1. לפניי בקשת הנתבעים לחייב את התובע בהפקדת ערובה, בסך של 50,000 ₪, להבטחת הוצאותיהם וזאת בהתאם לתקנה 519 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד – 1984.

2. התובע, תושב דורא ברשות הפלסטינית הגיש תביעה לתשלום פיצוי בגין נזקי גוף שנגרמו לו לטענתו בתאונת דרכים שהיא גם תאונת עבודה.

3. לטענת הנתבעים יש לחייב את התובע בהפקדת ערובה, בין היתר מאחר שהוא תושב חוץ, בהיותו תושב הרשות הפלסטינית. בנוסף, מכחישים הנתבעים את אירוע התאונה וטוענים כי התובע אינו מוכר להם וכי לא התקיים בינם לבינו כל קשר לרבות יחסי עבודה, וכי התובע לא צירף ראשית ראיה לקיומם של יחסי העבודה.

4. לטענת התובע, על בית המשפט להימנע מלחייב תובע בערובה שכן הדבר ימנע את זכותו הבסיסית לגישה לערכאות. לטענתו לא הוכח שמדובר בתביעת סרק וכי הבקשה הוגשה בשיהוי רב.

5. לאחר שעיינתי בטענות הצדדים, אני סבורה שיש להורות על חיוב התובע בהפקדת ערובה.

זכות הגישה לערכאות היא זכות יסוד אך היא אינה זכות מוחלטת.

תקנה 519(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד – 1984, קובעת כדלקמן:

"בית המשפט או הרשם רשאי, אם נראה לו הדבר, לצוות על תובע ליתן ערובה לתשלום כל הוצאותיו של נתבע".

הכלל הוא, שבית המשפט אינו מחייב תובע במתן ערובה להפקדת הוצאות מחמת עוניו שכן זכות הגישה לערכאות היא זכות יסוד.

עם זאת, בפסיקה נקבע כי ניתן להטיל חיוב בערובה כאשר התובע מתגורר בחוץ לארץ והנתבע, אם יזכה בהוצאות, יתקשה לגבותם כאשר אין בידי התובע להצביע על נכסים מהם יוכל הנתבע להיפרע, או כאשר התובע לא המציא את מענו כנדרש (רע"א 544/89 אויקל תעשיות (1985) בע"מ נ' נילי מפעלי מתכת בע"מ, פ"ד מד(1) 647, 650).

תובע המתגורר בשטחי הרשות הפלסטינית נחשב כתובע המתגורר בחו"ל.

"בית המשפט עשוי להשתמש בסמכותו לחייב בהפקדת ערובה כאשר התובע מתגורר מחוץ לתחום השיפוט. תושבי הרשות הפלסטינית נחשבים לצורך זה כתובע המתגורר בחו"ל. אולם, עובדת היות התובע תושב-חוץ, אינה הטעם היחיד להטלת חיוב להפקיד ערובה להבטחת הוצאות הנתבע. בית המשפט ישקול שיקולים רלוונטיים נוספים וידון בכל מקרה על-פי נסיבותיו" (א' גורן, סדר הדין האזרחי, מהדורה עשירית, בעמ' 751, וראו גם רע"א 2146/04 מדינת ישראל נ' עיזבון המנוח באסל נעים איברהים, פ"ד נח(5) 865, 869 ורע"א 2241/01 נינה הופ נ' ידיעות תקשורת בע"מ ואח' (פורסם במאגרים -17.4.01)).

6. אין מחלוקת כי התובע הוא תושב הרשות הפלסטינית. התובע לא טען כי יש בידיו נכסים המצויים בתחומי מדינת ישראל מהם יוכלו הנתבעים להיפרע אם יזכו בהוצאות.

התובע אף לא מסר כתובת מלאה וכל שצוין בכתב התביעה הוא כי הוא מתגורר בדורא.

לפיכך, יקשה על הנתבעים, ככל שיפסקו הוצאות לזכותם, לגבות את הוצאותיהם.

על כן, מכלול השיקולים והנסיבות מטים את הכף לטובת חיוב התובע בהפקדת ערובה.

7. לאור האמור, אני מחייבת את התובע להפקיד ערובה בסך של 20,000 ₪ בקופת בית המשפט וזאת תוך 45 יום.

בקביעת סכום הערובה התחשבתי גם בעובדה כי מדובר בתביעה בגין נזקי גוף במסגרתה ידרשו הצדדים בין היתר למימון חוות דעת רפואיות.

הוצאות הבקשה ידונו בסופו של ההליך ובהתאם לתוצאותיו.

ניתנה היום, ט"ו אלול תשע"ט, 15 ספטמבר 2019, בהעדר הצדדים.