1. ביום 1.8.2018 הגישה התובעת תביעה כנגד הנתבעת בשל זכויות המגיעות לה עקב עבודתה אצל הנתבעת וסיומה.

2. הנתבעת נדרשה להגיש כתב הגנה תוך 30 ימים מיום שנמסרו לה כתבי בי-דין, וחרף העובדה שכתב התביעה נמסר לידיה ביום 13.12.2018, לא הוגש כתב הגנה עד היום. הנתבעת אף פנתה לבית הדין ביום 17.12.2018 וביום 29.1.2019 – דבר המלמד כי הגשת התביעה היתה ידועה לה היטב.

3. משלא הוגש כתב הגנה במועד, ואף לא בחלוף ארכה נוספת שניתנה (וראו, בין היתר, החלטת בית הדין מיום 5.2.2019), ובהתאם לסמכות הנתונה לבית הדין בתקנה 43(א) לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), התשנ"ב-1991, ניתן בזאת פסק דין נגד הנתבעת על יסוד כתב התביעה.

4. לפיכך, אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובעת את הסכומים הבאים:

א. פיצוי בגין אי מתן הודעה על תנאי עבודה בסך של 5,000 ₪.

ב. פיצוי בגין הפרת חוק הגנת השכר בסך של 24,000 ₪.

ג. פדיון דמי חופשה בסך של 4,659 ₪.

ד. דמי נסיעה בסך של 8,588 ₪.

ה. הפרשות פנסיוניות (תגמולים) בסך של 4,816 ₪.

ו. הפרשי שכר עבודה בגין עבודה ביום המנוחה בסך של 9,047 ₪.

ז. דמי הבראה בסך של 2,490 ₪.

ח. גמול שעות נוספות בסך של 3,036 ₪.

ט. פיצויי פיטורים בסך של 7,183 ₪.

י. דמי חגים בסך של 1,590 ₪.

לסכומים שבנדון יתווספו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה ועד ליום התשלום המלא בפועל.

5. כמו כן, הנתבעת תשלם לתובעת שכר טרחת עו"ד והוצאות משפט בסך כולל של 3,000 ₪ תוך 30 ימים מהיום, אחרת יישא הסכום בהפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום המלא בפועל.

6. הדיון הקבוע ליום 6.6.2019 – מבוטל.

ניתן היום, כ"ב אדר א' תשע"ט (27 פברואר 2019), בהיעדר הצדדים ויישלח אליהם.

_________________

טל גולן

שופט