הנאשם הודה הורשע בכתב אישום המייחס לו נהיגה בזמן פסילה, פקיעת רישיון נהיגה במשך כ- 5 שנים, נהיגה ללא ביטוח ופקיעת רישיון רכב בתקופה העולה על שנה.

ב"כ המאשימה עתרה להטיל על הנאשם מאסר בפועל שלא יפחת מ- 12 חודשים וכן הפעלת המאסר המותנה של 8 חודשים במצטבר וכן רכיבי ענישה נוספים.

ב"כ הנאשם עתר שלא להטיל על הנאשם מאסר בנימוק שהנאשם למד את הלקח ולאור המלצת שירות המבחן על ענישה טיפולית שיקומית ולאפשר לנאשם אפיק שיקומי.

הנאשם מחזיק ברישיון נהיגה משנת 2012 ולחובתו 16 ה.ק. כאשר האחרונה מיום 1.5.18 בגין נהיגה בזמן פסילה והושת על הנאשם מאסר ע"ת בן 8 חודשים שהינו בר הפעלה. אין לנאשם רישום פלילי.

הנאשם היה עצור מאחורי סורג ובריח תקופה של כ- 20 יום והוא עצור במעצר בית כ- 4 חודשים. בעניינו של הנאשם הוגש תסקיר מטעם שירות המבחן מיום 1.4.19, ממנו עולה כי הנאשם לקח אחריות על חומרת מעשיו, והביע צער וחרטה על התנהגותו. כמו כן הנאשם הביע את רצונו לחזור לתפקוד תקין ולהשתלבות במעגל התעסוקה וחיים יצרניים.

קצינת המבחן התרשמה כי הנאשם מחויב לתהליך הטיפולי ומשקיע מאמצים וכוחות בשינוי דפוסי התנהגותו העומדים בבסיס ביצוע העבירות הנוכחיות . נוכח המוטיבציה שהנאשם הביע בפני שירות המבחן, את רצונו להשתלב בטיפול קבוצתי, בנוסף לטיפול הפרטני בו הוא לוקח חלק שירות המבחן ממליץ על ענישה טיפולית שיקומית, על העמדתו בצו מבחן למשך שנה והארכת המאסר ע"ת התלוי ועומד כנגדו.

הנאשם מקיים תהליך טיפולי עם מטפלת פרטית בעקבות התובנה כי הוא זקוק לסיוע בשינוי דפוסי התנהגותו, המלצת המטפלת , נוכח ההתקדמות המשמעותית של הנאשם בטפול היא להאריך את המאסר ע"ת.

העבירות בהן הורשע הנאשם הינן חמורות ומשקפות זלזול בחוק. יחד עם זאת, לא ניתן להתעלם מההליך השיקומי אותו עבר הנאשם כפי שעולה מהתסקיר של שירות המבחן. בעניין זה נפסק בע"פ 8092/04 חביב נ. מ"י מפי כב' השופטת פרוקצ'יה כי להישג השיקומי מן הראוי לתת משקל כבד במסגרתו שיקולי הענישה וכי:

"שיקומו של עבריין מועד תורם לקיומה של ציפיה כי לא יחזור לעולם הפשע ציפיה זו מקדמת את טובת הציבור ומתיישבת עם אינטרס ציבורי רחב."

כמו כן נפסק ברע"פ 262/14 נאשף נ' מ"י לאמור:

"במקרים שבהם נרתם הנאשם להליך שיקומי או מראה נכונות כנה לעשות כן עשויים שיקולי השיקום אף לגבור על שיקולי ההרתעה והגמול..."

בסעיף 40 ד' לחוק העונשין נתן המחוקק את דעתו לחשיבות הטמונה בשיקומו של נאשם באופן המצדיק חריגה לקולא ממתחם העונש ההולם, כך שהצלחת הליך השיקום תשרת לא רק את האינטרס הנאשם כי אם גם את אינטרס הציבורי כולו.

מתחם הענישה בעבירות נשוא כתב האישום הינו ממאסר על תנאי ועד למאסר בפועל וכן מפסילת המינימום ועד לפסילה ממושכת למשך שנים וכן רכיבי ענישה נוספים הכל בהתאם לנסיבות.

אני סבור כי היה ותינתן לנאשם הזדמנות להוכיח כי שינה את דרכו תהא בכך תועלת רבה יותר לציבור מאשר אם יישלח הנאשם לרצות מאסר בפועל.

לאחר ששקלתי את טיעוני הצדדים, את מצבו האישי של הנאשם והמלצת שירות המבחן, החלטתי שלא למצות עמו את הדין, זאת מתוך תקווה כי הנאשם ידע לנצל את ההזדמנות ויחזור לדרך הישר.

לאור כל האמור לעיל ביהמ"ש גוזר על הנאשם את העונשים הבאים:

1. אני דן את הנאשם לתשלום קנס בסך 2,000 ₪ או 15 ימי מאסר תמורתם. הקנס ישולם ב- 5 תשלומים שווים ורצופים החל מיום 1.7.19.

2. אני פוסל את הנאשם מלקבל או מלהחזיק רישיון נהיגה לתקופה של 18 חודשים.

פסילה זו מצטברת לכל פסילה אחרת אשר הנאשם נושא בה.

הנאשם יסדיר את רישום הפסילה במזכירות ביהמ"ש.

3. אני פוסל את הנאשם מלקבל או מלהחזיק רישיון נהיגה לתקופה של 6 חודשים וזאת על תנאי למשך 3 שנים.

4. אני מורה על הארכת תוקף של עונש המאסר ע"ת של 8 חודשים, כפי שנפסק בביהמ"ש לתעבורה בפ"ת בתיק 111-05-18 מיום 1.5.18 לשנתיים נוספות.

5. אני מורה על הפעלת עונש פסילה של 6 חודשים שהוטלו ע"ת בביהמ"ש לתעבורה בפ"ת בתיק 111-05-18 מיום 1.5.18 וזאת לריצוי באופן מצטבר.

6. ניתן בזאת צו מבחן כנגד הנאשם וזאת למשך שנה בהתאם לתסקיר שירות המבחן מיום 1.4.19.

7. כל ההגבלות אשר הוטלו על הנאשם בתיק זה לרבות ערבויות ומעצר הבית מבוטלות לאלתר.

המזכירות תעביר עותק מגזר דין הדין לשירות המבחן.

ניתן היום, י"ב ניסן תשע"ט, 17 אפריל 2019, במעמד הצדדים.