1. לפניי תביעה כספית ע"ס 15,901 ₪.

2. התובע טוען כדלקמן:

ביום 18.11.18 רכש התובע מן הנתבע רכב מסוג ראב 4 מ.ר. 8249888 (להלן: "הרכב"). התובע טען, כי רכש את הרכב בהסתמך על דברי הנתבע כי הרכב תקין לחלוטין ושילם בגינו סך 29,000 ₪. התובע הודה בדיון כי לא לקח את הרכב לבדיקה במכון טרם רכישתו, אלא הסתפק בנסיעה קצרה במהלכה נהג ברכב (כדבריו, "עשינו סיבוב בשכונה"). לאחר נסיעת המבחן, שילם התובע לנתבע את מחיר הרכב המוסכם והתובע קיבל לחזקתו את הרכב.

התובע טען, כי בדרך חזרה לביתו נדלקה נורת תקלה ברכב. התובע יצר קשר עם הנתבע והאחרון מסר לו כי מדובר בתקלה של פליטת גזים, אשר שכח להודיע עליה לתובע. התובע ניגש למוסך, אשר בדק את הרכב ומצא, כי קיימת תקלה בממיר הקטליטי שברכב וכי יש להחליפו. התובע צירף לכתב התביעה הצעת מחיר להחלפת הממיר ע"ס 4,137 ₪. התובע טען, כי במוסך נמצא כי יש צורך להחליף גם את החיישן בעלות של 1,564 ₪.

התובע טען, כי הנתבע רימה אותו עת הסתיר ממנו בעת הרכישה את קיומה של התקלה הנ"ל. בשל כך, תבע התובע את עלות תיקון התקלה וכן סכום נוסף בגין עגמת נפש והפסד ימי עבודה.

3. הנתבע טוען כדלקמן:

הנתבע טען, כי במהלך המו"מ שניהלו הצדדים ביצע התובע נסיעת ניסיון ברכב. הנתבע הציע לתובע לבדוק את הרכב במכון, אך התובע דחה את ההצעה ומסר לנתבע כי אין צורך בכך, שכן הוא מכונאי רכב במקצועו. הנתבע טען, כי הרכב טופל במוסך מורשה ברמת השרון וכי ביום 15.11.18 (כלומר: 3 ימים לפני מועד העסקה) עבר הרכב מבחן רישוי (טסט). הנתבע הוסיף בדיון, כי במהלך המו"מ לביצוע העסקה, מסר לתובע פרטים על כל התקלות ברכב, אף השוליות שבהן (כמו לדוגמא: בעיה עם החלון שלא תוקנה או בעיה עם הנורה של מנוע ה – 4X4). הנתבע טען, כי לא הייתה כל תקלה אחרת ברכב ולכן לא היה צורך להודיע לתובע על כך. הנתבע הודה, כי מספר שעות לאחר ביצוע העסקה, פנה אליו התובע ומסר לו כי נדלקה ברכב נורית צהובה המצביעה על ליקוי. מצילום ששלח לו התובע הבין הנתבע, כי מדובר בנורית הקשורה לפליטת הגזים ברכב, תקלה אשר ארעה ברכב בעבר ותוקנה מפעם לפעם.

דיון:

4. לאחר ששמעתי את עדויות שני הצדדים אני קובעת, כי התובע לא הרים את הנטל להוכיח כי הייתה תקלה בממיר הקטליטי שברכב בעת ביצוע העסקה.

התובע העיד, כי ערך נסיעת מבחן ברכב טרם רכישתו וכי בו במקום שילם לנתבע את הסכום המוסכם ונטל את הרכב. במהלך נסיעת המבחן לא דלקה נורה והעסקה בוצעה מיד לאחר נסיעת המבחן. אילו הייתה תקלה ברכב, היה התובע מבחין בתקלה זו במהלך נסיעת המבחן או עת שיצא עם הרכב לדרכו.

זאת ועוד, הנתבע הציג לבית המשפט אישור כי הרכב עבר מבחן רישוי (טסט) 3 ימים לפני מועד העסקה. ברור הוא, כי אילו הייתה קיימת תקלה בממיר הקטליטי (תקלה הגורמת לפליטת גזים מזהמים ברמה הגבוהה מן המותר), לא היה הרכב מקבל אישור בסיום מבחן הרישוי.

כפי שצוין לעיל, הנתבע העיד כי בעבר היו לרכב תקלות מסוג זה, אך התקלה תוקנה. יש לזכור כי מדובר ברכב משנת ייצור 2005 ולכן, תקלות מסוג זה יכולות להופיע בכל רגע נתון. אין הדבר מלמד בהכרח על כך כי תקלה זו הוסתרה מן התובע בעת ביצוע העסקה.

5. זאת ועוד, הלכה היא, כי על התובע כרוכש הרכב מוטלת חובת זהירות, במסגרתה מוטלת עליו האחריות לבצע בדיקה של הרכב טרם רכישתו.

ראה לעניין זה פסק הדין שניתן בע"א (מחוזי ירושלים) 8584-09-17 פיוצ'ר ליין טורס בע"מ נ. יצחק אריה נחמיאס (פורסם בנבו), שם נקבע:

"ביחס לשוק הרכב המשומש, ככל שלא נכיר בהסכמת הרוכש לקנות את הרכב AS IS ונפטור אותו מחובת הבדיקה, הרי, אלא אם כן נכתב בהסכם אחרת, נשמטת הקרקע לחלוטין מתחת דרכי התנהלותו הסבירה של שוק זה. וכי באיזה הקשר התפתח הכלל לפיו: "ייזהר הקונה", אם לא לצורך עסקאות בהקשרים מסוג זה?!. לשון אחר. התפיסה המגולמת במשפט זה, הנכלל בפסק דינו של בית המשפט קמא, ככל שתתקבל פסיקתו זו של בית משפט השלום כהלכה, משמעה, שבכל עסקה שנייה בה נרכש רכב משומש, ואפילו פטר עצמו הרוכש מהצורך לבדוק את הרכב הנרכש, ניתנת לו הלגיטימציה לבוא מחר בטענות ללא סוף למוכר ולהתדיין עמו בדבר מצב הרכב שקנה. היה ותינתן לגיטימציה להתנהגות שכזו, יוביל הדבר לתביעות שאת מספרן מי ימנה, שכל עניינן, בטענות רוכש שלא טרח כלל לבדוק את הרכב, לפיהן גילה לאחר הרכישה תקלות כאלה ואחרות: על פני הדברים אין הדבר סביר, והוא שאמרנו, הכלל הסביר היחיד הינו בהטלת אחריות הבדיקה על הקונה, עובר לעסקת הרכישה".

יוצא כי, בכל מקרה, אין לתובע להלין אלא על עצמו בלבד שכן לא ביצע הבדיקה עובר לרכישת הרכב.

6. במהלך הדיון הודה התובע, כי אף שהעסקה בוצעה בנובמבר 2018, הרי שעד היום לא הוחלף ברכב הממיר הקטליטי. מכך למדה אני, כי מדובר בתקלה שולית בלבד, אשר אין בה כדי להפריע לתפקודו של הרכב.

יוצא, כי גם אילו הייתה קיימת תקלה כזו במועד ביצוע העסקה ותקלה זו הוסתרה מן התובע, הרי סביר בעיניי כי התובע היה רוכש את הרכב בכל מקרה. מדברי הצדדים הבינותי, כי ניתנה הנחה מקסימלית על מחיר הרכב, כך שגם מחיר הרכישה לא היה משתנה.

7. למעלה מן הנדרש אציין, כי גם אילו קיבלתי את טענותיו של התובע, הרי שהתובע לא הוכיח את גובה הנזק. לכתב התביעה צורפה הערכת מחיר בלבד. לא צורפה חוו"ד שמאי או חשבונית תיקון. הערכת המחיר כשלעצמה אינה ראיה לעלויות התיקון ועל כן, גובה הנזק לא הוכח.

8. אשר על כן, התביעה נדחית. בנסיבות העניין, אין צו להוצאות.

המזכירות תשלח פסק הדין לצדדים.

ניתן להגיש בקשת רשות ערעור לביהמ"ש המחוזי בתוך 15 יום.

ניתן היום, ב' סיוון תשע"ט, 05 יוני 2019, בהעדר הצדדים.