מהלך הדיון וטענות הצדדים –

1. תביעתו של התובע להכיר בליקוי ממנו סובל בפרק ירך שמאל (להלן גם: "הליקוי") כפגיעה בעבודה על דרך המיקרוטראומה, נדחתה ע"י הנתבע בהחלטתו מיום 10.4.18. כנגד החלטה זו, הוגשה התביעה שלפנינו.

2. בתביעתו, כמו גם בתצהיר עדותו הראשית, ציין התובע כי מיום 1.7.12 ועד ליום 26.1.18, עבד בחנות לחומרי בניין. נטען, כי הועסק כעובד כללי ובמסגרת עבודתו ביצע עבודות פיזיות הכרוכות בנשיאת משקלים שונים וכן פירוק, הורדת, העמסת והובלת סחורות כגון לוחות גבס, מלט, פרופילים, מוטות, קרמיקה ועוד. התובע מבקש לייחס את הליקוי לתנאי עבודתו, אשר כללו לטענתו תנועות חוזרות ונשנות, שגרמו לו על פי הנטען פגיעה על דרך המיקרוטראומה. כמו כן נטען, כי ביום 9.1.18, במהלך ביצוע עבודתו, וכתוצאה ממאמץ גופני בעת העמסה של חומרי בניין, התחיל התובע להרגיש כאב בירך שמאל.

הנתבע הבהיר בכתב הגנתו כי תביעת התובע הוגשה ונבחנה כפגיעה הנובעת מתנאי העבודה ולא כאירוע תאונתי שאירע ביום ספציפי. כן ציין הנתבע כי ככל שהתובע טוען לאירוע תאונתי, הרי שעליו להגיש תביעה נפרדת לעניין זה.

יצוין כי גם התובע מבקש להתמקד בתנאי עבודתו אשר במהלכם ביצע על פי הנטען עבודות גופניות ואף הבהיר בסע' 19 לסיכומיו כי הסוגיה העומדת על הפרק הינה "באם להכיר בפגיעה של התובע כפגיעת מיקרוטראומה".

לפיכך, נבחנה תביעתו של התובע בהליך זה, בהתאם.

3. ביום 13.2.20 התקיימה ישיבת הוכחות בתיק, במהלכה נחקר התובע על תצהירו וכן נשמעה עדותו של מר כמאל סרחאן (להלן: "מר סרחאן"), אשר שימש בתקופה הרלוונטית כמנהלו של התובע במקום עבודתו כאמור.

בסיום הדיון ניתנה החלטה, ולפיה נדרש התובע להודיע את עמדתו לנוכח גרסתו העובדתית שהובאה בפני בית הדין.

4. ביום 18.2.20 הודיע התובע כי עומד הוא על תביעתו, ולפיה לגישתו ביצע במסגרת עבודתו רצף של פעולות חוזרות ונשנות, זהות במהותן אשר פועלות על מקום מוגדר. על כן, ניתנה החלטה על הגשת סיכומי הצדדים בכתב. משהוגשו סיכומי הצדדים, הובא התיק לפנינו למתן פסק דין.

5. במסגרת סיכומי טענותיו, עמד התובע על טענותיו ולפיהן ביצע סדרה של תנועות חוזרות ונשנות בכל מגוון העבודות הגופניות שביצע, הכוללים לטענתו סבלות, הובלות, העמסות ופירוק סחורה, עלייה במדרגות גם תוך כדי הרמת סחורה, הליכה למרחקים, התכופפות וכד'. נטען, כי חרף הרושם שהתקבל ולפיו התובע מבצע בין היתר עבודות פקידותיות, הרי שבפועל עסק התובע כעובד כללי שעיקר עבודתו בסבלות. כמו כן נטען, כי התובע סובל גם מליקוי ברגל ימין, דבר שיש בו כדי לחזק את התרומה של עבודת הסבלות לגרימת הפגיעה. בהתאם לכך נטען כי הוכחה תשתית עובדתית לקיומה של פגיעה על דרך המיקרוטראומה.

6. הנתבע, מנגד, ביקש בסיכומיו לדחות את תביעת התובע, שכן נטען כי עבודתו הינה עבודה מגוונת ולא הוכחה תשתית עובדתית באשר לליקוי הנטען ברגל. נטען כי התובע ביצע מגוון פעולות בעבודתו. הנתבע הוסיף וטען כי גם מעדותו של המעסיק עולה כי התובע ביצע מגוון פעולות שונות זו מזו, ולסירוגין.

דיון והכרעה –

7. בפסיקתו הענפה של בית הדין הארצי לעבודה, נקבע כי "מיקרוטראומה הינה חריג לכלל, יציר הפסיקה אשר מפורש בצמצום", ולצורך גיבושה של אותה עילה נדרש להוכיח כי המבוטח ביצע במהלך עבודתו תנועות חוזרות ונשנות, זהות או דומות במהותן, שחזרו על עצמן למשך פרק זמן רצוף ואשר ניתן לבודד אותן משאר הפעולות והתנועות שביצע במהלך יום העבודה (עבל 1012/00 אלי שבח - המוסד לביטוח לאומי, ניתן ביום 28.7.02). תדירות התנועות החוזרות והנשנות אינה חייבת להיות קבועה וסדירה, "אלא על התנועות לחזור ולהישנות בתכיפות הנמשכת על פני פרק זמן מספיק לגרימת הנזק המצטבר הפוגע בכושר עבודת הנפגע" (עבל 313/97 המוסד לביטוח לאומי - אשר יניב, פד"ע לה 523 (2000); עבל 57714-11-12 המוסד לביטוח לאומי - אסתר נוח, ניתן ביום 22.12.14).

עוד הודגש בפסיקה כי אין בכוחה של עבודה פיזית וקשה להפוך למיקרוטראומה, שכן "השימוש במונח מיקרוטראומה אינו יכול להפוך, כבמטה קסם, 'מאמצים קשים', לסדרת פגיעות זעירות מוגדרות החוזרות ונשנות אין ספור פעמים" (דב"ע מח/0-77 אליעזר מזרחי - המוסד לביטוח לאומי, פד"ע יט 538 (1988)).

בעניין דרכי ורמת ההוכחה הנדרשת במקרים בהם הפגיעה בעבודה מבוססת על תורת המיקרוטראומה, נקבע כי -

"לצורך יישום תורת המיקרו-טראומה נדרשת רמת הוכחה מוגברת של הקשר הסיבתי, שכן אין קיימות החזקות המקובלות לעניין מחלת מקצוע ואין חלה התשתית העובדתית העומדת בבסיס הוכחתה של תאונת עבודה במתכונתה המסורתית" (דב"ע נה/0-116 המוסד לביטוח לאומי - שטיין, פד"ע לז 577; עבל 744/08 המוסד לביטוח לאומי - משה עזרן, ניתן ביום 27.01.11).

8. לפיכך, היה על התובע להניח לפנינו תשתית עובדתית ברורה של פעולות חוזרות ונשנות בתכיפות הנמשכת על פני פרק זמן מספיק. כפי שהודגש לעיל – עצם העובדה כי התובע עסק בחלק משעות עבודתו בעבודה פיזית קשה, המתבטאת בהרמת משאות, התכופפות, הליכה, עמידה, הפעלת הידיים וכד', הרי שעובדה זו לבדה, אינה מספיקה לצורך יישומה של תורת המיקרוטראומה, מקום בו מתברר כי העבודות שביצע במסגרת עבודתו היו מגוונות, והן בוצעו לסירוגין, בד בבד עם עבודה של נהיגה במסגרת הובלת סחורה, מתן שירות ללקוחות בייעוץ והדרכה, סידור סחורות במדפים וכד'.

9. ובכן, לאחר שהובאו בפנינו הראיות בהליך ובכלל זה עדותו של התובע ולאחר ששקלנו את טעוני הצדדים, הגענו לכלל מסקנה כי לא עלה בידי התובע להוכיח כי מתקיימים התנאים הבסיסיים לקיום התשתית העובדתית הנדרשת לצורך מינוי מומחה רפואי.

10. בהינתן המצב העובדתי כפי שתואר על ידי התובע ויתר הראיות שעמדו לפנינו, לא ניתן לומר שעבודת התובע היתה כרוכה בביצוע רצף של תנועות חוזרות ונשנות, הזהות או דומות זו במהותן, שפעלו על מקום מוגדר על פני פרק זמן לגרימת הנזק המצטבר.

נציין כי התרשמנו שהתובע מבקש להביא בפנינו תמונה סלקטיבית ומגמתית, אשר תתאים לצרכי התביעה, ולאו דווקא משקפת את המציאות לאשורה. מסקנתנו זו, נובעת הן לנוכח סתירות בעדותו אשר פגמו במהימנות גרסתו הכללית, והן לנוכח עובדתיות מהותיות שהתבררו במהלך ההתדיינות בעוד התובע נמנע מלציין אותן ביוזמתו. כך לדוגמא, לאחר שהשיב התובע בחקירתו כי "השתחררתי ב-06' מהצבא... אחרי הצבא לא שיחקתי כדורגל", עומת התובע מול מסמך רפואי מיום 27.1.18 בו נרשם מפיו: "מזה כשנה לא מסוגל לשחק כדורגל עקב כאבים בירך". (פרוטוקול עמ' 4 שורה 3 ואילך). גרסתו של התובע בתשובה לכך, כי התכוון למשחק כדורגל עם בנו בן ה-10 בחצר, אינה מהימנה עלינו. סתירה נוספת בהקשר זה עולה גם מתוך עדותו בפני חוקר המוסד. התובע השיב לשאלת החוקר כי אכן היה ספורטאי בעבר ושיחק עונה אחת במג'אר לפני הצבא, ובתשובה לשאלה: "הפציעה שלך מאוד קשורה לשחקני כדורגל, יכול להיות שנפצעת בכדורגל?" השיב התובע כי הפסיק לשחק "שנתיים לפני הניתוח" (הודעה לחוקר שורה 59 ואילך). גרסאותיו השונות של התובע בהקשר זה, מביאות לכך כי עדותו אינה מהימנה עלינו.

כך גם בתצהירו, בחר התובע להציג תמונה חלקית אודות ביצוע עבודות פיזיות שונות, מבלי להזכיר ולו ברמז, את העובדה המהותית ולפיה עסק גם בייעוץ ללקוחות וליווי במכירה, סידור סחורה, תמחור מוצרים וכד'. התובע אף לא ציין בתצהירו כי בכל תקופת עבודתו, למעט בחודשיים האחרונים, עבד בהיקף של חצי משרה בלבד. מחקירתו הנגדית, למדנו לראשונה כי התובע אינו משמש רק פועל כללי כפי שביקש להציג עצמו. כאשר נשאל: "נכון שאתה משמש גם כיועץ ללקוחות" השיב התובע: "מה זה יועץ? אדם בא ורוצה משהו ורוצה לעשות כך וכך בבית, נגיד מערכת מים ואני אומר לו שיעשה כך וכך, אני מכין לו מערכת והכל, אני טוב בזה שבע שנים בעבודה". (פרוטוקול עמ' 4 שורה 18 ואילך). אם אין די בכך, הרי בעוד התובע מנסה לצייר בפנינו בתצהירו תמונה ולפיה שימש כסבל, הרי שלמדנו מחקירתו הנגדית כי התובע עבד גם בסידור סחורה הכוללת חלקי אינסטלציה קטנים (פרוטוקול עמ' 5 שורה 27) וכי מדובר בעבודת סידור סחורה שנמשכה לעיתים "כל היום" (פרוטוקול עמ' 6 שורה 2). נחזור ונדגיש כי עניינים מהותיים אלה, בחר התובע שלא לפרט כלל בתצהירו. מעדותו של המעסיק, למדנו כי התובע גם ביצע נסיעות בטנדר (פרוטוקול עמ' 8 שורה 23 ואילך), סידר סחורה וביצע עבודות נוספות "אני לא אומר רק עבודה פיזית" (פרוטוקול עמ' 9 שורה 25). המעסיק אף הבהיר כי העבודה הפיזית השתלבה בעבודה האחרת (פרוטוקול עמ' 10 שורה 8) כך שניתן לקבוע כי עבודתו של התובע היתה מגוונת וכללה פעולות שונות במהותן שבוצעו לסירוגין ולא ברציפות.

עולה מן האמור כי התובע לא הוכיח בהקשר זה קיומה של התשתית העובדתית הנדרשת באשר לסוג הפעולות החוזרות והנשנות הספציפיות שכביכול השפיעו על רגלו השמאלית או על רגליו, וגרמו לנזקים זעירים בהצטברם הביאו לליקוי ממנו סובל, אשר רק בהתקיימה יש מקום למנות מומחה רפואי.

עצם הפירוט הרב של סוגי העבודות השונות שביצע התובע, כעולה מעדותו ושאר הראיות שהונחו בפנינו, יש בו כדי להצביע על מגוון רחב של פעולות אותן ביצע לאורכו של יום העבודה.

גם אם עבודתו של התובע כללה בחלקה הליכות תוך כדי הרמת משקלים ועלייה במדרגות, הרי שלא התרשמנו שמדובר בפעולות שבוצעו במתכונת עבודה קבועה ורציפה הנמשכת על פני פרק זמן מספיק, שניתן לבודדה משאר הפעולות שעשה התובע, בד בבד, זאת כאשר העבודה כללה היבטים רבים שלא כולם כרוכים היו בהליכות תוך כדי הרמת משקלים. על כך נוסיף את התרשמותנו בדבר הצגת הדברים באופן מוגזם ומגמתי והשמטת העובדות אשר אינן מתאימות להליך ונמצא כי לא ניתן לקבוע קיומה של תשתית עובדתית מספקת להכרה בפגיעה על דרך המיקרוטראומה.

11. סוף דבר - התביעה נדחית.

חרף נסיבות העניין, אשר לנוכח קשיי מהימנות מהותיים קיימת הצדקה לחיוב התובע בהוצאות, החלטנו שלא לעשות כן.

12. כל אחד מן הצדדים רשאי לערער על פסק דין זה בפני בית הדין הארצי לעבודה בירושלים, תוך 30 יום מקבלת פסק הדין.

ניתן היום, י"ב באב תש"פ (2 באוגוסט 2020), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.

51293715129371ניתן היום ,‏‏כ"ד ניסן תשע"ח, ‏09 אפריל 2018, בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.