לפני

כב' הנשיא אלכס קוגן

המערערת

ענת סריוטי

ע"י ב"כ עוה"ד ח'טיב

-

המשיב

המוסד לביטוח לאומי

ע"י ב"כ עוה"ד מישאל

פסק דין

1. זהו ערעור על החלטת הוועדה לעררים (אי כושר) מיום 15.11.18 (להלן: "הוועדה") אשר קבעה, כי המערערת לא איבדה 50% מכושרה לתפקד במשק ביתה (להלן: "ההחלטה").

הרקע העובדתי

2. המערערת ילידת 1963.

3. למערערת נקבעה נכות רפואית משוקללת יציבה בשיעור 55% בגין ליקויים אלה:

א. אפילפסיה - 40%;

ב. שבר בקרסול ימין - 10%;

ג. הגבלה בכתף ימין - 15%.

4. הוועדה התכנסה ביום 15.11.18, הקשיבה לתלונות המערערת ובעלה וכן לדברי בא-כח המערערת ורשמה אותם כדלקמן:

"עו"ד: אכן התקפי האפילפסיה הם ליליים – אך ההפרעה התפקודית בעקבות כל התקף – נפרש 3 ימים לאחר ההתקף זה בא לידי ביטוי בחוסר תפקוד מוחלט.

ההגבלה בגין ליקוי בכתף – לפי הסעיף – מצביעה על הגבלה בינונית בתפקוד הכתף – העו"ס לא לקחה בחשבון בהמלצתה את כל המגבלות התפקודיות – כפי שצריכה היתה לקחת.

תובעת: אני יומיים אחרי התקף אפילפטי. אני ממש לא איתכם, עם נשיכות בלשון, התכווצויות ברגליים. בד"כ יש לי אחד בחודש – בחודשים האחרונים היו לי 3 התקפים.

בעלה: נמצאת בחוסר תפקוד מוחלט בימים שלאחר ההתקף. 3 ימים. בעקבות זה אין לה רשיון נהיגה.

תובעת: לא מתפקדת כרגיל – הכל איטי – יש מגבלות של הכתף – הרגל. מבשלת דברים מאוד קלים בגלל הכתף – עוזרים לי עם הכביסה, קשה לי עם הכתפיים ועם הקרסול – קשה לי לנקות עם היד השמאלית (דומיננטית)."

5. וכך סיכמה הוועדה את החלטתה:

"מדובר בתובעת ילידת 1963 אשר אובחנה כסובלת מאפילפסיה בשיעור 40%. מ.א. שבר בקרסול ימין – 10% הגבלה בכתף ימין – 15%.

בעת הראיון התובעת מוסרת שישנם 1-2 התקפים ליליים – לדבריה 3 ימים לאחר ההתקף מנוטרלת ובשאר הימים מתקשה בתפקוד עקב ההגבלה בכתף ובקרסול.

הוועדה עיינה בליקויים שאובחנה. מדובר בליקויים אורטופדים בדרגה קלה עד בינונית אשר לדעת הועדה מגבילים אותה בעבודות הדורשות מאמץ פיזי ניכר והזזת היד הדומיננטית מעל גובה הכתף. ולכן מסוגלת לדעת הועדה לבצע עבודות בישול כפי שמסרה שמבצעת – מסוגלת לטפל בכביסה – מסוגלת לסדר את הבית ולבצע פעולות נקיון פרט לעבודות בגובה ובקרבת אש גלויה. כאשר הועדה לוקחת בחשבון כי במשך 3 ימים לאחר ההתקף מתקשה במרבית עבודות הבית.

הוועדה לוקחת בחשבון את הליקויים שאובחנה דרגת חומרתם והשפעתם המצטברת - לדעת הוועדה מסוגלת לבצע את מרבית עבודת הבית.

הועדה קובעת לראותה כמי שלא איבדה כדי 50% מכושרה לתפקד.

הועדה דוחה את הערר."

החלטה זו של הוועדה היא מושא הערעור שלפניי.

טענות המערערת

6. לטענת המערערת, לא ברור המקור לקביעת הוועדה, כי המערערת מסוגלת לבצע עבודות בישול כפי שמסרה ומסוגלת לטפל בכביסה, לסדר את הבית ולבצע עבודות ניקיון, שכן גם בפרוטוקול הוועדה לא רשומים דברים אלו המיוחסים למערערת; ככל הנראה הוועדה "התבלבלה" עם תיק אחר ולכן מבוקש לשנות את הרכב הוועדה. למקרא החלטת הוועדה עולה, כי האחרונה קיבלה את טענת המערערת לפיה במשך שלושה ימים לאחר התקף האפילפסיה המערערת אינה מסוגלת לבצע את מרבית עבודות הבית אלא שלא ברור היכן נתון זה בא לידי ביטוי במסגרת קביעת הוועדה לעניין כושר התפקוד. כך גם לא ברור איך הוועדה התחשבה בהשפעת ההגבלה בקרסול וגם לעניין הכתף לא ברור איך ההגבלה בהרמת משאות באה לידי ביטוי בהחלטת הוועדה וכן ההגבלה בתנועות הסיבוביות לדוגמא בעת עבודות הבישול או הרמת כביסה, תלייתה או קיפולה וכן עבודות סידור הבית.

7. במעמד הדיון בערעור, הוסיפה המערערת וטענה, כי הוועדה לא פעלה בהתאם לפסק הדין בהלכת מוהרה ולא התייחסה לגיל המערערת ויכולתה האינטלקטואלית וזו טעות ברורה. הוועדה לא בחנה את השפעתם המצטברת של הליקויים מהם סובלת המערערת על כושרה לתפקד במשק ביתה. עוד נטען, כי עבודות סידור הבית מצריכות עבודה עם הידיים כאשר למערערת פגיעה והגבלה בכתף שלא באה לידי ביטוי בהחלטת הוועדה. גם ההפרעה בקרסול לא באה לידי ביטוי בהחלטת הוועדה.

8. מחלת האפילפסיה ממנה סובלת המערערת ואשר בגינה נקבעה הנכות העיקרית (40%) לא זכתה להתייחסות הוועדה מבחינת ההפרעה התפקודית והשפעת ליקוי זה על כושר תפקוד המערערת במשק ביתה. עוד נטען במעמד הדיון, כי המערערת לא מסרה לוועדה שהיא מבשלת דברים קלים.

טענות המשיב

9. הוועדה נתנה דעתה לתלונות המערערת ומכלול הליקויים מהם היא סובלת ולהשפעתם על כושרה לתפקד במשק ביתה. הוועדה סברה, כי למעט שלושה ימים אחרי ההתקף האפילפטי, הליקויים מהם סובלת המערערת מבחינה אורתופדית הם בדרגת חומרה קלה עד בינונית בלבד ולפיכך, המערערת מסוגלת לבצע את מירב עבודות הבית, למעט עבודות הדורשות מאמץ פיזי ניכר והזזת היד הדומיננטית מעל לגובה הכתף, כך שהמערערת לא איבדה 50% לפחות מכושרה לתפקד במשק ביתה.

10. הלכה פסוקה היא, כי בית הדין אינו נוהג להתערב בהחלטות על קביעת דרגת אי כושר אלא במקרים קיצוניים הגובלים באי סבירות ואין זה המקרה שלפנינו. הוועדה ציטטה את דברי המערערת עצמה בפני הוועדה, כי היא מבשלת דברים קלים. טענת המערערת, כי עבודות הבית מצריכות עמידה ממושכת היא טענה עובדתית וכך גם הטענה, כי בישול ותליית כביסה מצריכות תנועות סיבוביות אותן המערערת מתקשה לבצע, המשלבות טענות עובדתיות ומשפטיות יחדיו.

לא נפלה טעות משפטית בהחלטת הוועדה המצדיקה התערבות.

11. במעמד הדיון הוסיפה ב"כ המשיבה וטענה, כי המערערת ילידת 1963, גיל ניטרלי, כאשר הלכה פסוקה היא, כי העדר התייחסות לגיל בפני עצמו אינו מהווה עילה להשבה לוועדה. באשר ליכולת האינטלקטואלית – אין לנתון זה משמעות עת המדובר בבחינת כושר תפקוד המערערת בעבודות משק ביתה בשונה מכושר ההשתכרות, מה גם שלא נקבעה למערערת דרגת נכות לפי פריט ליקוי שעניינו פגיעה כזו או אחרת בכושר האינטלקטואלי. באשר לטענה בדבר העדר התייחסות הוועדה להשפעה המצטברת של הליקויים האורתופדיים – למקרא הפרוטוקול עולה, כי הוועדה רשמה בצורה מפורשת את נכויות המערערת ותלונותיה עקב הליקויים מהם היא סובלת בכתף ובקרסול, כאשר למקרא החלטת הוועדה עולה, כי המדובר בבחינת "הליקויים" בלשון רבים, ללמדך שהוועדה עיינה בכל הליקויים שאובחנו אצל המערערת. הוועדה הוסיפה בסיפא להחלטתה, למען הסר ספק, כי היא לקחה בחשבון את הליקויים, את דרגת חומרתם ואת השפעתם המצטברת ולפיכך לא נפל בהחלטתה פגם משפטי.

מדובר בהחלטה מנומקת המתייחסת למכלול הליקויים ולהשפעתם לרבות הליקוי בגין התקפי האפילפסיה אשר בהתאם להצהרת המערערת גורם להפרעה תפקודית במשך שלושה ימים בפרק זמן של חודש - החלטה שסבירותה עולה בנקל מפרוטוקול הוועדה.

עוד קבעה הוועדה, כי המערערת מסוגלת לבצע את עבודות הבית פרט לעבודות בגובה ובקרבת אש גלויה ובכך מוסיפה ומתייחסת הוועדה להשלכה התפקודית של מחלת האפילפסיה על כושרה לתפקד במשק ביתה.

באשר לטענות המערערת כנגד הפרוטוקול – אלה עומדות בניגוד לחתימתה עליו ואישור תלונותיה ומדובר בטענות כבושות שלא בא זכרן עובר לדיון בערעור. הוועדה מתייחסת לכושר התפקוד ומבהירה, כי המגבלה הנובעת מהכתף מגבילה את המערערת בהזזת היד מעל גובה הכתף ומשכך יש בכך כדי לאפשר גם עבודות בישול פשוטות וגם עבודות בישול מורכבות למרות שאין תימוכין לכך שעל הוועדה לערוך אבחנה בין עבודות בישול מורכבות לפשוטות.

דיון והכרעה

12. בהתאם לסעיף 213 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה-1995 בית דין זה מוסמך לדון בערעורים על החלטות ועדות לעררים (אי כושר), בשאלות חוק בלבד. בהקשר זה נקבע, כי הואיל והוועדה לעררים (אי כושר), בשונה מוועדה רפואית לעררים, פועלת בתחום שאינו מחייב ידע מיוחד בשדה הרפואה והיא קובעת עובדות אשר לבית הדין ישנם כלים לבחינתם, רשאי בית הדין להתערב בהחלטתה, אך זאת רק במקרים קיצוניים הגובלים באי סבירות שכמוה כטעות שבחוק (דב"ע (ארצי) שם/1318-01 עטיה – המוסד לביטוח לאומי, פד"ע טו 60 (1983).

13. לאחר שנתתי דעתי לטענות הצדדים ועיינתי בפרוטוקול הוועדה וכן במכלול המסמכים שבתיק, מצאתי, כי דין הערעור להידחות. להלן אבאר את נימוקיי.

14. כעולה מדו"ח הוועדה הרפואית לעררים מיום 27.6.18, למערערת נקבעה נכות רפואית משוקללת בשיעור 55% בגין אפילפסיה – 40%, הגבלה בכתף ימין – 15% ושבר בקרסול ימין בשיעור10%.

15. למקרא פרוטוקול הוועדה מושא הערעור, עולה, כי הוועדה הקשיבה לדברי המערערת, בעלה ובא-כוחה; הוועדה נתנה דעתה לליקויים מהם סובלת המערערת, לאופיים וחומרתם ודנה בהשפעתם על כושר המערערת לתפקד במשק ביתה. כך ציינה הוועדה, כי מדובר בליקויים אורתופדיים בדרגה קלה עד בינונית אשר לדעת הוועדה מגבילים את המערערת בעבודות הדורשות מאמץ פיזי ניכר ביותר והרמת היד הדומיננטית מעל גובה הכתף. לפיכך סברה הוועדה, כי המערערת מסוגלת "לבצע עבודות בישול כפי שמסרה שמבצעת – מסוגלת לטפל בכביסה – מסוגלת לסדר את הבית ולבצע עבודות נקיון פרט לעבודות בגובה, ובקרבת אש גלויה". בהקשר זה אציין, כי מפרוטוקול הוועדה עולה, שהמערערת מסרה בעצמה לוועדה שהיא "מבשלת דברים מאוד קלים בגלל הכתף – עוזרים לי עם הכביסה, קשה עם הכתפיים ועם הקרסול, קשה לי לנקות עם היד השמאלית (דומיננטית)". חזקה על הפרוטוקול שהוא משקף נאמנה את הדברים שנמסרו מפי המערערת לוועדה, קל וחומר עת המערערת אישרה בחתימת ידה את הדברים שנמסרו מפיה ולפיכך, דין טענת המערערת שעלתה לראשונה במסגרת הדיון בערעור, כי הדברים המיוחסים לה לא נמסרו מפיה – להידחות.

16. הוועדה נתנה דעתה במפורש למחלת האפילפסיה ולהשלכתה על כושר תפקוד המערערת במשק ביתה. כך קיבלה הוועדה את טענת המערערת, כי במשך שלושה ימים לאחר ההתקף האפילפטי, היא מתקשה במרבית עבודות הבית.

הנכות שנקבעה למערערת בגין האפילפסיה בשיעור 40% היא לפי סעיף 30(1)(ג)

"3 התקפים מתועדים בשנה האחרונה, תוך קבלת טיפול מתועד"

מכאן , שככל שהמערערת סובל מהתקפי אפילפסיה בתדירות גבוהה יותר, הרי שעליה לבקש בחינת גובה נכותה הרפואית מחדש. כל זמן שזוהי תדירות ההתקפים האפילפטיים שפוקדים אותה, הרי שהחלטת ועדת אי הכושר סבירה בעיני.

17. ואוסיף, כי החלטת הוועדה נתמכת בחוות דעת העובדת הסוציאלית בעניין כושר תפקוד לעקרת בית מיום 2.9.18 (צורפה לתגובת המשיב לערעור), אשר לאחר שיחה עם המערערת הגיעה למסקנה דומה, לפיה יש לראות במערערת כמי שלא איבדה מעל 50% מיכולתה לתפקד במשק ביתה. וכך נימקה העובדת הסוציאלית את החלטתה:

"ניתוח והתרשמות

לפנינו תובעת מבוגרת אם לשלושה ילדים בוגרים מהם בת נשואה הסובלת מילדותה מאפילפסיה עם החמרה בשנים האחרונות. כמו כן האי סובלת ממצב לאחר שבר בקרסול ימין וממצב לאחר ניתוח בכתף שמאל.

הנ"ל מוסרת שהיא בקושי מתפקדת במשק ביתה והיא נעזרת בבעלה ובבנה שבבית.

אני מניחה שהתובעת מצויה במשק ביתה ואני סבורה שהיא יכולה לבצע תוך מנוחות את מירב עבודות הבית שאינן מתבצעות לרוב בגובה או על ידי אש פתוחה.

היא יכולה להכין את רוב האוכל, לסדר את הבית וארגן אותו וכן להדיח כלים ולטפל בכביסה חוץ מתליתה.

סיכום:

לסיכום לאור האמור לעיל ומאחר והתובעת סובלת לרוב מהתקפים ליליים הרי שהזהירות שעליה לנקוט בגין מחלתה הם מועטים. אחוזי הנכות בגין ההגבלה בכתף ובקרסול מצביעים על הגבלה קלה בלבד.

אי לכך, אני סבורה שיש לראות את התובעת כמי שלא איבדה מעל ל- 50% מיכולתה לתפקד במשק ביתה."

18. בנסיבות אלה, מדובר בהחלטה ברורה ומובנת, החלטה מנומקת המאפשרת התחקות אחר הלך מחשבת הוועדה, החלטה הנמצאת בגדר מתחם הסבירות ולא מצאתי מקום להתערב בה.

סוף דבר

19. על יסוד האמור ובהעדר טעות משפטית בפעולת הוועדה או במסקנותיה – דין הערעור להידחות.

20. בשים לב להלכות הידועות והמושרשות בכל הנוגע להתערבות בית הדין בהחלטות ועדות לעררים (קביעת דרגת אי כושר) ועת סבירות ההחלטה בענייננו עולה בנקל מפרוטוקול הוועדה, תשלם המערערת למשיב הוצאות בסך 500 ₪, אשר ישולמו תוך 30 ימים מהיום.

הצדדים רשאים לפנות בבקשת רשות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים, תוך 30 יום, ממועד קבלת פסק הדין.