום.

1. טענה נוספת שבפי הנתבע נוגעת למה שניתן להסיק מקיומם של הבדלים בין הנוסח שאינו חתום לנוסח החתום ומכך שאינו חתום על ידו.
2. אפתח ואעיר כי כבר בשלב הגשת התביעה חשף התובע את שני המסמכים – הנוסח החתום והנוסח שאינו חתום, הגם שלכאורה יכול היה להסתפק בהגשת הנוסח החתום שעליו ביסס תביעתו ולהמנע מהגשת הנוסח שאינו חתום הפועל לכאורה לרעתו, במיוחד כאשר הנתבע העיד על עצמו שאינו שומר מסמכים כאמור לעיל.
3. דווקא העובדה שמראשית הדרך הציג התובע מיוזמתו גם מסמך שיש בהצגתו פוטנציאל של הכבדה על גרסתו ולא הסתירו מקנה אמינות לגרסתו (ובדומה ראו אנציקלופדיה תלמודית, כרך מח, תשפ"ב-2022, הערך "מגו", העוסק בנאמנות טענות אדם כאשר יכול היה לטעון טענות שהיו משרתות אותו טוב יותר או לשתוק).
4. כפי שכבר צויין לעיל, אין בין שני הנוסחים הבדלים מבחינת עיקר תנאי ההלוואה – סכומה, שיעור הריבית ומועדי תשלומה, הבטחונות הנדרשים – ערב ושיק הבטחון (זולת העובדה שבנוסח שאינו חתום נדרש הערב לחתום גם על שיק הבטחון ולא רק על ההסכם) ולמעשה משקף השינוי בנוסח שאינו חתום רק פירוט וסדר רבים יותר תוך התייחסות גם לאפשרות של המחאת זכויות ועוד עניינים טכניים.
5. התובע נשאל בחקירתו הנגדית ביחס לעובדה שנערכו שני נוסחים של הסכם ההלוואה וכך השיב (עמ' 10 שורה 24 – עמ' 11 שורה 4) –

"ש: למה צריך שני מסמכים להלוואה?

ת: המסמך שביקשתי מעו"ד לוי בא כחיזוק להסכם הראשון. הוא לא מבטל את ההסכם הראשון ולא בא לבטלו אלא לתת חיזוקים להסכם הראשון.

ש: מאירי מביא לך את א/1, אתה קורא אותו ואומר שזה לא מספיק טוב?

ת: לא כך. העברתי את המסמך לעו"ד לוי שהיה חבר שלי והוא אמר לי שאני יכול להסתפק במסמך כי הוא מספיק טוב אך שהוא יכין לי עוד מסמך ליתר בטחון.

ש: חתמתם על שני המסמכים הללו בו זמנית?

ת: לא.

ש: אלא?

ת: חתמתי על א/1 כשמאירי הביא לי אותו, הוא ניגש אל הנתבע וחתם. אני לא זוכר תאריכים.

ש: ומה קרה עם א/2?

ת: לקחתי את א/1 והעברתי אותו בפקס לעו"ד לוי ביחד עם החתימות. הוא אמר שזה מספיק בהחלט אך נתן לי חיזוק נוסף ועשה את א/2.

ש: ומה קרה אז? מאירי לקח את א/2 ונסע להחתים את הנתבע?

ת: כן.

ש: כלומר הוא החתים את הנתבע בשתי הזדמנויות שונות?

ת: כן."

1. גם מאירי נשאל בחקירתו בנושא זה והעיד (עמ' 19 שורות 33-18) –

"ת: ... א/1 – הסכם ראשון. מכיוון שהתובע ביקש הסכם הלוואה הלכתי למשרדו של אקרמן (=עו"ד אקרמן – א.ב.), הוא רשם את ההסכם, לקחתי אותו ונסעתי איתו לנתבע לבת ים, הוא חתם עליו, החזרתי אותו ונתתי אותו לתובע. התובע לקח אותו לעו"ד שלו והוא אמר שזה לא מספיק טוב ורוצה הסכם אחר. עשה הסכם אחר, לקחתי אותו, נסעתי למשרדי הנתבע, ישבתי מולו, הנתבע חתם עליו והחזרתי אותו לתובע.

ש: אז א/1 נחתם קודם על ידי הנתבע ואח"כ אתם?

ת: אני מניח שקיבלתי את הנייר מעוה"ד וחתמתי עליו. אני מזהה את כתב היד שלי ואני רשמתי את התאריך. אני לא זוכר מי חתם קודם אם קודם חתם הנתבע ואח"כ התובע או ההיפך.

ש: אח"כ הבאת לתובע את הסכם ההלוואה חתום על ידי כל הצדדים והוא העביר אותו לעוה"ד שלו?

ת: כן.

ש: והוא לקח את ההסכם הזה ועוה"ד ניסח הסכם חדש והלכת איתו למשרדי הנתבע והחתמת אותו?

ת: כן.

ש: ז"א שני המסמכים לא נחתמו ביום 09.12.16 אלא בימים שונים.

ת: לא. יכול להיות שזה היה באותו יום. הייתי לחוץ לכסף. "

1. עדויות אלה אינן נטולות היגיון, שכן בהחלט ייתכן כי מלכתחילה דרש התובע הסכם בכתב מבלי שמסר למאירי נוסח, עו"ד אקרמן אשר סייע למאירי ערך נוסח תמציתי שנועד להנחת דעת התובע מאחר שמאירי היה זקוק לכסף במהירות ולאחר שזה נחתם והועבר אל עו"ד לוי – אשר סייע לתובע ודאג לאינטרס שלו – הציע הלה נוסח מוקפד יותר הגם שתנאי ההלוואה לא שונו באופן מהותי.
2. עוד עולה מן העדויות המובאות לעיל כי הן התובע והן מאירי טענו שהנתבע חתם גם על הנוסח שאינו חתום אלא שהעותק החתום על ידו נעלם ואינו מצוי בידיהם, בעוד שהנתבע הכחיש חתימה על מסמך נוסף כלשהו בקשר להלוואה האמורה.
3. גם אם אניח, לטובת הנתבע, כי גרסתו בעניין זה היא הנכונה והנוסח שאינו חתום אכן לא נחתם ולא הוסכם על ידו מעולם אינני סבור כי יש בכך כדי לשנות את התוצאה.
4. סעיף 5 לחוק הערבות, תשכ"ז-1967 הוא המסדיר את השלכת שינוי בחיוב הנערב על הערבות, כאשר בענייננו לא חל בין שני הנוסחים כל שינוי מהותי בתוכן ההתחייבות של מאירי כלפי התובע, לא בסכום החוב בו עוסקים סעיפי משנה (א) ו-(ב) של סעיף 5 הנ"ל וגם לא בתנאי הריבית והפרעון.
5. סעיף 5(ג) העוסק בשינויים אחרים בחיוב הנערב קובע כך –

"חל בחיוב הנערב שינוי אחר, על פי הסכם בין החייב לבין הנושה, משתנה חיובו של הערב לפי השינוי, אולם הברירה בידי הערב –

(1) למלא ערבותו ללא שינוי, אם ניתן לעשות כן;

(2) לבטל ערבותו אם השינוי היה שינוי יסודי הפוגע בזכויות הערב."

1. כאמור, התוספות שהוספו בנוסח שאינו חתום לעומת הנוסח החתום אינן משנות את החיובים כלל ועיקר או פוגעות בזכויות הנתבע ואפילו אינן משנות מהותית את הבטוחות שנדרשו – ודאי שלא לרעת הנתבע, ובהקשר זה ראוי להזכיר כי אפילו במקרה בו ויתר נושה על בטוחה מהותית בדמות משכון על נכס קבע בית המשפט העליון כי שינוי כזה אינו בא בגדר סעיף 5(ג) הנ"ל (עניין צוברי, שם) והדברים קל וחומר לענייננו בו אין כל ויתור על בטוחה.
2. לאור האמור, גם אם גרסת הנתבע נכונה לעניין אי חתימתו על הנוסח שאינו חתום אין העובדה שנחתם בין הצדדים הישירים להלוואה לאחר שהנתבע חתם על הנוסח החתום כדי להשליך על ערבותו לאור הוראות סעיף 5 לחוק הערבות.
3. כיוון שעסקתי בשוני בין הנוסחים אוסיף ואזכיר את התייחסות הנתבע לכך שבנוסח שאינו חתום, המאוחר מבחינת זמן ניסוחו, לא צוינו פרטיו למרות שהיו ידועים כבר לעו"ד לוי שהוא לכאורה מי שניסחו וביקש לראות בכך קושי בגרסאות התובע ומאירי ביחס לערבותו.
4. אינני סבור כי מדובר בקושי בעל משקל, שכן הגם שייתכן בהחלט שהיתה אפשרות לציין את פרטיו של הנתבע בנוסח שאינו חתום לאור הופעתם בנוסח החתום אין מדובר בהעדר המעורר תמיהה מהותית באשר נראה כי מדובר בשיקולי נוסח של עוה"ד ותו לא, ובוודאי שהעדר הפרטים אינו פוגם בחתימת הנתבע על הנוסח שאינו חתום שאינה שנויה במחלוקת ואף אינו מלמד מאומה על כוונתו או הבנתו את שעליו חתם.
5. הנתבע הוסיף וטען כי בשל העובדה שבשני הנוסחים – החתום ושאינו חתום – קיימת התחייבות של מאירי למסור לתובע שיק בטחון על סכום ההלוואה המקורי ומאחר שהן התובע והן מאירי אישרו כי שיק כזה לא נמסר והתובע לא עמד על דרישה זו מדובר בהפרה של החוזה המפטירה אותו מערבותו.
6. כמעט אין צורך לציין כי הפרת התחייבות חוזית היא אחת מן המחדלים שהערבות אמורה להבטיח ובוודאי שעצם הפרת חוזה על ידי החייב אינה מובילה להפטר ערב מערבותו, אך גם העובדה שהתובע לא עמד על אכיפתה אינה מובילה להפטרו.
7. אין ספק שאין מדובר במקרה בו התובע גרם באופן אקטיבי לאי מילוי החיוב הנערב, המקרה בו עוסק סעיף 6(א) לחוק הערבות (וראו ע"א 1691/11 הנ"ל) אלא לכל היותר מקרה בו לא עמד על זכותו החוזית.
8. עוד אינני סבור כי ניתן לקבוע שהתובע תרם לצמצום הבטוחות באופן מהותי, שכן שיק הבטחון נועד בעיקר להקלת הגביה ואינו בטוחה מהותית מאחר שעודנו חיוב אישי של הלווה – בדומה לחוזה עצמו – ואין בו כדי להקנות זכות נוספת לתובע (דוגמת שעבוד) שתבטיח את הפרעון.
9. אולם, גם לו דובר במקרה בו גרם התובע לפקיעת בטוחה קובע סעיף 6(ב) לחוק כי אם – "גרם הנושה לפקיעת ערובה שניתנה להבטחת החיוב הנערב ונגרם על ידי כך לערב נזק, מופטר הערב כדי סכום הנזק" (ההדגשה שלי ואינה במקור), אלא שהנתבע לא הצביע על כל נזק שנגרם לו עקב אי מסירת שיק הבטחון, וכאשר ממילא ננקטו נגד מאירי הליכי חדלות פרעון וניתן ביחס אליו צו כינוס נכסים העדר שיק הבטחון לא גרם לנתבע כל נזק ממשי וקיומו לא היה תורם לו מאומה.
10. טענה נוספת שהעלה הנתבע היתה כי בראשית ההליך, בישיבת יום 18.11.20 הציעה כב' השופטת המנוחה קולנדר-אברמוביץ' כי יעבור בדיקת פוליגרף בשאלה האם חתם על הערבות והאם היה מודע לחתימתו עליה (עמ' 4 שורות 23-22), הצעה שהוא מיהר לאמץ אך התובע הכשיל את ההליך – לטענתו – באמצעות התניית הבדיקה ברשימת שאלות שברור היה לו שאינן מתאימות לבדיקת פוליגרף.
11. הנתבע טען כי למרות הכלל שאדם אינו חייב להסכים לבדיקת פוליגרף ובהעדר הסכמה אין מדובר בראייה קבילה קיימים מקרים בהם יש לסירוב לבדיקה כזו השלכה על הערכת מהימנות המסרב ויש להפעיל שיקול דעת פרטני ביחס לכך, כאשר בענייננו – לטעמו – יש לראות בהתנהלות התובע ביחס לבדיקת הפוליגרף פגיעה במהימנותו.
12. בעניין סדובניק הנ"ל (עמ' 163), אליו הפנה התובע בנושא זה, עסק בית המשפט העליון בסירוב להבדק בפוליגרף לא במהלך ההליך המשפטי אלא קודם אליו, וכך קבע –

"אכן לעתים תהיינה לסירובו של מבוטח להיבדק בפוליגרף השלכות על הערכת מהימנותו ... אך אין מקום להפריז, אף בהליך אזרחי, בחשיבות הסירוב, ואין לנתקו מיתר הנסיבות, כשממילא אין תוצאת הבדיקה מוכרת כאמצעי בטוח ואמין לגילוי האמת."

1. לא בכדי הקפיד בית המשפט לסייג את הדברים ולקבוע כי אין מקום להפריז במשמעות הסירוב, ובע"א 78/04 המגן חברה לביטוח בע"מ נ' שלום גרשון הובלות בע"מ, פ''ד סא(3) 18 (5.10.2006) פסקה 58), שגם אליו הפנה הנתבע, הוסיף בית המשפט העליון והעיר כך –

"... אין זה הוגן לייחס משמעות גדולה לסירובה להיבדק בפוליגרף. לכך יש להוסיף את העובדה שקיים חוסר וודאות בבדיקה ובתוצאותיה, שמקורו בסיבות שונות"

1. דומני כי בחינת ענייננו מלמדת כי אין זה המקרה בו התנהלות התובע ביחס לבדיקת הפוליגרף יש בה כדי להשפיע במידה משמעותית על הערכת אמינות התובע ממספר טעמים, ואנמק.
2. ראש לכל, השאלה הראשונה שהציעה כב' השופטת המנוחה אינה שנויה עוד במחלוקת שכן הנתבע הודה בחתימתו על הנוסח שאינו חתום.
3. שנית, גם אם בבדיקת הפוליגרף היה הנתבע נמצא דובר אמת בתשובתו לשאלה השניה שהוצעה – האם היה מודע לחתימתו על ערבות – לא היה בכך כדי להשליך על התוצאה לאחר שהודה בפירוש כי לא קרא את תוכן המסמך טרם חתימתו עליו ונוכח הפסיקה הקובעת כי אם נמנע החותם מלקרוא תחילה את תוכן המסמך עליו חתם מושתק הוא מהעלאת הטענה שלא הבין על מה הוא חותם, שכן גם אם באמת לא ידע הנתבע כי הוא חותם על ערבות – ואינני קובע כך בענייננו באופן פוזיטיבי – נבע הדבר ממחדלו שלו.
4. שלישית, התובע לא סרב קטגורית להצעה לבדיקת פוליגרף אלא ביקש שגם מאירי – שהוא אשר התנהל מול הנתבע בעת החתימה על הנוסח החתום ובקשר אליה – יבדק, כאשר גם אם רשימת השאלות שהציע ב"כ התובע לבדיקת שני הנבדקים היתה בעייתית עדיין היתה הסכמה עקרונית לבדיקה.
5. אילו התייחס הנתבע רק לשאלות שהציע ב"כ התובע והציג נוסח הולם יותר מטעמו ייתכן שניתן היה לגבש הסכמה והבדיקה היתה מתבצעת בסופו של דבר, אלא שלאחר הודעת התובע על הסכמתו המותנית לא הגיב הנתבע וכך התמסמסה ההצעה ולא רק עקב מחדל התובע.
6. בשולי הדברים אזכיר את הערתו המעניינת של בית המשפט בת"א (שלום ת"א) 116/89 רגיב  וחידי נ' אליהו חברה לביטוח בע"מ, פ''מ תשנ"ב(4) 221, 232 (24.10.1991), עת לא קיבל טענה ביחס להמנעות מבדיקת פוליגרף (אמנם בנסיבות מעט שונות) – "המפסיד היחידי מחתימה על הסכם כזה (=לביצוע בדיקת פוליגרף – א.ב.) יכול להיות המבוטח, שמתנדב, בעצם, לספק לחברת הביטוח ראיה שהיא זקוקה לה. מאידך גיסא, לחברת הביטוח אין מה להפסיד".
7. בדומה לכך גם בענייננו ייתכן כי לאור העדר המחלוקת על חתימת הנתבע על הנוסח החתום לא היה לנתבע מה להפסיד וייתכן – אך כלל לא ברור לאור כל שפרטתי לעיל – שבהסכמה לבדיקה המוצעת כלשונה היה התובע מעניק לו ראיה שלא היתה בידיו ולפיכך ספק אם יש לזקוף לחובתו את המהלך האמור.
8. עוד ציין הנתבע את אי זימונו לעדות של עו"ד לוי, אשר לגרסת התובע ערך עבורו את הנוסח שאינו חתום (למשל בעמ' 10 שורות 28-20), וטען כי יש להחיל על המנעות זו את החזקה כי העדות היתה פועלת נגדו לו נשמעה.
9. אינני סבור שיש ממש בטענה זו שכן – כפי שהוכח לעיל – גם אם אקבל את הטענה שהנוסח שאינו חתום לא נחתם על ידי הנתבע כלל ולא הובא לעיונו אין בכך כדי לשנות את המסקנות העולות מחתימתו על הנוסח החתום אשר נחתם על ידו טרם מעורבות עו"ד לוי ועל כן אין משמעות ממשית לאי העדתו על ידי התובע.
10. אדרבה, לאור הנטל המוטל דווקא על הנתבע להוכיח את טענת ההשפעה הבלתי הוגנת או ההטעיה ייתכן שהיה מקום לצפות שדווקא הוא יבקש לזמן את עו"ד לוי לעדות לאחר שהוברר לו כי התובע אינו מתכוון לזמנו ומשלא עשה כן במודע (ראו הערתו בישיבת יום 13.10.21, עמ' 6 שורה 18) לא דאג להבאת ראיות כלשהן שיתמכו בגרסתו.
11. נקודה נוספת שחשוב להזכיר בשלב זה היא העובדה שכאשר נשלח אל הנתבע מכתב ההתראה על ידי ב"כ התובע לא טרח להשיב עליו, וממילא לא העלה את הטענה כי אינו מכיר את הערבות הנטענת ואינו קשור אליה, מהלך שהיה מצופה ממנו באופן טבעי וכמעט אינסטינקטיבי לאור גרסתו, וכאשר נשאל בעניין זה השיב תשובות מתחמקות שאינן נותנות לכך הסבר מניח את הדעת וחלקן אינן הגיוניות כלל (עמ' 30 שורה 31 – עמ' 31 שורה 11).
12. כאן המקום להדגיש כי פרשת ההגנה נסמכת על עדות יחידה של הנתבע שאין לה סיוע, ועל פי הוראת סעיף 54 לפקודת הראיות (נוסח חדש), תשל"א-1971 פסיקה המסתמכת על עדות כזו טעונה פירוט מה הניע את בית המשפט להסתפק בה – והכל כשבענייננו הנטל מוטל על הנתבע, אלא שלאור האמור לא רק שאין מניע פוזיטיבי להסתפק בעדותו היחידה של הנתבע אלא הראיות אף מובילות באופן פוזיטיבי לקביעת ממצא שונה מטענתו.
13. הנובע מכלל האמור הוא שיש לקבוע כי הנתבע ערב לפרעון ההלוואה בחתימתו על הנוסח החתום.
14. האם חלות ההגנות המוקנות לערב יחיד או על פי חוק הסדרת הלוואות חוץ בנקאיות
15. הנתבע טען כי גם אם יוכח שערב לפרעון ההלוואה יש לקבוע כי חלות עליו ההגנות המוקנות לערב יחיד מאחר שהוברר כי התובע נתן הלוואות שונות בעבר ולהפטירו מערבותו.
16. על פי גרסת התובע שלא נסתרה הוא תמיד היה שכיר, תחילה בתחום מכירת ושיווק מזגנים ובהמשך בחברה לשיווק מתנות, וכפי שהובא לעיל לא נתן קודם למקרה נושא תובענה זו הלוואות, זולת 100 ₪ לחבר (עמ' 8 שורה 22 – עמ' 9 שורה 3).
17. פרק ב' בחוק הערבות העוסק בערבות ערב יחיד נפתח בסעיף 18 הקובע – "הוראות פרק זה יחולו על ערבות שנתן ערב יחיד לנושה", כאשר נושה מוגדר בסעיף 19 – "מי שמתן הלוואות הוא במהלך עסקיו הרגיל, אף אם אינו עיסוקו העיקרי".
18. הפסיקה פרשה באופן מקל ומרחיב את תחולת הוראות פרק ב' ולאור תכלית חקיקתו נקבע בע"א (מחוזי ת"א) 4003/07 ארנון בס נ' אברהם אריה (21.1.2009) "הכלל הינו כי מי שנותן הלוואה יראו אותו כמי שנתן את ההלוואה בדרך עיסוק, אלא אם יוכיח שלא כן הדבר" (אושר על ידי בית המשפט העליון במסגרת רע"א 2132/09 אברם אריה נ' ארנון בס (8.7.2009 וראו גם את הניתוח המפורט בת"א (מחוזי מרכז) 4248-08-08‏ צבי ויליגר נ' אלי רייפמן (בפש"ר) (12.4.2015) פסקאות 81-69. להלן: "עניין ויליגר").
19. ברי כי הענקת הלוואה קדמת בת 100 ₪ לחבר אינה הופכת את התובע להיות – "מי שמתן הלוואות הוא במהלך עסקיו הרגיל" במובן היומיומי של מונח זה, גם אם לא לכך כיוונה פרשנות הפסיקה, ודאי שלא כאשר עסקינן בשכיר בתחום שונה לחלוטין שלא הוכחה פעילות נוספת כלשהי שלו בתחום מתן הלוואות.
20. הערתי זו רלוונטית לעניין העדר התחכום, הניסיון והמודעות מצד התובע לחיובים המוטלים עליו כלפי ערב ולסברתו כי הנוסח שערך עו"ד אקרמן תחילה מספק וגם לאחר שעו"ד לוי עיין בנוסח ההערות שלכאורה שמע ממנו התובע נגעו להבטחת פרעון ההלוואה ולא לחובותיו כלפי הנתבע כערב.
21. עוד אעיר כי תיאור נסיבות מתן ההלוואה – "הוא פעם ביקש מאחי כסף, הלוואה. הבנתי שהוא צריך את זה, במקרה מכרנו את הדירה שלנו והיה בידי הסכום וחשבתי שבמקום שהכסף ישב סתם בבנק ויעלה עובש הצעתי לו הלוואה" (עמ' 9 שורות 13-11) לא היה שנוי במחלוקת.
22. במצב זה מתקשה אני להניח כי לו ידע התובע – שבאופן טבעי חשובה היתה לו הערבות שהיתה למעשה הבטוחה היחידה שבידו, כפי שאף העיד – שחלות עליו חובות גילוי נוספות כלפי הערב אשר אם לא יקויימו הוא חשוף לפקיעת הערבות מובטחני כי לא היה נמנע מקיומן (לעניין משמעות התחכום מצד המלווה ראו פסקה 77 בעניין ויליגר הנ"ל).
23. להעדרו הבולט של תחכום מצד המלווה, כבדידן, יש משמעות למצער לעניין תום ליבו ולעניין רלוונטיות הרציונאל שבא בדברי ההסבר להצעת החוק על פיה נחקק סעיף 19 (הצעת חוק הערבות (תיקון מס' 2), התשנ"א-1991, ה"ח 2072) אשר בקשה להגן על ערבים בסיטואציה שאינני משוכנע כי הולמת לחלוטין את ענייננו.
24. אחר האמור ונוכח עמדת הפסיקה בדבר הפרשנות המרחיבה של תחולת הוראות פרק ב' לחוק הערבות אבחן את השלכותיהן לענייננו, כאשר לטענת הנתבע ההגנות העומדות לו מעוגנות בהוראות סעיפים 24-21 לחוק זה.

1. סעיף 21 לחוק הערבות מחיל על ערב יחיד חבות רק לסכום קצוב הנקוב בחוזה הערבות ובענייננו זה המצב, שכן הסכום ושיעור הריבית נקובים במפורש בנוסח החתום ללא מקום לטעות.
2. סעיף 22 לחוק הערבות דורש גילוי רשימת פרטים לערב, שהרלוונטיים לענייננו מבניהם הם – קרן החוב (סעיף משנה (א)(1)); שיעור הריבית (סעיף משנה (א)(2)); תקופת החיוב, סכומי הפרעון של הקרן ושל הריבית ומועדיהם (סעיף משנה (א)(3)); היות הערב יחיד (סעיף (ב)(1)); ומספר הערבים וחלקו היחסי של הערב בחיוב (סעיף (ב)(2)).
3. כל הפרטים האמורים מופיעים במפורש בנוסח החתום, זולת ציון המונח "ערב יחיד", אולם עצם העובדה שמדובר בערב בודד למלוא החוב וכל תנאי ההלוואה ברורים מתוכו, שכן אין מדובר בחוזה ערבות נפרד מהסכם ההלוואה אלא בחתימת הנתבע כערב על גבי הסכם ההלוואה כאשר ברור מתוך מיקום שדה יחיד לחתימה בודדת של ערב על גביו שהחותם הוא הערב היחידי לפרעון מלוא סכום ההלוואה.
4. בהקשר זה יש להדגיש כי הנוסח החתום הוא מסמך קצר ביותר ומנוסח בפשטות ובהירות שדי בפרק זמן קצר ביותר על מנת לקראו ולהבין את כל האמור בו, ומאירי אף העיד כי מסר לנתבע טרם חתימתו עליו את כל הפרטים – הלא מרובים במיוחד – הנוגעים להלוואה עוד כאשר התקשר אליו על מנת לבקשו לחתום כערב על הנוסח החתום (עמ' 21 שורה 31 – עמ' 22 שורה 3) ואף ציין כי הנתבע אדם מאוד חכם (עמ' 23 שורה 19).
5. זאת ועוד, הנתבע לא חתם רק על גבי השדה שנועד לחתימת הערב אלא כתב בכתב ידו את פרטיו האישיים ואף חתם חתימה נוספת ליד תיקון בסעיף 4 לנוסח החתום, המקצר את המועד האפשרי להעמדת קרן ההלוואה לפרעון, ומאירי העיד כי התיקון היה דרישה של הנתבע (עמ' 19 שורה 34 – עמ' 20 שורה 8) ואם זה המצב ברי כי קרא את תוכן המסמך טרם חתימתו.
6. הנתבע בחקירתו הנגדית טען שלא היה מעורב בתיקון והסביר – "מה אני קשור לשינוי משנתיים לשנה?" (עמ' 29 שורה 6), אולם אין ממש בטענה זו שכן אין שום ספק שלערב יש אינטרס מובהק בקביעת מועד ההעמדה לפרעון של ההלוואה שלפרעונה ערב – למשל עקב רצונו בצמצום תקופת החשיפה שלו, ואף העובדה שרק חתימתו מתנוססת ליד התיקון ללא חתימות הלווה והמלווה תומכת בגרסת מאירי בדבר היות התיקון ביוזמתו.
7. יוער כי בנוסח שאינו חתום, שאין חולק כי נערך לאחר חתימת הנוסח החתום, מופיע המועד המתוקן והתובע ומאירי חתומים עליו, כך שנראה כי הם הסכימו לאחר מעשה לתיקון שביקש הנתבע להכניס, ככל הנראה נוכח תלות מאירי בערבות הנתבע לשם קבלת ההלוואה עקב דרישת התובע לערב טוב כאשר הנתבע היה היחיד שמאירי יכול היה להציע (עמ' 18 שורה 30) ועל כן חייב היה לעמוד בדרישותיו.
8. אשוב ואזכיר את העובדה שכאשר נשלח אל הנתבע מכתב ההתראה על ידי ב"כ התובע לא טרח הלה להשיב עליו, וממילא לא העלה את הטענה כי אינו מכיר את הערבות הנטענת ואינו קשור אליה ללא הסבר מניח את הדעת כך שגם הטענה כי חלק מהותי מתנאי הערבות לא היה מוכר לו או הוסתר מפניו מוקשה.
9. נוכח האמור, מסתברת מאוד המסקנה שחתימת הנתבע על הנוסח החתום לא היתה "שרבוט" מהיר בתחתית עמוד ללא קריאתו – ובוודאי שלא ללא מתן אפשרות סבירה לעיון בכתוב בו – אלא פעולה שבוצעה לאחר קבלת המידע בדבר תנאי ההלוואה והערבות ממאירי טלפונית מראש ולקחה מעט זמן נוכח תוספת הכיתוב ותיקון סעיף 4 ומנגד קשה מאוד לקבל את טענת הנתבע שחתם על הנוסח החתום בתוך קובץ מסמכים באופן אגבי ומבלי לעיין בו (ויוזכר כי לא הובאה כל ראיה לעצם קיומו של אותו קובץ מסמכים או אף עצם הפרוייקט הנטען על ידי הנתבע והתמיהות לעניין גרסה זו שהוצגו לעיל).
10. לאור האמור עומד מקרה זה בתנאי סעיף 23(ב) לחוק על פיו – "הוכיח הנושה שערב יחיד ידע פרט מהפרטים הקבועים בסעיף 22 (=שאם לא גולו מופטר ערב היחיד מחלק מערבותו או מכולה – א.ב.), לא יחול סעיף קטן (א) בכל הנוגע לאותו פרט".
11. אשר לאי ציון המונח "ערב יחיד" בנוסח החתום – דומני כי נסיבות מקרה זה, בו אין מדובר בתובע העוסק בהלוואות ומודע לכל דרישות הדין כלפי ערב, מובילות מקל וחומר למסקנות דומות לאלו שקבע בית המשפט העליון בפסקה 57 בעניין צוברי הנ"ל, שם כאשר לא הודע לערבה דבר היותה ערבה יחידה (בנסיבות שונות) וכאשר דובר בבנק ולא בנושה בלתי מנסה כבדידן, קבע בית המשפט – "שאינני רואה מקום לפטור את צוברי מערבותם על בסיס פגם זה בלבד, והריני מקבל את עמדתו של הבנק כי יש לבחון אם התקיימו דרישות הגילוי היותר מהותיות, אשר נזכרות בסעיף 22 לחוק."
12. הוראה רלוונטית נוספת של פרק ב' לחוק באה בסעיף 24(א) המורה למסור לערב היחיד עותק מהחוזה הערבות תוך מתן הזדמנות סבירה לעיין בו לפני החתימה – עניין שנדון כבר לעיל – ומחייב גם מסירת עותק חתום שלו לאחר החתימה (סעיף 24(ב) אינו רלוונטי מאחר שהנתבע דנן חתם על גבי הסכם ההלוואה עצמו).
13. מאירי העיד "בוודאות של מאה אחוז" כי מסר עותק מצולם של המסמך החתום לידי הנתבע וציין כי מדובר באדם חכם מאוד (עמ' 23 שורות 23-16) ואילו הנתבע לא טען בשום שלב בעדותו כי כאשר קיבל את מכתב ההתראה ביקש לראות את המסמך שנטען כי חתם עליו ולגרסתו כלל לא ידע על תוכנו, התנהלות מתמיהה ביותר מצד מי שמוטחת בו דרישה בסכום נכבד שלטענתו אין לו כל מושג מהיכן "נפלה" עליו ומעולם לא קיבל העתקו.
14. טענת הנתבע שלאחר קבלת מכתב ההתראה פנה אל מאירי והלה אמר לו שיתעלם מכך כי העניין סודר ובכך הוא הסתפק (סעיף 9 לתצהירו) אינה סבירה בעליל אם אכן מדובר בעניין כה מפתיע, מה גם שהעובדה שלא טרח לוודא לאחר מכן שהעניין אכן סודר מפתיעה אף היא, במיוחד כאשר העיד שבמועד קבלת מכתב ההתראה כבר הדרדר מצבו של מאירי (עמ' 30 שורה 13) וברי כי במצב זה היה מצופה שבעתיים שיוודא ויבקש ראיה לכך שהעניין אכן הוסדר.
15. לא זו אף זו, בתצהירו טען הנתבע כי כאשר פנה אל מאירי מסר לו הלה כי העניין כבר סודר ואילו בחקירתו הנגדית טען – "הוא אמר לי שהתובע יבוא אליו והוא יסתדר איתו" (שם, שורה 15) בלשון עתיד, ומעבר לסתירה בין גרסאות אלה קשה מאוד להניח כי אם מאירי – הנתון במצב קשה כעדות הנתבע – אמר לנתבע שהוא יפתור את הבעיה בעתיד לא טרח הלה לוודא שהבעיה אכן נפתרה או לפחות להבין מהיכן מקור הדרישה שלטענתו כלל לא הכיר.
16. לאור כלל האמור אני סבור שיש להעדיף את גרסת התובע ומאירי ולקבוע כי הנתבע קיבל את המידע ממאירי טרם חתימתו על הנוסח החתום ובמעמד החתימה עיין בו ולא בכדי דרש את התיקון בסעיף 4 שלצידו חתם, ואף קיבל עותק מצולם שלו, כך שלמעשה התקיימו גם התנאים הנדרשים על פי סעיף 24(א) לחוק הערבות.
17. הפועל היוצא מן האמור הוא שאין מקום להעניק לנתבע פטור חלקי או מלא מערבותו בהתאם להגנות המוקנות לערב יחיד בחוק הערבות.
18. אשר להגנות אליהן הפנה הנתבע על פי חוק הסדרת הלוואות חוץ בנקאיות (כשמו במועד מתן ההלוואה והחתימה על הנוסח החתום), ההפרות של הוראות חוק זה שעל בסיסן טען הנתבע דומות לאלו שהעלה ביחס להוראות חוק הערבות והגנות פרק ב' על ערב יחיד, דהיינו – הפרת חובות הגילוי לפרטיה, ההזדמנות לעיין בחוזה ומסירת העותק החתום (וראו גם ההיקש בין דברי חקיקה אלה בעניין ויליגר פסקה 73).
19. משכך ולאור הממצאים שקבעתי לעיל לצורך ההכרעה בשאלת קיום ההגנות על ערב יחיד אין צורך לשוב ולבחון שאלות עובדתיות אלה לעניין דבר חקיקה נוסף ויש לקבוע כי גם ההגנות להן טען הנתבע מכח חוק הסדרת הלוואות חוץ בנקאיות אינן חלות בענייננו.

סיכום

1. לאור הקביעות כי הנתבע חתם על הנוסח החתום באופן מודע ולאחר שהכיר את תנאיו וכי לא עומדת לו טענת הטעייה או השפעה בלתי הוגנת או כל טענה אחרת שבעטיה אין חתימתו זו מחייבת אותו וכן לא עומדות לו ההגנות שבפרק ב' לחוק הערבות או שבחוק הסדרת הלוואות חוץ בנקאיות יש לקבל את התביעה.
2. סכום התביעה הועמד על סך של 383,000 ₪ לאחר הוספת הריבית ההסכמית עד מועד הגשתה ובניכוי סכום של 30,000 ₪ שקיבל התובע מבן משפחה של מאירי שהתגייס לסייע לו, כאשר מטעם הנתבע לא עלו טענות נגד סכומים אלה זולת הניסיון לברר מיהו אותו בן משפחה שאינו משליך על סוגיית גובה החוב.
3. ברם, התובע טען בסיכומים מטעמו כי יש לחייב את הנתבע להשיב את יתרת החוב בגין ההלוואה בתוספת הריבית ההסכמית בת 1% לחודש ובנוסף בהפרשי הצמדה וריבית כחוק על הסכומים שמועד פרעונם הגיע.
4. דא עקא, כאשר הסכם ההלוואה נוקב בריבית הסכמית נומינאלית מסויימת לה הסכימו הצדדים ואינו קובע מנגנון של הצמדה או ריבית דריבית לא ברור המקור לדרישה זו ולא הובא כל ביסוס אליה, קל וחומר כלפי ערב.
5. המורם מכלל האמור הוא שאני מחייב את הנתבע לשלם לתובע את הסכומים הבאים:
6. סך של 383,000 ₪ בתוספת ריבית הסכמית בשיעור של 1% מסכום הקרן המקורית, שהם 3,500 ₪ לחודש – אך לא ריבית דריבית, וכל זאת מיום 28.11.18 מועד הגשת התביעה.
7. אגרת בית המשפט בסך 9,575 ₪.
8. שכ"ט עו"ד בסך 25,000 ₪.
9. לסכומי אגרת בית המשפט ושכ"ט עוה"ד יתווספו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום.

זכות ערעור לבית המשפט המחוזי מרכז-לוד תוך 60 יום.

ניתן היום, כ"א אב תשפ"ב, 18 אוגוסט 2022, בהעדר הצדדים.