ביום 9.3.18, בשעות הבוקר, ערכה התובעת, ילידת 1945, קניותיה במרכול "זול ובגדול" ברחוב הפיסגה בירושלים (סניף בית וגן). במהלך ביקורה היא נפלה ונחבלה ובתביעה זו היא עותרת לפיצוי על נזקיה.

טענות התובעת

1. לטענת התובעת, היא נפלה בשל מרצפת חסרה ברצפת המרכול, חסר שגרם להפרש גבהים בינו ובין יתר הרצפה (צילום החסר צורף כנספח א' לכתב התביעה).
2. לטענת התובעת, כתוצאה מהנפילה, היא נקעה את רגל שמאל ונחבלה בברך שמאל (סיכום ביקור במרפאת טר"ם צורף כנספח ב' לכתב התביעה).
3. התובעת הוסיפה וטענה, כי בהמשך לפגיעתה עברה בדיקות נוספות, הופנתה לטיפולי פיזיוטרפיה, והיתה במעקב במשך כחודש ימים (תיעוד רפואי נוסף צורף כנספח ג' לכתב התביעה). לטענתה היא סבלה וממשיכה לסבול מכאבים חזקים בקרסול ובברך והיתה מוגבלת בפעולות היום יום במשך כחודשיים לאחר הארוע, בהם נזקקה אף לעזרת בני משפחתה. התובעת הוסיפה וטענה כי היא עובדת כזכיינית בדוכן של מפעל הפיס ועבודתה נפגעה, אף שאין באפשרותה להוכיח זאת.
4. עוד טענה התובעת, כי לאחר שנפלה נאמר לה, על ידי עובדים של הנתבעת, כי הבעיה במקום מוכרת להנהלת החברה וכי היו התראות קודמות על ליקוי זה במשך חודשים לפני שנפלה, אך הנתבעת לא פעלה לתיקונו.
5. התובעת הוסיפה וצירפה לכתב התביעה (כנספח ד') שתי פניות שפנתה בכתב באמצעות בא כוחה (בימים 15.4.18 ו-25.7.18) להנתבעת, פניות שלא זכו, לטענתה, לכל מענה.
6. התובעת העמידה את תביעתה על סך של 15,000 בגין רכיב נזק בלתי ממוני (כאב וסבל) בלבד, וכן עתרה לשיפוי בגין תשלום בסך של 877 ₪ ששילמה לבא כוחה.

טענות הנתבעת

1. הנתבעת מצידה, הכחישה בכתב הגנתה את עצם קיומו של הארוע, את העדרה של המרצפת או את קיומו של הפרש גבהים כנטען על ידי התובעת. בהקשר זה טענה הנתבעת, כי כתב התביעה אינו מפורט דיו וכי התמונה שצורפה אליו אינה ברורה.
2. עוד טענה הנתבעת, בתמצית, כי גם אם ארעה התאונה כנטען הרי שהאשם הבלעדי להתרחשותה מוטל על התובעת וכי מדובר בארוע שאינו ניתן לצפיה או למניעה מראש.
3. הנתבעת הוסיפה והדגישה, כי היא מקפידה על ניקיון הסניפים ותחזוקתם השוטפת באופן סדיר וכי עניננו בסיכון סביר שאינו מקים עילת רשלנות נגדה.
4. לענין המכתבים שנטען שנשלחו אליה (נספח ד' לכתב התביעה), טוענת הנתבעת כי אין לה מחלקת ביטוח ולא ברור למי מוענו המכתבים, ככל שנשלחו.
5. הנתבעת הוסיפה והכחישה כי לתובעת נגרם נזק כלשהו עקב התאונה.

העדויות שנשמעו בדיון

1. בדיון העידה התובעת, ופירטה את נסיבות נפילתה בסניף הנתבעת, כפי שנטען על ידה בכתב התביעה. התובעת חזרה בעדותה גם על הנזק שנגרם לה בעקבות הנפילה. עוד ציינה התובעת כי לאחר שנפלה תוקנה המרצפת החסרה במקום. לטענתה, לאחר שנפלה, מנהל או סגן מנהל הסניף אמור לה "שזה הרבה זמן ככה". עוד טענה, כי כשבוע לאחר התאונה גם התקשרה לנתבעת ופקידה במקום הבטיחה לה שיחזרו אליה אולם איש לא עשה כן.
2. מטעם הנתבעת העיד הסמנכ"ל, מר יצחק קראט. לטענתו, "את הארוע בחברה אף אחד לא מכיר". לגרסתו, קיים נוהל בחברה במקרים מסוג אלה, לפיו יש למלא דיווח מפורט על הארוע באמצעות טופס יעודי. לטענתו מנהל הסניף "שמע בדיעבד שבועות אחרי, איזו שמועה כזו, אפילו לא זוכר כי זה היה לפני שנה ושלושה חודשים. מנהל הסניף לא זוכר אם היתה מרצפת שבורה". נציג הנתבעת הוסיף, כי ביקש ממנהל הסניף להגיע לדיון אך הוא לא יכול היה להגיע.
3. נציג הנתבעת הוסיף והבהיר בעדותו כי "קיבלתי את כתב התביעה אתמול או שלשום במייל. המשרדים שלנו אכן נמצאים ברחוב התעשיה 8...". עוד הבהיר כי עורך הדין שלו מסר לו שניסה אתמול להשיג את ב"כ התובעת ולבקש אישורי מסירה למכתבים אולם זה לא הצליח להשיגו.

דיון והכרעה

1. לאחר שעיינתי בכתבי הטענות שהוגשו מטעם הצדדים, על נספחיהם ולאחר ששמעתי את התובעת ואת נציג הנתבעת שהעידו בדיון, הגעתי למסקנה כי דין התביעה להתקבל.
2. התובעת העידה אודות נסיבות התאונה שקרתה לה וחבלותיה. עדותה של התובעת, שנסמכה גם על מסמכים רפואיים מזמן אמת, היתה מהימנה עלי. הכחשת הנתבעת את קרות הארוע לא נסמכה על עובדות כלשהן כי אם על אי ידיעה בלבד.
3. טענותיה של הנתבעת בהקשר זה אינן מקובלות עלי. התובעת טענה כי בעת הארוע שוחחה עם מי מעובדי הנתבעת וכי מספר ימים לאחר הארוע שוחחה בטלפון עם פקידה של הנתבעת. יותר מכך, התובעת הציגה שני מכתבים שכתבה לנתבעת, הראשון בהם כחודש לאחר התאונה. המכתבים, שאין חולק כי מוענו לכתובת של הנתבעת (כפי שהבהיר נציגה בדיון), אף נושאים על גבם חתימת קבלה של הנתבעת.
4. אף על פי כן, אין מחלוקת כי התובעת לא קיבלה כל התייחסות לפניותיה, שנעשו, כאמור, בסמוך לאחר הארוע.
5. בנסיבות אלה, אין לנתבעת אלא להלין על עצמה, אם איש מטעמה לא טרח לברר את הפרטים בזמן אמת, או שהנציג מטעמה שהגיע לדיון קיבל את כתב התביעה לידיו רק ערב הדיון שנקבע.
6. עצם העובדה שהנתבעת קיבלה מספר פניות בעניינה של התובעת, חלקם אף בכתב כאמור, ולא טרחה להשיב לתובעת כלל, יש בה כדי להותיר רושם שהנתבעת לא התייחסה ברצינות לתובעת ולארוע שחוותה.
7. העדרה של המרצפת בסניף מהווה, לטעמי מפגע, ונפילה בגין הפרשי הגבהים שיוצר חסר כזה אינו בגדר סיכון סביר שאין להטיל בגינו אחריות, כטענת הנתבעת. על הנתבעת היה בהחלט לצפות כי העדר מרצפת עלול לגרום לנפילה ולחבלות כפי שארע.
8. דומה שאין מחלוקת על כך שהנתבעת חבה חובת זהירות מושגית כלפי התובעת, ובעניננו היא חבה גם חובת זהירות קונקרטית, כאמור.
9. התובעת עתרה בתביעתה לנזק לא ממוני בלבד. בהתחשב בחבלה של התובעת, בטיפולים להם נזקקה, בכאבים מהם סבלה ופרק הזמן בו סבלה מהם, כמתואר בכתב התביעה ובעדותה, ראיתי להעמיד את נזקה הלא ממוני (כאב וסבל) על סך של 5,000 ₪.
10. לא מצאתי לפסוק לתובעת שיפוי בגין התשלום ששילמה לעורך דינה עבור ליווי וייעוץ משפטי, שכן עניננו בתביעה קטנה.

סיכומם של דברים

1. אני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובעת פיצוי בסך של 5,000 ₪, וכן לשלם לה הוצאות משפט (לרבות אגרת בית המשפט), בסך כולל של 500 ₪.
2. אפשר להגיש בקשת רשות ערעור על פסק הדין לבית המשפט המחוזי בירושלים תוך 15 ימים מיום קבלת פסק הדין.

ניתן היום, ט"ז סיוון תשע"ט, 19 יוני 2019, בהעדר הצדדים.