תביעה בגין נזק, שלטענת התובעת נגרם לה מנפילה בגלל בור בכביש, בשטחה של הנתבעת.

לטענת התובעת, ילידת 1997, ביום 16.9.16 בשעה 20:30, בעת שחצתה כביש בשטחה של הנתבעת, מעדה בגלל בור בכביש. התובעת צרפה תיעוד של הבור. מדבריה ומן התיעוד הרפואי שצרפה עולה כי כתוצאה מן הנפילה נגרמה לה נפיחות נכרת, בבדיקתה נמצא כי היא סובלת מרגישות במישוש בצד גבי אמצעי של כף רגל ימין. התובעת קיבלה חופשת מחלה ל - 12 ימים ונזקקה למשככי כאבים.

לטענתה יש להטיל חבות על הנתבעת הנושאת, כרשות מקומית, באחריות לתקינות הדרכים ומשכך גם לקיומו של המפגע. התובעת אינה טוענת לקיומה של נכות צמיתה, אולם מעריכה את נזקיה בסך של 40,000 ₪.

הנתבעת טוענת כי יש לדחות התביעה שלא הוכחה. לטענתה מן התמונות עולה כי אין מדובר בבור אלא בקילוף קל של האספלט. מקום האירוע היה מוכר לתובעת, היה מואר, והיה עליה להיזהר, ומכל מקום פגיעתה מן הנפילה היתה קלה. בנוסף, לא הוכח נזק, לא צורפו אסמכתאות להוצאות או לעזרה צד ג' מעבר לזו המקובלת בין בני משפחה.

הצדדים הסמיכו את בית המשפט לתת פסק דין על דרך הפשרה, בהתאם לסעיף 79א(א) לחוק בתי המשפט(נוסח משולב), התשמ"ד-1984.

לאחר ששקלתי את טענות הצדדים ועיינתי בכתבי הטענות מטעמם על נספחיהם, מצאתי כי דין התביעה להתקבל, ועל הנתבעת לפצות את התובעת בסך של 6,000 ₪.

בקביעתי נתתי דעתי, בין היתר, לדברים הבאים:

• לנסיבות הנטענות על ידי התובעת להן מצאתי תימוכין בתמונות מהמקום ובתיעוד הרפואי.
• לאחריות הנתבעת כרשות מקומית על תקינות הדרכים בשטחה. אף שנכון כי כביש אינו יכול להיות נקי מפגמים ועל הולכי רגל להביט בדרך בה הם הולכים, עיון בתמונות מראה כי מדובר בבור אשר בהחלט מהווה מפגע במיקומו בצמוד למדרכה, שקשה היה להבחין בו, בשעת הערב בה קרתה התאונה, בתאורה במקום שלא הייתה מספקת.
• במהות הפגיעה ומשך התקופה בה התלוננה התובעת על כאבים, ובהעדר אסמכתאות להוצאות.

סוף דבר;

אני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובעת סכום של 6,000 ₪, בצירוף שכ"ט עו"ד בשיעור של 15% בצירוף מע"מ, ובתוספת האגרה ששולמה, בתוספת הצמדה וריבית ממועד התשלום.

הסכומים ישולמו בתוך 30 ימים מהיום, שאם לא כן יישאו הפרשי הצמדה וריבית עד למועד התשלום בפועל.

ניתן היום, ו' תשרי תש"פ, 05 אוקטובר 2019, בהעדר הצדדים.