1. לפניי תביעה עיקרית בסך 9,875 ותביעה שכנגד בסך 9,930 ₪ שעניינן תאונת דרכים שאירעה ביום 20.9.2018 בין שני כלי הרכב מושא התביעה (להלן: "התאונה").

2. לטענת התובעת/הנתבעת שכנגד (להלן: "התובעת"), עת עמד רכב התובעת בעצירה מוחלטת, לפתע הגיח מימינו אוטובוס הנתבעים/ התובעים שכנגד (להלן: "הנתבעים") אשר ביצע פנייה חדה שמאלה ופגע ברכב התובעת.

3. הנתבעים טוענים, כי עת אוטובוס הנתבעים עמד בתחנת האוטובוס לשם הורדת נוסעים, לפתע רכב התובעת פגע בו.

דיון והכרעה:

4. הואיל ומדובר בתביעה בסדר דין מהיר, ינומק פסק הדין באופן קצר ותמציתי, בהתאם לקבוע בתקנה 214טז(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984.

5. אין חולק כי אירעה התאונה אך יש חולק באשר לנסיבות התרחשותה, השאלה הטעונה הכרעה היא מי מבין הנהגים אחראי לקרות התאונה.

6. לאחר ששמעתי את טענות הצדדים, את העדויות, עמדתי על נסיבות קרות התאונה, מיקום
הרכבים, מיקום הפגיעות ועיינתי בכל אשר הובא בפניי, אני סבורה כי גרסת התובעת לאופן
קרות התאונה מסתברת והגיונית יותר מגרסת הנתבעים בנסיבות ועל כן מצאתי כי האחריות

לתאונה במלואה רובצת על נהג הנתבעים, ואנמק.

ראשית, גרסתו של נהג רכב התובעת הייתה עקבית ותואמת את מוקדי הנזק כפי שאלה הוצגו לפניי , כך גם בחקירתו הנגדית שלא נסתרה. בבית משפט העיד נהג התובעת, כי עת עמד באמצע חניית האוטובוסים, אוטובוס הנתבעים הגיע במהירות מימין, ופגע ברכבו בכנף ובפנס בצד ימין. נהג התובעת מציין כי "כנראה איזה אוטובוס יצא והוא בא במהירות". משפט זה עקבי עם חקירתו הנגדית שבו הוא מתאר שוב את אופן התרחשות התאונה בכך שאוטובוס הנתבעת הגיע מימינו מאחורה ופנה שמאלה "השתחרר איזה אוטובוס אחד כנראה". לדבריו, מצידו השמאלי של רכב התובעת נמצא טור אוטובוסים אשר חונים, ומאחר והתפנה שם מקום חנייה נהג הנתבעים מיהר. יש לציין כי עדות נהג התובעת עולה בקנה אחד עם השרטוט שערך (ת/1).

שנית, עדות נהג רכב התובעת עולה בקנה אחד עם הגרסה שמסר בטופס ההודעה שצורף לכתב התביעה, שם כתב כי "בהיותי במסלול בעצירה מוחלטת על מנת לבדוק יציאה מהמסוף אוטובוס של חב קווים שהגיע מאחורי וחלף על צדי הימני בצעה פניה שמאל חדה וזאת על מנת להכנס לשורת אוטובוס החונים ולא נתן דעתו למיניבוס שעמד ופגע עם דופן שמאלי בכנף הימנית של מיניבוס..".

שלישית, לא מצאתי לקבל את גרסת נהג רכב הנתבעים , אשר הייתה בלתי עקבית וממנה עולה כי הוא לא ראה את רכב התובעת לפני התאונה. נהג האוטובוס ציין בטופס ההודעה על התאונה, כי "הורדתי נוסעים בתחנה ואז נכנס בי רכב בצד שמאל תוך כדי שאני מוריד אנשים הוא נכנס בי בצד". לעומת זאת, בבית המשפט העיד נהג רכב הנתבעים כי "עצרתי בתחנה והורדתי נוסעים, כל הנוסעים ירדו, עמדתי לנסוע" ( עמ' 3 לפרוטוקול, שורה 17), אולם כשנשאל שוב אודות התאונה העיד כי " אני עמדתי, לא ראיתי אותו, התעסקתי באנשים שירדו" ( עמ' 3 לפרוטוקול, שורה 21). בנוסף, בתחילת חקירתו הנגדית העיד כי התאונה התרחשה "כן בשביל. הורדתי את כל הנוסעים.." ( עמ' 3 לפרוטוקול, שורה 28) אולם בהמשך נשאל במפורש האם התאונה קרתה בשביל או בתחנה והוא עונה " לא זוכר" ( עמ' 4 לפרוטוקול, שורה 9 ).

רביעית, מעדות נהג רכב הנתבעים עולה, כי כאשר היה בעמידה " פתאום שומע בום", גרסה זו אינה דרה בכפיפה אחת עם מוקד הנזק ברכב הנתבעים הכוללת פגיעה מסוג שריטה לאורך צדו השמאלי של רכב הנתבעים , דבר המלמד כי בזמן שרכבם חלף על פני רכב התובעת בנסיעה, נפגע צדו השמאלי כאשר נפגש עם פינתו הימנית קדמית של רכב התובעת.

על כן, סביר יותר בעיני לקבוע על יסוד העדויות שנשמעו ותמונות של רכבי הצדדים כי התאונה התרחשה עת נהג רכב התובעת היה בעצירה.

7. התובעת תמכה את נזקיה בחוות דעת שמאית המעידה על שומת הנזק, בחשבון שכר טרחתו של השמאי. משכך, התובעת הרימה את הנטל להוכחת הנזקים האמורים שנגרמו לה בעקבות התאונה שבענייננו, למעט רכיב ימי עמידה אשר לא הוכח.

8. לאור כל האמור לעיל, בתביעה עיקרית, הנתבעים באמצעות נתבעת 2 ישלמו לתובעת סך של 8,675 ₪ בתוספת הפרשי ריבית והצמדה מיום הגשת התביעה, שכר עדים כפי ששולם, אגרת בית משפט מלאה ושכ"ט עו"ד בסך 3,000 ₪.

התביעה שכנגד, נדחית.

הסכומים הכוללים ישולמו בתוך 30 ימים מהיום, שאם לא כן יישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד למועד התשלום בפועל.

ניתן היום, כ"א כסלו תש"פ, 19 דצמבר 2019, בהעדר הצדדים.