05 אפריל 2020

פתח דבר – העובדות והמחלוקת

1. התובע, עבד אצל הנתבעת כטכנאי מיום 26.2.12 עד ליום 29.6.15.
2. על פי תלושי השכר שולם לתובע שכר יסוד שעמד במרבית התקופה על סך של 5,700 ₪ וכן רכיב "שעות נוספות" בסך 1,000 ₪, ורכיב "כוננות" בסך 500 ₪.
3. החל מיום 11.5.15 התובע לא עבד בפועל שכן ניתנו לו אישורי מחלה. האישור האחרון ניתן לתובע ביום 22.6.15 והתייחס לתקופה מיום 19.6.15 עד ליום 19.7.15.
4. ביום 29.6.15 המציא התובע לנתבעת אישור רופא תעסוקתי מקופ"ח לפיו התובע "אינו מסוגל לעבודה בתפקידו".
5. לתובע שולמו דמי מחלה עד ליום 29.6.15.
6. ביום 1.7.15 שלחה הנתבעת לתובע מכתב סיום העסקה בו צוין, כי נוכח אישור רופא תעסוקתי ומשלא קיימת עבודה חלופית, היא נאלצת להודיע לתובע על סיום העסקתו. הנתבעת שילמה לתובע פיצויי פיטורים.
7. ביום 4.12.18 הגיש התובע כנגד הנתבעת תביעה לתשלום חלף הודעה מוקדמת, הפרש פיצויי פיטורים והפרשות לפנסיה.
8. בהליך התקיים דיון קדם משפט, ובהמשך דיון הוכחות בו נשמעו עדויות בעל פה.
9. מטעם התובע העיד הוא עצמו, לעבודה מר אלכסנדר אזימוב (להלן – אלכסנדר) ורואה החשבון מר יבגני אננצ'נקו (להלן – רואה החשבון), שטיפל בענייניו של התובע (גם) בתקופת העבודה בנתבעת, וערך את תחשיבי התביעה. מטעם הנתבעת העידה חשבת השכר גב' אפרת אלמליח (להלן – אפרת).
10. בין הצדדים נטושות שתי מחלוקות. האחת, מהו השכר הקובע לתשלום פיצויי פיטורים (ובהתאמה להפרשות לפנסיה). לטענת התובע, יש לראות רכיב שעות נוספות ורכיב כוננות כחלק מהשכר הקובע. לשיטת הנתבעת מדובר בתוספות שאינן חלק משכר היסוד.
11. המחלוקת השנייה היא בשאלה, האם יש לראות את התובע כמי שהתפטר או שמא כמי שפוטר, וכפועל יוצא זכאי לחלף הודעה מוקדמת. התובע טוען, כי יש לראות בהודעת הנתבעת כפיטורים ועל כן הוא זכאי להודעה מוקדמת. לטענת הנתבעת, התובע התפטר מעבודתו עקב המלצת רופא תעסוקתי ואינו זכאי להודעה מוקדמת (סעיף 5 לכתב ההגנה).

גרסאות הצדדים והעדויות

1. התובע העיד, כי שעות עבודתו הרגילות היו משעה 8:00 עד 17:00 ורכיב שעות נוספות שולם בקביעות בגין פרק זמן זה, ועל כן מהווה חלק מהשכר.
2. עוד טען התובע, כי כאשר עבד לאחר שעה 17:00 קיבל תשלום בסך 150 ₪ שכונה "ע. ערב", וכי היו מספר חודשים (בשנת 2014) בהם עבד בין השעות 17:00 -20:00 וקיבל בונוס מיוחד בסך 3500 ₪ (עמ' 7). בנוסף, העיד התובע, כי קיבל תשלום עבור כוננות חודשית בסך 500 ₪, וככל שהיה נקרא לתת שירות שולמה תוספת (עמ' 10 ש' 27).
3. אפרת העידה, כי לטכנאים קיים מבנה שכר קבוע הכולל שכר בסיס, שעות נוספות וכוננות. לעניין רכיב השעות הנוספות הסבירה, כי " טכנאי הוא בשטח ויש ימים שהוא מסיים בשעה 16, או 17, או 18:30 אז זה חולש על השעות שהן מעבר ל-8 עד 17:00" (עמ' 20).
4. אשר לנסיבות סיום העבודה העיד התובע, כי שלח את מכתב הרופא התעסוקתי, ומיד קיבל תשובה כי הוא מפוטר. עוד העיד כי באותו יום נולד לו בן ועל כן נפגע מהתנהגות הנתבעת (עמ' 6). התובע טען כי היה על הנתבעת למצוא לו תפקיד חלופי, אך הוא לא פנה אליה לאחר מכתב הפיטורים לבקש זאת, שכן חש פגוע (עמ' 8 ש' 15 - 20).
5. אלכסנדר העיד, כי התובע עסק בחלק מהתקופה במכירות, והיה ניתן לתת לו תפקיד חלופי כמוכר (עמ' 12 ש' 12).
6. רואה החשבון העיד כי:

"אני יודע בוודאות שהוא לא התכוון להתפטר . אני יודע זאת כחבר וכרואה חשבון ובעצם שהוא קיבל מכתב פיטורים אני יודע שהוא נפגע מאוד ואחרי זה אמרתי לו תשמע הם פטרו אותך לך תחפש עבודה אחרת ואחרי זה נעשה חישובים" (עמ' 15).

1. אפרת העידה, כי בתקופת ימי המחלה של התובע ניהלה אתו שיחות טלפון, והיה ברור כי אינו רוצה לשוב לעבודה (עמ' 18 ש' 24 – 33). עם זאת, כאשר נשאלה, האם התובע אמר במפורש שמבקש להתפטר, השיבה, כי אינה זוכרת (עמ' 20 ש' 29).

ולהכרעתי:

לעניין השכר הקובע:

1. מקום בו קיימת מחלוקת בדבר עניין המנוי בסעיף 2 לחוק הודעה לעובד ולמועמד לעבודה (תנאי עבודה והליכי מיון וקבלה לעבודה), תשס"ב-2002 (להלן - חוק הודעה לעובד) קובע סעיף 5 א לחוק הודעה לעובד כי:

"...חובת ההוכחה על המעסיק בדבר העניין השנוי במחלוקת, ובלבד שהעובד העיד על טענתו באותו עניין, לרבות בתצהיר לפי פקודת הראיות [נוסח חדש], התשל"א-1971."

1. בין הצדדים בהליך זה התגלעה מחלוקת בנושא רכיב שעות נוספות ששולם בקביעות. למעשה, מחלוקת זו מתייחסת הן להרכב שכר העבודה והן לעניין אורכו של יום עבודה רגיל. עניינים אלה מנויים בסעיף 2 לחוק הודעה לעובד. התובע העיד בעניין במסגרת עדותו הראשית בבית הדין. משלא הוצגה הודעה על תנאי העבודה או הסכם עבודה, אזי נטל ההוכחה בשאלות הללו מוטל על כתפי הנתבעת.
2. מצאתי כי הנתבעת לא עמדה בנטל זה ואסביר קביעתי.
3. גרסת הנתבעת היא למעשה, כי שולם לתובע גמול שעות נוספות גלובלי בסך 1,000 ₪.
4. ידוע, כי ההכרה בתשלום רכיב גמול שעות נוספות גלובלי כתשלום לגיטימי הותנתה על ידי בתי הדין בהתקיימות מספר תנאים, והמרכזיים שבהם, כפי שסוכמו בעניין אוריאל ברד, הם כדלקמן:

"ראשית, צורת תשלום זו – ובעיקר ההנחות לגבי ממוצע השעות הנוספות שהיא מהווה תמורה להן – צריכה לבוא לידי ביטוי בהסכמה ברורה ומדעת, כך שהסכמת העובד לצורת תשלום זו על הנחותיה תהא מושכלת ומדעת. שנית, שיעור הגמול צריך להיות הוגן וסביר במובן זה שנדרש כי "בממוצע, וכמכלול – מקבל העובד לכל הפחות תמורה שוות ערך לזו המגיעה לו מכוח חוק שעות עבודה ומנוחה" (מתוך דברי השופטת דוידוב בע"ע (ארצי) 184-09 פיודור קרבצ'נקו נ' חברת השמירה בע"מ [פורסם בנבו] (18.12.11) (להלן: ענין פיודור). למותר לציין כי אם יסתבר בנסיבות ענין קונקרטי כי הגמול אינו הוגן, שכן סדר הגודל של השעות הנוספות הנדרשות בפועל עולה על ההנחות של הגמול הגלובלי, כי אז לא יינתן לו תוקף משפטי, ותחשיב הגמול יבוצע על פי הוראות חוק שעות עבודה ומנוחה וחוק הגנת השכר כפי שתוקן בתיקון 24. שלישית, המעסיק נדרש לעקוב אחר היקף השעות הנוספות שעבד העובד בפועל, וזאת על מנת שמטרתו הסוציאלית של החוק תוגשם ועל מנת שניתן יהא לבחון באופן שוטף את הוגנותו של גמול השעות הנוספות הגלובלי כמכלול בנסיבות הענין. חובת המעקב נדרשה טרם תיקון 24 לחוק הגנת השכר, ומשנחקק תיקון 24 הרי שמנגנון המעקב צריך לעמוד באמות המידה שהותוו בו לרבות עריכת חובת רישום היקף השעות הנוספות בפנקס ובתלוש השכר, כפי שהותווה בתיקון 24. רביעית, ההסכמה צריכה למצוא ביטוי גם בתלוש השכר, שתהא בו הפרדה ברורה בין שכר היסוד לבין גמול השעות הנוספות הגלובלי. בדרך זו מוגשמים ערכים של שקיפות ובהירות בנוגע לשיעורו. מפאת הפרדה זו גמול שעות נוספות גלובלי אינו נתפס באיסור הקבוע בסעיף 5 לחוק הגנת השכר (ראו פיסקה 3 בענין אלון). חמישית, כל אחד מהסכומים הנפרדים – קרי השכר וגמול שעות נוספות גלובלי – צריך לעמוד באופן עצמאי בדרישותיה של חקיקת המגן".

[ע"ע (ארצי) 23402-09-15‏ ‏ אוריאל ברד נ' קנסטו בע"מ (28.2.17)].

1. ומן הכלל אל הפרט: במקרה הנדון, לא הוצג הסכם העבודה, המלמד על הסכמה ברורה ומדעת ואף לא הודעה על תנאי העבודה.
2. הנתבעת גם לא ציינה בכתב ההגנה את כמות השעות הנוספות המדויקת שהגמול מיועד לכסות. די בכך על מנת לקבוע כי ההסדר אינו עומד בדרישות הפסיקה.
3. זאת ועוד, אפרת העידה, כי התקן לטכנאים היה 207 שעות עבודה בחודש (עמ' 18 ש' 30). ספק אם נדרש לבחון גרסה זו, שכן הטענה לא נזכרה בכתב ההגנה בו צוין דווקא כי אין אפשרות לעקוב אחר שעות העבודה של התובע.
4. כך או אחרת, בהתאם לגרסה זו לגבי 207 שעות בחודש, הגמול אמור לשקף תשלום בגין 21 שעות נוספות (207-186).
5. לפי שכר יסוד בסך 5,700 ₪, ערך שעה נוספת ראשונה נוספת עומד על סך של 38.3 ₪ (5700/186 X 1.25). מכפלה של מספר השעות הנוספות לחודש בערך שעה נוספת ראשונה מביא לתוצאה של 804 ₪ (38.3 X 21). בפועל שולם סכום קבוע של 1,000 ₪. יצוין עוד, כי סכום זה גם שולם כאשר שכר היסוד היה 5,200 ₪ בשנת 2012.
6. בכך יש לחזק את גרסת התובע כי לא היה מדובר ברכיב אמתי של גמול שעות נוספות.
7. יתר על כן, הנתבעת לא הציגה דוחות נוכחות להראות, כי אמנם ביצעה מעקב על השעות הנוספות שבוצעו בפועל. לעניין זה נטען בכתב ההגנה, כי אין אפשרות לפקח על שעות העבודה (סעיף 4). טענה זו עומדת בסתירה לתנאים שנקבעו בפסיקה על מנת להכיר בחוקיות הגמול הגלובלי.
8. אמנם אפרת העידה, כי מידי חודש המחלקה הטכנית הציגה דוח שעות, אך כאשר נשאלה כיצד נראה דוח זה וממה הורכב לא ידעה להשיב (עמ' 20 ש' 10- 17).
9. זאת ועוד, אין מחלוקת, כי ככל שהתובע נקרא לעבוד בשעות נוספות בערב קיבל עבור שעות אלה תשלום נפרד שכונה "ע. ערב" (עדות אפרת בעמ' 20 ש' 23).
10. הנה כי כן, בהיעדר הסכמה מדעת ומשלא הוצגו הסכם או הודעה לעובד, ובהיעדר הסבר ברור כמה שעות נוספות נכללו בתשלום הגלובלי, וכיצד נערכה ביקורת, המסקנה היא, כי תשלום הרכיב הגלובלי אינו עומד בתנאים שנקבעו בפסיקה.
11. מסקנתי מתחזקת גם נוכח העובדה, כי נראה שהתשלום עלה משמעותית על השעות הנוספות שלכאורה בוצעו בפועל. לפי גרסת התובע שלא נסתרה, הוא לא ביצע מידי יום שעה נוספת. לעניין זה העיד גם רואה החשבון כי (עמ' 14 – 15):

"אני כן יכול לומר באיזה שעות הוא עבד בדרך כלל כי בין היתר הוא היה גם צוחק עלי. אני יודע מתי הוא היה מסיים. הוא אף פעם לא עבד שעות נוספות אולי פעם ב...כי תמיד הוא היה מסיים מוקדם, 16:00, 17:00 משהו כזה ובגלל זה ידעתי שהרכיב הזה הוא רכיב שנסגר בין החברה. שעות נוספות הוא לא היה עובד ואם עבד, הייתי רואה בתלושים שקיבל בנוסף רכיבים".

1. אני ערה לכך כי אלכסנדר העיד בחקירה נגדית שלעיתים היה יכול התובע "להתעכב" אצל לקוח מסוים לאחר השעה 17:00 (עמ' 12 ש' 31). ברם, אין בכך לשלול את גרסתו של העד בחקירה ראשית, לפיה שעות העבודה הקבועות היו עד שעה 17:00, וכי כל קריאה לאחר שעה 17:00 זיכתה את הטכנאי בתשלום "תגמול על קריאות נוספות מעבר לשעות העבודה הקבועות" (עמ' 11 ש' 31).
2. העובדה כי שולם תגמול נוסף על עבודה נוספת, מחזקת את המסקנה כי בהיעדר הסכם ברור לגבי מהות רכיב "שעות נוספות" בתלוש, יש לקבל את עמדת התובע שמדובר בחלק מהשכר הרגיל.
3. יתר על כן, אף אם בוצעו מידי פעם שעות נוספות לאחר 17:00 שלא שולם בעדן תגמול כ"שעות ערב" אין בכך לשנות ממסקנתי, שכן כאמור, אין מדובר ברכיב גמול שעות נוספות גלובלי בהתאם לתנאים שנקבעו בפסיקה (ראו גם: ברע (ארצי) 52911-03-18‏ ‏ שגראוי בניה ופיתוח (אס.בי.סי) בע"מ נ' פרג'אללה נאסר מובאריכי (2.8.18)).
4. לסיכום, יש לקחת רכיב שעות נוספות בסך 1,000 ₪ כחלק מהשכר הרגיל.
5. אשר לרכיב כוננות בסך 500 ₪ , מסקנתי שונה , ואפרט טעמיי להלן.
6. אין מחלוקת כי התובע אמנם ביצע כוננות.

התובע העיד כי (עמ' 10 ש' 1 – 2) :

"אנחנו היינו גם כוננים שגם על זה קבלנו תגמול ומתי שהייתי כונן והקפיצו אותי מהבית קבלתי בנוסף לכוננות 500 שקל שזה מוגדר בשכר קבלתי בנוסף 150 שקל".

1. העד אלכסנדר לא נשאל בנושא.
2. רואה החשבון העיד כי מדובר בתוספת קבועה, אך אין בכך לשלול כי מדובר בתוספת אמתית בגין כוננות בפועל.
3. אפרת העידה כך (עמ' 18 ש' 14 – 15):

"ש. תסבירי מה זה כוננות?

ת. כוננות זה לתת מענה ללקוחות לאחר שעות העבודה .כל טכנאי במשמרת שלו. זה יוצא פעם או פעמיים בשבוע. תלוי בכמות הטכנאים או הקריאות שיש להם".

גרסה זו לא נסתרה.

1. על פי הפסיקה, תשלום בעד כוננות שאינו פיקטיבי, היינו שולם בעבור הדרישה להיות בכוננות והנכונות לבצע עבודה מחוץ לשעת הרגילות, הוא רכיב שאינו מובא בחשבון בתחשיב פיצויי הפיטורים (ד"ר י. לובוצקי, סיום יחסי עבודה, מהדורת 2013, פרק 18 עמ' 18 – 19).
2. אמנם רכיב כוננות שולם מידי חודש, אך הוכח ששולם בעד ביצוע כוננות בפועל. על כן, מדובר ברכיב אמתי, שאין הצדקה לראות אותו כחלק משכר היסוד הקובע לתשלום פיצויים והפרשות פנסיוניות.
3. כללו של דבר: השכר הקובע לעניין פיצויי פיטורים הוא רכיב שכר יסוד ורכיב שעות נוספות קבוע בהתאם לתלושים.
4. לאור זאת, התובע זכאי להשלמת פיצויי הפיטורים בהתאם לתחשיב הבא:

שכר בסך 5,700 ₪ (שכר יסוד אחרון) בצירוף 1,000 ₪ (רכיב שעות נוספות) וסה"כ 6,700 ₪ במכפלת מספר שנות העבודה (40/12).

התובע היה זכאי לפיצויי פיטורים בסך 22,333 ₪. בפועל שולם לתובע סך של 20,757 ₪.

1. לסיכום, התובע זכאי להפרש פיצויים בסך 1576 ₪.

1. אשר להפרשות לרכיב פנסיה: התובע זכאי להפרשות בגין שכר יסוד בצירוף 1,000 ₪ ששולמו מידי חודש בגין שעות נוספות .
2. בכתב התביעה עתר התובע להפרש ברכיב זה לתקופה החל מחודש 9/2012 ועל כן יש לחשב את ההפרשים לתקופה זו בלבד.
3. התובע ציין בטבלה מה סכום הפרשה לפנסיה שבוצעה בפועל. לצורך חישוב ההפרש יש לקחת בחשבון את הסכומים הללו. משלא הציגה הנתבעת חישוב נגדי יעשה החישוב על יסוד קביעותיי שלעיל והתייחסות לנתוני תחשיב התובע.
4. בהתבסס על הקביעות שלעיל, ובהתחשב בכך שהתוספת בגין הפרשה אמורה להתייחס רק לרכיב שעות נוספות, ולא לרכיב כוננות שהתובע כלל בטבלה, או לרכיבים נוספים, הרי שהתובע זכאי להפרש כדלקמן:
5. לתקופה מחודש 9/2012 עד 12/2012 :

הזכאות להפרשות היא סך 1,031.7 ₪ ( לכל חודש: 6200 ₪ X 4.16%).

בפועל הופרש סך 952.2 ₪.

ההפרש הוא בסך 79.5 ₪.

1. לתקופה מחודש 1/2013 עד 12/2013 :

הזכאות להפרשות היא סך 4020 ₪ ( לכל חודש: 6700 ₪ X 5%).

בפועל הופרש סך 4,481.6 ₪.

התובע אינו זכאי להפרש.

1. לתקופה מחודש 1/2014 עד 12/2014 :

הזכאות להפרשות היא סך 4824 ₪ ( לחודש: 6700 ₪ X 6%) .

בפועל הופרש סך 4483.9 ₪.

ההפרש הוא בסך 340 ₪.

1. לתקופה מחודש 1/2015 עד 5/2015 :

הזכאות להפרשות היא סך 2010 ₪ (לחודש: 6700 ₪ X 6%).

בפועל הופרש סך 2070 ₪.

התובע אינו זכאי להפרש.

לחודש 6/2015 : שולם רכיב שעות נוספות בסך 190 ₪ ושכר יסוד בסך 5415 ₪.

הזכאות להפרשות היא סך 336 ₪.

בפועל הופרש סך 328 ₪ .

ההפרש הוא 8 ₪ בלבד.

1. יובהר, כי לא מצאתי שיש הצדקה לבצע תחשיב, המתייחס רק לתוספת הפרשה מבוקשת בגין 1,000 ₪ בכל חודש, ולפסוק הפרש זה לתובע תוך התעלמות מהפרשות שבוצעו בפועל.
2. הטעם העיקרי לכך הוא שגם על פי הטבלה שערך התובע, בחודשים בהם סכום ההפרשה בפועל עלה על הסכום המגיע לפי חישובי התובע, הוא הפחית סכום זה מהחישוב. הואיל והתובע הלך בדרך זה אין מקום לתחשיב הנוקט דרך מיטיבה.
3. כמו כן, ובהתייחס לתחשיב התובע, אין הסבר בתביעה לגבי השכר הקובע להפרשה בהתייחס לחודשים רבים. כך, אין הסבר מדוע בחודשים 10/2013 עד 12/2013 לקח התובע בחשבון שכר יסוד של 8500 ₪. רואה החשבון טען בעדות, שיש לקחת בחשבון באותם החודשים בונוס מיוחד בסך 1300 ₪ (עמ' 17 ש' 2). ברם, לפי עדות התובע מדובר בשעות נוספות שביצע בפועל, ואין מקום לקחת בחשבון רכיב זה.
4. על כן, גם אם הנתבעת ביצעה הפרשות ביתר בחלק מהתקופה, מן הדין לזקוף אותם לטובתה ולא להתעלם מהן. כך בפרט שעה שהתובע לא טען בתביעתו דבר לגבי רכיבים נוספים בגינם יש לבצע הפרשות לפנסיה מעבר לרכיב שעות נוספות קבוע וכוננות.

1. לסיכום, התובע זכאי להפרש ברכיב הפרשות לפנסיה בסך של 427.5 ₪

לעניין המחלוקת בנוגע לנסיבות סיום העבודה:

1. כאשר מדובר בטענה לפיטורים, נטל ההוכחה מוטל על הטוען לקיומם (ד"ר י. לובוצקי, שם, פרק 2 עמ' 10).
2. מצאתי כי התובע עמד בנטל להוכיח כי פוטר מעבודתו על ידי הנתבעת.
3. הלכה פסוקה היא כי "הסכם עבודה מגיע דרך כלל לידי סיום באחת משתי דרכים עיקריות – פיטורים או התפטרות. דרכים אלה דומות בכך שנדרש בהן "ביטוי שאינו משתמע לשתי פנים לכוונתו להביא את יחסי העובד והמעביד, הקיימים בין השניים, לידי גמר" (דב"ע שם/3-116 שלום סלמה – מדינת ישראל, פד"ע יב 375 (1981).
4. במקרה זה ניתן בידי התובע מכתב הפסקת עבודה ביום 1.7.15.
5. במכתב צוין, כי הוא הוצא בעקבות אישור רופא תעסוקה מיום 29.6.15 לפיו התובע אינו יכול לעסוק עוד בתפקידו. עוד צוין במכתב זה כי "אין בחברתנו עבודה חלופית בה ניתן להעסיקך בהתאם למגבלותיך".
6. קביעה זו במכתב מעוררת קושי, שכן התובע העיד שלא נערך עמו כל בירור לגבי תפקיד חלופי וטענה זו לא נסתרה.
7. מכל מקום, מהמכתב עולה כי היוזמה להפסקת העבודה הייתה דווקא מצד הנתבעת גם אם הסיבה לכך היא מצב בריאותו של התובע. ויודגש, כי באישור רופא תעסוקתי לא צוין שהתובע אינו כשיר לכל עבודה, אלא רק לתפקידו הנוכחי. התובעת לא טרחה לברר עם הרופא התעסוקתי מהן ההגבלות הרפואיות. לא ברור על סמך מה קבעה הנתבעת שאין לה תפקיד חלופי התואם את ההגבלות שאינן ידועות (ולא צוינו במכתב הרפואי).
8. מנגד, התובע ועדיו העידו באופן נחרץ, כי התובע לא ביקש להתפטר ולא רצה לסיים את עבודתו במקום העבודה, אלא ציפה שתימצא לו עבודה חלופית.
9. התובע העיד כך (עמ' 7):

"אני רוצה גם לציין שהיה לי גם מצב כספי לא יודע מה והייתי יודע שעוד מעט אשתי צריכה ללדת ולא היתה לי כוונה להתפטר מהחברה . התנהלתי מה שהרופא אמר לי להעביר את המכתב ואני כן רציתי להמשיך בחברה. גם בתלוש השכר היו כמה פעמים שנשלחתי ע"י החברה כסוכן מכירות וקבלתי עמלות לא קטנות. היו חודשים שקבלתי 3000 ו-2000 ₪ וזה היה במסגרת שהייתי טכנאי ובנוסף עשיתי את המכירות.

אני רוצה לציין שהחברה פטרה אותי באמצע מחלה ועוד לא יצאתי ממנה. מה שציפיתי מהחברה עד שאני אחזור הם יוכלו למצוא לי תפקיד אחר ולא לקבל את המכתב פיטורים באמצע מחלה.

אבקש להוסיף זה היה תאונת עבודה וזה הוכר בבטוח לאומי וקבלתי נכות. נשלחתי לרופא תעסוקה ולא התכוונתי להתפטר. פוטרתי באמצע מחלה".

1. עדות זו לא נסתרה.
2. גם אלכסנדר חיזק בעדותו את גרסת התובע, שכן העיד כך (עמ' 12):

"ש. האם לידיעתך האישית החברה יכולה למצוא לי תפקיד חילופי?

ת. אתה היית עובד טוב. טוב במכירות אפשר היה לדעתי למצוא לך תפקיד במכירות אבל זו דעתי האישית . אני לא קשור להחלטות החברה.

ש. האם רציתי להתפטר מהחברה?

ת. לא שידוע לי. לא דברת איתי.

ש. היית מעורב באיזה חלק או ידיעה על התפטרות שלי, על החלטה כזו?

ת. לא".

1. רואה החשבון אף הוא העיד, כי התובע לא ביקש להתפטר, וכך אמר (עמ' 14):

"הרופא התעסוקתי נתן לו מכתב ושלח את זה לחברה. אני יודע שהוא מאוד הופתע מהמכתב פיטורים. זה אני זוכר ממש טוב כי לא התכוונתי להתפטר. הוא היה במצב כספי לא יודע מה, גם נולד לו ילד. אני זוכר בטוח את זה".

1. מנגד, אפרת העידה כי (עמ' 18) :

"ש. איך ידעת שהוא לא רצה להמשיך?

ת. דרך שיחות. אחרי ההבנה מה העניין עם הרופא התעסוקתי כי מאוד ברור וחד שהוא לא יכול לעבוד והוא לא שייך לנישה מסוימת".

1. ברם בחקירה נגדית אישרה שאינה יודעת אם התובע ביקש להתפטר:

"ש. האם פעם אמרתי שאני רוצה להתפטר?

ת. לא זוכרת. לא יודעת".

1. כאמור, על פי הפסיקה יש צורך בביטוי מפורש לכוונה להתפטר. התובע לא ביקש להתפטר. התובע לא שלח מכתב התפטרות. גם לא שוכנעתי, כי מצד התובע הייתה התנהגות המעידה ללא ספק על כוונה להביא את יחסי העבודה לסיומם (ד"ר י. לובוצקי, שם, פרק 2 עמ' 7 ).
2. משלוח מכתב רופא תעסוקה ללא כל בקשה להתפטר בדין מפוטר אינו מלמד בהכרח על כוונה להתפטר. כידוע, כאשר באים לפסוק בשאלה, מי הביא את היחסים לידי סיום "יש לתת את הדעת למכלול העובדות הרלוונטיות ומהן להסיק את המסקנה; ואין ללמוד מקטע דברים אלא מהתמונה כולה" (דב"ע ל/ 18- 3 נח בניצלוביץ נ' אתא בע"מ, פד"ע ב 41). לאור מכלול הנסיבות קשה לראות במקרה זה בהמצאת מכתב רופא תעסוקתי כהודעת התפטרות.
3. גם העדה מטעם הנתבעת אישרה שבסופו של דבר המטרה בשיחות שניהלה עם התובע הייתה לקבל את אישור רופא התעסוקה, על מנת לראות אם התובע יכול להמשיך כטכנאי, ולא משום שהתובע ביקש לזכות בפיצויי פיטורים וכך העידה :

"אנחנו כל הזמן התקשרנו לראות מתי הוא חוזר. זה כוח אדם שברגע שמישהו לא נמצא לטווח בלתי מוגבל הוא תוקע את החברה . אנחנו בתור חברה חייבים להיות בקשר עם אנשי השטח".

(עמ' 17 ש' 32).

1. לטעמי, לא די בשיחות טלפון עם התובע לעניין קבלת אישור רופא תעסוקה כדי ללמוד על רצונו להתפטר. הא ראייה, כי התובע לא הודיע בכתב על רצון כזה, וגם אפרת אישרה כי לא יודעת אם התובע ביקש להתפטר.
2. אין מחלוקת, כי לא נבחנו עם התובע האפשרויות להמשך העסקתו בתפקיד אחר, ואף לא נעשה כל ניסיון לכך. התברר, כי חלק מתפקיד התובע בעבר כלל מכירות. לא נבחנה ברצינות אפשרות להעסיק את התובע במכירות, והנתבעת לא הסבירה מחדל זה.
3. לא נסתרה גרסת התובע, כי הופתע לקבל מכתב פיטורים שכן ציפה שהנתבעת תהיה נכונה למצוא לו תפקיד חלופי.
4. העובדה, כי התובע לא פנה לנתבעת לאחר קבלת מכתב הפיטורים אינה שוללת את המסקנה כי מי שהביא את יחסי העבודה לידי גמר היא הנתבעת ולא התובעת.
5. מובהר כי בכל הנוגע לפיצויי פיטורים ממילא אין נפקות לשאלה, אם מדובר בפיטורים או התפטרות בגין מפוטר. לא כך לגבי שאלת הזכאות להודעה מוקדמת.
6. משבאתי לכלל מסקנה, כי התובע פוטר, הרי שהוא זכאי גם לחלף הודעה מוקדמת.
7. על הנתבעת לשלם לתובע חלף הודעה מוקדמת עבור חודש עבודה בסך 6,700 ₪.
8. מובהר, כי התובע לא תבע הפרש דמי מחלה. על כן, אין צורך לדון בשאלה, האם היה זכאי לתשלום ימי מחלה נוספים, בהתחשב בכך שבמועד סיום יחסי העבודה (29.6.15) הייתה יתרת ימי מחלה, ואישור מחלה אחרון הוא עד ליום 19.7.15.

סוף דבר

1. הנתבעת תשלם לתובע את הסכומים הבאים :
2. הפרש פיצויי פיטורים בסך 1576 ₪.
3. הפרש הפרשות לפנסיה בסך 427.5 ₪.
4. חלף הודעה מוקדמת בסך 6700 ₪..
5. הסכומים ישולמו לתובע בתוך 30 ימים ממועד קבלת פסק הדין אצל הנתבעת וזאת בצירוף ריבית והצמדה ממועד הגשת התביעה (4.12.18) ועד התשלום בפועל.
6. בנוסף תישא הנתבעת בהוצאות התובע בסך 1,800 ₪ אשר ישולמו בתוך 30 יום ממועד קבלת פסק הדין אצלה. למען הסר ספק, סכום זה מתווסף לסכום ההוצאות שנפסק בהחלטה מיום 28.5.19 שניתנה על ידי כב' השופטת חסון זכריה.

בקביעת סכום ההוצאות לקחתי בחשבון את העובדה, כי התביעה התקבלה בחלקה הארי וכי לתובע היו הוצאות בגין תשלום לעדים, מעבר להוצאות העצם הגשת ההליך והתייצבות לשני דיונים.

על פסק דין זה ניתן להגיש בקשת רשות ערעור לבית הדין הארצי בתוך 15 ימים ממועד קבלתו אצל הצד המבקש לעשות כן.

ניתן היום, י"א ניסן תש"פ, (05 אפריל 2020), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.